שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/נז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן שלקח משמעון סכום מעות ברבי' באמור שאותה ההנאה שיהיה בעד ת"ת ובעד הישיבה ובתוך אלו המעות נתן שמעון לראובן ד' אמות מבגד של ס' לערך מאה לבנים האמה וכבר מכר ראובן אותו הבגד ונעשה הפסד בבגד וכל ההפסד שנפסד בבגד עלה לבני' ששים וכונתו של שמעון (שהסיב') שנתן הבגד לראובן היה באמור שירא שלא יהיה רבית וסכום מהרבית שהיה נותן ראובן לשמעון שני אלפים ות"ק לבנים בכל שנ' ושנה וכתוב בתוך השטר שזאת ההנאה שיהי' מחוייב ראובן לתתם הנאה בכל שנה ושנה לשמעון וכתוב בתוך השטר כל אלו המעות וגם הד' אמות מבגד וגם כל ההנאה כלם ביחד שכן כתוב בסכום א' ובתוך השטר כתוב בנאמנות כפי כל השטרות וכל ההנאה שקבל שמעון מראובן כבר נתן ב' שנים ההנאה לתלמוד תורה ולישיבה ולאחר שעברו אלו הב' שנים לא נתן עוד שום דבר לא לת"ת ולא לישיבה אלא שהוא היה לוקח אותם בעדו וכן כתוב בשטר שיתן ראובן ההנאה מאלו המעות בכל שנה ושנה ליד שמעון לתתם בת"ת ולישיבה ונתן ראובן כל ההנאה מהמעות ד' שנים ועוד שכתוב אחורי השטר כתיבת יד שמעון איך קבל כל ההנאה מד' שנים כמו שכתוב בשטר לתת ההנאה בכל שנה ושנה יורינו מורינו מורה צדק הדין דין אמת:
תשובה
כפי מה שאני מבין מתוך דברי השאלה שאלו המעות הקרן אינם הקדש אלא הם מעות שמעון וא"כ הוא שמעון צלל במים אדירים והעלה חרס בידו במה שחשב שבתתו הנאה לתלמוד תורה שהיה מותר כיון שהוא לא היה מתהנה מהם ואינו כן אלא הוי רבית קצוצה כמו שאבאר בסייעתא דשמיא. תחלה יש לראות מעות הקדש בזמן הזה מה דינם להלוותם ברבית כי יש בדין זה ג' מחלוקות א' מי שאוסר הרבי' אפי' רבית דרבנן והוא ראבי"ה וכמו שכתבו בהגהות פ' ד' מהלכות מלוה שראבי"ה ז"ל אוסר מעות צדקה אפי' באבק רבית שני יש מי שנטה אל הקצה האחרון שמות' להלוותם אפי' ברבי' קצוצה והוא הרשב"א כמו שעוד אכתוב האמצעי הוא הרא"ש ז"ל ובנו טור י"ד שכתבו וז"ל ומעות של יתומי' מותר להלוותם קרוב לשכר כו' עד וכן הדין במעו' של הקדש שהוקדשו לעניים או לת"ת או לצורך ב"ה אבל אסור להלוותם ברבית דאורייתא ע"כ וכתב הרשב"א בתשו' הביאה הב"י בי"ד ס' ק"ס וז"ל כתב הרשב"א בתשו' ששאלת ע"מ סמכו עכשיו להלוו' מעו' ת"ת בריב' לישראל תשובה אפשר היה לדון ולהתיר כיון דאין הרבי' בא מלוה למלוה שאין לממון זה בעלים ידועים אלא שאין ראוי לעשות כן פן יפרצו גדר בזה במקום אחר ע"כ. גם תשובה אחרת כתב וז"ל ומעות של הקדש (עניים) מסתברא שמותר להלוותן כו' עד וקרו' אני לומר שאין רבית אף להקדש ענינם לפי שמעות אלו אין להם בעלים ידועים וגזבר לא משל עצמו הוא מלוה ונמצא שאין רבית זה בא מלוה למלוה ע"כ יעו"ש. עוד אני צריך לכתוב כאן מ"ש הריב"ה קודם לזה וז"ל ואם המלוה אמר ללוה אני מלוה לך ע"מ שתתן זוז לפ' פשיטא שהוא אסור אעפ"י שאינו חיי' כיון שבשליחותו נתנו לו ע"כ. ודין זה מוסכם וכתב במרדכי שאם נתן מפקינ' מניה וכן כתב הר"ן בתשובה ע"כ מה שראיתי להקדים ומעתה יש לבאר בדין נדון שלפנינו ונראה בעיני שכל מה שלקח שמעון מראובן אפי' שנתן המעו' לת"ת מפקינן משמעון ונחזיר לראובן וראובן יעשה מהם כרצונו והטעם שאני אומ' כן שאם המלוה אומר ללוה ע"מ וכו' כנ"ל הוי רבי' קצוצה ומפקינן מניה והדברים ק"ו ומה התם שאין המלו' מקבל שום הנאה מיד לוה עכ"ז אסור בנ"ד ששמעון קבל הרבית מראובן על א' כמה וכמה וכי מה שאסרה תור' רבי' לישראל יש לנו להתי' בשביל שיתן הרבי' להקד' חליל' וחס שיעלה זה בדע' בן אדם אדרבא שונא גזל בעילה דגזל ורבי' שניהם שנואים כאחד לפניו י"ת ואין חלוק בין לאומר תן לפלו' הדיוט ואני אלוה לך בין תן להקדש דכיון שבשביל שמלוה לו מעות עושה שליחותו היינו רבי' קצוצה מה שנותן בשביל המשלח ולא מיבעיא אם באנו ליקח סברת האומרים שהם רבים וגדולים שכל הקדש בזמן הזה דין חולין יש לו שאין הקד' אלא הקד' בדק הבית וכתב הר"ן בתשובה וז"ל כל ספק שבין אדם לעניים כס' שבין אדם לחבירו וקולא לנתבע וכן דעת הרמב"ם וכן הרמ"ה ז"ל ואין כאן מקום להאריך וא"כ הרי הדין ברו' שהאומר הרי אני מלוה לך ע"מ וכו' דהוי רבית קצוצה כנ"ל בנ"ד אפי' נתן לת"ת שמעון כל מה שלקח מראובן הוי רבית קצוצה ומפקינן גם זה מבואר שכן הוא הדין כמו שאמרתי מטעם שהסכימו רוב הפוסקי' שאסור להלוות מעות צדקה ות"ת ברבית דאורייתא וכן הדין נותן לפסוק דהוי ספק איסורא דאורייתא וראוי להחמיר ואפי' הרשב"א לא כתב כן בברו' כ"ש שנראה בעיני שאפי' הרשב"א יוד' בנ"ד דמפקינן משמעון דעד כאן לא התי' הרשב"א אלא מעות הקד' שהם ביד הגזבר וכן נתן הטעם להתיר לפי שאין למעות אלו בעלים ואין זה רבית הבא מיד לוה למלוה אבל בנ"ד שראובן נותן המעו' לשמעון מידו לידו יש כאן מן יד לוה ליד מלוה שמה לי נותן אותן ליד שמעון ומה לי שיתן למי שאומר שמעון שיתנם כ"ש וקל וחומר ששמעון הלוה לראובן מנה ואח"כ מקבל ממנו מנה ודינר ומה לי שיתנם אח"כ להקדש חלילה וחס להתיר דבר זה לא לכתחלה ולא בדיעבד ומה שנתן ד' אמות בגד לכסו' עינים הלך במחשכים חדא שהרי כתב מהרי"ק שרש קי"ח וז"ל השיב ר"מ וששאלת על הבחור שהלוה לך מעות כו' עד אעפ"י שהייתי נותן ההוצא' שיחזור עם כו' עד כיון שאתה קצבת עמו לתת לו היציאה הו' ליה רבית קציצה ע"כ א"כ לא מיבעיא השתא שהבגד לא היה שוה כך דהוי רבית אלא אפי' היה הבגד שוה ערך מה שמכרו מ"מ כיון שלא היה קונה אלא בשביל הלוא' הממון הוי רבי' קצוצה כ"ש השתא דאיכא תרתי לריעותא שלקח הבגד בשביל המעו' ולקחו יותר מכדי שוויו דפשי' דהוי רבי' קצוצה ועוד מה סכלו' הוא זה דתינח שנה א' שאר השנים מה תקן סוף דבר כי לע"ד הדבר ברור כשמש שכל מעות שלקח שמעון מראובן הוי רבי' קצוצה אפי' נתנו לת"ת חייב להחזירו לראובן:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |