שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/קז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה מעשה שהיה כך היה ראובן נשא את לאה בת שמעון ונדרו לו סך מה בתורת נדוניא ולהיות שלא נמצא אז סך הנדוני' במזומן התנה עמהם שיתנו לו הסך ההוא אחר זמן קצוב לנשואין ובכן יכתוב על עצמו מעכשיו שקבל הנדוניא ע"מ שיתנו לו הסך ההוא לזמן הנז' וע"פ הדברי' האלה נכתבה הכתוב' ומכלל תנאיה שלא ישא ולא יקדש ולא ישדך אשה אחרת ואפי' ברשותה אלא אם ח"ו תשהה י' שנים כו' גם התנו שכל מחילה שתעשה הכלה הנז' לראובן הנז' הן מצד כתובת' כולה או מקצתה הן מצד איזה תנאי מהתנאים הכתובים בכתובה שתהא אותה מחיל' בטלה מעכשיו ופסל אותה ואת עדים פסול גמור מעכשיו. עוד התנו דכל מלתא דמשתמעא בהאי שטר כתובה לתרי אנפי תהיה נדונית לזכות אבי הכלה ולזכות הכלה וקבל עליו החתן בשבועה חמורה ע"ד המב"ה וע"ד הנשבעים באמת וע"ד ג' רבנים מפורסמים וע"ד אבי הכלה לקיים כל הכתוב עליו בלי ערעור כלל בשום אופן ובשום זמן בעולם ולדון בדין השבועה כדעת הראב"ד שאפי' אם יעברו ויתירוה לא תהיה מותרת כלל ואח"כ היה ראובן מתרעם שעבר הזמן שקצבו עמו לתת הסך ההוא ולא נתנו לו כלום. ויהי כי ארכו להם הימים חלתה לאה הנז' בחולי האיטיקה והיה חליה ארוך עליה ימים ושנים וכי ראתה כי אבדה תקות רפואתה ולא היתה ראויה לאיש נתרצית היא ואביה שישא עליה ראובן אשה אחרת וביררו היא ואביה ובעל החכם רשום מדייני העיר לכתוב ולסדר ענין הרשות הנז' וזה טופס מה שכתבה לאה לראובן בעלה בהיות שהודית לאה בת שמעון אשת ראובן שלא קיים אביה ולא היא התנאים של ענין הנדוניא הכתובה בכתובה שביניה' לכן עתה בפ"ע ח"מ נתרצית לאה הנז' ונתנה רשות גמורה מעכשו לבעל' ראובן הנז' לישא עליה אשה אחרת אחר עבור י' ימים בסיון הראשון ואם בעזרת השי"ת תתרפ' ותהיה בריאה כדרך כל הנשים עם בעליהן לא יוכל לישא עליה אשה אחרת כי אם ברשותה והתנו ביניהם תנאים אחרים בקנין שלם מעכשו דלא כאסמכתא ודלא כטופסי בלי אונס כלל מדעתם ורצונם וגם אבי לאה הנז' ראה השטר הנז' אחר כתיבתו ויישר בעיניו. ולפי שעדיין היה לבו של ראובן נוקפו לחומר השבועה רצה שיתירו לו השבועה של הכתוב' בשלשה מדעת אשתו ומרצונה ובפניה. וזה טופס ההתר' בהיות שלאה אשת ראובן נתנה רשות לבעלה לישא עליה אשה אחרת אחרי' בסיון הב"ר ככתוב בשטר שביניהם וחשש ראובן לחומר השבועה הכתובה עליו בכתובה ונשאל עליה אנחנו ח"מ פתחנו לו פתח בתנאי. שאלו בא אדם ושקר לו בשעה שנשבע ואמר לו שהיתה חולה בחולי זה שהיא חולה עתה לא היה נשבע לה כלל. ועוד שגדולי הפוסקי' סוברי' דבחרטה דמהשתא סגי ליה בכל שבועה כיוצא בזה ולפיכך התרנו לו בשלשה אחר שידענו פרטי שבועתו כדין וכהלכה לדבר מצוה ומדעת המשביע ומרצונו ובפניו. והיה זה ביום ה' ועשרים יום לחדש אדר ב' שנת הש"ם נפשנו בחיים לפ"ק ליצירה והכל שריר ובריר וקיים ואופן ההתרה הנז' היתה שהתרנו לו קודם מה שקבל עליו לדון בדין השבועה כדעת הראב"ד שאפי' יתירו לו לא תהיה השבועה מותרת כלל ואח"כ התרנו לו עקר השבועה הכתובה עליו כנז' והכל שריר וקים לוי בן יהודה. יששכר בן זבולון. דן בן נפתלי ואחר עבור י' בסיון גם עברו עוד כמשלש חדשים ולא נתרפאה לאה הנז' קדש עליה ראובן אשה אחרת ברשות דייני העיר וכעת נפלו בין ראובן ולאה דברי ריבות לאה טוענת כי שלא כדין קדש ראובן שהרשות לא היה מסור לה ואין רשותה מעלה ולא מוריד ומחלתה לתנאי הכתובה בטלה כמפורש בכתובה גם התרת השבועה אינה כלום להיות השבועה ע"ד רבים וע"ד אביה וראובן השיב דאה"נ שאין רשותה כלום ומחילתה לתנאי הכתובה בטלה אבל ההודאה שהכתובה עצמה על תנאי היתה ושאותו תנאי לא נתקיים מילתא אחריתי היא והודאתה הודאה שאין לה כי אם ביטול מחילת התנאים הכתובים בכתובה כמו שהתנה עמה והודאה זו עקירת הענין מעיקרא היא גם למה שטוענת שהיתה השבוע' ע"ד אביה אומר ראובן שכיון שנתרצה אביה קודם כתיבת השטר לאחר כתיבתו לאו כל כמיניה למהדר ביה ולא עוד אלא שאביה בעצמו בירר החכם לסדר ענין הרשות ומסר לו דעתו ומעת שנכתב' הכתובה כך היה כונתם לסלק נתינת הרשות אם לא בהסכ' אביה ולפיכך השביע על דעתו וגם אם השבועה היא ע"ד רבים לחזק הענין לבד נעש' עוד טוען שההתרה היתה לדב' מצוה כדי שיפרה וירבה ראובן וגורם לשכינה שתשרה בישר' ופורש מכל הרהור חטא עון ומעיקרא לכך נשא את לאה והשתא נמי מפני כן מתחרט כמו שהיה דעתו מעיקרא ולא היה ראוי שיגרשנה לפי שלא רצתה היא להתגר' וקשים גרושים לפני המקום ומה גם עתה שיש לה בנים קטנים ממנו ע"כ טופס השאלה:
תשובה
ראיתי דברי החכם השלם הפוסק כמה"ר יעקב קאשטרו נר"ו מתוך ריסי דבריו נראה שכבר הגיעו דברינו אליו על ענין זה ואני אומר שאיני זוכר כלל מזה ומן הנראה שהתשובה עתה ללא צורך לפי שכבר נפטרה האשה אלא שהשליח הח' כה"ר יוס' אלמושנינו יצ"ו אשר הביא הפסק הפצי' בי לחוות דעתי בהצעת השאלה הנז' עתה גם כי עדיין יש קצת צורך להסיר לזות שפתים מעל בעל האשה ועוד כי מי יאמר כי מה שאיר' היום זה בפלוני לא יאר' למחר באיש אחר ע"כ אמרתי להשלים רצון השואל בהנחת השאלה הנז' בלי תוספת ומגרעת וזה החלי בס"ד בקיצור מופלג. ראשית דברי כי השבועה גדולה חמורה עד מאד בכל ענין לפי שיש כאן שבו' ע"ד רבים בקבלת טובה בשביל השבו' ולדעתי יש ג"כ שהשבו' היתה לדבר מצוה ולא לדבר הרשות מאחר שרצונו באשה זאת היה מצוה לפייסה ולהשלים רצונה לגמור כוונת זיווגו עמה כי זה תהיה סיבה להשיג בנים בני אהוב' עוד חומרא אחרת שקבל עליו לדון דינו ע"ד הראב"ד. ומעתה נשאר לנו לברר אם אפשר לצאת איש זה נקי מן השבו' מכל וכל ונראה בעיני שהטעמים המזכים ומנקים הם אלו כמו שאכתוב בע"ה א' שלא השלימו עמו לתת לו מה שנתנו ב' ההתרה שהתירו על ידי אנשים חכמים מובחרים מחמיו ומדעת חמיו ובפני האשה היתה ההתרה ג' מה שאירע לה החולי הרע בלי תקות רפואה ראיה לטעם הא' מן תשובת הרא"ש ז"ל על שנים שנשבע זה עם זה לילך לארץ ישראל ושוב לא רצה האח' לילך ופסק הרא"ש ז"ל שחברו פטור ומותר ואין עליו נדר כלל וכיון ששניהם נדרו כאחד לא נדר הא' מהם אלא ע"ד שחברו יקיים שבועתו לילך עמו אחר שחברו אינו רוצה לקיים כדין או שלא כדין הוא פטור בנ"ד נמי כיון שב' החלקים נשבעו שניה' יחד זה לעשות כך וכל אחד לא נשבע אלא ע"ד שיקיים חברו המוטל עליו וכיון שזה אינו מקיים גם חברו פטור כן נראה אלא שלבי מגמגם בטעם זה בשתי סבות אחד שאפשר שאין האיש בעל האשה תלה שבועתו אם חברו יעבור על א' מהדברים שהתנו ביניהם דאפשר לא היה כונ' אלא כל זמן שיתנו לו האשה נשא' הוא מחוייב לקיים השבו' שנשבע שלא ישא אשה כו'. עוד טעם אחר שמצאתי אני מקום להחמיר קודם שנדפס ב"י והביא ב"י עתה בי"ד סו"סי רל"ו וז"ל כתב רי"ו בשם המפרשים שנים שנשבעו לעשות דבר א' ועבר אחד מהם על השבועה הב' פטור ואין צריך התר כו' עד שבא זקן א' ואמר כי שניהם אסורים ולא הרויח מי שלא עכב אלא תשומת יד כו' וגם כי סברת הזקן היה נראה לומר דלאו בסבי טעמא מ"מ בדידי הוה עובדא והצעתי הדברים לפני מרי הרב הגדול כמהר"ר יוסף טאיטאצק זלה"ה והצרכנו לבקש התר בפירוש מבעל ריבי וכן עשיתי. עוד טעם ב' לזכות לבעל האשה וקי"ל דבנדר ושבועה אית לן למיזל בתר כונת הנודר או הנשבע כדתנן בפ' הנודר מן הירק קונם צמר עולה עלי מותר להתכסות בגיזי צמר כו' יע"ש ובטור י"ד בהלכות שבועות וכל מעיין יורה יורה ידין ידין דאליבא דכ"ע היכא דאיכא הוכחא מודו דאזלינן בתר הוכחא וכ"ש וק"ו בנ"ד שקרוב הדבר שהוא בפי' גמור כמו שאפרש אמרו שם בפ' ד' נדרים ראה מרחוק אנשים שאוכלין פירותיו ולא הכירם ואמר הרי הם עליכם כקרבן כשקרב עליהם ראה שהם אביו ואחיו שלא היה רוצה לאוסרם אינו נדר אעפ"י שלא פירש בהם כיון שהדבר מוכיח שאין אדם אישר פירותיו על אביו ואחיו כו' יע"ש וכתב הר"ן ז"ל וטעמא מפני שהוא מוטעה בעיקר הנדר שלא היה דעתו מעולם על אביו וכל שיש בעיקר הנד' טעות אין פיו ולבו שוים ובטל מעצמו ע"כ א"כ נמצא זכינו לדין דכיון שאשה זו הגיעה להיות חולנית בלי תקוה לרפואה להבנות ממנה אין לך אמדנא גדול' מזאת דאדעת אשה כזאת לא נדר ולא עוד אלא שכמעט עינינו הרואות שהתנה כן בפי' אחר שאמר בתנאי שלא ישא אשה כו' אלא אם ח"ו שהתה עשר שנים והדברים ק"ו שאם שהתה עשר שנים היה פטור ומותר לישא אשה אעפ"י שנמצא כמה נשים שוהות מלהתעבר עשר שנים ויותר ואחר כך נפקדות מי שחלתה בלי תקוה כנזכר שה"ל כאלו עברה עשרים שנה שלא ילדה פשיטא שיש לנו לומר שאין כאן שבועה כלל והתרה לא היה צריך מה תאמר דשאני ההיא דנדרים מנ"ד ואלו התם בשעה שיצא הנדר מפיו היה בטעות ומעולם לא חלה השבועה אבל בנ"ד חלה השבועה כל זמן שהיתה בריאה וטובה מזה אני אומר דלא שאני לן והילך ראיה מתשוב' הרא"ש ז"ל הביאה ב"י וז"ל מי ששדך בתו ונשבע לתת לחתנו כך ואח"כ נתקלקלו החובות כו'. ופסק הרא"ש שחמיו פטו' ומותר מן השבועה והדברים ק"ו שהרי חלה השבועה ולא עוד אלא שעדין היה אפשר ביד חמיו לתת מה שנדר לחתנו ואפי' הכי פסק הרא"ש שכיון שהיה צריך למכור דברים הצריכים לתשמישו אמדינן דעתיה דאדעתא דהכי לא נדר ושאין לך אונס גדול מזה ופטור ומותר בנ"ד שלא היה אפשר לה לקיים מה שגלה בדעתו להבנות ממנה עאכ"ו דאית לן למימר דאדעתא דהכי לא נדר ולא נשבע מעולם וכן כתב הרשב"א בתשובה על א' ששדך בתו לשמעון וקבעו זמן לנשואין בתוך הזמן קלקל המשודך מעשיו ומפני כך אין אבי הבת רוצה לתת לו בתו וכתב שהדין עם אבי הבת כדאמרינן במרוב' לא נתכוונ' זו אלא להגון לה הרי שני עמודי ההורא' ועוד אחרי' הסכימו לדעת א' ותפשו הדבר בפשיטות שאפי' שבשע' השבוע' חלה השבוע' ואח"כ אירע מה שאיר' אמרינן דאית לן למימר לא נתכון זה כו' ונמצאת השבועה למפרע בטלה כאילו לא היתה שבוע' מעולם עאכ"ו ק"ו בן בנו של ק"ו היכא שפי' בפירוש תנאי גמור אם לא שהתה כו' שה"ל כאילו לא התנה כו' ואין צורך לחזור הדברים. הטעם הג' הגע עצמך ששבועה זו היה צריך התרה אם ההתרה נעשית כנזכר בשאלה הוי התרה ודבר זה ארוכה מארץ מדה ולא ראיתי להאריך במקום שאינו צריך רק לכתוב דעתי בקצרה הנה מהררי"ק ז"ל כתב בשרש נ"ב ז"ל ושוו רוב המפרשים דכל שנשאלה עליו לצורך דבר מצוה דמתירין אפי' היכא דנשבע ע"ד רבי' ואית לן למסמך אהמנותיה דמר אין עומד לפנינו לענין זה אלא שנראה שתלה דעתו הנשבע ע"ד הראב"ד והרשב"א שנראה מדבריהם שאפי' לדבר מצוה אין מתירין וכבר תקן הפוס' נר"ו זה אמנם לע"ד שאפי' לדע' הראב"ד והרשב"א ז"ל יש לנו לומר שההתר' שהתירו הוי התר גמו' דעד כאן לא סברי אלו הגדולי' ששבוע' על דעת רבי' אין לה התר אלא בשלא נשבע להנאת שום אדם אך כאשר השבועה היא לצורך פלוני ואותו פלוני חפץ שיתיר' לנשבע השבועה הוי התרה דאין כאן אחד מן הטעמים שאמרו ששבועה עד"ר אין לה התרה דמה איכפת להו לרבי' אחר שהמשביע השביע לצרכו והוא חפץ בהתרה אנן סהדי שכל הרבים חפצים בהתרה ומתירין אותה לו ויש ראיה לזה מדברי הרשב"א הביאה ב"י בטור י"ד וז"ל על ראובן שנשבע לחמיו בשעת כניסה לעשות לו תוך חדש ימים שטר מתנאי חזרת הנדוניא לבית אביה אם תפטר בלא זרע ואח"כ פייסו שיאריך לו זמן עד בא אביו ואח"כ טען כיון שהאריך לו זמן שהוא פטו' דנדר שהות' מקצתו הות' כולו וכתב ז"ל כו' דאין זה תלוי ביחיד מומחה או בג' אלא מפני שתנאי זה הוא לתועלת חמיו ולהרוחתו וכל כי האי יכול להתיר לו שלא ע"פ חכם וכדתנן בפ' קונם שאני נהנה לך כו' ומפרש טעמא בפ' מי שאחזו משום דלרווחא איכוון והא לא אצטריך והכא נמי תנאי זה להנאות חמיו אכוונו ויכול הוא להתירו שלא ע"פ חכם ע"כ. א"כ בנ"ד נמי שזה נשב' להרווחת חמיו ואשתו ושניהם התירו לו ובירר לו חכם שיתיר לו אפי' התרה לא היתה צריכה ונמצא דנ"ד עדיף טפי מההיא דהרשב"א דהתם יש איזה פקפוק מחמת שנראה שחמיו היה רוצ' בקיום השבוע' לא היה רוצה להתיר רק אריכות זמן כמו שירא' המעיין שם ונלאתי להאריך בדבר זה כי לדעתי הדין מבואר כמ"ש החכם הפוסק נר"ו גם במה שכתב במסדרי השאלה היו אומרים שמפני שמקודם אמר בעל האש' שהודית ונמצא לדעתו שנעקרה הכתוב' ואין צורך עוד לרשות' ואחר זה אמר שנתנ' לו רשות ורצו להוכיח מכאן כי הכל שקר והכל זיוף האמת נפלאתי מהמגמגמים בדבר הזה שהרי גדול' מזאת אמרו חכמי' דעביד איניש לזבין דיני והשת' במקום שיש חסרון כיס רואה אדם לעשות הדברי' בהרווח' בדבר שהוא חמור כמו ענין השבוע' שרוצה אדם לצאת י"ח כל הצדדים האיפשריים עאכ"ו ודי במה שכתבתי והארכתי. וחתמתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |