שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/שנו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן מת ולפני מותו קרא לכל בניו ורצה לעשות צואה על מה שהיה מנחיל לבניו ובכלל מה שהוריש לבניו אברהם ויצחק רצה להוריש לנכדו משה בן אברהם חנות אחד וצוה מחמת מיתה ואמר חנות פ' אני מנחיל לנכדי משה בר אברהם בני בזה האופן שאם משה הנזכר ישב לבדו בחנות הנזכר בלי שום חברת איש אחר מוטב אבל שלא יהיה רשאי לא להשכיר ולא למכור ולא לתת ולא לישב איש אח' בחברתו בחנות הנזכר אם לא יהיה מדעת ורצון דודו יצחק הנזכר אבל שלא מדע' ורצון דודו יצחק הנזכר לא יהיה רשאי הנזכר לא להשכיר ולא למכור לתת החנות הנזכר לאיש בעולם ואפי' להושיב עמו בחברתו איש אחר בעולם שלא יהיה רשאי להושיב בחנות הנזכר אם לא מדעת ורצון דודו הנזכר ועתה הבחור משה הנזכר נפטר לב"ע וטוען אביו אברהם שרוצה להושיב בחנות הנזכר בן אחר אשר לו ואומר שהחנות הנז' ירשה בנו זה מאחיו משה הנזכר ויצחק הנזכר טוען שהחנות הנזכר נשארה ירושה לו לפי שאפי' בהיות משה בחיים לא היה לו כח לעשות בחנות כרצונו רק כרצון יצחק דודו שלא היה רצון אביהם כלל להורישה למשה רק שכל זמן שירצה הוא לבדו לעמוד בחנות ישב שלא יקח ממנו שכירות עליה אבל באופן אחד לא ילמדנו רבנו למי משפט ירוש' החנו' הזה:
תשובה
נראה בעיני שהספק שנפל בין אברהם ויצחק הוא כי אברה' טוען שנתקיימה המתנה שנתן הזקן לבנו וא"כ כיון שמת בנו הוא יורש לבנו ויצחק חושב שכיון שהזקן גלה דעתו שלא היה רוצה שיכנס איש אחר בחנות לא בחברת בן אברהם ולא באופן אחר שחזרה החנות למקומה ולא עוד אלא שנר' מדברי יצחק שזכה הוא לבד בחנות כיון שהזקן היה תולה הדבר בו ואני אומר כי אלו לא היה ספק אחר אלא מחמת מה שנראה לכאורה שנתינת החנות לא היה אלא בתנאי כנזכר דמשים הא לא הפסיד אברהם שאפשר שאפי' בחיי בן אברהם מקבל המתנה אלו היה מכניס שם אחר בחנות נהי שהיה עובר על דעת המצוה מ"מ המתנה עדיין היתה קיימת והטעם דקי"ל כל תנאי שאינו עשוי כתקנו התנאי בטל והמעשה קיים וד' תנאים הצריכים לקיום התנאי ידועי' וכאן אין גם אחד מהתנאים הצריכים לקיום התנאי ואין כאן אלא גלוי מלתא בעלמא וא"כ איפשר שהתנאי בטל והמעשה קיים ואפי' את"ל שהתנאי קיים היינו לגבי מקבל המתנה אם לא קיים מצות המת בן אברהם בחייו אבל אחר שהוא קיים התנאי בחייו ולא בטלו כלל כבר זכה בחנות ואברהם אביו הוא יורש את בני והוא יכול לעשות מה שירצה שאין מזכיר התנאי אלא לבן כמו שנראה מלשון השאלה בפי' ואפי' היה בזה אי זה ספק כבר זכה הבן ובחזקתו החנות עומד' והבא לערער עליו להביא ראיה כך היה נ"ל לדון כפי הספק שיש ביניהם אך אם הדברים מכוונים כמו שבאו בשאלה נר' בעיני שבן ראובן לא זכה מעולם בחנות דקי"ל והיא משנה שלמה בפ' י"נ שאם אמר על מי שאינו ראוי ליורשו יירשני לא אמר כלום וכ"כ הרמב"ם ריש פ"ו מהלכו' נחלו' וז"ל אין אדם יכול להוריש מי שאינו ראוי ליורשו כו' עד בתי תרשני במקום שיש לו בן לא אמר כלום כל כיוצא בזה ה"נ בנ"ד בן אברהם במקום אברהם ויצחק אינו ראוי לירש הוי וכיון שאמר בלשון ירושה שאמר חנות פ' אני מנחיל לנכדי משה לא אמר כלום וכ"כ הריב"ה ח"מ סימן רנ"ג וז"ל ואם אמר יחסין או ירש על מי שראוי ליורשו זוכה מתורת ירושה אבל אם אינו ראוי ליורשו לא דאלו לשון ירושה הם עכ"ל וא"כ כ"ש מנחיל דהוי ממש לישנ' דקר' ואע"ג שכ' ר"י בנ' ט"ו ח"ג וז"ל כ הרמב"ם ביחסין וירש אם אינו ראוי ליורשו נוטלן משו' מתנה לשון זה לא הביאוהו הפוס' ואין לסמוך עליו וכ"ש דאפשר בהני לישני דוקא קאמר הכי אבל בלישנא דמנחיל פשיטא דכ"ע יודו דלא אמר כלום דלא הוי לשון מתנה כלל דבפ' נחלות נחלה כתיב לראוי לירש וכמו שמבואר בקראי ובזה אין צורך לאורך וכ"ת הא קי"ל דאי אמר לשון מתנה בין בתחלה או באמצע או בסופו זכה המקבל ובנ"ד כתב בתחלה שהוא מניח דהוי לשון מתנה כמ"ש הרא"ש בתשובה דהוי לשון מתנה הא ודאי לאו מלתא היא ולא היה צריך להאריך בזה אלא כדי שלא יטעה אדם ראיתי לבארו דבשלמא אי האי לישנא דמניח הוי לשון המצוה אפש' הי' לטעות בזה אבל האי לישנא לא הוי אלא ספור מסדר כתב הצואה אבל המוריש לא הזכיר כפי מה שבא בשאלה אלא לשון נחלה אם כן לא מהני כלל ונמצא לע"ד מעולם לא זכה מש' ן' אברהם בחנות והרי היא מן הדין ירוש' לאברהם ויצחק כשא' הנכסי' שהניח הזקן סתם שלא חלקם ויד שניהם שוים בחנות הנז':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |