שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/רסג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ר' יעקב אלחנאטי החזי' בחצר אחד שהיה מקדם מר' יצחק טריקה וכשנפטר ר' יצחק הנז' ראו אפטרופוסי היתומים כי היה מגיע הפסד ליתומים בהיות משא השכירות עליהם כי היה החצר מפרי באשה והיה ביוקר ולכן ראו למוכרו ולהעבירו לאחר וקנאו ר' יעקב הנז' ואחר עבור כמו י"ט שנים שהיה מחזיק בו ר יעקב הנז' קמו יתומי יצחק הנז' ועלו שכירות החצר הנז' ונכנס בו אחד מהם שמו ר' אברה' טראיקה וכשבא לדין רבי יעקב הנז' עם רבי אברהם הנז' הראה ר' יעקב הנז' שטר המכירה כתוב בו שאפוטרופסי היתומים שהם פלו' ופלו' ואם היתומים פלו' כלם מכרו כו' בשבועות וחומרות חתומים למטה הסופ' כה"ר שמואל מכיר ושנים אחרים אשר הביא מאחד מהם קיום ב"ד של שייריש והקיום היה בשטר אחר בפני עצמו וטען רבי אברהם הנז' כי נתנו לו רבי יעקב הנז' בזה הלשון שאמר לו אישטחבוש אין גואישטרה חזקה די וואישטרו פאדרי אירה אי אגורה טאנביין שיאה וואישטיר' יוווש לה דו מורד אינילייא קון ווש אוטרוס נון טינגו פלייטו נינגונו קיין מי לה וינדיו איל מי לה פארה בואינה ע"כ:
תשובה האמת כי קודם שנבאר אם טענת היתום רבי אברהם טענה אם לאו יש לראו' עוד שלשה דברים שהיה אפשר יעלו על הדעת לזכות בהם לרבי אברהם ראשונה יש לראות אם השטר הוא בחזקת כשר ומקויים אחר שהקיום אינו סמוך לחתימת העדים וברור הוא שאם הקיום הוא רחוק מחתימת העדי' אפי שיטה אחת פסול ב' שאפי' נניח שהשטר כשר ומקויים יש להסתפק שמא יוכלו היתומים לומר שאלו לא היו אפטרופוסים מעולים לא מפי אביהם ולא מפי ב"ד ואמרי' שמא על המכירה חתמו ולא על האפטרופוסות ג' כי גם שנניח שעדותם מועיל גם על האפטרופוסות המכיר' אינה מכירה כי אינם מוכרים קרקע של יתומים אלא לאכילה או לכתובת אשה או רבית אוכלת בהן ובנ"ד לא היה אחד מכל אלה וכפי הנרא' לע"ד אין בשום טענה מאלו זכות ליתומים והמקח קיים ודאי ולראשונה אומר כי הא מלתא דצריך הקיום סמוך לחתימת העדים לא הוי מלת' בלא טעמא דנימא הבו דלא לוסיף עלה אלא טעמא רבה איכא כדאמרי' בגט פשוט אמר רב לא שני כו' עד מאי שנא בין עדים לכתב דלמא מזוייף כו' בין עדים לאשרא מזוייף וכתב מאי דבעי וחתמי סהדי הא משמע בהדי' דדוקא היכא דאיכא למיחש דלמא מזייף כו' הוא דאמרינן הכי אבל היכא דליכא למיחש לזייף כי הא דנ"ד דכתיב פלו' דחתים על השטר פלו' כו' הוי קיום בודאי ועם היות הדבר ברור ואין צריך ראיה מ"מ לרווחא דמלתא בקשתי ומצאתי תשובה להרשב"א מקיים מה שאמר וז"ל עוד נשאל כי חכמי הגוים אומרים כי הם סומכים בהרחקת החותם מן השטר במה שסיום שלה ידוע כו' והשיב שאם הדבר כן שאין כאן בית מיחוש להרחקת השיטין הרי זה כאלו לא הרחיק הרי משמע בפי' דהיכא דליכא למיחש להרחקה דהוי כשר ודי בזה לטענה הראשונה. לשנית אומר כי גרסי' בכתובות בפרק האשה שנתאלמנה איבעיא להו מהו לעלות משטרו' ליוחסין עד מאי אמנה שבשטר קא מסהדי או דלמא אכולה מלתא קמסהדי כו' וכתב הר"ן דדעת הרא"ה דע"כ לא פליגי רב הונא ורב חסדא אלא בשטר שכתוב בלישנא דידיה כי האי דאמר אני פ' כהן כו' אבל בלישנא דסהדי ודאי מהימני וכן נראה דעת הרשב"א א"כ בנ"ד נמי דכתיב שטרא בלישנא דסהדי אכולא מלתא קמסהדי ואע"ג דנראה דסבר' הרמב"ם היא דאפי' בלישנא דסהדי לא אמרינן אכולא שטרא קא מסהדי וכתב בפ"ב מאיסורי ביאה דאין מעלין משטרות לכהונה דשמא לא העידו אלא על המלוה נר' דדוקא לענין יוחסין חיישינן להכי אבל לגבי מלתא אחריתי אפילו הרמב"ם מודה דאכולא מלתא קא מסהדי. וכ"נ בפי' מדברי המ"מ ז"ל שכתב וז"ל ופסק רבנו כדברי האומר אין מעלין מפני מעלת יוחסין עוד נראה טעם אח' והוא זה דהתם בשטר שכתוב בו איך פלו' הכהן לוה כו' עם היות דשייך למלוה קצת לידע מי הוא זה פלו' מ"מ אינו מעיקר המלוה דמ"ל אי הוי כהן אם לאו וע"כ י"ל דסמכו העדים על מה שהיו קורין אותו כהן ולא חשו לידע הדבר באמיתות אמנם בנ"ד שעיקר המכירה הוא בהיות אלו אפטרופוסים ודאי שהיו צריכים לדקדק' ולידע דאפטרופוסים הוו דאי לאו הכי על מה חתמו. ונראה בעיני ראיה לזה מ"ש התוספות על ההיא בעיא בגמ' וז"ל וא"ת ואי לאו אכולא מלתא קמסהדי כו' עד וי"ל היכא דהוחזקו שני יוסף בן שמעון ודאי אכולא מלתא קמסהדי כי אז צריכים לידע ח"ז כהן הוא שאין העדים חותמי' אלא א"כ ידעו והכירו שהיה כהן משמע דהיכא דשייך לעיקר הענין שהם מעידים אין לנו לומר שלא דקדקו ובנ"ד נמי ודאי היו צריכים לידע אם היו האפטרופוסים וקצת ראיה נמי מה שאמר ר"ל חזקה אין העדים חותמים על השטר אלא א"כ נעשה גדול וכמו שלא נאמר כשיוציא ראובן שטר על שמעון והעדים למטה אמת היו הדברים ששמעון הודה כו' אבל היה קטן ואין מעשה קטן כלום כמו כן אין לנו לומר בנ"ד כי העדים לא חשו להעיד כי אם על גוף המכירה יהיה המוכר מי שיהיה ויכולים היתומים לומר המכירה אמת ואפטרופוסות שקר והמעשה בטל ונתן הליקח מעותיו על קרן הצבי והוציא הוצאות כאש' ידוע לכל כדי להתקוטט עם המוכרים ובפרט לפי תירוץ הב' של תוספות בפר' שני דכתובות דטעמא דר"ל משום דמלוה גופיה מידק דייק וכל שכן בנדון דידן דלימא דלוקח מידק דייקי גם איפשר להביא ראיה ממ"ש הטור סי' מ"ט כל שטר הבא לפנינו וטען הלוה כו' עד חזקה אין העדי' חותמין השטר אח"כ הכירו אותם הנז' בו גם אנו נאמר דחזקה לא חתמו העדים אלא א"כ הכירו שלא היו אלו רמאים שמכני' עצמם אפטרופוסים ואינם כ"ש שהדעת ניתן שלא היו אלו האנשים מכנים עצמם אפטרופוסים בפומבי והיה שקר והרי אמרו היורד לתוך שדה חבירו ללקט פירותיו כו' מטעם דלא חציף איניש כו' וכי יש חוצפה בעולם למכור האדם השדה שאינו שלו ולכנות עצמו אפטרו' ושיהיה שקר והרי אמרו מלתא דעבידא לאיגלויי כו' כ"ש אנשים חשובים כאל' הנז' בשטר דפשיטא שלא היו מכנים עצמם בזה השם אם לא היה אמת ומה להם לשקר אחר שכתבתי כל זה מצאתי כי ה"ר ישעיה מטרני הגדול כתב בפסקיו וז"ל רב הונא ור"ח חד אמר מעלין כו' והלכה כדברי המיק' ואלו כתבו העדים פלו' כהן לוה מפלו' ליכא מאן דפליג דודאי מעלין דהא עדים מסהדי דהוא כהן ע"כ. א"כ נראה בודאי שזכינו לדין גם לחלוקה השנית אם מכח הסבר' ואם כי נראה לומר בודאי דדעת כל הפוסקים בנ"ד דסהדי אכולא מלתא דשטר קמסהדי שהרי הרא"ה והרשב"א וה"ר ישעיה כלם סברי דבלישנא דסהדי לא פליגי וא"כ יש לנו לומר @77[וכן נראה בפי' במרדכי במ' קדושין ומשם נראה שיש לנו לומר דאכולה שט' קמסהדי דאלמלי לא כן לא היו חותמ' וגם מלוה מידק דייק נרא' ש' שברור כל מ"ש:]@88 כמו שנראה מדברי המ"מ שגם הרמב"ם כן דעתו אלא דלענין יוחסין החמיר דאפושי מחלו' למה לן ולאומר שירצה לומר כי אין לכתוב שטר אלא מדעת המתחייב וא"כ אפילו נאמר דאכולה שטר קמסהדי מאן אמר להו דלהוו סהדי בהאי מלתא הא אין לומר שהיתומים שהם המחיי' אמרו להם כתובו עד שנאמר דה"ל כאלו כתוב ואמרו לנו ולא ג"כ אביהם של יתומים כי ענין המכירה היה אחר מיתתו ודוחק גם כן לומר שב"ד של ק"ק ומאביהם של יתומים אמרו להם כתובו לזה אני אומר שעם שהיינו יכולים לומר שאביהם של יתומים הוא מנה בפני העדים לפלו' ופלו' הנז' בשטר לאפטרופוסים שיהיו הם הנז' אפטרופו' א"כ ה"ל כאלו ציוום שיעידו ויכתבו הם העדים בכל עת שירצו שפלו' ופלו' הם אפטרו' וא"כ כל דין שטר יש לזה ואין לומר בו מפיהם ולא מפי כתבם כי הרי נכתב ונחתם כשאר כל השטרות כ"ש שאין אנו צריכים לזה שהרי זכין לאדם שלא בפניו ובעבו' זכותם חתמו ואחר שיש לנו לומר שזכות הוא ליתומים מכיר' חצר זה כמו שנבחר ה"ל כאלו ב"ד אמרו להם כתובו או היתומים עצמם וזה ברור לע"ד ואם לא כן קרוב הדבר שלא יהיה איפשר לשום אפטרופוס למכור קרקע של יתומים כי יצטרך הלוקח שלא ישכח לעולם מינוי האפטרופוס' ושיהיו העדים מהאפטרופוסים לעולם ולא יועיל לו שטרו שיראה שפלוני אפטרופוס מכר כו' זה דבר דלא איפשר לאומרו לע"ד ולרווחא דמלתא אני אומר שאעפ"י שהיה הדין נותן שהיינו יכולים לומר שאין עדות העדים מועיל לגבי האפטרופוס אפ"ה הדין עם רבי יעקב אלחנטי כיון שכתוב בשט' המכירה שאמם של יתומים ג"כ מכרה כו' והרי היתומים כלם היו נסמכים על שלחנה ולא גרע מיתומים שסמכי אצל בע"ה וכמ"ש הרא"ש בתשובה כלל פ"ז תשובה ד' וז"ל ואע"פ שלא עשתה ע"פ ב"ד מ"מ כיון שהיתומים סמוכים אצלה הוי כאלו נתמנית אפטרופא על היתומים ויש לה כח לעשות תועלת ליתומים בלא אב ב"ד ואעפ"י שהביא הטור בח"מ סי' ר"ץ סברת הרמ"ה דאין לב"ה שהיתומים נסמכי' עליו למכור אלא מטלטלין רבים הם החולקי' עליו קמאי ובתראי כמו שנראה מלשון הר"ן בפר' הנזקין על מתני' דיתומים שסמכו כו' וז"ל ומכאן היתומים שסמכו אצל ב"ה דיני כאפטרופ' לכל דבר וכתב הראב"ד דלא משבעינן ליה וכן דעת הרמב"ם גם הרשב"א ז"ל כן דעתו בתשובה. א"כ פשיטא שיש לנו לפסוק הלכה ככל הני כ"ש בנ"ד ובפרט כי כמה ארפתקי צריכי למעבד עד דנימא דהוי קרקע. גם לטענה הג' אני אומר שאפי' נני' שחזקות הנהוגות בשאלוניקי דין קרקע להם ושאפטרופוסי' שפשעו ומכרו לא עשו ולא כלום כמו שנראה מתשובת הרשב"א שאכתוב בס"ד עם כ"ז בנדון דידן ממכרם ממכר כי יכולים האפטרופוסים למכור בשרואים שיש ריוח ליתומים במה שמוכרים ושאם לא ימכרו היה בא הפסד ליתומים וכמ"ש הרשב"א בתשובה וז"ל נשאל עוד באפטרופוס שמכר קרקע היתומים כו' וכשגדלו היתומים רוצים לבטל המקח דאין נפרעים כו' עד והשיב הדין עם הלוקח עד ואם יראה לב"ד שאלו לא מכר ופרע היה בכך הפסד ליתומים הדין עמו ובנ"ד נמי גלוי וידוע לכל כי באותו הזמן שמכרו האפטרו' החצר הנזכר לא היה נמצא מי שירצה לקבל עליו משא השכירות שהיה אז באותו זמן ולא היה אפשר לפחות השכירות כי בעל החצר היה השר הגדול של המלך ומי הקשה אליו וטענות אחרות ידועות וע"כ ראוי שהיה זכות וריוח גדול ליתומים למכור ולהעביר החזקה לאח' ועכשיו שראו היתומים רוב הטרחות וההוצאות וההשתדלות שעשה הלוקח הנזכר אחר שמת השר בעל החצר נתנו עיניהם בממון שאינו שלהם ובקשו תואנות לעבור על חרם ההסכמות וליקח החצר הנזכר ובודאי שעשו שלא כהוגן בכניסתם שם כי עברו ברית הפרו חק וגם במה שטוען עתה כנזכר בלשון השאלה הבל יפצה פיו כי מאיזה טעם רוצים לזכות בדברים אלו גם כי נניח שאמרם רבי יעקב הנז' אם מטעם הודאה שנאמר שכונתו שהשטר שלו אינו כלום לפי שהוא ידע כי לא היו אפטרופוס זה א"א דהא אפילו נימא דלאו אכולא שטרא קמסהדי האם יכולה למכור כנ"ל כ"ש בעצת אלו הזקנים ועוד שאם היה מודה שהמכירה אינה שוה כלום לגבי דידהו איך היה אומר יו ויש לה דו ומה היה נותן להם משלו והלא משלהם היתה וגם באותו העת היה רבי אברהם טאריקה מוחזק בחצר ואם נאמר שדברים אלו כונתם מתנה לא הודאה א"כ איך היה אומר איל קי מי להוינדיו איל מיל' פארה בואינ' שאם הוא רוצה ליתן נכסיו מי יאמר לו מה תעש' ומה תואנה יש לו על זה על שום אדם סוף דבר שנראה ברור שלא היה מדבר רבי יעקב דברים אלא בפטומי מילי לומר שאפילו שיזכו היתומים בחז' הנז' ושיהיה הדין עמם שמ"מ הדין כפי דעתו ברור יותר נגד הה"ר שלמה אלפאנדארי ושעמו היה רוצה לריב ולא עמהם ודברים אלו ברורים לכל בעל שכל ולא יכשל בהם כי אם סומא באפלת דעתו או רשעתו ע"כ אני אומר כי הדין ברור שזכה ר"י הנז' במקחו וצור ישראל יזכנו לימות המשיח ולחיי עולם הבא וממנו אשאל יחונני דעת ובינה הצעיר מר ונאנח:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |