שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/רכד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן קונה משמעון סכום כך ממעות לערך ע"ז המאה ונשא' לפרוע לו חצי הסך לט"ו ימים וחצי הסך לל' יום ובע' שנגמר המקח היה על הסכו' ולא נתפר' איזה מעות יפרע לו גרוס'יס או לבני' אבל כשהיה עסק ר' עם ש' פעמים אחרות והיה המקח בעד גרוס'יס וכשהגיע זמן הפרעון מהט"ו יום שהיה צריך לפרוע לו חצי הסך פורע לו בגרושיס לערך ארבעים לבנים שכן היה ערכם ובתוך הל' יום שהיה צרי' לפרוע החצי הנשאר הלך לו ר' ולא בא עד שנתים ימים ועתה שבא רוצה ש' גרוס'יס לערך מ' לבנים אע"פ שעכשו שוים יות' באמרו כשהגיע זמן הל' יום היו שוים לער' ארבעים לבנים וא"כ אתה הלכת ולא פרעת לי בזמני שהיו שוים לערך ארבעים לבנים ועכבת אותם בידך הו"ל כמו שנתתי לך הגרוס'יס לשמרם בפקדון וא"כ עכשיו רוצה אני גרוס' כמו שהיו שוי' אז שהם לערך מ' לבני' ומשיב ר' ואזמל שמה שנתתי לך גרום לערך מ' היה משום שלא היו שוי' אז יותר ממ' שכן היה ערכ' קצוב אבל אין הכי נמי שאלו היו שוי' אז יותר ממ' הייתי נותנ' לך כפי שווי' לכן ילמדנו רבנו הדין עם מי:
תשובה
עקר ושרש דין זה יוצא מהא דאמרינן בגמ' פ' הגוזל עצי' בעא מיניה רבא מרב חסדא המלוה את חברו על המטבע והוסיפו עליו מהו א"ל נותן לו מטבע היוצא באותה שעה א"ל ואפי' כי אפיה א"ל אין כו' עד והא קא זילן פירי א"ר אשי חזינן אי מחמת טבעא זיל מנכינן ליה ורש"י פירש והא קא זילי פירי לגבי מטבע זו נמצא שמשתכר זה בתוספת ואינו דומ' לראשונים והוי רבית ע"כ וכתב הרי"ף ז"ל בהלכות וז"ל והיינו דקא' רב חסדא נותן לו מטבע היוצא באותה שעה ואי קא זילי פירי מחמת ההיא תוספת אפי' לא הוסיפו עלי' טפי מחומשא אע"ג דלא קא זילי פירי לא יהיב מיה' טבעא אלא כשיעורא דאית ליה מטבעא קמא וכ"ש אי קא זילי פירי דמנכי ליה כל ההוא טופיאנ' דהוסיף עליה עד גמירה וה"ה למלוה את חברו ופחתו ממנו והוא הדין נמי במקום שנושאים ונותנים בכספים של משקל ופחתו מן הכסף שנתן או שהוסיפו עליו הכל ענין אחד הוא ופסק הרא"ש ז"ל כהרי"ף גם הרמב"ם ז"ל כן דעתו פ"ד מהלכות מלוה ולוה והגהה שם שכן דעת ר"ת וסמ"ג ועתה אפילו היה המשא ומתן שלהם בתנאי שיפר' בגרוס'יס כיון דזילי פירי מחמת שווי הגרוס' ומתחל' היו נותנים מדה אחת מקמח בגרוס' ועת' נותנים מד' א' ביותר בשביל עליית הגרוס' א"כ ודאי שלא נתחייב לו ליתן פרעון מגרוס'יס אלא נערכים כפי שווים עתה כיון דזילי פירי ואין לומר דליכא למי' הכי אלא היכא דאיכ' תוספת במשקל המטב' כפי מה שנרא' לפום ריהטא מדקאמר רש"י ז"ל נמצא משתכ' בתוספת ואינו דומה לראשונים דנר' דדוקא משום דאיכא תוס' במטב' הל"ה לא הא ודאי אינו כן דזיל בתר טעמ' דכיון דזיל פירי והשתא כדהוי רבית ועוד ראי' לדבר דענין רבית לאו בתוספ' משקל תלי' מלתא אלא בזיל פירי תליא דהק"ל דאסור ללות סאה בסאה וכתב הרמב"ם ז"ל פי' מ"מ וז"ל אסו' ללות סאה בסאה וכן בשאר פי' לא ילוה אות' עד שיעש' אותם דמים ואם לוה ולא עשה אות' דמים והוזלו מחזיר לו פירות במד' שלוה או במשקל ואם הוקר נותן דמים שהיו שוין בשעת הלוא' אעפ"י שיש לו מאותו המין או היה השער קבוע בשוק ה"ז אסור ללות פירות בפירות עד זמן קבו' אלא לוה סתם ופורע כל זמן שיפרע ע"כ הא קמן שאעפ"י שסא' קבל וסא' פורע כתב שאם הוקר נוטל דמי' שהיו שוי' בשעת ההלוא' א"כ בנ"ד שהוקרו הגרוס' לא יתן לו אלא דמי' כמו שהיו שוי' בשעת המקח ואפילו לדברי הראב"ד שחולק על דין זה נר' לע"ד שאפשר שאינו חולק אלא עמ"ש הרמב"ם שאסו' מתחל' לעשון כן בקבעו זמן אבל אם נתיקרו וירצה הלו' לו' איני פור' אלא דמי' כמו שהי' שוי' עוד מוכרח זה מנ"ד בעצמו שכתב הרי"ף ז"ל וה"ה למלו' את חברו ופחתו ממנו והסכימו לדעתו הפוסקים המובהקים א"כ נר' בפי' שאפי' במקום דליכ' איסורא אית לן למיזל ולאשגוחי אם זיל פירא מחמת תרעא או מחמת מטבע דאי זילי מחמת המטבע לא יפר' לו אלא לפי הערך ששוים בשע' פרעון שהרי אם פחתו ויתן הלו' למלו' מאותו מטבע אין שם רבית אלא שבא הפסד ממון למלוה א"כ אית לן למי' דכל כה"ג אין אנו משגיחין אלא שלא יבא חסרון למלו' וכ"ש ללו' דאיכא איסורא דרבית וכל זה אנו צריכים לומר אם התנה המוכר עם הלוקח שיתן פרעון בגרוס'יש ואפ"ה אינו חייב לו אלא גרוש'יש בשומא ששוים עתה לא לערך מ' כמו שהיו שוים בשעה שלקח הסחור' מן המוכר כי אין התנאי מועיל אלא שיפרש באותו מטב' ולא במטבע אחר אבל שיתן לו גרוס'יש ערך מ' עתה ששוים מ"ה זה לדעתי הרי הוא רבית ואסור וכן קיים כל מה שאמרתי הרב בעל הטורים י"ד סי' קס"ה יע"ש והביא הר' מהר"י קארו זצ"ל בחדושיו בשם בעל הת' וז"ל אם היה התוספת בענין שיש בו יותר ממון או שהוזלו הפירות מחמת המטבע ועבר וקבלו כתב ב"ה די"א דהוי ר"ק וי"א דהוי אבק רבית ואין מוציאין ממנו נ"מ דלכ"ע פשיטא שאין מוציאין מן הלוה למלו' כל זה שהארכתי צריך ללמוד במקום אחר אבל בנ"ד שהמשא ומתן היה כפי מה שבא בשאלה סכום כך ערך ע"ז לבנים הק' א"כ פשיטא שאינו חייב ר' אלא לבנים לא גרוס'יס ואם כי פעמים אחר' פרע בגרוס'יס לא יחייב זה שפרע עתה בגרוס'יס כיון שלא היה התנאי כן כי זה דרך הסוחרים פעמים פורעים בזהובים פעם בגרוס'יס פעם בלבנים וכפי מה שיזדמן וא"כ הוא יפרע ר"ל הקונ' באי זה מטבע שירצה ואדרבא היה אפשר לו' שפעמים אחרות התנה עמו ועתה לא התנ' י"ל דאז היה מקפיד על הפקדון שהי' באותו מטבע ועתה לא איכפת ליה מ"מ בהא סליקנא ובהא נחתינא שאין ר' הקונ' חייב לשלם לו אלא באי זה מעו' שיוצא ואם ירצה לפרוע בגרוס'יס יתנם לערך מה ששוים עתה כ"נ לע"ד וכן המרדכי בפי' כמו שכתבתי והביאו ב"י י"ד סי' ק"מ וז"ל והיכא דאוזפיה ק' בק' אע"ג דאיקור בתר הכי מדאוריי' שרי דהיינו טעמא דהלואת סאה בסאה אע"פ שהוקרו חטים אינו אלא רבית מדרבנן וכן כתב בעל נמקי ע"כ כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינ':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |