שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/קנז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן קפץ בכעס שנתכעס עם אחיו שמעון ונדר בנזירות שמשון וכן אמר יו שו מקבל עלי נזירות שמשון בן מנח בעל דלילה שעקר את דלתות עזה ושנקרו פלשתים את עיניו שי יו מאס כל ימי חיי פאבלארי קוניל או אינטרארי אינשו קאזה יו או מי מוגי'ר או מיש פיגו'ש ומספקא ליה לנודר אם אמר כך או אם אמר נו יו נו מיש איגו'ש נו מי מוגי'ר וכסבור היה הנודר שהנזירות איתיה בשאלה כשאר נדרים וכשהיו מחלים פניו לעשות שלום עם אחיו היה משיב שנדר ע"ד רבים מפורשים כדי שלא יסרבו עמו לעשות שלום עם אחיו ושאל השואל אם אפשר לו לעשות שלום עם אחיו אחר שהיה סבור שחכמים יתירו לו ואיתא במשנ' האומר יודע הייתי שהנזיר אסו' ביין אבל כסבו' הייתי שחז"ל יתירו לי מפני שאיני יכול לחיות בלי יין כו' ואיתא בגמ' אב"א בנדרי אונסין קא מיפלגי כו' ופרש"י ב' פירושים וכפי פי' שני שמפרש נר' לו לשואל שאפשר להיות לו התר על נזירותו ואמנם מספקא ליה שאפי' שהיה יודע בשעה שנדר שאין לו התרה לנזירות שמשון אפי' הכי היה נודר כ"כ היה בכעס עם אחיו אמנם כפי מה שהביאו התוס' בשם ר"ת בדבור א' שיש שם בגמ' שמתחי' בנדרי אונסין קמיפלגי כו' אפש' שיש לו הת' ילמדנו רבנו איזה דרך ישכון אור:
תשובה
הן אמת כי אין הוראה לאיסורה ולכן אמרתי לשואל שאין רצוני לכתוב זה עד שהפציר לכתוב שתי שורות ואני בטלתי רצוני ואמרתי אודיע נא דעתי לבד ולא אאריך לע"ד גם נראה לכאורה שדומה זה לנדרי טעות כנז' בדברי השואל מ"מ לע"ד לא דמי והטעם שכתב הר"ן בפ"ד דנדרים וז"ל דכיון שאלו היה יודע שאביו או אחיו היה עמהם היה מוציאן מן הכלל הרי זה מוטעה בעיקר הנדר שלא היה דעתו מעול' על אביו וכל שיש טעות בעיקר הנדר אין פיו ולבו שוים ובטל הרי שכתב הר"ן דטעמא דנדרי שגגות מותרים ואין צריכים התר' מפני שיש טעות בעיקר הנדר ומעולם לא היה דעתו לנדור על כך ולא הוו פיו ולבו שוי' אבל בנ"ד אין טעות בעיקר הנדר אלא שחשב שהיה כשאר נדרי' שהיה להם התר' ופיו ולבו שוים שיחול הנדר והיה רוצ' לקיימו שלא לדבר עם אחיו ואח"כ בעבור הכעס יבקש התר' ולא דמי למ"ש רש"י ז"ל בל"א דהוי אונס משום שהוא סבור שיתירו לו חכמים שפי' יתירו ה"פ שיאמרו שלא חלה השבועה ודומה לראי' שהביא דאת לבך אנסך דלא נדר כלל שבשעת שנדר טע' שחשב שכן היה וכן כזה דשמואל דאמר אין צריך שאלה אבל בנ"ד שלא עלה בדעתו אלא שיחול הנדר ואח"כ יתירו דהא ודאי לא מקרי אונס ואע"ג דכפי הנראה לדעת ר"ת שפי' שבשעת הנדר היה ברי ואח"כ נחלש דנר' א"כ שאפי' שחל הנדר לא בעי שאל' דכיון שנחלש נמצ' למפרע הוי טעות מעיקרא א"כ בנ"ד נמי הכי איכא דאפי' הכי אין להקל בנ"ד כיון דלפי א"נ לא הוי דינא הכי אלא משום דפיו ולבו שוים בעינן והתם ליכא אבל בנ"ד פיו ולבו שוים שבעיקר הנדר א"כ הוה בעי שאל' וא"א דנ"ש אין בו שאל' כדפרשי' והדין נותן כן כיון שהר"ן ז"ל מקיים התירוץ השני א"נ איכא לחלק בין נ"ד לתירוץ קמא דר"ת ז"ל דאע"ג דהתם נמי אע"ג דחל הנדר ואח"כ בא האונס אותו האונס מבטל הנדר דאנן סהדי דאי הוה ידע לא הוה נדר כלל משום דא"א למות ברעב או שיקפוץ עליו חולי שימות בו מחמת העדר שתיית היין אבל בנ"ד מה לי יום א' מה לי לעולם ליכא למימר אנן סהדי כ"ש שהנודר אומ' שאולי היה נודר אפי' היה יודע דליתיה בשאל' סוף דבר שלפי ע"ד אין להקל ח"ו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |