שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/רפח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן השכיר חצר לש' לזמן קצוב וקודם תשלום הזמן בא לוי והשכירו לזמן שלש שנים מתחילים מיום פלו' ועשה המשכיר בעל החצר' שטר וכתוב בו בפנינו עדים פלו' השכיר חצר פלו' לפלו' בכך כו' אח"כ כתוב והתנו כו' נתחייב פלו' המשכיר להעמיד ולקיים השכירות עד זמן פלו' ושלא להוציאו כו' ופלו' נתחייב כו' וע"ז נטלו שתי הכתות קנין כו' ונכתב ונחתם בעדים כשרים נאמנים ועדיין כל זה תוך זמן השוכר הא' ובתוך זה הזמן בא נפתלי ואמר למשכיר בעל החצר הנה אני נותן לך מ' אלפים לבני' שהם שכירו' ארבע שנים מוקדמים ותן לי החצר ולהיות כי החצר היה שכירותו לתלמידים והמשכיר מצא עצמו דחוק כי לא היה לו מעות לפרוע לתלמידים הטה אזן לנפתלי וקב' המעות מנפתלי ועתה טוען לוי כי הוא רוצה החצר ששכירותו קדמה בשטר וקנין וגם שנתן עשרה זהובים בתחלת פרעון אעפ"י שאינו כתוב בשטר והנה ראובן המשכיר טוען שכיון שעדיין לא הגיע הזמן שלא חל הקנין ולא עוד אלא שהוא שכר החצר ללוי ולוי רוצה להשכירו לאחרים שהם רבים במנין ולזה השכיר החצר כו' ורבו ביניהם הטענות ושאלו ממני הדין עם מי:
תשובה
גם כי אמרתי בפומבי בסתר ובגלוי כי כפי דרך בני אדם אינו ראוי לעשות כן אבל מ"מ בדין אינו חייב בעל החצר בכלום והטעם שאעפ"י שאמרינן בגמ' פרק השואל כשם שקרקע נקנה בכסף בשטר ובחזקה כך שכירות קרקע נקנה וכתבו התוס' ז"ל אשר מימיהם אנו שותים שקרקע אינו נקנה לענין שכירו' בחליפין היינו קנין סודר. וא"כ כבר היה אפשר לומר שיכול המשכיר בעל החצר לומר קי"ל כתוס' ואעפ"י שבב"ק פרק מרובה אמרו הדבר בשמא במציעא כתבו כן בפשיטות וי"ל דשאלה ושכירות אינה נקנת בחלופין וכתב מהררי"ק שרש י"ח דנהגו לפסוק הלכה כהרי"ף היכא שאין התוס' חולקים עליו כ"כ במרדכי והביאו מהרי"ק במקום הנז' ואעפ"י שהוא הכריח שאין לומר שיש יתרון לתו' על הרי"ף מ"מ הדבר ברור שמעלת תו' גדלה עד שהם כדאי' לסמוך עליה' לומ' קי"ל כבעלי התוס' ז"ל ואפי' את"ל שכיון שהאחרונים ז"ל כמו הטור ח"מ כתב סי' קצ"ה ששכירות קרקע נקנ' בקנין סודר וכ"כ בפשיטות אכתי אית ליה טעמא אחרינא והוא דקי"ל דקנין אינו קונה ואינו מועיל לאלתר אבל מה שאומר לחברו קנה סודר זה ותקנה חפצך לי אחר שלשים יום לא קנה דבשעת שיש לו לקנות כבר החזיר הסודר לקונה אבל אמר לו ע"מ שתקנה לי מעכשו ולאחר שלשים קנה כן כתב הטור בפשיטות בסימן הנז' משמע דדוק' שאמר ע"מ כו' בפי' הא לאו הכי לא מהני שהרי כל קנין מעכשו הוי אלא ודאי דכל עוד שלא אמר כן בפי' לא מהני וכ"ת תינח דמטעם קנין לא מהני מ"מ תהני מטעם שעבו' שהרי כתב הרא"ש ז"ל וכן הוא דעת התוס' שאעפ"י שאין אדם מקנה דשב"ל משעבד עצמו לדבר שלב"ל כמ"ש הטור ח"מ סי' ר"ז משום הא נמי לא אירייא חדא שהרי מדברי הטור ז"ל נראה שהרי"ף ז"ל חולק על הרא"ש וא"כ חוזרני לו' שבדין זה בנדון שלפנינו הרי"ף והתוס' שוים שלא קנה לוי ולא הועיל לו הקנין והטעם שהרי אם לקחנו סברת תוס' דקנין אינו מועיל בשכירות וסברת הרי"ף דכש' שאין אדם קונה דשב"ל כך אינו מתחייב כו' זכינו לדין ואעפ"י שטעם הרי"ף לצד א' והתוס' לצד אחר כתב מהרי"ק ז"ל שרש מ"א שנוכל לצרף ע"ש: עוד טעם אחר דלכ"ע בנ"ד מודו כל"ע דלא קנה שהרי כתוב בשט' בפנינו השכיר כו' ואח"כ התנה ונתחייב והחייב הוא בהנחת השכירות וכיון דשכירת לא הוי כלום גם החיוב והשעבוד לא הוי כלום וכדי שיועיל היה צריך שיכתוב לפי דעת התוס' והרא"ש בפנינו חייב פלו' עצמו להשכיר חצר לפ' כו' עוד מטעם אחר נראה דהאי שכירות לא מהני בקנין דכיון ששכירות הוי ממכר ליומיה דמי למה שאירש מאבא מכור לך דלא קנה וכיון דחצר זה היה עדיין ביד המוכר הראשין כששכ' זה השני נמצא שלא היה ביד המשכי' להשכירו ואע"ג דלדעת ר"ת שאני בין מה שאירש מאבא מכור לך לשדה זו שאירש מאבא מכור לך דבשדה זו קנה ונ"ד הוי שדה זה הרי הגחונים ז"ל ובעל העיטור ז"ל ורבנו האיי כלם חולקים על ר"ת וכן הרמב"ם ז"ל לא חלק בין שדה זה למה שאירש כו' גם רואה אני דבנ"ד יודה ר"ת דדוקא מה שאירש מאבא כו' בשדה זה יועיל שהבן קרו' אצל האב וסמכ' דעתי' דמוכ' ודקונ' אבל אם יאמ' שדה זה שאקנה מפ' מכו' לך ר"ת יודה דלא קנה ואע"ג דא"ל דדמי לשדה זו שאירש מאבא משום דכי היכי דהתם אתא ליה למוכר ממילא הכא נמי משא"כ באני מוכר לך שדה זה שאקנה מפ' דהתם אולי לא ירצה בעל השדה למכור והכא ממילא אתי לידיה בעבור הזמן אפשר לומר דה"נ אפשר דלא אתי לידיה דאפשר שהגברת יר"ה תסלק למשכיר או שמי שהוא בבית ישכור מידה וא"כ אפ"ל דגריע נ"ד ממי שמוכר ש"פ עוד רואה אני דברי המשכיר ולא מבעיא לדעת הי"א שכתב הרמב"ם ז"ל והביאו הטור סי' שי"ו ויש מי שהורה ואמר שאינו יכול להשכירו לאחר כלל אלא אפי' לדעת הרמב"ם ז"ל שדחה סברא זו כ"כ הוא ז"ל שצריך שישכיר במנין כו' ועוד כתב שיכול לומר למה תטרח להשכיר ביתי לאחר כו' כלל הדברים כי מטעמים רבים קנין זה לא עלה לכלום לפי דעת בני אדם אינו מן מתימה אחר שדברי זה לא נעשה לתועלת גוף או ריוח ממון אלא זוזי דאצטריכו ליה אנסוה ולצורך מצוה לחלק לתלמידים ולצורך החג גם אין צריך להאריך כי אין השטר מועיל שהשטרות שלנו אינם שטרי הקנאה רק שטרי ראיה כפי דעת הרא"ש ובנו הטור אע"פ שיש חולקים מ"מ מצטרף לטעמים שזכרתי וכ"ש שאפשר ששטר כזה כ"ע מודו וזה ברור ופשוט גם הכסף שנתן לא לשם קנין נתן רק לתחלת פרעון וכמו שנראה בפי' משני פנים אחד שהרי לא הוזכר בתוך השטר שני ששטר כ"י שנתן המשכיר לשוכר אומר כן שמודה שקבל עשרה זהובים לתחלת פרעון הרי א"כ שזכה בדינו המשכי' והשוכר שהלך לשלום אין לו אפי' תרעומת כיון שמה שעשה לא עשה רק על צד האונס ואונס רחמנא פטריה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |