שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/שטז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אנחנו הח"ל נכנסנו לבקר למ' ה"ר יצחק בובאש ה' ירפאהו רפואה שלמה ומצאנו ראינו אותו חולה שוכב על מטתו אמנם היה מיושב בדעתו כבריא אולם כל דברים אשר בפיו נכונים ונכוחים וישרים ששאלנו אותו והשיב על הן הן כו' עד ואתם עדי כתבו צוואתי זאת וחתמוה בכל חזוקי סופר ובכל תוקף כו' עד וכל הנשאר בכל נכסי עזבוני מקרקעי ומטלטלי וכל מאי דמתקרי נכסי הן כסף הן שוה כסף מחוט ועד שרוך נעל יחלק לשלשה חלקים חלק אחד לאחיו ר' אברהם אשר לו משפט ירושתו ושליש א' לכל א' מאחיותיו כי מעכשו ולאחר מיתה נתן הב' שלישים הנשארים לאחיותיו הנז' במתנה גמורה שרירה וקיימא אגב ארבע אמות קרקע כו' וצוה רבי יצחק שיסודר שטר צואה זו בארוכה כו' עד כל הנז' צוה רבי יצחק הנז' מחמת מיתה בהיותו מיושב בדעתו ביום הו' י"ב לתשרי שנת הש"ס נפשני בחיי' ליצירה בשאלוניקי וקיים: ועתה שאל השואל אם יש ממש בצואה זו לשיזכו שתי האחיות הנ"ל כל אחת בשליש הנכסים הנ"ל אם לאו כיון שנכתב בה מעכשו ולא קנו מיד רבי יצחק הנז':
תשובה
זה לי ימים ושני' הרבה שבא לידי מעש' כיוצא בזה ואעתיק כאן מה שכתבתי אז בפיסול אותה צוואה וז"ל לכאורה היה נר' שהדין עם הנפטר מטעמא דאמרי' בגמ' ההיא מתנתא דהוה כתיב בה בחיים ובמות רב אמר הרי היא כמתנת ש"מ ושמואל אמר הרי כמתנ' בריא מדכתיב בה בחיים והאי דכתיב ובמות כמאן דאמר מעתה ועד עולם אמרי נהרדעי הלכתא כותיה דרב ופרש"י הרי כמתנת ש"מ למקני לאחר מיתה ואם עמד חוזר ע"כ א"כ בנ"ד היה נר' שכיון שמת המצוה הרי זכה מקבל המתנה וכן היה נר': אמנם כד מעיינת ביה שפיר קל הוא להבין שהדין עם יורשי הנפטר והטעם דק"ל בכל דוכתא דפליגי רב ושמואל הלכה כשמואל בדיני והכא אילו לא אמרי נהרדעי דהלכה כרב הוה פסקינן הלכה כשמואל וא"כ נמצא דהאי חדושא דוקא היכא דאמר בחיים ובמות דהלכה כרב דדאין ליה כמתנת ש"מ אבל באומר מהיום לא הוי אלא כמתנת בריא כיון דדיינן ליה כמתנת בריא לא הוי מתנה כמו שאכתוב לקמן בס"ד: עוד אני אומר דק"ל דאפי' רב יודה לשמואל בנ"ד דהוי מתנת בריא והטעם דאיכא למידק למה ליה לרב להאריך ולומר והאי דקאמר בחיים כו' היה די שיאמ' כיון דכתב במות אחר מיתה קאמ' ומדהאריך ואמר והאי כו' משמע דאתא לאשמועינן דמשום דאיכא למימר דהאי דקא' בחיים כלו' המקום יצילני מחולי זה ולא אמות אבל כשאמר מהיום ומעכשו דליכא למי' האי טעמא יודה רב דהוי מתנת בריא וכ"נ מלשון הרמב"ם כשכתב פ"ח מה' זכיה ומתנה וז"ל הנותן מתנה כשהוא ש"מ וכתב בה בחיים ובמות או מחיים ובמות בין בכל בין במקצת הואיל וכתוב בו ובמות הרי זו מתנת ש"מ שמה שכתוב ובמות שלא יקנה אלא לאחר מיתה וזה שכתוב בה מחיים ליישב דעתו שיחיה מחולי זה ולשון זה כתב ג"כ הריב"ה ח"מ סימן רנ"א וכתב הנמקי ז"ל וז"ל ומיהו הא דאמרי' דדברי ש"מ ככתובים וכמסורו' דמו ולא בעי קנין היינו היכא דלא כתיב בשטר מהיום אבל כתיב מהיום ולאחר מיתה בעי קנין דכל שמחיים מקני לא קני בדבור ולא אמרי' דסימנא דחיי קאמר וזה ברור בדברי המפרשים. ע"כ וכ"כ הרב רי"ו וז"ל אם כתוב בו מהיום אם מתי מהיום ולאח' מיתה צרי' קנין ולא אמרי' דבריו ככתובי' וכמסורים דמו ע"כ וזה לא הוצרכו לכתוב ששט' צוא' שכתוב בו זמן לא אמרינן כמו שאמר מעכשו דמי אלא משום דקי"ל כר"י דזמנו של שטר מוכיח והוי כמעכש' הוצרכו לכתוב דבשט' צואה לא הוי הכי אבל בשט' כזה שכתוב בו מעכשו בפי' ודאי קני מחיים והיה צריכה קנין וא"כ אפי' שכתוב כאן שהיה מצוה מחמת מיתה אינו מפסיד לכוונתו לפי שכן הוא האמת שכבר נראה בעיניו שהוא מסוכן למות ומחמת זה רוצה לצוות ורוצה לזכות למקבל המתנה שיזכה מחיים כיון שאמר מעכשו כנז' וכל שמחיים צריך קנין וכתב הרמב"ם ז"ל בפ' הנז' וז"ל אל תטעה בש"מ שכתב כל נכסיו ופירש שנתן הכל מעכשיו והקנה מחיים שאין זה מתנת שכיב מרע אלא כשאר כל מתנות הבריא שאם הגיע השטר ליד המקבל או שקנו מיד הנותן קנה הכל ואיני יכול לחזור בו ע"כ שמע מינה שאע"פי שאנו רואים שהוא שכיב מרע ונותן הכל בלי שיור דבר דנר' ודאי דמחמת מיתה נותן מ"מ כיון שנתן מעכשיו מתנת בריא הוי ואי קנו מניה אין ואי לא לא וגם כי כפי האמ' שטר צואה זה נראה שלא הגיע ליד מקבל המתנה בחיי הנפטר מ"מ אני אומר שאפי' את"ל שהגיע לא זכה המקבל שכבר כתב הרא"ש ז"ל והביא דעתו בנו הריב"ה ז"ל וז"ל סי' קצ"א והשטרות שכותבים עתה אינם אלא שטרי ראיה ואין הקרקע נקנה על ידם א"כ נראה בעיני שמתנה זו לית בה חששא והכל עומד בחזקת היורש ולהיות אמת שמצוה להעמיד הירוש' ביד הראוי לה אמרו חכמים לא תהא באעבורי אחסנתא אפי' מברא בישא לברא טבא כ"ש במקום יתום קטן שכל ב"ד אביהם של יתומים וצריך להפך בזכותם על כן כתבתי ונתון אל לבי לכתוב שורותים אלו והייתי יכול להאריך על זה להורות שאין לנו לדון באמדון דעתנו הנוט' לכונת המוריש אלא אדרבא צריכים אנו לקיים חזקת היורש כל האיפשר לכן כתבתי הנלע"ד שהדין עם היורשים וזה ברור וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה: וחתם ע"ז החכם השלם כמהר"ר משה אלמושנינו ז"ל וז"ל דברי הרב מורה צדק נר"ו הרשום לעיל אינם צריכים חזוק שנמוקו עמו וטעמו טעם זקנים כנים ונאמנים שקנו חכמה רמה ונעלמה ומה גם בנ"ד כי בהיות שהדברים ברים ומבוארים בלשון הרב הנמקי ז"ל ורי"ו ז"ל שכתבו בפי' שאם כתוב במתנת ש"מ מהיום ולאחר מיתה צריך קנין ולא אמרינן דבריו ככתובי' וכמסורים דמו שוב אין צריך להאריך בראיות והדבר פשוט ולא אזלינן בתר אמדן דעת המצוה בזה שכיון שהיות דברי ש"מ ככתובים וכמסורים אינו אלא מתקנת חכמים אין לנו להוסיף ולומר מכח אמדנא או גלוי דעת היכא שגילה בפירוש שנותן בברי' באומריו מהיום ולאחר מיתה וכל זה פשוט כמ"ש הרב המובהק הפוס' נר"ו הצעיר משה אלמושנינו ע"כ: מה שכתבתי במעשה שהיה לימים ראשונים ועתה במעשה זה שנשאלתי עליו היה לו מקום להאריך מלבד מה שכתבתי לפסול הצוא' מטעמי' אחרי' אלא שראיתי שלא להאריך רק להביא תשוב' הרשב"א ראיתיה עתה הביאה הב"י ז"ל ח"מ סי' ר"ן עלה רמ"ט עמוד שני וז"ל כתב הריטב"א בתשובה מתוך לשון הצואה אני דן שהיא במתנה להיום ולאחר מיתה ואינו דומה למתנ' ש"מ שכתוב בה קנין דאמר שמואל לא ידענא מה אדין בה שהרי קנו ממנו בקנין גמור מעכשו ואפי' מאן דפליג בזמנו של שטר במעכשו מודה ואעפ"י שכתוב בתחלתו שצוה מחמת מיתה היינו מפני שלא כתב בו מהיום ולא מעכשו ושמא לא גמר להקנות מתנתו שנותן לאחר מיתה כדין הקנאת ש"מ המקנה בדברים אלא כדין בריא ובדין בריא ולא באקנאותיו ואין מתנה לאחר מיתה הא כל שפי' מעכשו מתנתו קיימת מעכשו הרי קיים תשובה זו כל מה שכתבנו למעלה דכל שכתוב מעכשו הוי מתנת בריא ואי איכא קנין מהני ואי לא לא מהני כלל הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |