שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/שכו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן נפטר לב"ע וח"ל ולי"ש וקודם פטירתו צוה מחמת מיתה בהיותו מיושב בדעתו כדין וז"ל הצואה שמעון ולוי אחי יהיו אפטרופסי' על נכסי עזבוני ועל בנותי באופן זה שיתנו לבנותי כ"וכ מנכסי עזבוני וכ"וכ לצדקה עוד תתנו לאמי מב"ת חמשת אלפים לבנים כדי שתלך לא"י תוב"ב וכן תפרעו לאלמנתי סכי כתובתה וכל הנשאר בנכסי עזבוני יהיא שלכם במתנה גמורה חלק כחלק עם כל יתר אחינו. והאלמנה נתעברה ולא רצתה לגבות סכי כתובתה תכף אחרי פטירת בעלה והאפטרו' הנז' קיימו צואתו ונתנו לבנותיו כל אשר צוה וכן להקדש ולאמו אך אמנם כתובת האלמנה לא נתנו לה כי לא רצתה לגבותה ונתנו לה מזונותי' כמשפט והפרישו מנכסי עזבון בעלה סכי כתובת' כדי לחלו' שאר נכסי עזבונו כאשר צוה הנפטר נ"ע ומשעת פטירתו ועד שתבעה האלמנה סכי כתיבתה הרויחו הנכסים והשכירו ועתה באת בת הנפטר הנז' ואמרה כי אחר הפרשה סך כתובת אמה שהרויח והשבח שהשכירו הנכסים רוצה לזכות בהן ודודיה אומרים כי כבר קיימו דברי אביה בצואתו ונתנו לה חלקה וכתובת אמה היתה באחריותם ואביה צוה כי כל הנשאר יחלוקו האחים א"כ הריוח והשבח שהשביחו הנכסים הוא בכלל הנשאר וזוכים בו מכח צואת הנפטר יורנו מורנו הדין עם מי. עוד יורנו המורה לצדקה אם לקחה אם הנפטר מה שצוה בנה ולא זכתה לעלות לא"י שנפטרה לב"ע מי יזכה במתנה שנתן לה בנה בשעת פטירתו ושכמ"ה:
תשובה
שאלה זו לדעתי צריכ' לפני' ולפני לפנים כי מצד אחד שאמר וכל הנשאר יחלוקו גם שכבר קיימו דברי הש"מ מצד זה נר' שהדין הוא עם האפטרו' ומצד אחר נראה שאפשר לומר שמה שאמר הש"מ וכל הנשאר כו' סבור היה שלא היה מניח דרך משל אלא מנה או מעט יותר אבל אלו היה יודע שהיה מניח כ"כ לא היה מסלק זכות בתו כל כך וכך ראוי לומר כמו שאחז"ל שדעתו של אדם קרובה אצל בנו או בתו ואחר העיון כפי מה שהשיגה ידי הדין עם הבת הנשארת. והטעם כי הדבר ידוע כי ברא כרעא דאבוה הוא ובמקום שאין בן הבת נכנסת תחתיו וכשם שאם מתה אמו היו החמשה אלפים לבנים שצוה הש"מ שיתנו לאמו כדי שתלך לא"י היו חוזרים לבנה המצוה כך חוזרים לבת גם ריוח המעות שהרויחו הוא הדין והוא הטעם:
ועוד יש לי ראיה שכן הדין נותן מתשובת הרא"ש כלל ע"ט וז"ל יעקב צוה מחמת מית' שיתנו מנכסיו לבתו שני שלישי הנכסים והשליש ישאר למי שראוי ליורשיו ויעקב זה יש לו בן אחד וחלקו הנכסים ע"פ הצואה אח"כ יצא על יעקב שטר חוב ובא לטרוף מן הנכסים והבת אומרת שהיא זכתה בתורת מתנה והבן בתור' ירושה ואין לב"ח ממה שבא לידה כלום והבן אומר לא כי אלא משל שנינו יקח לפי חשבון הדין עם הבת שאין לב"ח ליטול ממנה כלום ולא דמי להא דתניא בפ' י"נ ש"מ שאמר תנו מאתים זוז לפ' כו' לפיכך אם יצא ש"ח גובה מכלם דהתם כולם מתנות נינהו ואין שם נכסים אחרים שהניח ליורשיו הילכך צריך ב"ח לגבות ממקבלי המתנות כולם וכן בנדון זה נתן לבת שני שלישי ממונו ולבן לא נתן כלום אלא אמר שהשליש ישאר למי שראוי ליורשיו ואפי' אם הזכיר נתינה לבן ירושה היא כיון שראוי לירש כדאמרינן בפ' י"נ שלח רב אחא בר עויא לדברי רבי יוחנן בן ברוקא נכסי לך ואחרי' לפ' אם האחד ראוי ליורשו אין לשני במקום אחד כלום שאינה לשון מתנה אלא ירושה וירושה אין לה הפסק נמצא מתנה זו שנתן לבת היא כמו שאר מתנות ש"מ שאין ב"ח גובה ממנה כל זמן שיש שאר נכסים לגבות מהם ע"כ לשון הרא"ש נמצא שאם לא היו מספיקים נכסים לפרוע כתובת האשה או כדי מזונות האלמנה היתה הבת לוקח לפי שמזונות האלמנה קודמין לירוש' הבת וגם חוב הכתובה קודם לירושת הבת היאמן שתלקה הבת שאם יפחתו הנכסים יפחתו לבת כדי לפרוע לאלמנה ואם ירויחו הנכסים ויותירו ירויחו ויותירו לאחרים הא ודאי א"א לומר כן אלא א"ל למימר שכיון שבשעה שנפטר המת נפלו הנכסים כלם בחזקת היורשים ואם יפחתו בשביל פריעת כתובת האלמנה גם כי ירויחו בעוד שאינה נפרעת הריוח ליורשים כמו הפחת:
אמת כי דברי רבנו יונה שהביא הב"י נראה שאינה מסכים לדברי הרא"ש שכתב וז"ל שאם יש שם יורש גמור ומקבל מתנה ב"ח קודם לגבות מהיורש ממקבל המתנה ודוקא שפירש חלק מקבל המתנה ולא פירש חלק היורש משמע מדבריו שאם פירש חלק היורש היורש והמקבל שוים ומדברי הרא"ש משמע שאפי' שפי' חלק היורש שעדיין היורש במקומו עומד וב"ח גובה משניהם לא כמו שאומר הרא"ש שגובה מן היורש ולא ממקבל המתנה וא"כ היה אפשר לומר שאין מכאן ראיה גמורה אלא שמ"מ נר' בעיני שזכתה הבת בדינה שאפי' תאמר שיש ספ' הבת היורשת מוחזקת מן הדין וכמו ששנינו בכתובות פ' הכותב מי שמת והניח אשה וב"ח ויורשים והיה לו מלוה ופקדון ביד אחר רבי טרפון אומר ינתנו לכושל שבהם רבי עקיבא אומר אין מרחמין בדין אלא ינתנו ליורשים ופרש"י שכלם צריכי' שבועה כל זמן שלא נשבעו אין להם רשות בהן ואין אנו יודעין אם יש להם עליו כלום הילכך משמת זכו בהם היורשים וברשותם הם עומדים ע"כ פרש"י גם בנ"ד נאמר כיון שתכף ומיד שמת המת הנכסים ברשית היורשים נפלו ועליהם לקיים מצות אביהם והם החייבים לפרו' כתובה האלמנה והם החייבים לתת מזונות לאלמנה מן הנכסים שהניח להם אביהם א"כ אם פחתו הנכסי' אחר מיתת אבי הבת פחתו לה גם אם הרויחו הרויחו לה דנכסי הבת מיקרו אחר שנפטר האב וכמו כן אני אומר שהחמשה אלפים לבנים שהניח לאמו זכתה בהן הבת מן הטעם הנז' כיון שהנכסים תכף ומיד כשנפטר האב נפלו ברשות הבת והיא כרעא דאבוה כשם שאם נפטרה האם בחיי בנה היו הנכסים חוזרים לו כך הבת שהיא עומד' במקו' אבי' הנכסי' חוזרים לה:
עוד יש לנו להעמיד דברי הש"מ לזכות הבת שאחר שאמר כך לפ' כמו שאתה ר"ל שהנשאר ינתנו לאפטרופוסי' ומטע' זה אתה רוצה לזכות לאפטרופות אף אתה אמור לא אתן לאפטרופות אלא מה שנשאר אחר נתינת הבת והא' והצדקות שחלק לא יותר א"כ מטעם זה חזרו המעות לבת שהיא יורשת ואין לאפטרופוסים זכות בזה הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |