שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/קמד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
על מה שכתב החכ' בעיניו כי אשתמיט מחכמי שאלוניקי יע"א שהיה הנדר לתועלת אנשי טיריא ואין מתירין לו אלא מדעתם אין ספק כי גאותו הביאו לכך כי היה לו לשום מחסום לפיו ולומר בי העון שאיני יורד לסוף דעתם וכ"ש בהיות דבר נקל כ"כ כמו שיפה כתבת ולא ידע ולא שם על לבו לפתוח י"ד הביא ב"י בהלכות נדרים על הטור שכתב בסתם ודוקא שנדר על דעתו בשביל שום טובה שעשה לו וכתוב שם שהם דברי ר"ת שכתבו המרדכי ז"ל והר"אש והר"שבא והר"ן ז"ל ושכן פי' סמ"ג ולא שם לב אפי' לא נמצא בפי' אלא א' מאלה היה כדאי לסמוך עאכ"ו גאוני עולם והנה הרא"ש דהוי בתרא טובא שכתב פועל יכול לחזור בו תוך זמנו ואע"פי שקבל חרם ונדוי לעשות מלאכה כל הזמן יכול לישאל על קבלתו שלא מרצון בעלי המלאכה כו' עד שנשבע מחמ' טובה שעשה עמו וכן הסכים הרמ"בן והר"שבא והר"אש ז"ל הרי נוסף על הכל הרמ"בן והר"אש שהוא אחרון האחרונים ולמעשה שעשה הרב הזה ואפי' בדבר שכפי הנראה המשביע עשה טובה כמ"ש מהררי"ק ז"ל אפש' שירא לומר שלא נראו בעיניו דברי הרא"ש וכמו שהוקשה בעיני מהררי"ק ז"ל ופי' לפי שיטתו לא היה לו לומר אישתמיט וכו' כ"ש שאפי' לפי דברי מה"ריק ז"ל בנ"ד ליכא טובה ולא דבר שיכול להתפש לא קטן ולא גדול ואני לא ראיתי מ"ש החכמים ועד עתה לא ידעתי שחתמו אמנם אפי' ח"ו היה צד מה להתפש מה ראה על ככה ומה הגיע אליו שראה שמה שכתבתי הוה לרווחא דמילתא כי לפי דעתי לא היה צריך דבר כלל ועוד דאפי' בעינן למיהב ליה כל טעותיה אין בדבריו ממש כלל וטעמא שהנדר כמו שהיה כתוב בשאלה מודה אני פ' איך נתחייבתי נ' פרחים אם לא אבוא עד ר"ה והרי כבר עבר ר"ה ונתחייב כפי דעתו בנ' פרחים לחברה אם כן בין היה הולך אח"כ הדוטור ובין לא היה הולך כבר נתחייב ואין לאנשי טיריא בזה כלום ובשלמא קודם שיגיע ר"ה היינו יכולין לומר שלא יתירו אלא מרצונ' לפי שהם לא ירצו בהתרה כדי לקיים שיביא הדוטור אבל עכשיו מאי דהוה הוה ואין כאן נדר לתועלתם וכתב זה הר"ן בתשובה הביאה ב"י עלה רס"ח עמוד ד' וז"ל מי שנשבע לחברו שלא יזוז מעיר פ' ועבר ויצא מתירין לו אפי' שלא מדעתו כיון שאין הנאה שוב למשביע וכו' הכא נמי כיון שכבר עבר זמן ההתרה אין בה הפסד למשביעים ואע"ג שכפי הנר' יאמר מי שירצה שיש תשובה אחרת מהרמ"בן נראה קצת סותרת לזו כפי הנראה שהיא מ"ש וז"ל מי שלא קיים פ"ור וקבל חרם ונדוי שלא לישא אשה על אשתו כי אם ברצונה כו' עד ועבר ונשא אשה שלא ברצונה חל עליו הנדוי ואין מתירין אלא ברצונה כיון שהקבלה היתה לתועלתה אפש' דש"ה ודאי יש מקום לתועלתו שיגרשנ' וכל שלא יגרשנ' עומד באיסו' אמנ' בנ"ד מאי דעבר עבר וחייב עכ"פ ליתן הנ' פרחים בין יבא ובין לא יבא וא"כ אינו אלא נדר שבינו לבין המקום שיש לו התרה דנשאלין אפי' להקדש וזה פשוט ואין להאריך בו ועוד שבנ"ד נר' בבירור שפ' נדר מעצמו לא שהשביעו שום אדם וכתב הרי"בש הביאו ב"י וז"ל ועוד שבנדון זה לא השביעום הקהל ולא שום יחיד מהם אלא הם נשבעו מאליהם וכגון זה אפי' יהיה שאינו תועלת לאחרים אין צריך דעת אחרים כו' עד סוף דבר שלא קבלו טובה בעד השבועה אלא שלא השביעום כלל אלא הם נשבעו מעצמם וא"כ למדנו שזה החכם לא עלה בידו אלא הוראת העדרו ועל קושיית ר"ת ז"ל שנר' בעיניך שראוי לתת סברא למאי דס"ד מעיקרא לר"ת גם כי דבר כיוצא נוגע לפלפל בישיבה ובמי שדעתו נוחה עליו בהרוחת הזמן ומ"מ להפיק רצונך עיינתי קצת בדבר ולקושיא בפ' הזהב דאמרינן הנותן ערבון לחברו כו' נראה בעיני דקושייא זו קלה לתרץ דאיכ' למימר דהאי דקאמ' דכיון דב' הם כל א' וא' מקני וכו' היינו כשהב' שוים זה כזה אבל בעירבני הא' מוחזק והב' אינו מוחזק והתם ה"ל כא' לבד גם קושיות הצריכות קשה מידי דה"פ דאי תנא תולה בדעת עצמו הייתי טועה כו' אבל הכא דאשמועינן תנא תרוייהו שמעינן דלא הכי הוא ואפשר לומר דאדרבא כל שיש בידו לא הוי אסמכתא והללו הוי לפי שהוא סבור שיש בידו ואינו כן שאלו היה בידו לא הוי אסמכתא ולקושיא שחדשו באי זהו נשך האמת איני מרגיש קושייא כלל שפי' ר"ת דאסמכתא לא הוי היכא שיש ב' דמתנו כו' היינו מה שסובר רב ששת כפי הדין אך אמנם מה שכתב הביא ר' יודה היא כו' דפירש רב ששת סבר דתנא דמתניתין דהיינו ת"ק ור' יודא שאמר אימתי היינו פי' דברי ת"ק טעמא דמשחקי בקוביא דהוו פסולים מטעמא דלא מתעסקי בישובו של עולם ולא משום אסמכתא דאסמכתא לא שייך בב' כו' אבל תנא דברייתא ס"ל דכל דבר ספק הוי אסמכתא דוגמא דנזיר דסבר האי תנא דילפינן מנזיר דכי היכי דגלי קרא בנזיר דלא הוי נדר על הספק ה"נ לגבי קנין לא הוי קנין על הספק ושפיר עבדי התו' דבמקומו לא אמרו קושיא הזאת כי המעיין בסוגיית ההלכה יראה דאין מזה קושיא לר"ת ועל מה שכתבת דמהיכא ראו התוס' שחזר ר"ת כו' דדילמא משום דס"ל כרמי בר חמא כו' יפה כתבת ודאי דפשיטא דהלכה כרב ששת דהכי קי"ל דאימתי לפרש וכן מן הדין כיון דר"י בן לוי ור"י שוין ורמי בר חמא יחידאה ושאר הדברים ברורים כמו שיפה כתבת כי התם כשהמרו היה חושב ודאי שהיה יכול להקניטו אבל משחקי בקוביא שניהם עומדי' על הס' גם לא ירדתי למאי דקשיא לך דאע"ג דאיכא קנין מאי אהני שלא בב"ד ומה תימה היא זו דילמ' היינו מאי דקאמ' ר"ת דמיירי שהקנו בב"ד חשוב ומה שלא פי ר"ת זה היינו משום דממילא משמע דכיון דאוקי דמיירי שהקנו בענין דמהני קנין קאמר ואי קשיא דאיך אפשר דב"ד חשוב מטפלי בדבר כזה אפשר דלא בעינן בי דינא דרב אמי ורב אסי אלא הלתא דידעי בדיני אסמכת' או כמ"ד דבחד סגי אי נמי אית לי למימר שהקנו היינו שהרהינו בידו ועוד היה אפשר להאריך אלא שקצרתי שאינו צריך
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |