שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/פב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה מעשה שהיה כך היה כי זה ימים ושני' הסכימו כל הקהלות וקציניה וממוניה רבניה ופרנסיה קטן וגדול שם הוא שכל תקנה והסכמה שיעשו הממונים שלא יהא רשות לממונים הקמים אחריה' לבטל שום דבר לא קטן ולא גדול מכל מה שעשו הממונים הראשונים כי לא נתנו הק"ק כח לשום ממונה רק כדי שיעמיד כל מה שנתקן לשכבר או לתקן מחדש תיקון מה שלא יסתור מה שתקנו וגבלו ראשינים ואדעת' דהכי נתמנו שלא יוכלו לבטל שום דבר ממה שגבלו ראשונים וכל זה היה בקנס חרם. ועתה באנו לשאול יורונו רבותינו עם עכ"ז יש ביד הממונים הקמים כח ויכולת להוסיף ולגרוע מהסכמות הקדומות כפי ראות עיניהם כי בזה נפל מחלוקת רב בין הקהלות קדושות י"ץ ואת"ל שהרשו' בידם לחדש ולהרוס מה שנבנ' כבר על יד הממונים הראשונים ואם יספיק להריסה זאת הסכמת הממוני' ההם לבדם או אם צריכים להודי' הדבר לכל הקהלות מאחר שההסכמה הזאת שבאו לבט' נתפרסמה כבר בכל הקהלות ונהגו בה כלם זה ימים ושנים ואם אין צריך דעת כל הקהלות אלא מספיק לזה דעת הממוני' והסכמתם אם צריך שיסכימו כל הממונים כאחד לעשות זה או אין צריך דעת כלם אלא די דעת רוב' ואם דעת הרוב צריכה שתהיה במעמד כלם ר"ל שימצאו שמה כל הממונים ואחר גלוי דעת כל אחד מהם הכריעו הרוב לדעת אחד ולהסכמה אחת ודוקא כגון זה הכרעת הרוב והסכמתם הסכמ' או אם אין צריך אלא די שיהיה הדבר בהסכמת הרוב הגם שלא יהיה בהסכמת כלם וכן אנו צריכין לדעת אם יש בזה חלוק בין אם אותם הממוני' שלא נמצאו שמה בהסכמת הרוב היו אז בעיר ללא היו אז בעי' עוד יודע למעכ"ת שהממוני' אשר שמשו אשתקד נסתפק להם ספק מה בענין ההסכמו' וגזרו בכח חרם על הממונים הקמים אחריהם שלא יעשו שום מעשה על הספק ההוא רק ע"פ שאלה שישאלו לרבני שאלוניקיא י"א דין הספק ושע"פ הורתם ותשובתם יתנהגו והממוני' ההם שקמו אחר כך לא חשו לגזרתם ולא שאלו השאלה ההי' כאשר נגזר עליהם אלא הם מעצמם מסברתם עשו מעשה בענין החפץ ההוא כאשר עלה בדעת' וקראו קצת מהסכמות וצריכים אנו לדעת עם זה שעשו מדעתם בלי שאלת הרבנים עשוי ולא עברו בזה על ההסכמות או אם אינו עשוי והיה כלא היה ועברו על החרם. עוד יורונו רבותינו על ההסכמה שעשו כל הקהלות קדו' יחד עם הממונים שלא יורשה שום חכם לנדות שום אדם בעולם ואפילו לכבודו ואפילו יהיה אותו החכם כר"ג בדורו כי אם ברשות הממונים וזה עשו לסבת שיש ת"ח שלא שמשו כל צורכם וקופצין לנדות ולהם מצאו סמך מתשובת הריב"ש סי' ס"ז ועתה קם אחד מחכמי עירנו ונדה לא' מהממונים וגם הממונה הנזכר הוא בעל תורה יורונו רבותינו האם נדויו של החכם הנז' נדוי או אם עבר החכם הנז' על ההסכמה וגם על החרם:
תשובה
האמת כי טרדות הזמן רבו כמו רבו ולב האדם בל עמו ושמעתתא בעי' צילותא אכן מ"מ להיות דבר הנוגע לאפרושי מאיסורא באתי בקצרה להשיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון הגם כי השאלה הראשונה אינה צריכה רבה כי הדבר מבורר יותר מביעתא בכותחא עד כי איני יכול לצייר מה מקו' לשאלה זאת דהא ודאי פשיטא אפילו לתינוקות שאין כח ביד הממונים הקמים אחרי הראשונים לתקן שום דבר שינגד ויסתור למה שתקנו הראשונים אחר שכך עלתה ביניהם ההסכמה שלא יוכלו הבאים לבטל כו' כנזכר וקבלו זה בחרם חלילה וחס לעלות על לב הממונים הבאים לתקן דבר ימשך סתירה וביטול לתקנות הראשונים ואעפ"י שלא היה זה צריך ראיה מרוב פשיטותו מ"מ מה שהיה הוא שיהיה שכבר כתבה הרא"ש ז"ל בתשו' וז"ל שאלת' צבור שהחרימו על דבר ואח"כ החרימו על דבר שהוא הפך הראשון אם הקהל הסכימו להתיר החרם קודם ההסכמה השניה הרי חלה השניה כיון שהתירו הראשונה אבל לא התירו הראשונ' אין יכולין האחרים לעבור על הראשונה ואין השניה כלום ע"כ. הרי לך דבנ"ד נמי אחר שקבלו בחרם שמה שיתקנו הראשונים לא יוכלו הבאים אחריהם לבטל תקנ' הראשונים א"כ כל מה שיתקנו האחרונים שיש בו סתירה לתקנת הראשונים לא עשו ולא כלום ופשוט כנזכר אלא שאני אומר כי מה שנשאל להרא"ש ז"ל אפשר שהיה בדיעבד שכן מוכח קצת מלשונו ואפ"ה כתב מה שכתב אבל לשאול לכתחלה זה ודאי לא יעלה על דעת בן אדם ומאחר שזה אמת וברור אין צריך להשיב על השאלה השנית הבאה אחריה בואם ת"ל כו' אלא שבראשי פרקים וברמזים אגלה דעתי בזה והוא שיש לדעת שבחרמי הצבור והסכמותיהם והתרתם הוקשה לראשונים ולא מצאו ידיהם אלא שתלו הדבר במנהג והוה ליה כאשה הנודרת דאמרינן דע"ד בעלה היא נודרת ונמצא שכל נדרי וחרמי צבור תלויים במנהג שנהגו כי כבר כתב הרשב"א ז"ל שנהגו שאפי' אחד מן הצבור יכול לעכב מלהתיר ומקומות יש שבהסכמ' הרוב מהירים. באופן שכל הסכמת קהל וקהל נעשית ע"ד מנהגם הידוע להם ועפ"י מנהג ההוא נמשכים בהתרה כשרוצים להתיר אבל במקום שאין מנהג ידוע נראה כפי דין התורה ראוי לילך לעולם אחר הרוב והמעטי' בטלים וצריכים לקיים הסכמת הרוב וכמו שבירר הרא"ש ז"ל בתשו' גם הרשב"א ז"ל והאמת שגם בזה יש חלוק כאשר ההסכמה לענין מגדר מלתא במילי דאיסורא דהתם הוי דין תורה כנז"ל אבל בענין ממונא כתבו הפוסקים האחרונים שאין המיעוט מוכרחים לקיים תקנות והסכמות הרוב בענין דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי והדברים ארוכים ואין כאן מקומו גם צריך לדעת כי בענין הצריך לרוב כפי דין תורה כתבו הרשב"א והרא"ש ומהררי"ק ז"ל הביאו בתשובותיו ג"כ בפשיטות דאינו נקרא רוב אלא כאשר יעמדו כלם כאחד ואז בהסכמת רוב העומדים נתקיים הענין בעל כרחם של המיעוט וגדולה מזאת כתב מורי הרב החסיד כמהר"ר לוי ן' חביב זלה"ה והוא שאם מתחלה נועדו יחד הרוב והסכימו לדעת אחד ולא היו שם כולם יכולים המיעוט אח"כ למחות במה שכבר עשו ואפי' שירצו עתה הרוב לומר נחזור נעמדה יחד נשא ונתן נדעה בינינו מה טוב יכולין המיעוט למאן ולסרב בדבר מאחר שכבר הסכימו ביניהם בלתי ידיעתם וכבר אמרתי כי לא באתי כי אם לגלות רמזי הדברים באלו הדינים לפי שאינם צריכים לנדון שלפנינו מאחר שהיסוד הראשון קיים שאין כח ביד הממונים לסתור דבר מתקנת הראשונים וח"ו א"כ יהיו נכשלים בחרם הקדמונים קדושים אשר בארץ המה וחלילה לעומדים על הפקודי' המישרים את העם להכשיל בדבר הזה. ומעתה נבא אל השאלה השנית אשר לע"ד היא ג"כ מבוארת והטעם כי אפי' לא יהיו הממונים מטילים חרם שלא יעשו כו' כנ"ל היה הדב' טוב וישר מעצמן לקחת עצה מחכמים מאירי' לארץ ולדרים יאירו עיניהם בספק ההוא פן ח"ו יעברו על כונ' מתקני ההסכמה ההיא ונמצאו נכשלים וכתב הרשב"א בתשו' דספק חרם הוי ספק איסורא דאורייתא וז"ל סימן תקצ"ה דע כי זו ספיקא דאורייתא הוא דאסור לעבור על החרם דבר תורה כו' עד אסור להקל עליו לכתחלה עד שיתברר להם היתר' דכל ספיקא דאורייתא לחומרא והשתא ומה אם אלו הממוני' היו מתקני' ומטילי' חרם על קיום דבר הרשות היו חייבים הבאים אחריהם להעמיד דבריהם ולא לבטל עתה שהטילו חרם על קיום מצוה והוא שלא לעבור על ספק חרם שהוא ספק איסורא דאורייתא עאכ"ו שיש לנו לומר שכל מה שעשו לא עשו ולא כלום וצריכי' כפר' אם הדברי' כני' כדמות' כצלמם כמו שבא בשאל' ודי בזה לשאלה השנית ע"כ. ומעתה נבא אל השאלה השלישית ואען ואומר כי כבר בא לידי שאלה כזאת ממגנשיאה וכתבתי שם ז"ל ועל ענין ההסכמה אשר יש להם שלא יוכל שום אדם לנדות לאחר אם לא ברשות הגזברים האמת כי נראה לפי הסברא ודעת התורה שהסכמה זאת ראויה לישרף כספרי מינים אם מפרש בה שאפילו חכם העיר לא יוכל לעשות כן דבשלמא אם כתובה סתם עד שאפשר לפרש שאין הכונה אלא על שום אדם אחד אפי' שיהיה יודע ובעל תורה אבל רב העיר לא יכנס בהסכמה אפי' שעכ"ז לא טובה היא שנראה עשו הסכמה נגד הדין מ"מ היה הדעת סובלה כמ"ש הריב"ש התנאים ההם מיוסדי' על כונת שם שמים ולבטל המחלוקת כי שנוי הוא כדי שלא יאמר כל א' גם אני ת"ח וראוי לפ' לשמור נדויו כמו ששמר פ' נדויו של פ' ונמצא יבאו לקטטה וכמו שתקנו חז"ל דכהן קורא ראשון כי היכי דלא ליתא לאינצויי ופרש"י פ' הנזיקין למימר אנא קרינא ברישא ומש"ה קתני דכהן קורא ראשון ואז ליכא לאינצויי דכבר ידעי דאין מי שקורא ראשון אלא כהן ולא כל הרוצה ליטול את השם יוכל ליטול אבל כשינד' רב העיר מי שהושם ראש לכלם בטלה מחלוקת ואם ח"ו יכנס הוא שהסכמ' הוא השפלת התורה והריסתה ח"ו ועם כ"ז אמרתי בסוף לשוני שאם ההסכמה נתקנה בעצת חכם גדול העיר שהיה שם בימי קדם שמי יבא אחרי המלך ושהוא ידע ודאי מה שעשה ועתה ראיתי לעורר חדוש לע"ד בנדון זה שלפנינו והוא זה כי הנה בנדון הריב"ש נר' שלא היה ההסכמה ההיא בחרם או שהשאלה לא היה אלא אם יכולין לתקן כן לכתחלה או אם יועיל לשלא יחול הנדוי על המתנדה ועל זה השיב שאין יכולת ביד הק' להתיר האסור עוד כ' שאם כוונתם לרע' אין הסכמת' ומנינם כלום אמנם אם הסכמתם לשם שמים שיכולין לגזור שלא לנדות כל שתהיה כונת' לשם שמים ועכ"ז כתב שאינם יכולין להסכים שאם נידה לא יהא נדוי כל שהתלמיד הוא בגדר שיכול לנדו' לכבודו ומאחר שהוא כתב שאם כוונת' רעה אין הסכמת' כלום נלע"ד שיובן זה בהסכמה שהוסכמה ונתקבלה שלא בחרם שהרי כיון שיש לנו הלכה רווחת ששבועה חלה אפי' לבטל את המצוה המפורשת בתורה בכולל כגון שבועה שלא אוכל מצה או שלא אשב בצל סוכה למה לא תהיה גם כן חל החרם על הראויים מיגו דחל על הבלתי ראויים כי אם יכולים לגזור ולהחרים שלא יוכל שום תלמיד חכם לנדות אם לא בהסכמ' פלוני ופלו' ואפי' את"ל שיש לחלק יש דבר אחר מחייב שבהכרח חל החרם שהרי ענין בטול הנדוי אינו מצוה מפורשת ולא אפי' מדרש מן התורה אלא מן הקבלה כמו שדרשו מנלן דמשמתינן דכתיב אורו מרוז וכו' כדאי' פ' אלו מגלחין וא"כ למה לא יחול החרם על ענין בטול בזה שהרי הנשבע לעבור על דברי סופרים חל עליו השבו' כמ"ש הרשב"א ז"ל בתשובתו והרא"ש ז"ל ג"כ ומתשובת הר"ן ז"ל גם ממ"ש בפי' ההלכות פ"ג דשבועות על משנת לבטל המצוה ששבוע' חלה אפי' על דבר שהוא מן התורה אם אינו מפורש בתורה. וכן נראה מהתוס' ז"ל דהיכא דליכא לא לאו ולא עשה אפי' באיסור תורה שבועה חל עליו בתירוץ קמא בדבור שלישי דשבועות אלא שלרוב נחיצת השואל לא יכולתי להאריך להעתיק הלשון ודי ברמיזה וא"כ פשיטא שהחרם חל על דבר כזה והוא שהחרימו שלא ינדה שום אדם אם לא ברשות פלו' וא"כ אני אומר דבנדון שלפנינו כיון שהסכמה זו נעשית זה ימים בהסכמת כלם נראה בלי ספק שכונתם לשמי' וכבר ביררו הטעם שהיה לשם שמים גם מפני השלום שנמשך מן ההסכמה הנז' ששקל' כנגד הכל והקב"ה צוה שימח' שמו במי סוטה לשום שלום בין איש ואשתו ועכ"פ חל החרם וא"כ המנדה שנדה עבר על החרם לע"ד שאפילו לדברי הריב"ש ז"ל שאמר שאם נדה נדויו נדוי היינו בשלא עבר המנדה חרם דאלו עבר המנדה חרם הקהלו' שקבלו כלם נדויו אינו נדוי וחרמו כחרמו של ים. ועוד שהרי כתב ועכ"ז כו' עד כל שהתלמי' הוא בגדר כו' כנ"ל וא"כ מי שעוב' על חרם מפורס' ומקובל מכל הקהלו' אינו בגדר שיהיה נדויו נדוי כ"ש שגם למי שנד' הוא ממונה ויודע תורה שלע"ד צריך המנדה כפרה בהיות הצעת השאלה אמיתי הנלע"ד כתבתי בקצור מופלג וצור ישראל יצילנו מכל שגיאה גדולה וקטנה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |