שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/קעב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בפנינו עדים ח"מ באת הזקנה דוניא ג'אמילה אלמנת כה"ר יום טוב נתן נ"ע אמרה לנו גלוי ומפורס' לכל יושבי שער העיר הזאת שאלוניקי איך בעלי ה"ר יום טוב הנז' בשעת פטירתו הקדיש לחברה הקדוש' חבר' ת"ת אשר פה שאלוניקי חזקת כל זה החצר שאני דר היום בו אך בזאת שאהיה אני אדונית ומושל' עליו כל ימי חיי למען יהיה כבודי ופרנסתי במקומו מונח כל ימי חיי ושאר כל הפירות אחר הפרשת פרנסתי יותנו שנה שנה לחברה הנז' והחזקה הנז' יותנה כלה לחברה הנז' אחר פטירתי כך אני מודה שהיתה צוואת בעלי וכך התנהגו עמי פרנסי החברה אשר בכל שנה ושנה מיום פטירת בעלי נ"ע ועד זמן השרפ' הגדולה אשר היתה בשנת הש"ה ליציר' ואח' השרפה כשנבנה החצר הזה נתפשרו עמי פרנסי אותם שנים בזה האופן שתהיינ' ג' עליות גדולות בחצר הנז' מיוחדות לי לאכול אני פירותיהם בלי שאפר' שום מין שכירות מהם לתוגר כל ימי חיי כל שאר בתים ועליו החצר יהיו לחשבון החברה ר"ל ושמשכירותם יפרעו שנה שנה לתוגר שכירות כל החצר העולה לשנה אלף ומאתים לבנים והשאר יותן לחברה הנז' שנה שנה ושאשאר אני אדונית ומושלת על כל החצר כלו כל ימי חיי לשוב הכל לחברה הנז' אחר פטירתי ועפ"י הסדר הזה התנהגו עמי הפרנסים מאז עד עתה ועתה כי אני זקנתי ולא ידעתי יום מותי בחשבי אולי שט' צוואת בעלי נ"ע ושטרי המתנות הקודמו' או נשרפו או נאבדו ואין רצו' לקבל על נפשי אשר רצוני לחדש לחברה הנז' המתנה הנז' והנני גאמילה הנז' אומרת לכם כך הוו עלי עדים וקנו ממני בקנין גמור מעכשו וכתבו וחתמו עלי בכל לשון של זכות ויפוי כח שבעולם ותנו ביד פרנסי החברה הנזכר להיות בידם לזכות וראיה איך אני ברצון נפשי ובהשלמת דעתי בלי שום אונס כלל אלא בלב שלם ונפש חפצה ועין יפה וגוף בריא נוסף על מתנת בעלי נ"ע ועל מתנתו הקודמ' זו נתתי מהיום ומעכשו ולאחר פטירתי לחברה הנז' חזקת כל החצר הנז' אשר הוא באקוף פירי באשה והוא החצר הנקרא כמהר"ר לוי בן חביב והוא בקרן זוית אשר מצדו האחד החצר של כה"ר שם טוב מלמד ולנכח הצד האחר החצר הנקרא די לה שידיירה ומצד האחר החצר של ה"ר משה ליאל ומאחוריו החצר של ה"ר יוסף די קאשטרו חזקת כל החצר הנז' הן כל הזכות המגיע לבעלי נ"ע אשר כבר נתנו הן כל הזכות המגיע אלי מחמת כתובתי או מחמת פרנסתי או מחמ' אותה ממשלה הנשארת אלי בו הכל מהיום ומעכשו נתתי לחברה הנז' ולאחר פטירתי במתנה גמורה שרירא וקיימא מתנת עלמין דלא למיהדר בה ודלא להשנא' מינה לעלם בלי שום שיו' ותנאי בעולם כי הכל מהיום ומעכשיו נתתי לחברה הנז' מתנה גמורה ומתנה זו כתבוה בשוקא ותתמו' בברא דלא להוי כמתנה טמירת' אלא גלויה ומפורסמת לכל והרי אני פוסלת מעכשו על עצמי ועל יורשי אחרי ועל ב"כ כל עד או עדים שיעידו שמסרתי שום מודעה על מתנה זו או שנתתי מחמת שום אונס בעולם וגם אני פוסלה כל שטר או שטרות או כתבי' או ענינים אחרים שיצאו בשום זמן סותרים או מנגדים או מבטלים או גורמים שום ביטול מתנה זו ורציתי שיהיו דברי כל אותם עדים וחזוקי כל אותם שטרות בטלים מעכשו ותשובים כחרס הנשבר וכדבר שאין בו ממש יען כי כל רצוני שלעולם תשאר מתנה זו שרירא וקיימא ביד החברה הנז' בלי שום ערעור ואחריות וחומר מתנה זו קבלתי אני עלי ועל יורשי ועל ב"כ כאחריות וחומ' כל שארי מתנות הנהגות בישראל שתקנו חז"ל דלא כאסמכתא כו' בביטול כו' ובפיסול כל עדי מודעא כו' והאמינה דונ' הנז' לחברה הנז' על המתנה הנז' נאמנות גמורה כב"ע כשרים הכל בקנין גמור מעכשיו ובשבועה חמורה שנשבעה לקיים כל הנז' בביטול כו' עוד נתחייב' דונה גאמיל' הנז' לתת בכל שנה ושנה מהיום עד זמן פטירתה ה' פרחי זהב טובים בעד השבח המגיע לחברה הנז' בחצר הנז' בכל שנה כל ימי חייה כי שאר השבח הצומח מהחצר הנז' היתה הסכמת הפרנסים עמה להיות שלה בתמורה המירמיטים ושאר ההוצאות הנעשו' בחצר הנז' ולכן נתחייבה לתת בכל שנה חמשה פרחי זהב בלבד לחברה כל ימי חייה בקנין ושבועה נפרעים בכל חדש חשון של כל שנה ושנה אבל לזמן פטירתה תזכה החברה בכל החצר הנז' כפי המתנה הנ"ל וצותה שיסודר כל זה בארוכה בכל חזוקי סופר כו' וקנינא כו' היה זה פה שאלוניקי ביום כ"ה לחדש תשרי משנת השכ"א ליצירה והכל שריר וקים:
והנה שאלו ממני פרנסי החברה הקדושה על מתנה זו שקם מערער וטוען שאח' מתנה זו חזרה בה האלמנה ונתנה זכותה לראובן וטוען שכשנתנה מתנה זו היתה ש"מ ושהיתה יכולה לחזור בה וכן עשתה שאח"כ צותה מחמת מיתה שתנתן החזק' הנז' וכל אשר לה לראובן וא"כ נתבט' זכות החברה כי ידוע כי ש"מ המצו' יכול לחזור בו ואני אומר שעם היות זה לי ימים קבלתי על עצמי שלא לכתוב פסק בדיני ממונות אם לא שאשאל מב' הכתות יחד מ"מ להיות הענין הזה נוגע לקדוש' התורה היא החברה העולה היא למעלה וקרוב שנוכל לומר שאין זה דין שבין אדם לחברו רק שבין אדם למקום וגם שהדבר פשוט מעצמו יותר מביעתא בכותחא כתבתי שורות אלו בקוצר להורות שאין בטענ' המערער שום ממשות מכמ' אנפי ולא מיבעיא לדעת הרא"ש דסבירא ליה דבהקדש ובמתנת עניים דאינו יכול לחזור אלא אפילו לשאר הפוסקים דסברי דנכסים בחזקתם ואם חזר אין כח למקבל המתנה להוציא מיד היורשים מ"מ בנ"ד הדבר ברור לכולי עלמא שמתנה זו קיימת וזכתה החברה בחצר ממה נפשך אם היתה זאת האלמנה שוכבת מחולי על מטתה זכתה החברה משני טעמים אחד שהרי היא בעיא בגמרא והופשטה ש"מ שהודה על נכסיו שהם של פ' קנאם זה שהודה שהם שלו ואפי' אם יעמוד אינו חוזר וכן פסקו כל הפוסקים ואפי' הודה לגוי נותנין לו מה שהוד' הש"מ וא"כ בנ"ד הגע עצמך שמצד מתנתה לא היתה יכולה לחזור בה מצד שהיא בעצמ' הוד' שבעלה הקדיש חצר זה על תנאי כו' כנז' בשטר והיא מודת כן הרי היא מודה שחצר זה אינה שלה אלא של החבר' ולא היה בידה אלא כמו פקדון גם מה שנתפשרו פרנסי החברה עמה ג"כ מודה שהחצר של החברה אלא שכל ימי חייה תזכה היא באותן הג' בתים ודבר זה ברור ואין צור' להאריך בו. והטעם הב' שאפי' נניח שכן הוא האמת שהיתה חולה מ"מ זכתה החברה שלא היה כח בידה לחזור בשום אופן שהרי הלכה רווחת בישראל דהא דש"מ יכול לחזור ה"מ כשנותן כל נכסיו ואינו משיי' לעצמו כדי פרנסת י"ב חדשים אבל כשנותן מקצת ובקנין והוא משייר לעצמו פרנסת י"ב חדש הרי היא כמתנת בריא ואינו יכול לחזור לו אפי' אם עמד בנ"ד מתנ' זו אינה מכל נכסיו אלא מקרקע זה לבד ובקנין וא"כ לא מיבעיא לדעת הרי"ף והרמ"בם דבשיור קרקע או מטלטלי כל שהוא סגי אלא אפי' לדעת הרא"ש והמסכימים עמו זכתה החברה שהרי שיירה כל מטלטליה ומעות שהיו בהן כדי להתפרנס יותר מג' שנים גם בזה האריכות מותר עוד שהאמת שמתנה זו נגלה לעין שהיא מתנת בריא דבשלמא כשהתנה סתמית ולא כתיב בה כד קציר ורמי בערסיה שזה הלשון מורה שהוא ש"מ ולא כתיב ג"כ כדמהלך על רגלוהי בשוקא בהא איכא לספוקי אי הוה ש"מ או אי הוה בריא אבל בנ"ד שכתוב בעין יפה וגוף בריא הרי א"כ ברור שמתנת בריא היא עוד יש ראיה בודאי שהיתה בריא שהרי אח"כ כתוב עוד נתחייבה דונה גאמילה הנז' לתת בכלל שנה ושנה כו' וש"מ הוא נותן מחמת דאגה שרואה עצמו מת ונפטר מן העולם ודברים ותנאים אלו מורים עלהבריאות ולשונות אחרים רבים אשר אין צריך להאריך בהם וטעמים אחרים הייתי יכול לכתוב מצד יפויי כח הלשון אלא שאין צורך ודי והותר במה שכתבתי. ומה שהיה אפשר לגמגם במתנה זו הוא אם נאמר שהעדים נוגעים בדבר שכל אנשי העיר הזאת חייבים בעמידת חברת ת"ת ובקיומה ועליהם מוטל לפרנסה ולכלכלה ומצד זה היה אפשר לגמגם אלא שגם בזה אני אומר שאין מכאן חולשה כלל חדא שהדבר ברור דלא איברו סהדי אלא לשקרי וא"כ אחר שהאמת כפי מה ששמעתי מאדם חשוב ומעולה שזה המערער נמצא שם בשעת מתנה זו א"כ אין אנו צריכים עדותם כלל וא"תל שעל כל פנים נצטרך לעדים שהמערער יכחיש במתנה הרי אלו העדים יועיל עדותם כמ"ש הרש"בא בתשו' סי' תת"יא צא וראה בכל קהלות הקדש שאין מביאין עדים ממדינה אחרת להעיד על תקנותיהם כו' יע"ש. כי משם נר' שאין צורך להביא עדים ממקום אחר וקרוב לזה כתב הרא"ש כלל ה' סי' ד' עוד מטעם אחר די בעדות האנשים השלמים האלה שהרי כתב הרא"ש דמועיל סלוק בכל דבר לבד בס"ת דלשמיעיה קאי ואי אפשר להסתלק הא בכל שאר דברים מהני סילוק והסילוק ג"כ יועיל כאן ואפשר לסלוקי עצמם מהנאת חצר זה עד שכתב הרא"ש ז"ל שיתחייב אלו האנשים לתת מכיסם החלק המגיע להם בזה הממון לחברת ת"ת וכ"ש שנר' בעיני שאין צריך כלל שאפי' שכל אנשי העיר מוטל עליהם לקיים עליהם מצוה זאת מ"מ לא מקרו נוגעים בדבר ודוקא היכא שהיו יכולים לכופם על כך אז היו נקראים נוגעי' אבל בעיר הזאת במצוה הזאת איש כל הישר בעיניו יעשה מי שהוא רוצה להיו' חבר הוא חבר ומי שאינה רוצה אין כופין אותו מי שרוצה ליתן נותן ומי שאינו רוצה ליתן אינו נותן וכמה חברים לפעמים מסלקין עצמם מהיות חברים ואין דובר להם דבר וא"כ נר' דע"כ לא אמרינן דהוו נוגעין אלא בעדות המסים והצדקות אשר המעידים מוכרחים אליהם אם יחסרו אבל בנ"ד לא מיקרו עדים נוגעים והאמת שכתבתי חלוק זה מכח הסברא כפי מה שהיה נר' לע"ד שכן היה נר' מלשון הפוסקים אבל אח"כ חפשתי ומצאתי שהביא חלוק זה בפי' הב"י בח"מ סי' ל"ז בשם הנמקי ות"ל עלה בכל כהוגן וא"כ נר' בעיני שאחר שחזרנו על כל הצדדים לא מצאנו מקום לחוב במתנה זו לחברת ת"ת אלא שזכתה זכות גמור בחצר הנז' הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |