שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/קנח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה הלא למשמע אזן מלין תבחן שמענ' אזננו ותבן לה על ענין המעות אשר הוגד לנו מקדמת דנא שהניח הגביר כה"ר יצחק אלקבץ ז"ל קצת מעות קדש בתוך נכסיו וכפי מה שהעידו הגידו מגידי אמת גופא דעובדא הכי הוה שאחר שנפטר הגביר הנז' נ"ע פתחו בסידרוקאפצי ממוני הק"ק י"א התיבה אשר היו בתוכ' כלי כסף וכלי זהב ובתוכה מצאו חבית א' קטנה ובתוכה מעות ושאלו למשרתי הבית מה טיבה של חבית זאת והשיב להם דבר שהיו המעות ההם קדש שהיה מפריש בכל שבוע ושבוע שהיה נותן מעות לסוחרי' שהם המעות נקר' קריגמאש בלעז והיה נותן חותם בתוך החבית הנז' ושהיה דעת הנפטר לעשות ממעות הללו צדקה וחסד ונמצא שם מי שאמר שהיו המעות קרובים לשבעה עשר אלפי לבני'. ופתחו החבית ומצאו לבנים וזהובים קרוב לתשעה אלפי לבני' ומצאו כתוב על החבית מכתיבת ידו אני חייב שני אלפי' לב' ואז אמרו הממוני' לאיש אשר העיד שהיו קרוב לשבע' עשר אלפי לב' שעדיין היה חסר מהחשבון ההוא והשיב' שהוא היה יודע שהלוו מאותם המעות לגוי' אבאגיש קרוב לק' שולטניש והלכו ושאלו את האבגיר והוד' שהיו חייבים כמו ה' אלפים לב' ואמרו משיחי' לפי תומ' שכאשר לקחו אות' אמר לה' הגביר הנז' נ"ע שהם ממעות ואקוף שלו וגם הגביר כה"ר משה טרוגאש העיד בתור' עדות שהיה זוכר שמזמן רב היה מקבץ המעות הללו לשם הקדש והיה נותן אותם בחבית הנז' ושהוא היה נושא ונותן עמו ובכל שבוע שהיה נוטל מעות ממנו היה הוא בעצמו פושט ידו ולוקח מהמעות ככל חפצו ולפעמים הייתי מקפיד בדבר ואומר לו למה תעשה כה לקחת יותר מן הראוי ויהי כמשיב אל ירע בעיניך להיות לך חלק בזה כי לפעולה טובה אני מפריש המעות הללו ושכל המעות ההם מאז ועד היום שנפטר היה נותן אותם בחבית הנז' לשם הקדש וכל משרתי הבית והר' חיים עדילא ואחריו כלם פה אחד ענו ואמרו שהמעות ההם הם קדש ושאין להם ליורשי' רשות להשתמש בה' ואחר זמן מה יען נכתב ונחתם מפה שאלוניקי שיתנו חלק מהמעות ההם לאחיו הזקן ומסכן ה"ר יודה אלקבץ יצאו מערערי' ואומרי' שאין להוציא המעות מחזקת היורשי' שכל נכסי הנפטר בחזקת היתומי' עומדי' והם חול וע"פ הדברים האלה שאלו ממנו כדת מה לעשות במעות הללו אם יש כח ביד אפטרופוס היתומים ליגע בהם או אם הם קדש לה' כפי מה שהועד מתחילה כי יש אנשים נגשים אל ה' ששמעו מפיו בחייו שהיה גומר ואו' לתת מעות לחברת ת"ת אשר פה שאלוניקי יע"א וע"כ ראוי ללבן הדברי' ולהעמידן על בוריין:
תשובה
נרא' שצריך לעשות כאן שלשה חקירו' הא' אם יהיו אלו המעות הקדש או חול כי כפי הנרא' אין כאן דבר מבורר לגמרי וא"כ אפשר לומר שכל נכסי הנפטר בחזק' יורשי' הם והמוציא מחברו עליו הראי' כי דעת הרב' מן הפוסקים שבזמן הזה דין הקד' עניי' ודין הדיוט שוה וכשם שבכל ספק ממון הבא להוציא צריך להביא ראי' כאשר הוא בין הדיוט להדיוט כן הדין בהקדש ולא אאריך בזה לפי שכבר כתבתי כן במקום אחר. החקיר' השנית שגם שנניח שאלו המעות הם הקדש ודאי צריך לראו' לאיזה דבר יהיו אם לעניי' ואם לחברת ת"ת יע"א. החקיר' השלישית צריך לראות אם יוכלו לתת מאלו המעות כלם או מקצת' לעניי הנפטר אם יש לו קרוב עני וצריך לצדק'. וגם כי בכל א' מהחקירות הללו היה איפשר להאריך לנחיצת השואל וקצור הזמן לא אאריך אלא אקצ' וזה החלי בס"ד על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון החקיר' הראשונ' נראה בעיני הדבר פשוט מאד שאלו המעו' הם הקדש גמו' בלי ספק רצוני לצדק' ויתברר זה אחרי הציעי הצע' א' והיא זאת כי נרא' שנפל מחלוקת בין ר"י ור"ת ז"ל על מי שגמר בלבו ליתן מעות לצדק' ולא להוציא בשפתיו אם חייב אם לא כי מתוך דברי ר"י נרא' שאינו חייב עד שיוציא בשפתיו ומתוך דברי ר"ת הוא להפך שאפי' לא הוציא בשפתיו אלא שגמר בלבו ליתן חייב ליתן כאלו הוציא כן בשפתיו וכמו שיש סמך לזה מקרא דכל נדיב לב עולות והנה מהררי"ק ז"ל בשרש קס"א הביא זה המחלוקת והביא תשובות הרא"ש שנרא' שדעתו כדברי ר"י ולבסו' הכריע הוא ז"ל שאינו כן אלא שג' הרא"ש כת' כר"ת כפי דבריו בפסקיו שכן עיק' וכן הכריח הוא ז"ל יעויי' בו מי שירצ' ואחר שהדין הוא בפי' שאפי' לא הוציא האדם בשפתיו חייב ליתן כמו שפסק מהררי"ק ז"ל בפי' מי הוא אשר בדור הזה יחלוק על דבריו. א"כ בנ"ד ודאי דלכ"ע אפי' לדעת ר"י אלו המעות הם קדש ולא חול דע"כ לא פליג ר"י על ר"ת אלא בגומר בלבו לבד ולא הוציא כלל בשפתיו אבל נ"ד דלכ"ע מוציא בשפתיו עד שאפי' הגוים אמרו מל"ת שהמעות ההם שמעו מפיו שהיו לבתקוף שלי ועוד ראיה מה שנמצא כתוב מידו שהיה חייב ב' אלפים לבנים ואם המעות ההם היו חול למי היה חייב וכפי עדות ה"ר משה טרוגאוש אפי' משלו אינם כל המעות אלא היה שם חלק מאחרים שהיו מוסרים אצלו ומניחים לו ליקח יותר מן הראוי מפני שהיה אומר להם שהיו לענין טוב ויפה סוף דבר כי נתברר בלי ספק שאלו המעות הם קדש והיא החקירה הא' והשני יתבאר ג"כ מצד הצעה אחרת והיא זאת דקי"ל דכל מי שנודר סתם לצדקה ואין אנו יודעים לאיזה מקום נדר דאמדינן דעת המקדיש ומשום הכי אמרו בתוספתא האומר תנו מאתים זו לעניים יתנו לעניי אותה העיר סתם לב"ה יתנו לב"ה שהוא רגיל בה והביאוה הפוסקים להלכה וזה מטעם אמדנא ודאי דאמדינן דעת הנותן וכיון דקיי"ל ענייך ועניי עירך ענייך קודמין עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין יש לנו אומד הדעת שזה המקדש הקדיש על צד היותר טוב ומשוב' שאפשר וכתב המרדכי ז"ל שזה היה בזמן ההוא שהיו ישראל הרבה דרים במקום א' שאז יתנו לעניי אותה העיר אבל בזמן הזה שאין ישראלים הרבה דרים במקו' א' אלא מעטים לא נאמר שינתנו לעניי אותה העיר לבד והביא ראיה מהרבה עשירים שהיו נפטרים והיו מניחין ממון הרבה ולא היו נותנים לאותה העיר לבד אלא מחלקים לכאן ולכאן לפי שודאי לא היו מתכונים לעניי עירם לבד להיות' מעטים הרי משמע שיש לנו לאמוד דעת המקדיש שהרי אפי' שלכאורה מדינא היה צריך ליתן המעות לעניי עיר המקדיש מ"מ אמרו כיון דהא ודאי הוי מטעם דאמדינן דעת המקדיש א"כ גם אנו יש לנו לומר דודאי בעיר קטנ' ואנשים בה מעט מישראל אין דעת המקדיש ליתן שם הכל אלא מחלקין לכאן ולכאן עוד מצאתי הביא בס' ב"י בי"ד עלה ש"ד משם חז"ק דכמו שספק לקט לקט ספק פאה פאה ס' שכחה שכחה שכן יש לנו לו' במי שיש בידו מעות מספקא ליה אם הם של צדקה או לאו שחייב ליתן אותם לצדקה ע"כ. מכאן אני דן לנ"ד דכיון שאלו המעות הם ודאי צדקה כמו שהוכחנו והיה לנו עתה ס' אם הם לצדק' לעניי' או לצדקה אחרת או לחברת ת"ת שיש לנו להחמיר ולומר שהם לחברת תלמוד תורה ודאי והטעם שזו צדקה וזו צדקה וכתב הריב"ה ז"ל בשם אביו ז"ל בטו' י"ד הלכות צדק' וז"ל וכתב א"א הרא"ש ז"ל שצדקות שנתנדבו לצורך ב"ה או לצורך בית עלמין יכולין בני העיר לשנות' לצורך בית המדרש או ת"ת אפי' אם הבעלים מעכבין אבל לא מת"ת לצורך ב"ה ע"כ וא"כ הדברים ק"ו דהשתא כשנדר לצדק' לעניי' או לצדק' אחרת בפי' יכולין לשנות' לצורך ת"ת כשהדבר שקול אם אמר לצדק' או לת"ת עאו"כ שינתנו לת"ת ולא זה בלבד אלא שיש קצת איסור לתת אלו המעות לצדק' אחרת והטעם שאפי' ידענו שאמר לצדק' לעניי' ואנו משנים ונותני' אותו לת"ת אין אנו עוברי' אמנם אם נותני' אות' לצדק' אחרת אנו עוברי' דשמא הוא אמר לחברת ת"ת ומן הדין אין אנו יכולין לשנות מת"ת לצדק' אחרת ומאחר שידוע לנו מעלת תהלת קדושת חברת ת"ת אשר בעיר הזאת שאלוניקי יע"א בכמו' ובאיכות' אשר אין למעל' הימנ' בגלות ישראל אשר ידענו וגם אנשי ק"ק המקדיש משאלוניק' יחשבו ואפי' שהיה לנו ס' אלו המעות לאי זה ענין הקדיש' פשיטא לע"ד שא"א לפזרם אלא לצורך חברת ת"ת שאין מצוה וצדקה גדולה הימנה מתרי טעמי חדא דגרסי' בפרק כל כתבי אמר ד"ל אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן אמ"ל רב פפא לאביי דידי ודידן מאי א"ל אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא ע"כ נמצא שאין מצו' גדולה מזו שהרי ת"ת כנ"כ ואינו דומה ת"ת מאנשים גדולי' לת"ת היוצא מפי בריות שאין בהם חטא ועל פיהם העולם מתקיים זאת ועוד אחרת שהרי אמרו ז"ל שאינו דומ' מרובי' העושים את המצוה וכפי מה שנודע לנו בגלות אין בשום מקום כמות גדול מלומדי תור' כזה נמצא שגדלה מעלת קדושת חברת ת"ת זו אשר בשאלוניקי מכל הצדדים בכמות ובאיכו' מכל זה אני גוזר אומר כי לע"ד הדבר פשוט שאחר שהוכחנו שאלו המעות הם קדש ולא חול שאפי' היה הדבר מסופק לאיזה קדש יהיו צריך ליתנם להקדש חברת ת"ת לא לדבר אחר מן הטעם הנ"ל וכ"ש כאשר יש אנשים אומרי' ששמעו מפיו בחייו שהיה גומר ואומר לתת מעות לחברת ת"ת זו שילמוד סתום מן המפורש כי אחרי שאמרו שדעתו לעשות מהם צדק וחסד לא נפיק ת"ת מכל צדקה וחסד דאע"ג שמהרי"ק ז"ל שרש ז' כתב שפדיון שבויי' לא הויא בכלל צדקה סתם היינו דוקא מטעמא שפירשנו דבלשון בני אדם לא אמרי' לפדיון שבויים צדקה אבל בנ"ד ודאי כי מה שנודרים לחברת ת"ת צדקה מיקרי ג"כ ויש אומרים ששמעו מפיו שהיה אומר לתת לחברת תלמוד תורה אשר פ' שאלוניקי. הרי יש כאן ידים מוכיחות שודאי אלו המעות קדש לחברת ת"ת גם דברי ה"ר משה מוכיחים זה שאמר שהיה משיב אל ירע בעיניך להיות לך חלק בזה כי לפעולה טובה אני מפריש אין לך פעולה טוב יותר מזו.
ומעתה אני בא אל החקירה השלישית ואומר שאם היה שהיינו יודעים שהניח אלו המעות לצדק' סתם שלא לצדקת חברת ת"ת היה איפשר לו' קצת שהיה מחלוקת בזה וכמו שהביא ב"י בי"ד סי' רנ"א כל מה שכתוב בהגהות מרדכי שיש מי שאומר שמי שנדר סתם ולא פירש למי רוצה לחלקה יכול ליתן הכל לעניים קרוביו לפי שכל הנודר על דעת תורה נודר והתורה אמר ענייך קודמין. ובהגהה אחרת כתוב שאין הדין כן אלא שחייב לחלק לכל ע"ש כי לא ראיתי להארי' בזה מאחר שלפי ע"ד אין כאן צדקה סתמית כי אם לחברת ת"ת וא"כ י"ל דע"כ לא פליגי אלא בנודר לצדקה סתם אבל מי שפי' למי אין הקרוב זוכה בו כלל ואפי' בצדק' סתם היה צריך לראות מי הוא העני קרובו הצריך אליה כדין מי שראוי ליטול צדקה או לא סוף דבר שהנר' בעיני כפי הנחת השאלה הנז' שאלו המעות אי אפשר להוציאם אלא לצורך חברת ת"ת צריך שיותנו והטוב לקנות מהם דבר קיים כדי לקיים רצון הנפטר שיהיה הריוח לחברי ת"ת יע"א הנראה לע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה.
הן הח' הש' אלוף התורה כמהר"ר נר"ו הארי' בטוב טעם ודעת די המלאכה והותר ואנכי הדל באלפי יצאתי בעקבותיו להסכים עמו על הדין ועל האמת ואומר שאם אנחנו נחשב עיר המקדיש כעיר אחרת ואינה נגררת אחרי ק"ק שאלוניקי שורש הדין נותן שיחלקו אלו המעות כאן וכאן כל אחת לפי ערכו ומאותם המעות הם יעשו מה שירצה וק"ק שאלוניקי יתנו אותם המעו' המגיע לחלקם לת"ת הואיל שאפי' אם היה מפרש המקדיש שהיה מקדיש אותם לעניים יכולין בני העיר לשנותם לת"ת כל שכן בנ"ד שלא פי' דאמדינן דעתיה שכונתו היתה לת"ת וכמו שהעיד הח' הש' כמהר"ר נר"ו אבל בהיות אשר כל סביבו' שלוניקי ישקיפו ממעון קדשם על עטרת תפארת ישראל הלא היא האבן הראשה ת"ת אשר בסלוניקי ולהחזיק במעוז התורה אחד באחד יגשו יתלכדו ולא יתפרדו הנה על ענין ת"ת על שדה הארץ הזאת יחשבו וכאילו היה המקדיש מאנשי סאלוניקי יחשב ואמדינן דעתיה שהקדיש כל אלו המעות לת"ת ומה גם עתה היות אשר ק"ק של המקדיש אשר בסידורוקאפסי לפי מה שהוגד לי נגרר אחר ק"ק שלוניקי לכל דבר שבקדושה ומשלוניקי יחשב אך יש לעיין אם יוציאו אלו המעות מיד האפוטרופוסים דכיון דקי"ל דאין נזקקין לקטן וכל אלו העדיות אשר מעידים שהקדיש אלו המעות לצדקה וחסד שלא בפניהם הוו נר' שאין יכולים להוציא חלק הקטנים מיד אפטרופוס וליתנם לת"ת כי אם שיקחו קרקע מחלק הקטנים ולאחר שיגדלו כשיעידו בפניהם יקחו ת"ת הקרן והפירות ואם יאמר אומר הא קי"ל דצואת אביהם מקבלים עדותן על הקטנים התם שאני דהוי טעמא כדי שלא תטרף דעתו גם מ"ש הנמקי יוסף כתב הרשב"א בשם רבנו שיש לחלק בין דבר ברור לדבר שאינו ברור כו' לא שייך בנ"ד והיה אפשר לומר כיון שהגוים העידו מל"ת ובנ"ד נר' דחשיב עדות דאע"ג דקי"ל דאין גוי מל"ת נאמן אלא בעדו' אשה היינו להק' אבל להחמיר ובפרט בנ"ד דאמרינן ספק פאה פאה נראה דהוי עדות ולא שייך גביה אין נזקקין דדוקא במתכוין להעיד שייך למימר ימתינו עד שיגדילו ויעידו בפניהם אלא שאפי' נודה זה הנה הגוים לא העידו כי אם על ה' אלפים לבנים והשאר לא נודע כי אם מהעדות היהודים ואם באנו לסמוך על שנמצא כתוב מכתיבת ידו אני חייב ב' אלפים לבנים נראה שאינו כדאי להוציא ממון מיד היתומי' בזה ובפר' שנוכל לומר שזא' החבי' היתה פקדון בידו ולפי' כ"כ הצעיר מרדכי מטאלון:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |