שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/קס
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן שמעון ולוי היו שותפים בחברה א' ובזמן שותפותם שעדיין לא נשלם הזמן קמו ראובן ושמעון ונשתתפו שניהם מחדש בלתי ידיעת לוי בזה האופן שאחר תשלום זמן השותפות של שלשתם יהיו שניהם יחדיו שותפים עד תשלום שלש שנים ואם באולי ירצה לוי להיות שותפם פעם אחרת שלא יהיו רשאין להתפשר עמו ולהתנות עמו שום תנאי אם לא בהסכמה ודעת שניהם ואם לא יסכימו שניהם לדעת אחד שלא רשאי שום אחד מהם להתנות עמו שום תנאי רק לצאת מעמו ולהיות שותף עם חברו ועל זה נשבעו שבועה בספר תורה בחיק על דעת רבים מפורש דהיינו אח' משאלוניקי וא' מבודון וא' מצפת תוב"ב בלי הפרה והתרה לקיים עליהם כל הנז' וכן כתבו שטר שבועה וחתמו בפני עדים כשרים ושטר קיים ביד א' ובנאמנות גמור בכל חזוקי סופר וכו' ויהי אחר עבור קצת ימים שנשלם זמן שותפות שלשתם קם שמעון המושבע עם ראובן והתנה תנאי' עם לוי ונשתתף עמו בלי רשות ודעת חברו ראובן המושבע עמו וגרשו אותו מהשותפות. ועתה תבע ראובן את שמעון בדין שיהיה חברו ויצא מעם לוי מאחר שגרשו אותו מהשותפות כי כך מושבע עמו בס"ת ע"ד רבים מפורשים כאשר יגיד השטר כתוב וחתום אשר בידו וגם שיתן לו חלקו מהריוח שהרויח זה קצת חדשים שגרשו אותו מהשותפות כי שותפים הם מאותו יום שנשבע שניהם יחדיו ושמעון השיב איך ראובן התיר לו השבועה. וגם טען ואמר איך מצא בידו דברים של חשד נאמנות כגון גניבה וכיוצא שלא ראוי להשתתף עמו עוד והב"ד הלכו אחר החקיר' והדרישה לדברי שמעון ולא נמצא שמץ דבר ברור בראובן לא באומדנא ולא בראיה אלא טענות שמעון בוקי סרקי הן ויהי כאשר ראה שמעון כי לא נמצא ממש בדבריו קפץ בשבועה בפני בית דין ונשבע בס"ת בחיק כי אמת יהגה חכו נגד חברו ראובן הנז' וראובן ענה ואמר לו מה בא מידי להתיר לך השבועה בלא ב"ד מאחר שהוא על דעת רבים מפורשים ועוד שקר דברת לא היו דברים מעולם והרי השט' ש"וק בידי ובנאמנות גמורה באופן שרבו ביניהם הקטטו' עד שבאו להתפשר ונתרצו שניהם להתפרד וכתבו שטר מחדש איך חזר ש' ונשבע פ"ב השבועה הנז' ע"ד רבים מפורשים בשטר אשר ביד ראובן להיות שותפו עד תשלום השלשה שנים הנז' בשטר השבועה ומשום דברים בגו נתרצה ר' שישאר שמעון חברו עם לוי עד ג' חדשים בתנאי שיתן לו חלקו מהריוח כשותף וחבר ואחר עבור ג' חרשים אם לוי שותפו ירצה שיהיה שותף ג"כ ראובן הנה מה טוב יהיו שלשתם חברים כאשר בתחלה ואם לאו חייב לצאת שמעון מעם לוי ולעמוד בשותפות עם ראובן המושבע עמו עד תשלום הזמן אשר הגבילו ביניהם כמבואר בשטר השבועה עתה שנשלמו השלשה חדשים לא רצו לוי לראובן לשותף חזר ראובן לומר לשמעון המושבע עמו צא מעם לוי כאשר התנאי בינינו בשבועה ובחרם וגם כתוב בשטר איך בטל ופסול עליו שמעון כל עדות הן בשטר הן בעל פה שינגד ויסתור דברי השטר ההוא וגם כל פסק מחכם ורב שיתי' לו שום דבר מהשטר ההוא ועתה טוען שמעון שאם יצא מעם לוי שיאכל כל הונו וממונו כי אין מספיק לו למאכולת ביתו מה שיוכל להרויח עם ראובן המושבע עמו כי הוא מרויח יותר עם לוי שיש לו קרן הרבה בשותפות וראובן טען לו אל תאכל הרבה ולא תלבש משי ומספיק לך שתוכל להרויח עמי ולזון ולפרנס את ביתך לכן קיים שבועתך שנשבעת פעמיים וצא מלוי והוא אינו רוצה לכן מורינו מור' הצדקה יורנו הדין עם מי ואם יש בטענ' שמעון ממש מאח' שיכול לצמצם את עצמו ושכמ"ה ושלום:
תשובה
הנראה בעיני ששמעון זה ראוי להחזיקו לעבריין וראוי לעונש גדול וכמו שאבאר ולא מבעיא לדעת הרשב"א ז"ל וגם הביא דבריו סתם הריב"ה סימן רל"א וזה לשונו אין הנדר ניתר על פי חכם מומחה או ג' הדיוטות שאפילו אם פי' והתנה סתם בשעת הנדר או מתי שירצה יבטלנו מעיקרו או שתלה באחר שיבטלנה אימתי שירצה אינו כלום דמיד כשחל הנדר אין לו התרה אלא ע"י חכם ואפי' אם תלאו ברעת אחר וקיימו ושוב נשאל על הקיום אינו מועיל ע"כ וכ"כ הרא"ש בתשו' כלל י' שאלה ג' אשר שאלת על צבור שהטילו חרם והתנו ע"ד פ' כו' תשו' יפה כתבת שאין בידו לבטלה ואפי' אם התנו מתחלה שיוכל לבטלה א"כ לשבועה חמורה כזאת היה צריך שיבקש התרה מג' כי בעונות אין בזמן הזה חכם מומחה שיוכל להתיר ביחיד כ"ש דהא והא ליתא לאו כ"כ לומר שראובן התיר לו אלא אפי' נניח שהתרת ראובן היה מועיל כיון שראובן כופר ומכחישו שלא היו דברים מעולם שלא התיר לו השבוע' אינו נאמן וכמו שאבאר בס"ד ראובן נשבע לאשתו שלא יצא ממנה בלי רשותה ונשבע ע"ד רבים ולא האמינה עליו באותה שבועה לא בשני עדים ולא בעד א' ופייס' שתתיר לו השבועה ונתפייסה והתיר' לו בלא עדים עתה טוענת שלא התיר' לו מעול' והוא אמר שהתירה לו איזה מהם נאמן תשובה כיון שלא האמינ' עליו כשני עדים נאמן לומר ראובן שברשותה הוא קימא כו' עד כי דברים הללו בינו ליוצרו ע"ש. הא קמן דמשום הכי נאמן הוא מפני שלא כתב לה נאמנו' הא אם כתב לה נאמנות לא היה נאמן שנתנה לו רשות ובנ"ד נמי כיון שכתוב נאמנות יש בלשון כל נאמנות. אמת כי צריך בתשו' שני דברי' א' שאין כתב מפני שלא כתב לה שהוא נאמן שהתירה לו ואם נר' דפליג הרי"בא על אביו שהרי כתב הרי"בא כי אין לנדר התרה אלא ע"פ ג' הדיוטות כו' ותו קשיא דאפי' כתב לה נאמנות אמאי לא יהיה הוא נאמן דבר בינו לבין יוצרו היוצר ית' יודע האמת אם התירה לו אם לא אלא שנר' ליישב כל זה אם לספק הראשון ק"ל שלא אמר שאין הנדר ניתר כו' אלא כאשר חל הנדר לגמרי לא יועיל התרה אלא כו' אך כשאמר אם לא נותן רשות הנדר תלוי ועומד אם יתן רשות לא הוי נדר מעקרו גם אינו שבועה כלל הדברים שלא חלה השבועה לגמרי אז אח"כ אין לה התרה אלא כו' ולספק השני יתבאר במ"ש הריב"ש לענין גט שנותן לה נאמנות לומר שלא בא שאז הוה ליה כאלו אמר יהא גט אפי' אם באתי כל שתאמר היא שלא באתי הכא נמי ה"ל כאלו אמר הרי אני בשבועתי כל שתאמר שלא נתן לי רשות ע"כ א"כ כיון שכתוב נאמנות כו' ר"ל כל לשון שנוכל לתלות נתלה וע"כ ראוי לאיש הזה לשמור ולעשות כל אשר יאמר לו חברו ואם לאו הרי הוא מוחזק אצלי לעבריין ורחמנא ליצלן:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |