שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/שי
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ר' צוה מחמת מיתה שאשתו לאה תהיה אפוטרופא על כל נכסיו כל ימי חייה ואין מוחה בידה אמנם כדי ליישב דעת אחיו ש' צוה שתגיד ותודיע כל מה שישא' מנכסיו ללוי וליאוד' והם יכתבו סכום כל הנכסים אשר השאיר אחריו וכן משש' לששה חדשים תודיע להם אם השביחו הנכסים אם לא. עוד צוה שבתו רבקה תהיה לאשה לזבולון בן אחיו ש' הנז' כשתגיע לפרקה וזה יהיה תלוי ברצונה וברצון זבולון בן אחיו הנזכר ועתה טוען הבחור זבולון הארוס הנז' שרוצה ליכנס לחופה עם ארוסתו הנז' לקיים מצות המת והמצוה המוטלת עליו בן י"ח לחופה ולאה הנז' טוענת שבתה רבקה חולנית ויש לה חולי הכפיה ואיננה ראויה לקבל קדושין להיות לאיש ועוד טוענת שכבר יש לה תנאים ושנתחייבה לעשות כל ההשתדלות האפשרי לשבתה רבקה הנז' תקבל קדושין ותכנ' לחופה עם זבולון הנז' לסוף י"ב השנים נמנים מיום הכתוב בשטר' מחילה וזבולון הנז' טוען שאמת נתחייבה בכל חומרות התורה לעשות כל ההשתדלות האפשרי לזמן הנז' אבל מ"מ לא נתבטלה הצואה מפני זה ולא פקע כחו לתבוע ארוסתו הנז' ושרוצה לינשא מן הטעמים הנ"ל יורנו רבנו הדין עם מי ואם תוכל לאה לעכב או לא:
תשובה
אחר הציעי ב' הקדמות אגלה הראוי לעשות בענין זה בס"ד ראשונה אומר שדבר גלוי וידוע שכל ישראל בחזקת כשרים הם כמו שאנו אומרי' בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחט ויוצאה מחזקת איסור אבר מן החי נשחט' יצא' מחזק' האיסו' אשר היה לה ובחזקת היתר עומדת עד שיודע לך בבירו' במה נטרף כמבואר פ' קמא דחולין כמו כן כל בן ישר' עשאו ה' ישר מתחל' בריאתו ובחזקת כשר עומד עד יודע לך בבירו' בקש חשבונות ואורחו' עקלקלו' לצאת מדר' האמת והיושר. הקדמה ב' יש לנו בכמה מקומות שאנו הולכים בתר אמדן דעתו של האדם במס' ב"ב בגמ' פריך למימרא דלא אזיל רב נחמן בתר אומדן והתניא הרי שהלך בנו למ"ה ושמע שמת בנו ועמד וכתב כל נכסיו לאחרים ואח"כ בא בנו מתנתו מתנה ר"ש ן' מנסיא אומר אין מתנתו מתנה שאלו היה יודע שבנו קיים לא כתבו ואמר רב נחמן הלכה כר' ש' בן מנסיא שאני כו' וכל פוסקי הלכות פסקו דהכי הלכתא דאין מתנתו מתנה משום דאמדי' דעתו וכן בהרבה מקומות אין צורך להאריך בהם ומכח ההקדמה הא' אמרי' בגמ' פ' א"נ בני רב עיליש נפק כת' עלייהו שטרות דהיה כתיב ביה פלגא באגרא ופלגא בהפסד אמר רבא רב עיליש גברא רבא הוא ואסו' לאנשי לא הוה ספי הכי כתיב בי' ופלג' בהפסד תרי תלתי באגר' כו' הרי אפילו שהלשון לא הוה משמע כן מ"מ לאוקומי אחזקת אדם כשר כמו שהי' מוחזק דנו שפי' הלשון כך הוא ומה שאמרו גבר' רבה לאו דאינשי דאחרים לא הוו עבדי הכי אלא דאינשי אחריני אולי לא הוו ידעי דינא אבל רב עיליש דהוה גבר' ורבה וידעי איסור לא הו' עבוד וה"ה כל אדם אם מוחזק דידע וכן אמרי' בכתוב' פ' הכותב ההוא דאמר להו נכסי לטוביה שכיב אתא טוביה כו' עד שני טוביה שכן ות"ח ת"ח קודם קרוב ות"ח ת"ח קודם ופרש"י משום דאדם מצדיק מעשיו לזכות בשעת מיתה דאתמר כל הנביאים לא נתנבאו אלא למהני ת"ח מנכסיו מכל זה נר' שאנו אומדין דעתו של אדם בשעת מיתה שדבורו נוטה ביותר לזכות נפשו שאפשר וא"כ אחר שכל אשר בשם ישר' יכונ' צריכים אנו לדונו על הסת' שכונתו לזכות נפשו כל האפשר כ"ש וק"ו אדם מוחזק לכשר ויודע תורה ולא עוד אלא שגלה דעתו באמת שאין ספק שראוי לדונו ביותר זכות שאפשר וא"כ אחר דקי"ל שראוי להחזיק הירושה היותר ראויים אליה ואמר בגמ' פ' י"נ א"ל שמואל לרב יהודה שיננא לא תהוי בהעבורי אחסנת' אפי' מברא בישא לברא טבא וכ"ש מברא לברת' וכן אמרו שם במשנה כתב נכסיו לאחרים מה שעשה עשוי אבל אין רוח ח' נוחה הימנו והטעם משום דקא עקר נחלה דאורייתא הא למדנו שזכות גדול הוא לנפטר שנכסיו ירשו אותן הראויים לירש וא"כ אחר שידענו בבירור שר היה מוחזק אלינו לאדם כשר ובן תורה וגלה גם כן דעתו שנחת רוח שבן אחיו ראוי לירש נכסיו שהוא היורש וקרב אליו יותר שהוא ישא את בתו ובזה תנוח נפשו שלא יאכלו זרים יגיעו ועמלו וכמו שמצינו בתו' צותה לבנות צלפחד תהיינ' למשפחת מטה אביהן לנשים מן הטעם הנז' ואע"פ שבאה הקבלה שמצוה זו אינה אלא לדור ההוא מ"מ אע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר הוא כ"ש בנדון שלנו שהנפטר בעצמו גלה דעתו שכן רצונו דאפילו על הסתם היה הדין נותן להשיאה תכף שהגיע לפרקה שהרי אמרו חכמים במסכת יבמות המדרי' בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפרקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך כו' נמצא שיש בזה קיום כמה מצוות א' לקיים דברי המת שנית מצוה גדולה להשיא את בתו סמוך לפרקה וכ"ש אם הגיעה כבר נוסף על זה המצוה שאנו גורמים אל הבחור שהוא כבר בן י"ח שנה ויותר ואמרו חכ' בן י"ח לחופה ובכל זה אנו עושים לנפטר נחת רוח לכן ראוי לכל ב"ד להשתדל ולקרב זכות נפש הנפטר כל האפשר ולכן נראה בעיני שאע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר מצאנו מ"ש מהר"ם ז"ל והביאו הטור א"ה בדין מורד' וז"ל וכן היה דן רבנו מאי' מרוטנבור' היה מצוה לאחרים אם השיאה שום אדם עצה כדי להוציא נדונייתה מיד בעלה כך אנו נלמוד בנדון דידן שמאחר שצוה הנפטר שתנשא בתו לבן אחיו כשתגיע לפרקה ראוי לשתדל לקיים צואת המת מכל הטעמי' שזכרנו ולעשות עם אם הנערה תשתדל היא ג"כ להביא הענין לידי גמר טוב כי הדע' נותן שהכל תלוי בה ואם אנו רואים שהיא היא המעכב' ומתרשלת בזה נראה שכונתה להיותה רשאה ושלטא' בנכסים ולהפקיען מיד הארוס הראוי לירש אותן וזה נגד התו' ונגד רצון הנפטר כנ"ל ועינה רעה שיכנסו הנכסים ביד הבחור הנז' וע"כ ראוי להטיל עליה ועל כל המשיא אותה עצה רעה חרם חמור וגמור. ומה שהיא טוענת שיש לה חולי הכפי' פשיט' דאינה טענה מאחר שהבחור סבר וקיבל ואין לומר שדעתו ג"כ ברמאות לירש אותה בין הכי ובין הכי הוא היורש ולא אחר ואם יתברר שאינה שוטה כנז' בטענות הבחור ודאי שאין טענתה טענה גם במה שטוענת שכב' נתחייבה לתת אותו לסוף עשר כנזכר הא ודאי ג"כ שהדין עם הבחור שלא היה זה אלא תוספת חיוב עליה מכח השבועה שנשבעה אלא שתוספות זה החיוב אינו חל עליה אלא לתשלום עשר שנים אבל כח הצואה לא פקע ונוכל לומר על זה הבחור שדעת קונו יש בו כי הא דאמרי' בכתובות פרק אע"פ רבי אזל איעסק ליה לבריה בי רבי יוסי בן זמרא פסקו ליה תרתי סרי שנין אחלפוה קמיה אמר להו נהוו שית שנין כו' עד אמר לו בני דעת קונך יש בך פירש"י דעת קונך יש בך שאמר להרחיק זמן חופתו וחזר וקורבה מרוב חבת כלתו הכא נמי אף על פי שנראה קצת שנתרצה להמתין עשר שנין מ"מ עתה ראה שטוב בעיני ה' לקיים המצוה כתקנה ולקיים דברי המת ולקיים המצוה המוטלת עליו בן י"ח לחופה ולכן ראוי שתנתן לו לאשה ולכן אחד שלאה מחוייבת ומוכרח' במעשיה לתשלום עשר שנים יש לה לעשות עתה לזכות נפש בעלה ונפש הבחור הנז' ואם ח"ו תמאן בדבר אני אומר שהצואה הראשונה עומדת בתוקפה: ויש לאל ידו של הבחור לתבוע אשתו להנשא עמה וראוי להטיל עליה ועל כל המשיאים לה עצה שתמאן בבחור חרם חמור וגמור ולא יחרוך רמיה צידו. גם יראה בעיני שאם יראה בהנחת הנערה בבית אשה נכבד' תתרצה לארוסה יש לעשות ג"כ: וכן נעשה מעשה בעיר הזאת במורדת א' שצוו חכמים להניח' בבית' כדי לראות אם תתרצה לבעלה וכן ראוי לעשות בכל זמן כדי לקיים האמת גם מצאתי קצת סמך שהקולר הזה תלוי על צואר ב"ד בהלכות אישות להרמב"ם ז"ל פ' כ"ב הגהה מעשה בא' שקדש בתו כשהיא קטנה ובעודה קטנה נפטר האב כו' עד והיאך יוכלו אחיה לעכב לא תלאוה רבותינו ברצון אחיה אלא ברצונה או ברצון חכמים אם היו רוצים דהא אמרינן משדכין על התנוקת ליארס והיינו ב"ד כו' עד אסור לאדם לשדך בתו קטנה אבל יתומה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר בית דין נזקקין לה נראה בפי' שראוי לבית דין ליזקק בענין כזה וכ"ש זו ששדכה אביה קודם שנפטר ויש הטעמים שזכרתי למעלה שראוי לבית דין לכוף את אמה ולהשתדל לקיים מצות המת ומצות נשואי הבחור גם הנערה אם אינה שוטה מכל מקום הרי אמרו בתך בגרה כו' ובת י"ג כבר היא בוגרת וכ"ש זו שעכ"פ צריכה שמור ואע"פ שהיא תחת אמה מ"מ אין שמור יפה כבעל כמו שנר' מתוך דברי ר"ת הנ"ל בהגהה זה מה שנראה לע"ד להיות אמת כי הפציר בי נפתלי לכתוב דעתי ע"ע נשואי זבולון עם בת שמעון באמרו כי כבר הגיעה הנערה לפרקה ואמה מעכבת הנשואין כדי להיותה שולטת בנכסים ושלא להוציאם מתחת ידה ואני כתבתי שאם האמת כדבריו שאם היא ראויה להנשא ואין לה רק חולי הכפיה שמן הדין כיון שהוא היה מפוייס בכך ראוי שתנתן לו אמנם כל רואה דברי שם בפסק יראה שאם היא שוטה שאינה ראויה להינש' שאז הדין עם אם הנערה כי כונתה לשמור בתה אולי יחנן לה ה' צבאות כי רחמיו מרובים ואז יכניס אותה לחופה אם ירחם עליה. והנה בא ענין הספק לאזני לאה ומרוב כעסה באה לביתי לזעוק כי אמרו לה שאני הייתי אומר שעכ"פ תנשא והיתה צועקת במר נפשה באומרה כי איך אפשר הייתי אומר שנערה שוטה מוחלטת שאפי' על רגליה אינה יכולה לעמוד שעה אחת והיא כבהמה שתנשא ואני אמרתי כל כונתי בס' ההוא שאינו ח"ו כמו שאמרו לה כי אני לא כתבתי רק אם אינה שוטה והיא ראויה להנש' כי חולי הכפי' עתים שוטה עתים בריאה שאינה כ"כ טענה לעכב כיון שהבחור מפוייס בכך ולא הספי' לה כל מה שאמרתי עד שהביאה לפני לשמואל ויהודי אחר והעידו לי כי באמת הנערה משונה עד מאד ואמרתי לה שכיון שכן הוא האמת שלא תפחד שלא יגיע לה נזק משום אדם לא בדיני ישראל ולא בדיני אומות העולם ועכ"ז לא נתפייסה עד שיום ב' ה' לאדר שנת השי"ט חלה פני הגבירה הנז' אם הנער' לילך לביתה לראות הנערה ועל נפשי ונפש אבותי כי כפי מה שראיתי שנפתלי ואחיו אין כונתם רק למהר את הקץ כדי ליהנות מן הממון וכונתם רעה בלי ספק דאל"כ לא יצוייר בבן אדם להזדווג עם בריה כזאת וע"כ אני אומר כי עיני ראו ולא זר שכל דברי האלמנה נכוחים וישרים ומי יתן ולא היה מעתה איני מאריך יותר כי אין צורך רק שאחל' פני כל רואי דברי ידינני לכף זכות ויראה שלא היתה כונתי אלא לשמים כאשר ה' בוחן לבות וכליות יודע ולהפיס האלמנה אם הנערה כתבתי שורות אלו בנחיצה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |