שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/רצו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ה"ר יוסף אבואב יצ"ו שכר בתים מדונה אלג"והר ודר בהן חמשה או ששה שנים רצופות ואחר גמר השני' האלה שפרע השוכר הנז' כל השכירות שעבר חזר מחדש ושכר הבתים הנז' והתנו ביניהם שידו' ה"ר יוסף הנז' כ"ו חדשים עוד בבתים הנז' לערך שהסכימו ביניהם שהוא אלף ות"ק לבנים. עוד התנו ביניהם שאם ירצה ה"ר יוסף הנז' לעמוד עוד שנה אחרת שלא תוכל מרת אלג'והר הנז' להוציאו לה"ר יוסף הנז' כו' עוד אומר ה"ר יוסף הנזכר שבעת ההיא אמר' מרת אלג'והר שאם ירצה ה"ר יוסף הנז' לעמוד עוד עשרה שני' לערך הנז' שיעמוד ובין כה וכה נתנה מרת אלג'והר הנז' הבתים הנז' בנדוניא לבתה אח' שהשיאה לאיש אחד ואחר גמר הזמן הקצוב עמד ה"ר יוסף הנזכר שנה אחרת ועוד שבעה חדשים יותר ואז אמר לו חתן מרת אלג'והר הנז' לה"ר יוסף הנז' דע שאני מוצ' שכירות יותר מהבתים ממה שאתה פורע אם תרצה אתה ליתן מה שאני מוצא בהן מוטב ואם לא אני רוצה להשכירם לאחר ודברים אלו אמרן המשכיר הנז' לה"ר יוסף הנז' ר"ח אלול משנת הבש"ם על זה טען ה"ר יוסף הנז' שיגמור השנה שהיא נשלמת ר"ח אייר משנת הגש"ם הב"ר בע"ה ואז יצא מהבתים או יפרע מה שרוצה מהן ונותן השוכר טענות לדבריו אח' כי זה לו כמה שנים שעמד בבתים לעולם היה שנה בשנה ואם נזכר בתוך השטר מהשכירות חדשים לא היה מצד דירת הבית שהיה לחדשים כדי להציל שנת העיבור ונותן ראיה לדבריו שכן כתוב בשטר השכירות עוד שנה אחר. א"כ מוכרחים אנו לומר שלעולם היו מונין ענין עמידת הבית למנין שנים שאל"כ היה ראוי שיאמר עוד י"ב חדשים מאי שנה ומאי אחרת אלא ודאי כמו שאמרנו. עוד טוען טענה שנית ה"ר יוס' הנזכר ואמר שאפי' על הסתם שהיה שוכר הבתים הנז' הוי משמע שנה והטעם שאמר שוטטו בחוצות שאלוניקי ושאלו אם בתים מזה הערך אם דרך להשכירם מדי חדש בחדשי וזה לא ימצא ולכן סמכתי אחר שלא דבר לי המשכיר מאומה שהיה כונת המשכיר שאשלים השנה עוד טען ה"ר יוסף טענה שלישית שהרי המשכיר ראה בשעה שהייתי מכניס כל צרכי ביתי הצריכים לאדם לימי החורף ואם היה כונתו להוציאני למה היה מניח לי להכניס כו' עוד טען ה"ר יוסף הנז' ששאלוניקי היה כרך וצריך שנה אחת כדי לבקש בית כיוצא בזה ועל הכל טוען כי המשכיר הזה לא השכיר לו הבית רק חמותו קודם נשואי בתו והיא אמרה שאם ארצה לעמוד בבתים כנז' עד עשר שנים שאעמוד ואם היא תכחיש תבא ותשבע בב"ד ע"כ טענו' ה"ר יוסף אבואב השוכר הנז':
תשובה קודם כל דברי ראיתי להעתי' כאן מעשה דאיתא בפ' השואל ההוא גברא דזבן ארבא דחמרא לא אשכח דוכתא לאותוביה אמר לה לההיא איתתא אית לך דוכתא לאגורי אמר' ליה לא אזל קדשה יהבה ליה דוכתא לעיולה אזל לביתיה כתב לה גיט' אזלא היא אגר' שקולאי ומינהו ביה אפקתי' ואוקמי' בשבילא אמר הונא ברי' דרב יהושע כאשר עשה כן יעשה לו ע"כ בגמ' והריב"ה בח"מ סי' שי"ט כתב וז"ל מי שבקש מחברו שישכיר ביתו להכניס בו פירותיו ולא רצה והטעהו עד שהכניס' לביתו רשאי בע"ה ליקח מהפירות כו' עד ומיהו צריך להודיעו ועתה כל מי שיש לו שכל יוכל לשפוט כמה צריך אדם ליזהר שלא לעשות נזק לחברו אפי' למי שנהג עמו ברמאות עד שאמרו שצריך להודיעו כדי שיבקש בעל הפירות אופן לפנות פירותיו כדי שלא יגיע לו נזק א"כ זה המשכיר שראה שהשוכר היה מכניס כל צרכיו לזמן החורף למה לא התרה בו כדי שלא יצטרך לעשו' הוצאות לטרוח לחזור אין זה אלא אחד משני דברים או שכונתו היה שיעמוד השוכר ימות החורף עד תום השנה הג' לפחות ואח"כ נתחרט כי ראה שהיה איש אחר נותן לו שכירו' יותר או שעשה כן ברשע ופשע מכל אחד מן הצדדים זכה השוכר אם מצד האחד זכה כיון שראה ושתק ויש להביא ראיה לזה ממ"ש הרמב"ם ז"ל הביא לשונו הריב"ה ח"מ סי' קנ"ה וז"ל וכתב עוד הרמב"ם מי שהרחיב בנזק כגון שפתח חלון או פתח אמת המים כו' עד והמחזיק טוען אתה אמרת לי לעשות או אתה מכרת לי או מחלת לי אחר שראית ושתקת ולא מחית ע"כ הרי שלא דבר המזיק עם הניזק ולא הניזק עם המזיק אלא משום שראה ולא מיחה קנה עאכ"ו בנ"ד שיש לנו לומר כן בנ"ד שכיון שראה שמעון לראובן שכבר עבר השנה או ז' חדשים מן השנה ועת הכנת צרכי החורף הגיעורא' שראו' היה מכניס וממלא כו' כנז' ושתק ולא מיחה ודאי זכה ראובן בדידיה ואפי' לדברי הרא"ש ז"ל דבעי לכל חזקה ג' שנים וכמו שסיים שם בנו וז"ל אבל לדעת א"א הרא"ש שלכל דבר צריך חזקה ג' שנים ה"מ להעמיד המחזי' לעולם על חזקתו ודאי דלא סגי בכה"ג אבל בנ"ד שהחזיק בענין כזה ודאי יודה הרא"ש עוד יש חזון להוכיח שהדין כן כמו שאמרתי וכמו שאכתוב בס"ד. ואם מן הטע' הב' שעשה ברשע כאשר עשה יעשה לו וראוי היה לומר כן אפי' שלא היה הדין כן אלא מן הטעם דכאשר עשה היה ראוי לגמור על ראובן שזכה בדירתו ועתה אני בא להוכיח דבל"ה הדין עם ראובן והטעם שאעפ"י שמלשון ההסכמות נראה שיצא שמעון ידי חובתו במה שהודיעו מר"ח אלול שהיה רוצה להשכיר לאחרים או הטענה מזוייפת כמו שאמרתי שהיה רוצה הבתים לעצמו ונסתייע מלשון ההסכמה שכתוב עוד הסכימו שכל יהודי בעל חזקה שישכיר ביתו או בתים לזמן קבוע ביניהם שבמלאות הזמן ההוא היהודי בעל החזקה יהיה הרשות בידו להשליכו כו' וכן נמי השוכר רשאי להניח בזה האופן שאם שכר אותו בית או בתים לחדש יהיה מחוייב כל אחד מהם לומר לאחר ח' ימים קוד' ואם היה השכירות לזמן ששה חדשים ט"ו ימים קודם ואם יהיה לזמן שנה שלשים יום קודם וא"כ יאמר האומר הרי קיים המשכיר המוטל עליו להודיע לחברו ל' יום קודם ר"ח אלול האומר כן לא ירד לעומקא דדינא והטעם שכל מי שיעיין בעיון כונת מתקני ההסכמות לא באו לגרוע דין התלמוד אלא אדרבא להוסיף על תקנתם וראיה לדבר שבאו להוסיף ולא לגרוע שהרי מדינא דתלמודא אבל היכא דאיכא זמן קצוב יכול השוכר לצאת והמשכיר להוציא כשהגיע זמן הקצוב א"כ אין זה אלא שראו להוסיף לא לגרוע וא"כ נמצ' שהיה צריך שמעון להודיע י"ב חדש קודם דהכי הוי דינא דתלמודא משנה פ' השואל את הפרה ובכרכים א' ימות החמה וא' ימות הגשמים י"ב חדש וז"ל ובכרכים שהוא מקום שוקים והכל נמשכים לגור שם והבתים אינם מצויים לשכו' צריך להודיע כל י"ב חדש כיון דבסתם אגר ע"כ: ובנ"ד כאשר נראה בשטר השכירות הזמן הקבוע היה עד ששה חדשים השמ"א מכאן ואילך עמדו בשתיקה באופן שעל הסדר שנהגו השוכר והמשכיר עד לששה חדשים משנת הבש"ם נשלם שנה אחת שעמד השוכר בסתם ועוד מששה חדשים השמ"ב התחילה שנה אחרת צריך להשלים השנה עד ששה חדשים משנת הגש"ם וזה המשכיר אפי' בעיירות לא היה בידו להוציא לשוכר הנז' ולא המשכיר לצאת וכמו שאבאר בס"ד. אך אמנם מטעם כי היא דרך אין כח למשכיר להוציא לשוכר עד יעברו י"ב חדשים משעה שהודיעו ולהודיעו כי שאלוניקי היא כרך גדול כי בזמן מתקני הסכמות היתה שאלוניקי קשאבה בשער המלך יר"ה והשופט היה לו הכנס' ק"ן לבנים עכשו ת"ק בזמן ההוא המכס היה עולה למלך יר"ה י"ב או י"ג משאות ולא היו פורעים אותם ובזמן הזה עלה לסך ח"ל משאות ומאין נמשך זה אלא שמתחלה היה עיר ועכשיו כרך עוד שווי החזקות שמתחלה היתה חזקה א' כנז' במאה ועכשיו באלף כי מעיד אני עלי שמים וארץ כי אחי הגדול תנצב"ה מכר חזקתו בד' אלפים לבנים עכשיו שיש כמו י' שנים ואם היתה עומדת החזקה בשעה שמכרה אחי כמו עתה היתה שוה ק' אלף לבנים ומאיז' ענין נמשך זה אלא שבאותו זמן היתה עיר ומעשרים שנים ע"כ היה שנמשכו אליה לגור בה אנשים רבים ולא יכחיש זה אלא מי שיעור את עיניו וכבר הוכחתי שלא באו מתקני ההסכמות לגרוע דין התלמיד כ"ש מה שכתוב במשנה מבלי שו' מחלוקת אם מן הטעם הב' שאין דרך דורות כאלו להשכיר לחדשים כי אם לשנה או יותר וכ"ש שהשוכר הזה עמד שם כמה שנים שלמים ואח"כ כשחזר וחדש השכורות השכי' ג' שנים בזה האופן הכ"ו חדשים בחיוב ושנה אחרת ברצון השוכר כיון שכתוב שנה הורה בפירו' שהשכירות היה שנה בשנה ומה שכתוב בו חדשים להציל חדש העיבור כי שנ' השל"ט שנה מעוברת לכן כתבו כ"ו חדשים כי היה נכנס בהם השל"ט ואח"כ פי' הדבר ב' פעמים שנה להורות כי הכונה שיהיה השכירות שנה וא"כ שעברו השנה אח"כ שנ' אחרת רוב שנה ז' חדשי' הדע' אומ' שכל שכירות הי' שנה וכ' הרא"ש כלל (א' סי' ז') ששאלת בענין שכירות הבתי' שיש ראשי שני' קבועי' לשכירות הבתי' והכל יודעים מתי כלה הזמן וראובן שכר בית משמעון לשנה א' ואחר כלו' השנה נשאר בבית חדש ולא דבר זע"ז מאומה בשכירות שנה הבאה ואח"כ רצה ראובן ליתן שכירות מה שדר בה ולצא' ממנה ושמעון אמר כיון שלא הודעתני שלא היה רצונך לישאר בבית סמכתי עליך תשאר בה ולא בקשתי שוכ' אחר ולכן אתה חייב לי שכירות שנה אחת שלמה אף אם תצא והשיב הדין עם שמעון כיון שרגילים לשכור הבתי' ונכנס חדש בשנה השנית נתחייב בשכירו' כו' עד וכיון שלא הודיעו סמך האח' עליו כמנהג העיר ע"כ: כ"ש שיש לנו לומר כן בנ"ד שכיון ששוכר ומשכיר רגילים זה כמה שנים להשכיר בעד שנה שזה השוכר שראה שהניחו שנה אחת ופרע לו ועבר שבעה חדשים ולא דבר מאומה שסמ' שרוצה שאשב בבתים כמנהגנו עכשו שאינו רוצה אשלם השנ' ואעשה כל מה שיגזור עלי הדין והוי כמעשה הרא"ש ועדיף טובא מיניה שישוטטו בחוצות שאלוניקי ויראו אם דרך להשכיר בתים כאילו בבת א' ומכל כך שכירות כאלה לזמן חדש לבד הא ודאי לא ימצא בעולם כי אין דרך מהבתי' כאלה להשכירם פחות משנה טענ' זו מצד כלל עוד מצד הפרט עוד מצד לשון השטר עוד מה שראהו ממלא הבתי' מצרכי החורף. עוד שבמעשה הרא"ש לא עבר אלא חדש וכאן עבר שנה ורוב שנה אחרת איני מאמין וחלק בזה בן אדם עוד שכיון שהוא חדש סמוך לראש השנה כבר נשתכרו הבתים ואינם מצויים כללן של דברים שיש לשוכר שני מיני טעמים לזכות בדינו אחד כי לבקש בתים צריך הודעה קודם י"ב חדש כנז' אלא שמצד זה אם ירצ' לעמוד כל הי"ב חדשי' של שנת הגש"ם בע"ה יצטרך השוכ' לשלם הה' חדשים מר"ח אייר עד תשלו' השנה לער' מה שהוקרו הבתים ומן טענה ב' שכיון שנכנסו ו' חדשים מהשנה שאינו יכול ב"ה אפי' בעיירות להוציאו לשוכר עד שיגמו' כל השנה ואז לא ישלם אלא כפי הערך שהיה פורע עד עתה דאדעתא דשכירות הא' הניחו וכתב הרא"ש בתשו' הביאה בנו ח"מ וז"ל ואם השכיר לזמן ידוע אינו יכול להרבות אפי' נתייקרו הבתים וכבר כתבתי דכיון שנכנסו ששה חדשים הוה ליה כאילו השכירה שנה שלמ' ונמצ' שהשכירו' הוא על דע' השכירו' הראשון וכמו שנר' כן בפי' מתשו הרא"ש וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |