שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/שה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן כאשר יצא מתו' הפיכת שמד ובא לחסות תחת כנפי השכינה לא הספיק לו שהביא אשתו ביתו והקרובי' אליו אלא שג"כ הביא עמו נער קטן וכראות כל העולם שנתגדל בביתו והיה מאכילו ומשקהו מלבישו ומנעילו ומלמדו תורה חשבו שהיה בנך והיו אנשים קוראים לו בן ראובן וכשהרגיש ראובן בדבר תכף ומיד אמר שלא היה בני והגיד לכל מוצאו ומובאו של הנער הנז' ואיך בא לידו ועל כל מי שהיה קורא לנער הנז' בן פ' היה כועס ונשב' שבועה חמורה על דעת הב"ה שלא היה בנו ושלא היה נוגע אליו דבר אלא שהנער הוא גר צדק מאב ומאם ושגיירו כדי לזכותו כי זכין לאדם וכו' וכן יש לראובן הנז' שטר מחילה מהנער אחר שנתגדל מתביעות שהיו לו על ראובן הנז' וכתו' בשטר ההוא שמעון משרת ראובן וחתום בו החכם השלם מהרי"ט נר"ו בחכמים ואנשים רשומים אחרים באופן שנראה שמעולם לא החזיקו ראובן הנז' לשמעון הנז' אלא למשרת ולא לבן ועתה הרגיש ראובן הנזכר במקומות שהיה הולך היה מכנה שמו פ' בן פלו' נר' לו לראובן הנז' ששמ' הנז' נותן עיניו בממונו ושכונתו לעורר על הירושה עם בן ראובן שהוא יהודה וכונת ראובן שכשיגזור ה' וילך בדרך כל הארץ שלא להניח מחלוקת לבנו יחידו יהודה הנז' ועל כן שאל ממני אם הוא נאמן לומר ששמעון הנז' אינו בנו אם לאו ואם יש צד פקפו' גדול או קטן בדב' ושאל ממני אכתוב לו על ככה סברתי:
תשובה
האמת כי דבר זה פשוט וברור יותר הרבה מביעתא בכותחא ומרוב ברירותו ופשיטותו נראה בעיני מותר גמור לכתוב עליו אם לא שכדי להפיק רצון השואל ולהפיס דעתו הוכרחתי לכתוב להראות לכל כי אין בענין הזה שום גמגום כלל ועיקר ואין פוצה פה ומצפצף אלא שהדין פשוט בגמרא ובפוסקי' ראשונים ואחרונים שראובן הנז' נאמן בדבורו הקל ולא מיבעיא בנ"ד דליכא חזקה שהוא בנו דהוי פשיטא שהוא נאמן אלא אפי' שהיה מוחזק לנו שזה שמעון היה בנו באחד מן הדרכים שאזכיר להלן אפי"ה פשוט הוא עד מאד דהוי נאמן לומר שאינו בנו דאמרינן בקדושין פ' עשרה יוחסין על מתני' דהאומר בני זה ממזר פיס' רבי יאודה אומר נאמנים כדתניא יכיר יכירנו לאחרים מכאן אמר רבי יאודה נאמן אדם לומר זה בני בכור וכשם שנאמן אדם לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בן גרושה כו' ואפסיקא הלכתא בפרק יש נוחלין כר"י דאמרינן התם שלח רבי אבא לרב יוסף בר חמא האומר על תנוק בין הבנים נאמן ורבי יוחנן אמר אינו נאמן ופירש רבא דה"ק האומר על תנוק בין הבנים בכור הוא נאמן כר"י ומסיק בגמרא דרש מר זוטרא משמיה דרב שימי בר אשי הלכתא בכל הני שמעתת' כדשלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא הרי א"כ נתברר לנו מן הגמרא דהלכה כר"י דנאמן אדם לומר על מי שאנו מחזיקים אותו שהוא בנו שאינו בנו אלא שהוא ממזר ומאיש אחר הוא אף שנולד מאשתו הנשואה לו כדת וכהלכה ואין להקשות וכי לפי שנאמן לבכר יהא נאמן לפסול דכבר תירצו בתוס' בפרק הנז' ב' תירוצים אחד דכיון דנאמן לבכר בכל ענין האמינו הכתוב ואפי' מבניו הקטנים לומר שהוא בכור וא"כ עושה בניו ממזרים וכ"ש ג"כ שנאמן לומר שהוא גרושה כו' ורבנו אליה תירץ דיכיר קאי אבן השנואה דהיינו שנואה בנשואים ואין לומר ג"כ וכי נאמן אדם לשום עצמו רשע שנשא גרושה שכבר תירץ הריטב"א כגון שאמר שוגג הייתי או דפלגינן דבוריה ולע"ד אפשר לתרץ ג"כ דמש"ה נאמן משום שעושה תשובה שאינו רוצה לגרום שיעבוד חלל על גבי המזבח וכיוצא בזה תירצו התוס' פ"ק דמציעא גבי אמרו לו שני' אכלת חלב דנאמן לרבי מאיר לומר מזיד הייתי אפי' שמשים עצמו רשע משום שעושה תשובה ואיני רוצה להביא חולין לעזרה נמצא אנו למדין דנאמן לומר אפי' על הבן הנולד לו מאשתו הנשואה לו שאינו בנו או שהוא בן גרושה כו' אפי' שכפי הנרא' משים עצמו רשע וא"כ אפי' שראובן היה אומר שהיה בנו ושנולד לו מגויה אחת היה נאמן דמה לי בן גרושה או בן גויה ואדרבא בן גרושה חמיר טפי וכ"ש לאיש הזה שהיה בגיות דלא הוה שייך למימר דאינו נאמן לשום עצמו רשע גם כל התירוצים שאמרנו שייכי הכא וא"כ פשיטא שלא יורשו כי הלכה רווחת בישראל בנך הבא מן הגויה אינו קרוי בנך לשום דבר ולא עוד אלא אפי' גר שנולדו לו בני' בגיותו ונתגיירו עמו דחשיבי בנים לפטרו מפריה ורביה גם חשיבי בנים להפקיע דין בכור לנחלה מהבנים שנלדו לו בקדושה כדאמר רבי יוחנן ביבמות פרק הבא על יבמתו דהלכ' כותי' עכ"ז לענין ירוש' קי"ל שאינו יורש את אביו לא מד"ת ולא מדברי סופרים כדתניא פ"ק דמ"ק גוי את הגר וגר את הגר אינו לא מדברי תור' ולא מד"ס וכ"ש ישראל שיש לו בן משפח' ומגויה דקי"ל שאינו נקרא בנו לא לפטרו מפריה ורביה ולא להפקיע דין בכורה מהבן הבכור הנולד לו בישראלים דפשיטא דאינו יורשו כלל ועקר והאנוסין דין ישראל יש להם ואין כאן מקום להאריך בזה כי הדין שלא היה יורשו פשוט מכל הצדדים וא"כ נתבאר לנו שאפי' היה אומר ראובן הנז' שזה שמעון בנו הוא הנולד לו מן הגויה שהיה נאמן ואינו יורשו לכ"ע ואם נפשך לומר התינח אם יאמר ראובן על בנו הקטן שהוא בכורו ונמצא אז ממילא ששמעון הנז' אינו בנו ואם הוא בנו הוא בן גויה או שפחה דהוי כאלו אינו בנו אבל אם יאמר ששמעון זה אינו בנו או שהוא בן גויה מבלי הכרת בכורה לבן אחר אינו נאמן לפי דעת בה"ג כמו שמביאים בתוס' בפרק יש נוחלין וז"ל ובה"ג פסק דאין הלכה כר"י אלא היכא דפוסל בנו על ידי הכרת בכור' אבל אין הלכה כר"י שיהא נאמן לומר זה בן גרושה כו' וכ"כ הרא"ש בפסקיו וז"ל כתב בה"ג הלכה כרבי יאודה ודוקא היכא דאיכא בכור כי שעושה קטן בכור א"כ פסול ליה לגדול ומגו דהימני' רחמנא לאב לענין בכורה כדכתיב יכיר כו' הימניה נמי לעשות הגדול ממזר אבל האומר בני זה ממזר ולא לענין בכורה לא מהימן לשוייה ממזר ואפי' אשתו פרוצ' ביותר דרוב בעילות אחר הבעל ומצאתי בחדושי הרמב"ם ז"ל בפ' יש נוחלין דגם ר"ת הכי ס"ל ועוד שסובר שסברת רבי יאודה בעצמו כן היה וכמוכן כת' הרשב"א בחדושיו בפ' הנז' וכדי שלא להאריך איני כותב הלשון וא"כ אם היו לו לר' הנז' בנים גדולים משמעון הנז' באופן שאפי' יאמר עליהם רצו' על אחד מהם שהוא הבכור דאכתי איכא למימר שזה שמעון הוא בנו שנולד לו אח"כ אפשר שאינו נאמן דבשלמא אם הגדול יש בהם היה יותר קטן משמעון כשיאמר עליו שהוא בכור נשאר זה שאינו בנו ממילא הא לאו הכי נראה דאינו נאמן לדעת אלו לזה אני אומר שעם כל זה הדין הוא פשוט שראובן הנז' הוא נאמן לומר שאינו בנו או שהוא בן גויה משני פנים אחד שהרי הרי"ף והרמב"ם ז"ל גדולי הפוסקים פסקו דהלכה כרבי יאודה בכל מילי הרי"ף במסכ' קדושין פרק עשרה יוחסין והרמב"ן והרשב"א כן אמרו שדעת הרי"ף דהלכה כר"י בכל וכן הרמב"ם בפ' ט"ו מה' איסורי ביאה כתב וז"ל האב שהוחזק שזה בנו ואומר בני זה ממזר וכן אם היתה אשתו מעוברת נאמן לומר בני זה ממזר או בן גרושה כו' ובהלכות נחלות פ"ד כתב אבל נאמן הוא על מי שהוחזק שהוא בנו לומר אינו בנו ולא ירשנו הרי מביא' שלא דבר בהכר בכורה כלל אלא שהאב נאמן לומר אפי' על מי שראינו שנולד לו מאשתו הנשוא' אליו שאינו בנו או שהוא בן גרוש' כו' גם התוס' כן סברת' וכן הרא"ש והרמב"ן והרשב"א והר"ן ז"ל שהביאו סברת בה"ג הכי על קדקדו וסברי שהדין הוא שהאב נאמן בכל מילי לא יש לע"ד מי שיסבור סברת בה"ג כי אם ר"ת אף ר"ת מסופק לי קצת כי מצאתי במרדכי כי ר"ת ור"י פסקו דהלכה כר"י בכל מילי נראה דר"י בכל מילי קאמר שהאב נאמן ושהלכה כותיה ואפשר שחזר ר"ת כמו שהייתי רוצה לדקדק מלשון הרשב"א שכתב והיה אומר ר"ת שנר' קצת שלסוף לא אמר הכי שלא אמר כן אלא כמסופק סוף דבר שאפי' נניח שר"ת ס"ל כבה"ג מ"מ בטלה דעתם אצל כל העולם קמאי ובתראי:
עוד טעם שני שכל זה אין אנו צריכים אלא אם היה מוחזק אלינו שזה שמעון הנז' בן ראובן הנזכר וזה בדאיכא עדים שראו שנולד זה מאשה נשואה לראובן ואע"ג דלפי דעת רשב"ם נראה דלא בעי' עדים חזקה אלימתא בעינן כמו דאיכא עדים שראו שקראו ראובן בן כדאמרינן בגמר' ילמדנו רבנו היו מוחזקים בזה שהוא בכור ואמר אביו על אחיו שהוא בכור מהו פירש רשב"ם לאו בעדים שמעידים שראו שנולד קודם דא"כ האב איני נאמן אלא בקול בעלמא כעין שאמר למעלה ולעיל אמרינן בו מרא ההוא דאתא לקמיה דר' בב"ח א"ל מוחזקני בזה שהוא בכור אמר ליה מנא ידעת דהוה קרי ליה אביה בוכרא סכלא דלמא בוכרא דאמא הוא כו' עוד שם ההוא דאתא לקמיה דרב חנינא א"ל מוחזקני כו' עד א"ל דלמא בוכרא דאמא הוא גמירי בוכרא דאבא מסי כו' אמנם הרמב"ן והרשב"א ז"ל אמרו דאיפכא משמע דאי אבוה הוה רגיל דאמר בוכרא כיון שהגיד שיב אינו חוזר ומגיד אבל איכא עדים שנולד קודם אחיו נאמן שהרי היא מעיד על עצמו שהוא בכורו והשאר אינן שלו דלרבי יאודה נאמן אדם לומר בני זה ממזר וכ"כ הר"ן בחדושיו מ"מ בין לדעת הרשב"ם בין לדעת שאר המפרשים ע"כ לא פליגי רבנן ורבי יאודה אלא היכא דאית לן חזקה לרשב"ם שראו עדים שקראו האב בכור ולדעת המפרשים שראו עדים שנולד לו מאשתו שאז רבנן אומרין שאין האב נאמן לומר שאינו בנו ולדעת ר"י אפ"ה נאמן א"כ בנ"ד דליכא עדים מלידה וגם ליכא עדים שקראו בן מעולם פשיטא דאליבא דכ"ע שראובן נאמן ובזה אין פוצה פה ודאי ולא עוד אלא שנראה לע"ד שאפי' על הסתם שלא היה אומר ראובן כלל לא היינו אומרים שזה שמעון ירשנו במקום דאיכא יורש וכמו שמצאתי בתוס' שהביא הר"ן בחדושיו על מתניתין דהאומר זה בני נאמן זה אחי אינו נאמן וז"ל שנים שהיו באים ממדינת הים אע"פי שמשאן ומתנן ומאכלן ומשקן כאחד ומת אחד מהם אין חברו יורשו ואם היה נוהג בו משום אחוה יורשו הרי משמע שאין הגידול והאכילה כו' ראיה לאחוה אלא שנראה בבירור שהיה נוהג בו משום אחוה דלדעתי אפשר באחד משני פנים שהיה נוהג בו כבוד כמו שאז"ל את לרבות אחיך הגדול או שלא רצה לישא גרושתו משום אשת אחיו מ"מ משמע דאפי' על הסתם לא היה יורשו משום אכילה ומשמע נמי אפי' במקום שאין אנו מכירים לו יורשו וכאן אע"פי שהיינו רואים שהיה נוהג בו כבוד אינו ראיה דהא כתיב אם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני וגו' ומפני היראה היה חייב לעשות כן. וא"כ בנ"ד אע"פי שראובן הנז' היה מאכילו ומלבישו כו' לא הוי ראיה אפי' על הסתם לומר דהוי בנו ויירשנו ובפרט בהיות כאן יורש ודאי שהוא יאודה כל עוד שלא יש חזקה באחד מן הפנים שהזכרתי למעלה וכ"ש ק"ו עתה שראובן אומר שאינו בנו ואינו נוגע אליו דבר דהוי נאמן אליבא דכ"ע ואי לא דמסתפינא הוה אמינא דאפי' היכא דמוחזק לא קאמר בה"ג דאין האב נאמן אלא לענין לפסלו אבל לענין ירוש' אפשר דאפי' בה"ג מוד' דנאמן לומר אינו בני ולא ירשנו כמו שנרא' קצת מהלשון שכתב הרא"ש משמו שכת' אבל האומר ב"ז ממזר ולא לענין בכורה לא מהימן לשווי' ממזר דוק' לשווי' ממזר הוא דאינו נאמן הא לענין ירושה הוי מהימן מיגו דאי הוה בעי למיהב נכסיה במתנה לאחר כללא דמלתא כי כשאנו מוחזקין בפ' שהוא בן פלוני באחד מן הפנים הנ"ל אז יכול האב למיפסל לדעת כ"ע ע"י הכרת בכורה ושלא על ידי הבחנת בכורה ג"כ יכול האב לומר בני זה ממזר או בן גרושה ולא יש מי שיחלוק בזה כי אם בה"ג ור"ת אמנם שאר כל הפוסקים ראשונים ואחרונים כלהו ס"ל דנאמן בכל ענין וכן ראוי לדון הלכה למעשה לע"ד. אמנם בנ"ד דליכא חזקה לא שקראו ראובן הנז' בן לשמעון הנז' ולא שיש עדים שנולד מאשה הנשואה לראובן בזה לא יש תנא ולא אמורא ולא פוסק בעולם שיאמר אלא שראובן הנז' נאמן בדבורו הקל ולדעתי אפי' על הסתם ואע"פי שאפי' שהיה זה שמעון בנו ממש ושראובן היה מודה על זה היה יכול ליתן כל נכסיו במתנה ליהודה בנו מ"מ רצה לברר שאפי' בדרך הזה נכון וישר הוא גם כי היכי דלא לימרו עליה דהוא באיעבורי אחסנתא ועוד שרצה להראות לכל העולם שאין לו ולבניו צד קורב' כלל ועיקר עם ש' הנז' אלא שש' הנז' הוא גר צדק ולכל מה שנוגע לר' ובניו הרי הוא נאמן בכל בדבורו הקל כ"ש עתה שנשבע שבועה חמורה כנז"ל ועל הכל מי הוא זה שאינו רואה שזה הדבר ברור וכי מי יאמין לשטות כזה שימצא אדם בעולם שיאמר על מי שהוא בנו שאינו בנו ופרט בהיות איש חכם ועשיר מנכבדי ארץ ים בהיות ש' הנז' איש טוב וישר ובעל שכל אלא שהאמ' יורה דרכו מכל הצדדים אי ב"א קרא ואב"א סברא היא זהו הנלע"ד הצעיר בדעת ותבונה המר ונאנח שמואל די מדינ':
דברי פי חכם חן וכל דבריו נכונים וישרים וברורים והדין דין אמת לאמתו ומלתא דפשי' ואינה צריכה לפנים וזיל קרי בי רב הוא וכמ"ש הח' הש' הנז' נאם הצעיר יוסף בן לב: לית דין צריך בשש והדבר פשוט כביעתא בכותחא וכל דברי הח' הש' כמה"ר שמואל י"א עשויים באמת וביושר ומשום יגדיל תורה ויאדיר הרבה לסבב דין זה בהלכו' עם היותו פשוט וברור נאם הצעיר בנימין בכמהר"ר מאיר הליי זלה"ה אשכנזי:
הדברי' דברים מצודקים משפט אמת אין בהם נפתל ועקש ויראה מן המותר לכתוב על זה כי איני חושש משום אדם יחלוק על זה נאם הצעיר אברהם סיראלוו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |