שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/רח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
פאר לחכמים צבי לרבנים גדול מרבן כמה"רר יוחנן נר"ו תחלת דברי וראשי' אמרי להודיעך הגיע אלי ובא עדי אגרת כ"ת באריכו' שבחי' ותארים רחקו ממנו וכבר אירע לי עם הח' הש' כמהר"ר גרשון זצ"ל וכתבתי לו כי אין דעתי נוחה באלו הדברים כי מי ה' אשר עשה לי את הנפש הזאת שאיני מתכבד בטלית שאינה שלי גם אני כותב עתה לכ"ת שאם יקרה לחזור ולכתוב באיזה ענין אחר שתקצר באלו השבחים כל האיפשר ואם לא אעשה את עצמי כאלו לא ראה את החדש ומעתה אני בא להשיב על שאלתך זאת הב' וראיתי להודיעך קודם לכן כי על נפשי ונפש אבותי שכאשר כתבתי מה שכתבת תשובה על שאלתך הא' לא ידעתי דבר כלל ועיקר על מי היה נושא השאלה כאשר ה' יודע והוא עד בדבר אחר שבוע אחת או שתים בא לפני הבחור הנבון הר' יעקב הלוי נכדו של הח' הש' כמהר"ר יצחק לוי ושמחתי בו להיות היה לי אהבה עזה עם זקנו ולומד בחברתי ובהמשך קצת ימים נודע לי כי שאלתי ותשובתי היה עליו גם הוא ידע הדבר ובקש ממני להניח לו להעתיק מה שכתבתי ומעתה אני בא להשיב על שאלתך זאת הב' שכתבת דברים נוספים שלא כתבת מאז וז"ל על מה שכתב הרמב"ם והנמשכים אחריו שאין מוציאין מיד הנותן גבי הקדיש כל נכסיו כו' עד בנ"ד בספק מעילה קאי דדוקא הוא דידע בנפשיה דלא ע"מ כן הקדיש כו' עד אבל בנ"ד דלא ידעינן בבירור היכי הוה דעתיה עד ויש להביא ראיה כו' משמע דהיכא דליכא אומדנ' ברור' אין מוציאין מיד הקדש ע"ז כתב כמה פעמים ספק מעיל' ובהא סלק' ובהא נחתת וכתב' עוד כי שאלת' כפי שיט' חכמי אשכנז לא כפי שיט' חכמי ספרד ולע"א שלפי דעתך אין מן הפוסקים אפי' מן הספרדים מסכים לדברי אלא הר"ן כל זה תורף דבריך וכל זה כונתיך לצדד לו יסוד מה ואני איני יורד לסוף דעתיך שראיתיך פוס' על שתי הסעיפים מתהפך מצד אל צד כמו שהיה בתחלה כי כפי מה שנתאמת אצלי ידיך עשו ומחשבותיך הכינו אלו השדוכין המבורכין אח"כ חזרת וכתבת לאיסור ואש' בנית קצית להרוס גם עתה בכתב האח' שהגיע אלי מידך כתבת וז"ל והקדש סתמ' לעניים וא"א לומר אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וכתב' ראיה מהרשב"א ומהר"ן ובכתב ההוא לא חלק' בין סברת חכמי אשכנז לסברת חכמי ספרד ועתה חדשת ספק מעילה וחלוק סברות מחכמי ספרר לחכמי אשכנז בכל זה אתה מורה היותך פוסח על שתי הסעיפים וכל מגמתך לבקש חומר' ולאסור מה שהתרתי גם נאמר לי כי יש שנוי בלשון הצואה כי כ"ת כתב בקרובותינו ובצואה בקרובותיו ואין ספק שיש לחלק בקרובותיו משמע שאינו מצוה אלא דוקא קרובת הבן אבל קרובות עצמו כגון שתהיה שנית לו או ג' לו כיון שהיא רחוקה מן הבן אינו חושש אבל כשאומר קרובותינו לא משמע הכי מ"מ אני על משמרתי אעמוד ואמשכן נפשי שאין כאן איסור כלל ולהיות יסוד הבנין לדעתם שיש כאן ספק מעילה ואני אומר שאין בכאן מעילה ולא יזכר ולא יעלה על לב כי בהקדש עניים ליכא מעילה ח"ו שהרי כתב הרמב"ם פ"ח מהלכות מתנות עניים וז"ל האומר הרי עלי סלע לצדקה והפרישו אם רצה לשנותו באחר מותר כו' עד הרי אותו הגבאי מותר ללוות אותם המעות של עניים ופורע שהצדקה אינה כהקדש האסור ליהנות בה ודין זה הביאו הטור י"ד משמו בלי שום חולק וכן נר' בפי' מן הגמרא סוף פרקא קמא דערכין ת"ר סלע זו לצדקה עד שלא באתה ליד הגבאי מותר לשנותה משבאתה ליד הגבאי אסור לשנותה ופריך איני והאמר רבי ינאי יזיף ופרע ופרש"י רבי ינאי גבאי הוה ויזיף מעות הצרקה לצרכו מכאן אתה רואה שאין דין מעילה כלל במעות צדקה ושאינה כהקדש ומותר להוציאה לצרכו שהוא דבר חול וכבר ג"כ הזכיר כ"ת תשו' הרשב"א שכת' בסי' תקכ"א דלא אמרי' אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט בהקדש עניים וכתב עוד שם באותה תשובה וז"ל ואם תאמר מה ראית לבטל כל ההקדש מפני שיור זה אדרבה נבטל השיור מפני ההקדש ולא היא דקרקע בחזקת בעליה עומדת וכיון שאתה צריך לבטל אחד מהם אוקי ממונא בחזקת מאריה יעו"ש שמעת מינה כל היכא דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי אוקי ממונא בחזקת מאריה אפי' לגבי הקדש. ועוד אני אומר שלא תהא דין הקדש צדקה לעניים חמור מספק בכור דבכור אסור להדיוט בהנאה כגיזה ועבודה וכמ"ש הרמב"ם בהלכות מעילה פ"א וז"ל ספק קדשים שהיא ספק בכור וכיוצא בו הרי הן אסורין בגיזה ועבורה ועם כל זה כתב בפ"ב וז"ל טומטום הרי זה ספק בכור ויאכל במומו לבעליו וכ"כ דינים אחרים שם כיוצא בזה ועם היות שלדעתו אם תפס הכהן זכה בו הכהן עם כל זה כל עוד שלא תפסו הכהן הרי הוא לבעליו על אח' כמה וכמה בנ"ד ולא תאמר דשאני הכא שלא אמר לעניים אלא להקדש שהרי כת' הרשב"א סי' תשמ"ב וז"ל המקדי' בזמן הזה אינו מפקיע מידי שעבוד דאינו הקדש בגוף דסתם הקדש היום לעניים וכתב הרא"ש כלל י"ג סי' ה' וז"ל וששאלת אם רבית קצוצה מותרת דהקדש ועניים או לתלמוד תור' דע כי לא הותר רבית קצוצה אלא להקדש של בדק הבית משום דכתי' אחיך ולא של הקדש שהוא לגבוה כדדרשינן שור רעהו ולא שורו של הקדש שהוא לגבוה אבל הקדש שבזמן הזה שהוא לעניים או לת"ת עניים ותלמידים בכלל אחיך ורעהו הם והביא רבינו מאיר מרוטנבורק ראיה כו' עד אלא ודאי עניים בכלל רעהו הם ומלתא דפשיטא הוא ואף ראיה אין צריך ע"כ וכן יש שם תשו' אחרת כזאת מכל זה משמע דבין חכמי אשכנז ובין חכמי ספרד שוים דדין הקדש השת' הרי לעניים ואפי' עניים לומדי תורה רעהו מקרו ואין מי שיסבור שיש בו מעילה ח"ו ואולי הטעך לשון הנמקי שכתבת אותו בשם מהר"ן וז"ל שם ואפי' ספק מעילה ליכא דאיהו ידע בנפשיה כו' ומשם דקדקת טעמא דאיהו ידע בנפשיה משום הכי הוא דאמרינן הבא להוציא עליו להביא הראיה הא יורשים שאין לנו לומר טענה זאת יש לנו להחזיק יד ההקדש ע"כ. ויכול הייתי לומר שמה שכתב ואפי' ספק מעילה ליכא שאמר כן לרווחא דמלת' לבד מיהו שנויי דחיקי לא בעינא למימר אלא האמת כן דבגמ' אמרינן איבעיא להו הקדיש נכסיו מהו הפקיר כל נכסיו מהו כו'. משמע הקדיש נכסיו לבדק הבית ועל חלוקה זו כתב ואפי' ספק מעילה ליכא והוצרך לטעמא דאיהו ידע כו' אבל להקדש דנ"ד דסתמא הוי לעניים לא צרכינן להאי טעמא אלא טעמא דכל המוציא מחבירו עליו הראיה היא ובין איהו ובין יורשים נקראים מוחזקים והבא להוציא מהם צריך להבי' ראיה ומעתה אני צריך לבאר ולת' טעם להרא"ש שכתב והביאו הטור בשמו וז"ל ואם הקדיש נכסיו או הפקירן או נתנם לעניים מבעיא אי הוי דינו כמו נותן וחוזר בו אם יעמו' או לא ולא איפשיטא וכתב הרמ"ה כיון דלא איפשיטא חוזר בו דנכסי בחזקת נותן קיימי וא"א הרא"ש כתב כיון דלא איפשיטא אין מבטלין ההקדש וההפקר והחילוק שחילק שהרי אנו באים לבטל מעשיו מכח אומדנא ואין מבטלין מעשיו אלא היכא דבריר לן האומדנא ומכאן הבאת קצת ראיה ממ"ש מהרר"י וז"ל דבריו תמוהי' בעיני דהכא ודאי איכא אומדנא ברורה דלא עביד איניש דיהיב נכסי לאחריני והוא חוזר על הפתחים ע"כ וכ"ת כותב דמשמע מדבריו דהיכא דליכא אומדנא ברורה אין מוציאין מיד ההקדש עכ"ל ואני אומר דאין מכאן ראי' כלל דמהרר"י לדברי הרא"ש קאמר לדידי אפי' ליכא אומדנא ברור' כל דהוי ספק מוקמינן ממונא בחזקת נותן וכדסברי רוב הפוסקים אלא אפי' לדברי הרא"ש דנר' דכפי אומדנא ברורה אמר דאין לך אומדנא ברורה מזו וק"ל מ"מ חוזרני לתת טעם דהא ודאי תימא גדול הוא לומר דאין ההקדש כו' כנז' דהא קי"ל בכולי תלמודא דזה כלל גדול בדין דהמוציא מחברו עליו הראיה וכן כתב בהגהה פסקי הרא"ש וז"ל כתב ה"ר ברוך מארץ יון הלכתא לא קנה דמספקא לא מפקינן ממונא מא"ז אם כן יש לראות מ"ט דהרא"ש ונר' בעיני דהיינו טעמא כדפירש הוא שם בפסקיו בפ' מי שמת אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן ש"מ שכתב כל נכסיו לאחרים ועמר אינו חוזר דחיישינן שמא יש לו נכסים במדינת הים והא דחיישינן מספיקא לאפוקי ממונא היינו טעמא משום דיש כאן מתנה גמורה בקנין אלא דמחמת אומדנא הוא דאמר אם עמד חוזר דהאי אומדנא לא אמדינן אלא היכא דבריר לן בודאי דהוי מתנה בכל נכסיו אבל היכא דמספקא לן לא אמרינן אומדנא ע"כ ולמטה כתב ג"כ שאין מבטלין הקדש והפקר וחילוק שחילק אלא היכא דבריר לן אומדנא כדפרשית לעיל ע"כ וא"כ אני אומר דלא קאמר הרא"ש שאינו חוזר אלא בכי האי גונא דנתן במתנה גמורה בהחלט בלי שום תנאי שהמתנ' היתה קיימת זמן מה אלא שאח"כ כשעמד הש"מ הוא בא להוציא הנכסים מיד ההקדש דעד השתא מיהא היא בחזקת הקדש עד שלא קם ואעפ"י שלא יצאו הנכסים מיד הש"מ לגמרי מ"מ נר' שהיו הנכסים בחזקת הקדש כל זמן שלא עמד ומשום הכי קאמר הרא"ש שאין לנו לבטל מעשיו שכבר עשה אלא היכא דבריר לן אומדנא כנ"ל א"כ בנ"ד יודה הרא"ש שהדין עם הבחור הנז' שהרי הנכסים היו לעולם בחזקתו לגמרי מיום שנפטר המצוה ז"ל ועתה אתה רוצה להוציא מידו פשיטא ופשיטא שאפילו הרא"ש וכל הנמשכים לדעתו יודו שאין להוציא מיר הבחור הנז' שום דבר א"כ הדבר ברור כשמש אחר שחזרנו על כל הצדדים וצדי צדדים שהדין עם הבחור אליבא דכו"ע ועל מה שרצית להוציא המצווה מחזקת כשרות כמו שכתבת גם אני אומר שמאותו הטעם שכ"ת רוצה להוכיח שלא היה לבו לשמים כ"כ כיון שלא רצה שיקח בנו בת אחותו כמו שכתבת אני אומר דכפי מה ששמעתי והבנתי אדרבא איפכא הוי דמה שלא רצה שיקח בנו האשה הנז' שלבו היה לשמים והטעם ברור כמו שהבנתי ושמעתי אלא שאין ראוי לעלות על כתב כל הדברי' וגם כפי האמת לא היה משום דופי ח"ו ובהא סלקינ' ובהא נחתינא שזכה הר"י הלוי יצ"ו בדינו הנ"ל עד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |