שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/נו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן דרך ענבים ושפך היין לתוך החבית עד חציה וראה ראובן שהיתה החבית מטפטפת ורצה להוציא מן היין עד שיעור שיוכלו להגביה החבית ויוציאוה מן המרתף לתקנה והוציא היין שבחבית ע"י ישראל עד השיעור הנז' אח"כ בא ראובן ולקח שני גוים והחזיק אחד מקצה הא' ואחר מקצה האחר והגביהו החבית עם היין שבתוכו לאט לאט והוציאוה חוץ למרתף וראובן ואמו היו באים עם הגוים כשהיו מוציאין החבית לשמור את החבית ולא נפרדו מהם והחבית היתה פתוח' מאותו החור שמשליכין בו היין ואחר שתקנו החבית החזירוה הגוים למרתף וראובן עמהם לשומרם ועל אותו היין שהיה בחבית השליך עוד ראובן יין אחר עד שמלא החבית ילמדנו אם יש שום צד איסור בזה היין אם לאו:
תשובה
יין זה מותר לשתותו אפי' שלא בשעת הדחק וכמו שיפה כתב החכם הפוסק נר"ו וגם שלא היה צריך סמך לתומכו כי די והותר בטעמים שכתב מ"מ אני אומר דלגבי הנגיעה פשיטא מביעתא בכותחא דאין לחוש כי מן הנראה שלא היה יכול להכניס ידו ליגע ביין לא בדרך נקל ולא בדרך כבד אם לא ע"י דבר אחר וזה רחוק מן השכל וכ"ש וק"ו בהיות שני שומרים כי מן הנראה אע"פי שלא נתברר זה מתוך השאלה ולא מן התשובה מ"מ נראים הדברים שהיו באים שניהם או א' מהם מן הצד וכתב הטור ז"ל בשם הרמב"ן שכתב הראב"ד ז"ל שאין חשש אלא כשישראל בא מאחורי הגוי אבל מן הצד דאזיל בהדי גוי הנושא החבית אפי' מלאה שרי ואפי' שכתב הטור שאביו לא חלק בזה אין לחוש ואפי' היה הרא"ש ז"ל אומ' כן בפי' שאין לחלק מ"מ ראוים הם הראב"ד והרמב"ן לסמוך עליה' אפי' באיסו' דאורייתא כ"ש השתא דאפי' איסיר דרב' ליכא רק חשש דמטעם חשש באנו וכ"ש וק"ו שהרשב"א ז"ל כתב שהרי"ף מסכים לזה עאכ"ו שהיו השומרים שנים ולא עוד אלא שאפשר שהרא"ש אינו חולק ועאכ"ו טובה כפולה כי החבית חסרה האריכות בזה מן המותר אם היה דבר לחוש היה מטעם השכשוך אלא שגם בזה יש טעם גדול להתיר שהרי כתב הטור בסי' הנז' גוי הנושא יינו של ישראל בנוד והישראל עמו מותר אפי' אם הוא חסר והוא משכשך דרך הלוכו שאין דרך ניסוך בכך ואפי' הוא פתוח ע"כ ואע"ג שהרמב"ם אוסר בשכשוך אם הכלי פתוח כמ"ש פי"ב מהלכות מ"א אפשר היה לומר שלא אסר אלא בשכשכו בכונה כמו שנראה קצת מלשונו שכת' וכן אם אחז כלי פתוח של יין ושכשכו משמע ממש בכונה דאל"כ היל"ל והיה משכשך והולך ומדקאמר ושכשכו משמע ממש שעשה כן בכונה. אמנם אפי' את"ל שבכל ענין אוסר הרמב"ם מ"מ רבו המתירין כמ"ש הר"ן ז"ל שהתו' שמימיהם אנו שותים דעתם שאין דרך שכשוך בכך אלא ע"י קרקום או בשום דבר שבידיו בתוך הכלי וכן דעת הראב"ד ז"ל וכן דעת הרשב"א ונראה שלזה נוטה דעת הר"ן וכתב רי"ו נתיב י"ז וז"ל גוי ששכשך כלי והוא פתוח ולא הוריק ממנו לחוץ וידוע שלא נגע בפנים והוא ידוע לו שהוא יין אפילו לא הגביהו י"א שאסור אפילו בהנאה וכו' עד וי"א שאפי' יודע שהיה יין מותר אפי' בשתיה וכן הסכימו הפוסקים וכן כתב הרשב"א ז"ל הרי שרי"ו כותב שהסכמת הפוסקים להתיר וכן דעת הרשב"א ודעתי שהוא בתרא מסכים לכך אפי' היה ספק איסור דפלוגתא דרבוותא הוי בספק כמ"ש הפוס' מ"מ היינו יכולין להתיר כיון שרבו המתירין ובפרט האחרונים והלכה כבתראי כ"ש באיסורא דרבנן ולכן נראה שהדבר פשוט מאד שיין זה מותר לשתותו הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |