שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/שכא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ר' היו לי ג' בנות הא' נשוא' בחיי אביה ר' הנז' כמו ב' שנים יותר והשנית ארוסה ושלשי' קטנה ויהי היום נפטר ר' לב"ע ואחרי מותו קם בעל הנשואה והיה טוען שהיה חייב לו חמיו ר' י"ב אלפים לבנים האמת שהקו' נשמע שהיה חייב לו חמיו הסך הנז' וגם קרוב שיש לו עדים ע"פ ששמעו מפי הנפטר שהיה אומר שחייב לחתנו נדוני' קרב לסך הנז' והסך אינו מכוון עם דברי הטוען הנז' וכשהיה טוען ומערער בעל הנשואה הנז' על הסך הנז' היה האפטרפוס אשר הקימו היתומים על עזבון אביהם ר' הנז' אומר לי הבא ראיה והפרע כי מי יאמר לנו שלא פרע אותך חמיך לפני מותו ומה גם כי אם היה חמיך בחיים בשבועה היה נפטר ואין אדם מוריש שבועה לבניו כ"ש שע"פ הדין והתורה אפי' היה חמיו חי היה טוען לו שלא אמר אתם עדי ולא היה חייב אפי' שבועה סוף דבר אחר עבור ימים נתפייס האפטרופוס הנז' ברשות אלמנת הנ' הנפטר ועשה לו שטר שחייב לבעל הנשואה הנז' משארית נדונייתו סך י"ב אלפים לבנים והגבהו על השטר הנז' שבעה אלפים גם היה בדעת האפטרופוס ברשות האלמנה הנז' שיתנו לו בית א' שהיה דר בו בחיי חמיו הנז' ואחרי מותו בעד תשלום הי"ב אלפים ועדין לא עשה האפטרופוס ראיה לבעל הנשואה הנז' על הבית הנז' ואחרי זה עברו ימים מועטים ונפטרה הבת הנשואה הנז' אחר שנשאת הארוסה ג' חדשים ועתה הבת הארוסה שנשאת טוענ' ותובעת לאפטרו' לאמר למה זה נתת לש' בעל הנשואה מעות שלא כדין בלי שום ראיה שבעולם וגם עשית לו ראיה אשר לא שאלת את פי מעולם וגם אנכי לא הרשתיך לא לכתוב שטר ולא ליתן מעות והראיה שהשטר נכתב על שמך ואם אנכי הייתי מפוייסת עלי היית כותב השטר ומה גם שהשטר חספא בעלמא כי היכא קאי ועל מה סמיך והפטרו' משיב כי האמת שלא שאלתי את פיך אבל כל זה עשיתיו ברשות חמך גם את ידעת כתובת השטר ולא מחית דבר והבת משיבה כי אנכי לא ידעתי דבר לפניך כי ארוסה הייתי ודרך נשים לי ואתה היית המוציא והמביא ואת"ל שידעתי וראיתי חשבתי אולי עיין כבודו בדין ומצא לו זכות וכדין עושה בשכבר הימים הראשונים היה האפטרו' צועק מרה והיה או' איך אעשה הרעה הזאת לפרוע הסך הנז' בלי ראיה ולא היה מתפייס ואחרי אשר נתפייס חשבתי שנתגלה לו הדין וע"פ התור' היה עוש' והזמן יספיק להוצא' האמת אם אברר הענין שהאפטרו' נותנ' שלא כדין אוציא' ע"פ הדין מהאפטרו' כי אין כח ביד האפטרו' לעשו' שטר כנז' על זה אחרתי עד עת' על זה יורנו מורנו איך שייך בשתיק' כזאת מחיל' בדבר עול מפורסם גזל גמור ומה גם שיש לה טענה מספקת כנז' כי אעפ"י שאמרו מחילה אינה צריכה קנין דבור מיהת צריכא לא בשתיקה ונוסף גם הוא חולשת טענת בעל הנשוא' הנז' דאפי' שבועה שלא פקדנו כו' אינו צריך מן הדין דלא אמרי' אלא כשהיתומי' באים אבל כשבא אח' בלי ראי' לגבות מן היתומי' אפי' שלא פקדנו לא צריך ועל הכל בנ"ד שחתנו הטוען הנז' היה לפני חמיו בהיותו מוטל על ערש דוי בחוליו אשר מת בו דודאי לא שייך שלא פקדנו שהוא בעצמו היה לפני חמיו ולא דבר מאומה ונוסף גם הוא על צד היותר טוב יעשו היורשים שבועה כו' ואת"ל ששתיקתה מחלה הבית שלא עשו לו ראיה עדיין מה דינו מי נימא דמאמר דמחלה מחלה בכל או דילמא במה שהגי' לידו דוקא דלא אזלינן בתר השטר הכולל הכל שהשטר חספא בעלמא הוא וא"כ הבית לא זכה בו ואת"ל דבת שטרא אזלי' ומחלה בכל חלק הקטנה לא יחסר או יש כח ביד האפטרופוס לעשות כנז' ואם הדין עם הבת הארוסה מהיכא תפרע מהאפטרופוס או מבעל הנשואה הנז' זה תוכן דברי השאלה ואם הדברים ארוכים ומעט האיכות הם הלא המה למען לא ישלחו פיהם האנשי' רקים ופוחזים חכמי' בעיניהם לאמר לא כתבת הפרטים על זה הארכתי מילין ואתה האדון יושב על כסא דין ומשפט לצדקה תחשב לו כי דברך לא ישוב ריקם ואז איש על מקומו יבא בשלום וגדול השלום ומלך עולם ינחילך כסא כבוד מרו' ברום שמי התור' והמצוה כי רבה היא לחזות בנועם ה' אמן:
תשובה
הדין הוא עם היתומה לא לבד בבי' אלא גם במעות שאם נתנם הדין מחייבו לפורעם כמו שאבאר בס"ד והאמת שאם האיש הזה היה מתפשר עם חתן ראובן שנתאלמן אחר מות חמיו בדבר מועט הייתי דן לאפטרופוס לכף זכות כי הייתי אומר שנתכוון לטובה שכבר הביא הרשב"א בתשובה גם הר"י בעל ת"ה בכתבים שיכולים לעשות פשרה אפי' בנכסי יתימים אם רואים שהשעה צריכה לכך אבל לתת לתובע כל שאלתי נגד הדין הברור יותר מביעתא בכתח' לא אדע מה אדון בהאי אפטרופא וכיון שכך עשה ראוי לומר שיקוב הדין את ההר ויפרע מה שעבד בידים ולא מבעיא לדעת ר"י ז"ל שפסק שאפוטרופוס חייב בפשיעה בין מינוהו ב"ד ובין מינוהו אבי יתומים ולדעתו הסכים הרא"ש ז"ל גם הרשב"א ז"ל כן דעתו וכ"ד רוב הפוסקים אלא אפי' לדעת ה"ר חיים שכתב שאפטרופוס שפשע בנכסי יתומים שהוא פטור הכא חייב דמה שהוא פטור בפשיעה דשמירה אבל לאבד בידים לכ"ע חייב והרי מהררי"ק ז"ל שרש כ"ג כתב נ"ל כי ה"ר ברוך פשע במה שהלוה מעות דיתומים להרד"א ואם כי איש נכבד והגון היה מ"מ גלוי וידוע הוא שהיה חייב ממון רב והון עתק ארבע וחמש ידות יותר ממה שהיה חייב עכ"ל מהררי"ק ז"ל שהוא אחרון הרבה ופסק הלכה למעשה לחייב לאפטרופוס שפשע בתת מעות יתומים לאיש שבור אעפ"י שהיה איש טוב א"כ כ"ש וק"ו לאבד בידים ממש. ומה שטוען האפטרופוס שאמת שלא שאל את פיה אבל שברשות אמה עשה וגם שהיא ידעה ולא מיחתה בדבר רואה אני את דבריה טובים ונכוחים משיבה כהלכה חדא כי דרך נשים לה ומה לה להטפ' באלו הדברים כי אין דרך הבחורות להטפל בהן ובפרט בהיות' מאורסת לאיש. גם הטענה השנית חזקה כראי מוצק וכי איך היה אפשר לעלו' בדע' שהיה האפטרופוס נותן שיעור מעות כאלו שלא כדין לכן חשבה בלב' ודאי שאפט' ידע בידאי שהדין עם גיסה ומטעם זה נתחייב אליו אבל עתה שרואה שהיה שלא כדין כלל ועיקר פשיטא שהדין עמה ואע"ג דאמרינן בפרק יש נוחלין מהך דתנן הכות' נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבד' כתובתה ופריך בגמ' משום דכתב לה קרקע כל שהוא אבד כתובתה אמר רב במזכה לה ע"י אחר ושמואל אמר במחלה לפניה והיא שותקת ע"כ משמע מהא דכיון דידעה ושתקה שמחל' ואבדה כחובתה א"כ יאמר אומר דבנ"ד נמי אם ידעה ושתקה אבדה הא ודאי ליכא למימר הכי שהרי כת' הרא"ש בתשובו' כלל מ' כמה חלוקים וכ"ש שאינו צריך אלא מ"ש דמקולי כתובה שנו הכא ודוקא גבי כתובה הוא דאמרינן הכי לא בענין כזה וא"כ אדרבא מכאן ראיה לנ"ד דדוקא גבי כתובה הוא דאמר שמואל הכי אבל לא בדבר אח' וכמ"ש הרא"ש ועוד חלוקים שכ' שם שייכים בנ"ד ולא ראיתי להאריך כי נ"ד לא מבעיא השתא שלא מחלה בפירוש אלא ששתקה כפי דברי האפטרופוס שידעה ושתקה דלא הוי כלום אלא אפי' מחלה בפירוש היה אפשר לומר דלא הוי כלום ויש ראיה לזה ממ"ש מהררי"ק שרש ב' כאשר יראה המעיין שם וכמו שהוא ז"ל כתב כי יש לומר אטו כל אינשי דינא גמירי ומטעם זה מזכה לשותק ולא מיחה אבל איני יכול להאריך לברר משם מה שאמרתי רק לבד תשוב' רבנו אביגדור הכהן ז"ל שהביא וז"ל כתבת המחזיק שלש שנים בדבר שאינו יודע בעל דינו שמן הדין אינו יכול לעשות ולבסו' נודע דשלא כדין עשה אם יכול לערער אם לא תשוב' ודאי יכול לערער דאין לו חזקה כלל כי מה שלא מיחה לפי שלא היה יודע שהמוחזק היה עושה שלא כדין כולו עד ומיהו לא כל הענינים שוים דאם הוא דבר שהדעת מצי טעי הכי נמי נוכל לומר למחזיק זיל ברור ואם אין הדעת טועה בו שאין רגילים בני אדם לטעות בכך לאו כ"כ לומר לא ידעתי שהייתי יכול למחות ע"כ הרי בפירוש כי כשאנו רואים שהדעת נותן דמצי טעי על המחזי' להביא ראי' שידע ועכ"ז מחל ואי לא אין בחזקתו כלום ובנ"ד מי לא ירע שנשים דידן לא ידעי כלל ומי יתן לאנשי דידעי כ"ש אשה בחורה ארוסה בירכתי ביתה כי לא היה לה לעלות בדעתה שהאפטרופוס היה נותן שיעור גדול כזה שלא כדין רק חשבה ודאי שהוא ידע ודאי שהדין כן ומפני זה עשה מה שעשה אבל עתה שנתגלה לה הדבר שלא היה מן הדין כלל הדבר ברור כשמש שיכולה לתבוע ואע"ג דבההיא דרבנו אביגדור הכהן היה קרקע כנראה מ"מ כך דין קרקע אחר ג' שנים כדין טלטל וא"כ בנ"ד כיון שהדבר ברור שהיה הפך הדין הפשו' ועינינו רואות שהנשים אינם יודעות אפי' היה טוען האפטרופוס שברשותה עשה היתה יכולה לערער כ"ש וק"ו השתא שהיא לא אמרה דבר ולא האפטרופוס טוען ששאלה את פיה דפשיטא שהדין עמה ולא מבעיא בבית שזה פשוט יותר מביעתא בכותחא אלא גם המעות אילו היה בא מעשה לפני הייתי מחייבו והא לך לשון רי"ו ז"ל נתיב ט"ו ח"ג קנין בטעות חוזר וכן מחילה בטעות כו' עד ויש דברים שאינו חוזר כגון פירות דקל דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מניה וכיוצ' בזה וכתבו החדו' הא דאמרינן דאינו חוזר והוי מחילה דיקא כגון פירו' דקל שמכר לחברו קודם שבאו לעולם דקד' ואכלו לא מפקי' מניה שהוא מוכר ונותן מדעת אלא שאיני יודע אם המכר קיים כדין אבל אם בעיק' המכר או המתנה אינו מתכוין לתת מדעתו אלא שהוא סבור שיתחייב לו בדין ושותק ואח"כ נודע לו שלא יתחייב מן הדין בכך הרי זה יכול לחזור בו אעפ"י שכבר אכל המקבל ומחזי' וכ"ד התוס' והרשב"א ז"ל ע"כ:
הרי לך בפי' נ"ד ממש ואע"ג דנראה הגהה באשרי דף קמ"ג פ' איזהו נשך דיש חולקים על ההיא דפירות דקל וז"ל אחר שהביא פירוש ר"ת כתב ורש"י פירש הכא הלואה והוי רבית קצוצה ויוצאה בדיינים ומחילה בטעות הוי מחילה כי ליכא ר"ק כגון דרך זביני ההיא דפירו' דקל כו' עד לכך נראה דודאי גם רב נחמן סבר דמחילה בטעות הויא מחילה אע"ג דקנין בטעות חוזר בדין היא שיכו' לחזור בו כיון שהממון עדיין בידו יש כח בידו לחזור בו כיון דבטעות הקנהו והקדש נמי לא תועיל בטעות דבעי' שיגמור בלבו ואין זה גמר כיון שטעה וכן ההיא דחזקת הבתי' דהדר גודא בארעא דלאו דיליה דלא הוי מחילה לא דמיין כלל דהא לא מחלו לא מידי ולא הפקיד אלא כסבור שאינו שלו ונמצא שלו א"כ אדם שיש לו ממון ומוחל אותו לחברו אף עפ"י שהוא בטעות זכה חברו ע"כ. א"כ יאמר האומר שמכאן ראיה דבנ"ד אע"ג דהוי בטעות לדע' רש"י ז"ל ולדעת בעל ההגהה מחילה בטעות הוי מחיל בנ"ד נמי נימא דהוי מחילה ויאמר האפטרופוס ק"ל כהני דסברי דהוי מחיל' נלע"ד דאין מכאן זכות לאפטרופוס חדא שהיינו יכולין לומר דכיון דרוב הפוס' קמאי ובתראי סברי דמחי' בטעות אינה מחילה זה האפטרופ' שפשע פשיע' גדולה כזא' ראוי היה לחייבו כי הוא הזיק בידים וגרם לאשה שלא לדבר כי דרך נשים לה כנז' אמנם בלאו הכי נר בעיני שהדין בנ"ד כמו שאמרתי שהרי כתב דהיכא דסבור דאינו שלו ונמצא שלי דלא הוי מחילה א"כ ה"נ בנ"ד הוא חשבה שכיון שהיה האפטרו' נותן לו כל זה אחר שמתח' עשה כל מה שעשה ודאי שנתגלה לו הדבר שאלו המעות אינם שלה אלא של התובע א"כ מה שנתנה לא שהיתה סבורה ליתן משלה כלום ומעולם לא עלה כך בדעתה אלא שחשבה שאלו המעו' היו שלו אבל השתא שידע' שהם שלה אינה רוצה ליתן לו שום דבר וכ"ש השתא שהאפטרו' לא בא אלא בטענה ששתקה וכאן ודאי שתיקה לאו כהודה דמיא כי חשבה שהוא ידע הדין ואני איני נותן לו דבר כי השטר אינו נכתב על שמי ומה לי ולצרה סוף דבר כי לע"ד לכ"ע אפטרופוס זה חייב ליתן המעו' שנתן וכ"ש הבית שבחזקת האשה עומדת וזה פשוט וה' יודע כי הייתי יכול להאריך בראיו' אלא שאין לי פנאי גם כי נר' במה שכתבתי די והותר נאם הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |