שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/נד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה הגתות שדורכין בהם הגוים יינם והם מזופפים מהו להדיחן ולשפשפן היטב ולדרוך הישראל יינו אח"כ בלי שום הכשר אחר ואת"ל דצריך הכשר אחר על כל פנים אם לא הוכשר ועשה הישר' יין בהן מהו אסור או מות' כיון שנעשה בדיעבד:
תשובה
דבר זה אין צריך לפנים כי לכתחלה פשוט הוא יותר מביעת' בכותחא דצריך הכשר הנז' בגמר' ובפוסקים והנה הר"ן ז"ל בפרק השוכר את הפועל במסכת ע"ז בפירוש ההלכות כלל אלו הדינין וז"ל ונמצא כללו של דבר שכל הכלים חוץ משל חרס שאין מכניסן לקיום כלל בהדחה בעלמא סגי להו מכניסן לקיום אפי' לא עמד בהם יין של איסור אלא לפי שעה כלם צריכים ערוי ואין הפרש בדינין הללו בין שתחלת תשמישן באיסור או בהית' מכניסן ואין מכנ' כגון כלי הגת צריכין נגוב. ואם היו מזופתין בגת של עץ יקלוף את הזפת ואח"כ ינגב עכ"ל הר"ן. וכן פסקו כל הפו' רי"ף והרמב"ם והרשב"א והרא"ש והטור בנו ז"ל וא"ת הרי לדעת רש"י ז"ל ק"ל כההיא ברייתא דתכי והעדשים והלולב מדיחן ופיר"שי עדשים היינו גת וא"כ נראה דגת מותר בהדחה לבד. ונראה דאין לחלק בין מזופת לאינו מזופת שהרי כתב הטורי"ד וז"ל רש"י כתב שאין חלוק בין גת לשאר כלים דגת נמי סגי ליה בהדחה משמע דס"ל לטור דגת ושאר כלים שאין מכניס בהן יין לקיום דינם שוה לרש"י ז"ל וכלים שאין מכניסם לקיום אפי' זפותין סגי בהדחה כדמשמע בגמ' פרק אין מעמידין דבי פרזק רופילא אנס הנהו כובי דפומבדיתא רמא בהו חמרא אהדרינהו ניהלייהו אתו ושיילוה לר' יודה אמר להו דבר שאין מכניסין לקיום הוא משכשכן במים ומותרין משמע סתם כל כלי שאין מכניס לקיום סגי בהדחה אין מזה טעם להתיר חדא דרש"י ז"ל יחיד בסברתו הוא וכלם הכו על קדקדו ודחו סברתו ועוד דאפשר שמודה רש"י ז"ל במזופתין וכ"נ מן המרדכי שכתב וז"ל אבל שאר כלי עץ כגון קשיונים ודכותייהו אפי' זפותין סגי בהדח' וכו' עד ומיהו לכתחלה אין להתירו בשכשוך דפעמים שנופל הזפת ונסדק ונכנס היין ולא סגי אלא בקילוף הזפת וכו' סוף דבר שמי הוא שיקל ראשו לעבור על כל החכמים ראשונים ואחרונים בשאט בנפש ח"ו לא תהא כזאת בישראל אמת כי במה שנעשה בדיעבד יש להם על מה שיסמוכו שהרי ר"ת והרשב"א ובעל התרומה כלם הסכימו להתיר בדיעב' וז"ל בעל התרומה ואם דרך בהם בגת בדיעבד או בגיגיות שלא עשה נגוב היה מתיר ר' יעקב: הרי שר"ת בעצמו שהוא הא' בסברא זו לא התיר אלא בדיעבד ודי לנו שנסמוך על דבריו לעשות מעשה כשנעשה בדיעבד אעפ"י שנראה שיש חולקין מכ"מ כדאי הם ר"ת והנגררים אחריו לסמוך עליהם אבל להקל מדבריהם רחמנא ליצלן ואני אומר כי מכאן ואילך אחר התראה מי שלא יכשיר הגת כדת וכהלכה ראוי לאסור יינו כי איסור זה אין ראוי להקל בו בשום אופן ואפי' שהוא איסור דרבנן ראוי להחמיר בו כי יש לו עיקר מן התורה ויש בו לתא דע"ז ואם אין אתה אומר כן אלא שבכל פעם נתיר היין הנעשה בגתות אלו בלי הכשר כדת וכהלכה באומרך כבר נעשה א"כ בטלת דין הכשר הגת שאמרו חכמים ושכתבו הפוסקים וכן אין לעשות וכיוצא בזה כתב הטור א"ה בסי' י"ג בשם אביו וז"ל ואם קדש תוך ג' חדשים וברח לא משמתינן ליה ואין כופין אותו ליתן גט כיון שגלה בדעתו שאינו רוצה לכונסה וכו' עד וכתב א"א ויראה דבריחה זו צריכה שתהיה למרחוק שירחיק עד שתהיה שיעור חזרתו אחר ג' חדשים דלא מסתבר שיקדש בעיר זו ויברח לעיר אחרת דא"כ בטלת תקנת חכמים וגם שם שכבר עושה הרגשה שבורח ממקומו להראות שאין כונתו כי אם שלא יקדמנו אחר עכ"ז כתב הרא"ש ז"ל דלא סגי מטעם דא"כ בטלת וכו' כ"ש שראוי לנו לגדור גדר ולהחמיר על מי שיעשה כן לכתחלה מטעמא דאם את אומר כן בטלת וכו': ועוד אני אומר ראיה למה שאמרתי שאם יעשו כן מכאן ולהבא שודאי ראוי לאסור היין מהא דאמרינן פר' ב' דביצה ההוא סמיא דמסדר מתני' קמיה דמר שמואל יומא חד חזייה דהוה עציב א"ל אמאי עציבת א"ל דלא אותיבי ערובי הבשילין א"ל סמוך אדידי לשנה חזייה דהוה עציבא וכו' א"ל פושע אתה לכ"ע שרי לדידך אסור ופרש"י לדידך אסור שאין דעתי על המזידים הפושעי' ואינם חרדים לדברי חכמים ואע"ג שאין נראה כן מפירוש הר"ן אלא משום שלא היה רוצה לסמוך על אחרים כיון שהראה עצמו עציב הא אם היה רוצה לסמוך נר' שהיה יכול מ"מ פירוש רש"י נראה עקר וכן נראה מדברי הרא"ש ז"ל כפרש"י וכן בנו בעל הטורים ז"ל הלכות י"ט סי' תקס"ז שכתב וז"ל אבל מי שאפשר לו לערב ואינו מערב אלא שרוצה לסמוך על ערובו של גדול העיר נקרא פושע ואינו יוצא בו: והדברים ק"ו ומה הפושע בעירוב קנסינן ליה כ"ש הפושע ומזלזל באיסורין ובפרט באיסור יין נסך שהחמירו בו לאוסרו אפי' בהנאה שודאי הדין נותן לקונסו ולא יעבו' עוד ופושע הוא שכל עובר על זה לכתחל' מזלזל בדברי חכמי' שכתב עליו הרמ"בם שהוא אחד מכ"ד שמנדין. סוף דבר בהא סלקינן ובהא נחתינן שדבר זה פשוט מאד ומרוב פשיטותו לא היה צריך להאריך ולכתוב בו אלא דאפרושי מאיסורא אינו רשאי האדם לפרוש עצמו שלא להורות ולהשי' לכל שואל כפי מה שיורוהו מן השמים ובפרט אם הדבר ח"ו נוגע לרבים והכתוב צווח הרימו מכשול קנצי למילין אשר מכאן ולהבא יהיו נזהרים יזהירו כככבים ממסילותם כאם המוכן לעבודתכם הצעיר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |