שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/שיח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן מת ובן אין לו ולא בת רק שני אחים ובן אח אחר שנפטר גם הוא לב"ע וחל"ש והשאיר אחריו הבן ההוא וצוה ראובן מחמת מיתה בצואה נכתבה ונחתמה על ידי עדים נאמנו מאד זה הלשון עוד פירש ואמר מחמת מיתה שמלבד שמנה עשר אלפים לבנים שיש לבן אחיו נ"ע ביד פלו' ופלו' יש לו בידו ורשותו מנכסי הבחור בן אחיו הנז' נ"ע עשרה אלפים לבנים והוא מחלה פני הבחור בן אחיו הנז' נ"ע שישא לאשה את בת דודו שמעון אח ראובן אחי ואם הבחור לוי הנז' ישאנה צוה ראובן מחמת מיתה שיטול הבחור לוי הנז' חלק שוה בכל נכסיו עם שמעון ויאודה אחיו אשר בחיים חייתם יהיו שלשתם שוים ואם הבחו' לוי לא ישאנה צוה ראובן מחמת מיתה שיתנו לו מנכסיו אלף לבנים בלבד בעד החל' המגיע לו בנכסיו וזהו הנוסח של הצואה עוד נתברר מענין הצוא' בב"ד חשו' כאשר כתוב וחתום מה ששמעו מפי המצוה ואלו הן דבריו שראו' המצוה פירש בפירוש שכל הנשאר מהנכסיו שהקדי' ונתן לבנות אחיו שכבר מתו הכל הוא נותן לשני אחיו אשר בחיים חיתם ולבן אחיו לוי עם התנאים הכתובים בצואה במתנה גמורה מחמת מיתה כו' ולעת לשמעון שני בנות ומת הגדולה ונשארה הקטנה והנה לוי טוען שיש לו חלק ונחלה שום בשוה בנכסי עזבון ראובן דודו עם שאר אחיו של ראובן אשר בחיים חייתם כאלו לקח לו לאשה בתו הגדולה כיון שנפטרה לב"ע כי אמדינן דעתיה של ראובן כי לא דבר רק על הגדולה: ושמעון טוען כי אינו כתוב בצואה קטנה וגדולה רק אם ישא את בת דודו לאשה וכיון שלא נשאה בטלה המתנה כמו שפירש למעלה כי הכל נתן להם במתנה אם יתקיימו התנאים הנז' כמו שהוא כתוב וחתום וכיון שיש לו בת ראויה לינשא אם יקחנה לאשה יתקיים דברי צואתו ויזכה בנכסי עזבונו שוה בשוה ואי לא לא זאת ועוד אחרת ששמעון הוא מוחזק בנכסי ראו' אחיו והמוציא מחברו עליו להביא ראיה עתה יורנו מורנו המורה לצדקה הדין דין אמת לאמתו של תורה עם מי הוא ומה' תהא משכורתו שלמה:
תשובה
נראה בעיני שיש לחקור בדין זה שני דברים אחד אם נאמר שכונת המצוה היה על הבת הגדולה שנית אם צואה זאת קיימת או לא מצד לשון הצואה כמו שאבא' בס"ד: ואחר שאבאר הפנים שיש לכאן ולכאן אחוה דעי כדת מה לעשות החקירה הראשונה אני אומר שהדעת נותן והלב גומר שכונת המצוה היתה אל הגדולה והראיה לזה מ"ש התוס' וז"ל מעשה בא לפני ר"ת בבנו של ה"ר ישעי' הלוי שקדש בת עשיר אחד ואמר בתך מקודשת לי סתם ולא פירש בתך פלונית ואמר ר"ת שהגדולה היא מקודשת כו' עד ועוד אפי' לא פירש בפה יש לנו לומר דקדש הגדולה משום לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה והדברים ק"ו ומה אם להתיר ספק אשת איש מספיק טעם זה דלא יעשה כן במקומנו לומר דודאי לא קדש אלא הגדולה כ"ש שראוי לנו לומר דודאי המצוה לא כיון אלא לגדולה כי הוא דרך העולם שלא לקדש הקטנה קודם הגדולה ואפי' שרבים חולקים על ר"ת וגם הוא חזר בו מ"מ יש לנו לומר דדוקא מפני חומרת איסור ערוה אומרים שאינו מספיק טעם זה ליפטר הקטנה מגט אמנם לענין ממונא בנ"ד וכ"ש שהוא להעמיד דין הירושה במקומה אין ספק דכל"ע מודו דיש להלך אחר מנה' העולם ומטעם זה היה נר' שלא הפסיד הבחור זכותו שיכול לומר תנו לי הבית שצוה דודי ואשאנה הן אמת שיש צד אחר לימ' שא"ה אבד הבחור שמעון זכותו דנראה דהאי דינא תלוי בפלוגתת דרשב"ג ורבנן במסכת גיטין פרק מי שאחזו דתנן התם הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא ב' שנים על מנת שתניקי את בני ב' שנים מת הבן או אמר האב אי אפשי שתשמשני אינו גט כלל רשב"ג אומר כזה הרי זה גט כלל אמר רשב"ג כל העכבה שאינו הימנה הרי זה גט ע"כ אעפ"י שהיה אפשר לומר דע"כ לא פליגי רבנן הת' אלא משום דאיכא למימר לצעורא קא מכוין ולכן כל עוד שלא נתקיים התנאי אינו גט אבל בנ"ד דליכא למימר לצעורי קא מכוין אפשר דמודו רבנן שהמעשה קיים כדברי רשב"ג אלא שמ"מ יש פנים להפך דבשלמא אם המצוה היה תולה הדבר ברצון הבחור כגון שהיה אומר ואם לא יאבה שמעון לישא היינו אומרי' שהדין היה עם הבחור כי טענתו היתה טענה באומרו אני רצוני לקיים מה שציוה לי דודי וכיון שהוא תלה הדבר ברצוני נמצא שאין העכבה ממני כיון שנפטרה הבחורה אשר עליה צוה הנפטר שאשא אות' אבל עתה שלא תלה הנפטר הדבר ברצון הבחור רק שנראה שתלה הענין במציאות הנשואין כל עוד שלא נשא אבד זכותו ולא מבעיא לדעת רבנן אלא אפי' לדעת רשב"ג דאמ' התם כל העכבה שאינה הימנו הוי גט בנ"ד יודה שאבד הבחור שמעון זכותו דע"כ לא קאמר התם רשב"ג אלא מפני שלא הניח מקום לקיים התנאי לפי שמת הבן או שאמר האב אי איפשי שתשמשני אבל בנ"ד דאפשר לקיים הדברים שהוציא בפיו הנפטר דהיינו הבת הקטנה נוכל לומר שכל עוד שלא ישא שמעון הבת הקטנה לא קיים התנאי הבחור ואבד זכותו. ולענין החקירה הפ' כפי הנראה שצואה בטלה ואין בה ממש שהרי שנינו בפ' יש נוחלין האומר איש פלוני לא ירשני בני בכור לא יטול פי שנים לא אמר כלום ע"כ והטעם הוא מפני שנראה כמתנה על מה שכתוב בתורה הכ"נ איכא למימר אם היה אומר המצוה אם לא ישא ש' בת פלוני יהיו שאר נכסי לאחי אז היינו אומרים שזה שמעון אבד זכותו אבל עתה שאמר דאם הבחור לא ישאנה צוה ראובן מחמת מיתה שיתנו לו מנכסיו אלף לבנים בלבד בעד החלק המגיע לו בנכסיו משמע כיון שאמר בלבד שר"ל לא יתנו לו עוד וא"כ נראה כמתנה עמ"ש בתורה וכל המתנ' עמש"כ בתור' תנאו בטל ומצאתי בח"מ סי' רפ"א בב"י תשובת הרשב"א ז"ל וז"ל אחד שהיה לו בן אחות ובן אח ונתן מתנה לבן אחיו ובתים וכתבבצואתו שבאלו הבתים הנתונים לו סלק כל חלק וזכות מכל ירושתו מבן אחיו והשיב לא מצאתי לבני האחות זכות בנכסים אלו שאין אדם יכול לסלק היורש מירושתו מפני שמתנה על מ"ש בתורה. ועוד שכל שבן האח ראוי לירש ואין אחר ראוי לירש עמו אעפ"י שסלקו מנכסיו כל שלא נתנן לאחר ממילא הוא יורש דמאן לירות בר קישא דמתא דהאחיות ובניהם כנכרים גמורים במקום בן האח הראוי לירש ואינו דומה למשנתנו דלא ירש עם אחיו דמשמ' מינה דטעמא דלא אמר כלום היינו טעמא שהתנה עמ"ש בתורה היה הוא מסולק ושאר האחים יורשים ממילא ואע"פי שלא נתנם להם בפירוש דשאני התם שכלם ראויים לירש וכל שנסתלק הא' השאר יורשים הכל אבל כאן שאין עסק לאחיו' בירושה במקום בן האח למה יטלו בני האתיות ומה להם עסק בנכסי' יותר מנכרים בעלמא ע"כ: תחלת דברי הרשב"א ז"ל עם דבריו האחרונים נראים סותרים אלו לאלו כי בתחלת דבריו אמר דסלוק הוי כמתנה עמ"ש בתורה דהוי כנ"ד דכיון שאמר אלף לבד משמע ולא יותר ומדין תורה מגיע לו יותר א"כ נראה כמתנה על מ"ש בתורה ובסוף דבריו מכח מתניתין דמשמע כו' וכפי התירוץ יצא להפך ממה שכתבתי דאמר דבהסתלק בן אחיו נשארו אחיו יורשים ממילא כמתני' דלא ירש עם אחיו דדייק דוקא משום שמתנה בפי' ואמר לא ירש הא אם יסלק לאחד מבניו מן הירושה שאר הנכסים יורשים שאר אחיו ממילא ודבר תימ' הוא שיסתור הרשב"א דבריו אחרונים את הראשונים ותו קשה לי שהרי תנן התם בני בכורי לא יטול לא אמר כלום ומה לי שסלק ומה לי לא יטול היינו סלוק היינו לא יטול ועכ"ז אמר שלא אמר כלום ומדברי הרשב"א האחרונ' נראה שדבריו קיימים לכן נ"ל שדעת הרשב"א ז"ל כדבריו הראשונים ומה שכתב הוא ז"ל דיוקא דמתניתין דתני לא ירש כו' כנ"ל לרווחא דמלתא אמר זה לפי שהוא ז"ל כתב ועוד שכל הבן האח כו' שרוצה לומר אפי' היינו רוצים לומר שיכול אדם לסלק לאחד מבניו מן הירושה בנ"ד לא יש זכות לבן האחות ולפי טעם זה היה נראה דלישנא דמתני' קשה דקתני דוקא שלא ירש כו' כנ"ל לזה אמר כי טעם ועוד חזק הוא דודאי שאני נ"ד ממתני' אבל כפי האמת הטעם הראשון מוכרח ואמת הוא דהוי סלוק כמתנה עמ"ש בתורה ולא אמר כלום ומצאתי נ"י ז"ל הסכים לזה שכתב שם בפרק יש נוחלין על המשנה הנז' וז"ל אע"ג דכי אמר לא יטול זה או לא ירש זה ממילא היה השאר לאחיו והיה כדין שיהיו דבריו קיימים כו' עד מ"מ כיון דאמר בלשון לא ירש או לא יטול משמע כמתנה על מה שכתוב בתורה כי התורה אמרה שיתן לבכור פי שנים ושינחיל את בניו ומיהו אם סיים בדבריו ואמר אלא שאר בני יירשו כל הנכסים דבריו קיימים עכ"ל. ובנ"ד אע"ג דמלישנא דקאמר אלא לבד הוי כאלו אמר ולא יותן לו אלא אלף לבנים ומטעם זה היה נראה שהצואה בטלה משום דדמי שמתנה עמ"ש בתורה מ"מ נראה דכיון שאמר המצוה בתחלה שיטול הבחור שמעון שוה בשוה בכל נכסיו ושכל נכסיו נותן לב' אחיו ולבן אחיו עם התנאים הנז' חזר הדבר להיות כדברי הנ"י דאמר שאם סיים בדבריו ואמר אלא שאר בניו יירשו דבריו קיימים הכא נמי מכ"ש דמשמע הכי שהרי נתן הכל לשלשתם ואם לא ישא שמעון יטול אלף לבנים ממילא משמע שהשאר נתן לאחיו כנ"ל. אח' הצעתי הזאת אני אומר כי להיות הדבר קשה לבטל ירושת התורה ממי שראוי ליורשה וצרי' אדם להחזיק ולהעמיד דין הירושה ליורש והדברים אינם כל כך ברורים אני אומר שאם העומדים על הצואה יאמרו על נפשם דקים להו באמד דעתם שדעת המצו' היה שישא שמעון אחת משתי הבנות אי זו שיהיה או שאם ימות הגדולה יקח הקטנה א"כ הדין הוא שאם שמעון ישא הבת הנשארת מוטב ואם לא ישא אותה לא יטול אלא אלף לבנים וסעד לזה שמצינו בגמרא שחכמי' עוקרים ירושת התורה באמד הדעת בפ' מציאת האשה משנ' יתומה שהשי' אמה ואחיה כו' עד רבי יאודה אומר אם השיא את הראשונה ינתן לשני' כדרך שנתן לראשונה דאע"ג דפליגי רבנן עליה ואמרו פעמים שאדם עני והעשיר כו' עכ"ז הלכה כרבי יאודה וכן פסקו הפוסקים ז"ל דאמרינן בגמרא אמר שמואל בפרנסה שמין באב ומסקנתן בין השיא האב בת בחייו ובין לא השיא שמין באב הרי שיש לנו כח באמד הדעת להוציא מן הראוי לירש לתת למי שאינו ראוי לירש היינו הבת במקום הבן כ"ש בנ"ד ששניה' ראויים לירש וכ"ש שהדברים נראים לעין שכן הוא האמת לכן אני אומר שכן דעתי ע"פי הדברים דברי השאלה שזכה אבי הבת וכ"ש שאפי' היה קצת ספק בדבר כיון שהוא מוחזק בנכסי' כלל גדול יש לנו בדין המוציא מחברו ע"ה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |