שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/פא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה פה פליבנה יש הסכמה מזמן קדמון שלא למכור בגדי שאלוניקי ובא ר' ומכר ב' או ג' דונלוקיס בגד שאלוניקי רחב הנקרא פאגיו דיקואינטה ערך ל"ה לבנים האמה והפרנסים רוצים להעניש לראובן לפי שעבר על ההסכמה וראובן משיב כי לא עלתה ההסכמה כי אם בבגדים כיוצא בהם נעשים בעיר ואומר שפעמים רבות נמכרו בגדי קואינטה כאלו שמכרו ולא היה פוצה פה וכן בגדים נקראים שובראמאן משאלוניקי נמכרים בעיני כל זה מוכיח שלא עלתה ההסכמה אלא בבגדים שכיוצא בהם נמכרים פה עוד ראיה לדבר קאריזיאש משאלוניקי שנמכרים פה שבכאן אינן נעשין בזמן ההס' ולכך לא חלה ההסכ' על דברי' כאלה ואנשי הקהל אומר' שגם בגדי קואינטה היו בכלל ההסכמה וההס' אינה נמצאת בכתב וגם הדור ההוא אשר בו נעשה ההסכ' חלף לו אין כעת רק בנים שנולדו אחרי כן או אנשים מחדש באו ואומר ראובן שאחר שאין דבר ברור לא בכתב ולא בע"פ שהוא נאמן על עצמו כי כלל גדול בדין המע"ה. ועוד טוען ראובן שאפי' את"ל ימצא ראיה ברור שוגג היה והאדם בשבועה אמר רחמנא פרט לאנוס או למוטע' כו' יורינו רבינו הדין עם מי:
תשובה
מן הנר' דבגדים הרחבים על הסתם נכנסו בכלל ההסכ' מאי טעמא דתנן במס' נדרים פ' הנודר משנה א' הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק ובגמרא תנא ר' יאשיה אוסר וכו' עד דכ"ע בנדרים הלך אחר לשון בני אדם מר כי אתריה וכו' ונראה א"כ דמכ"ש בנ"ד אם הסכימו סתם שלא למכור בגדי שאלוניקי אחד רחבים ואחד צרי' במשמע אמת כי קאניזיאש היה נראה כפי זה דלאו בגד סתם ר"ל פאניוש בלע"ז אלא שם מיוחד להם קאריזיאש ומ"מ פאניוש די קואינטה בכלל פאניוש סתם הם והאיסור חל עליהם משום דכל הסכמות הקהלות בכלל נדר הם וכמו שאמרו בנדרים הלך אחר לשון בני אדם כמו כן בתקנות הצבור וההסכמות שעושין י"ל בהם הלך אחר לשון בני אדם ודבר זה ברור אין צורך להאריך בו וכן היה מורי הגדול מהררי"ט ז"ל דן דהסכמות הקהלות נדרים הם ודין נדרים יש להם והאריכות בזה מן המותר וא"כ לא יהיה אלא ספק תנן פ' אלו מותרים סתם נדרי' להחמיר ופירש הר"ן ז"ל וז"ל מי שנדר ויש לפרש לשונו להחמיר ולהקל כל שלא פירש אח"כ למה נתכוון הולכים בסתם להחמיר ע"כ. ואם כן שמעינן מהא דעל הסתם בגדי קואינטה בכלל האיסור היו אבל אחר העיון נראה בעיני דאע"ג דסתם בגדים א' בגד צר וא' בגד רחב משמע כנז' מכ"מ איכא למימר בנ"ד שעל הסתם לא נכנסו בהסכמה והיינו טעמא דתנן הנודר מן הכסות מותר בשק וביריעה ובחמילה וכו' עד ר"י אמר הכל לפי הנודר טען והזיע והיה ריחו קשה אמר קונם צמר ופשתים עולה עלי מותר להתכסות ואסור להפשיל לאחוריו ופרש"י ז"ל להפשילו לאחוריו לעשות משוי מאות' דבענין שנצטער נדר דהיינו לטעון ולא לכסות ולהכי מותר לכסות וא"כ בנ"ד נמי בענין שהיו מצטערי' נדרו שהם הבגדים שהיו עושין שם בפליבנא ובשביל בגדי שאלוניקי שהיו כיוצא בהם היו הבגדים שלהם יורדים משווים אבל הבגדים של קואינטה שאינם מפסידים כלל לבגדי המקום למה תהא זאת להם לעשות נגד אנשי שאלוניקי הרי זה בזה נהנ' וכו' וח"ו לעלות על לב דבר כזה וכבר זכורני שפעם א' עשו פה שאלוניקי הסכמ' על הטורפיניש וארמינטיניס שלא למוכרם פה שאלוניקי לפי שהיו מפסידים בגדי שאלוניקי מקואינטה ואמרו שבגדי וניציא לא לשתמע מפני שלא היו מסוג ערך בגדי סאלוניקי ואין לומר דאיך נשבוק רבנן ועבדינן כר"י דמשמע דפליגי דודאי אין זו קושיא והלכה כר"י דאזלינן בתר כוונת הנודר וכן פסקו הפוסקים ז"ל ואין צורך להאריך בזה אלא שמ"מ צ"ע שהרי כתב הריב"ש ז"ל סי' קצ"ה וז"ל ועוד דכל הני הוו בנדרים שנודר אדם בינו לבין עצמו והולכין אחר כוונתו משום דבעינן פיו ולבו שוין אבל במי שנותן מתנה לחברו כל שלשון המתנה כולל הולכין אחריו ואין הולכין בזה בתר אומדנא אלא א"כ הוא אומדנא דמוכח וכו' עד ולכן בנדון זה הולכין אחר לשון המתנה שהיא סת' ולא אחר לשון שאלת רבי אברהם אף אם הי' נראה מלשונו שהי' ר' חיים נגרר אחריו אף בנ"ד נמי איכא למימר דבשלמא בנדר שאדם נודר מעצמו אמדינן דעתיה ואזלינן בתר אומדנא אבל הכא דכל א' מבטל דעתו לדעת הקהל לאו כ"כ דחד לומר אומדנא דמלתא הכי הוה שכיון שהקהל אומרי' שההסכמה עלתה גם לבגדי קואינטה ואפי' לא היו אומרין שנתברר כן בפירוש אלא שעל הכל הית' כונתם הי' ראוי לילך אחריהם ודמי למ"ש הרמב"ם ז"ל בפ' ב' דשבועות וז"ל מי שנשבע ואמר שבועה שלא אוכל היום ועל דעתכם אני נשבע אין זה יכול לומר כך וכך הי' בלבי שלא נשבע זה על דעתו אלא על דעת אחרים וכו' עד מפני שלבם של אלו במקום לבו קם א"כ מכאן נראה שאין כח בראובן לומר שלא נכנסו בגדי קואינטה בהסכמ' כיון שאנשי הקהל אומרי' שנכנסו ואין לומר שאנשי הקהל לא יהיו נאמנים שהם נוגע' בדבר שכבר כתב הריב"ש שם בסי' הנזכר וז"ל כבר נהגו כל הקהלות שאין פוסלין לעדות ולא לדין אף הנוגעין בדבר וכמ"ש ז"ל בתשוב' שאם לא כן אין תקנ' לעניני הקהל ולהסכמותיהם שהיום צריכין להביא עדים ממקום אחר ושלא יהיה להם קרוב בעיר וכן הרא"ש ז"ל כ"כ בתשובותיו אלא שעכ"ז רואה אני דברי ראובן שהדין עמו דבשלמא אם היו אנשים מזמן התקנה בחיים והיו אומרים שבגדי קואינטה ג"כ נכנסו בהסכמה או בפירוש או שלכך כיוונו ג"כ אפי' שהיה על הסתם הכי נמי שהיו נאמנים אבל עתה שהדור ההוא חלפו הלכו להם ואלו האומרים שגם בגדי הקואינטה נכנסו בהסכמה אינם אומרים כן אלא מאומדן דעת ואדרבא האומדן דעת הוא להפך כמו שאמרתי כיון שבגדי קואינטה אינם מפסידים לבגדים הנעשים בעיר פליבנה ועוד הוכח' גדולה כי השוברימאניש נמכרין אין לך הוכחה גדולה מזו שההסכמה לא היה אלא בבגדים שכיוצא בהם נעשים בעיר. ובהוכחה זו היה נר' בלי ספק שאפי' מתקני ההסכמה היו בחיים והיו אומרים כי מסתמ' כיוונו לכך היינו אומרים שאנו כן כיון שהשוברימאניש קרובים יותר לבגדי העיר מבגדי הקואינטה וא"ה נמכרים נר' ודאי שלא היה ההסכמה כי אם לבגדים הדומים לנעשי' בעיר מערך ט"ו וי"ו עד עשרים אבל בגדי קואינטה הנמכרים ערך ל"ה פשיטא שמעול' לא עלה על דעת שיאסרו לימכר שם בעיר ומ"ג עתה שאם הדברים כני' כמו שבאו בשאלה שפעמים רבות נמכרו בגדי קואינטה שם ולא היה פוצ' פה דפשיטא שראובן יש לו דין כי מה ראו על ככה ומה הגיע עליהם עתה כי אם שתקו עד עתה משום שנסתפק עתה להם אם נכנסו בגדי קואינטה בהסכמה אם לאו מי הקיץ עתה שהגיד שנכנסו ודאי ואם עדיין הדבר להם בספק הרי ראובן פטור לגמרי מן הדין דמסתמא יש לנו לומר שמעולם לא נכנסו בהסכמה בגדי הקואינטה מן הטעם הנז' ואומדנא דמוכח הוי כנ"זל ואפי' את"ל שהדבר ברור שבגדי הקואינטה עלו בהסכמה ג"כ ודאי שבדין טוען ראובן שהוא לא ידע ושוגג היה כי חשב שלא נכנסו בהסכמה בגדי הקואינטה ועל טענה זו לבד היינו יכולין לסמוך ולפטור לראובן מכלום ואע"פ דאיכא למימר א"כ כל אדם יוכל לומר כן שוגג הייתי ונמצא התקנה בטלה הא ודאי אין זה כלום דלא נחשדו ישראל ע"כ לעבור חרם או שבועה ולומר שוגג הייתי ולהאי לא חיישינן וכ"ש דשאני הכא דאיכא רגלים לדבר שפעמים אחרות נמכרו ולא היה פוצה פה ג"כ מכירת השוברימאניש סוף דבר שאם הדברים כמו שבאו בשאלה רואה אני את דברי ראובן מן הב' טעמים שזכרתי שהאחד הוא דאומדן דעתא דמוכח שלא נכנסו הבגדי' מקואינט' בהסכמה. ומן הטעם הב' שאפי' יתברר שנכנסו ששוגג היה ופטור דהאד' בשבוע' אמר רחמנא פרט לאנוס או למוטעה כו':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |