שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/רנו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן וש' מכרו ללוי ולאשתו לאה חזקת בית ח' ולאה היתה אחות ראובן וש' ואחר שמכרוה עברו קצת ימים ולוי ולאה אשתו עשו שטר לר' וש' המוכרים ונתחייבו בו בקנין ושבוע' שלא יוכלו למכור ולמשכן החזקה הנזכר זולתו למוכרי' הנזכר בסך כך ידוע ביניהם והנה עתה מת לוי ונשאר לו וללא' בן יתום וב"ד באו לפרוע לה כתובה ומצאו שהיו מעדיפים נכסי הנפטר על הכתיבה כ"וכ ונתחייב' האשה לב"ד בעד היתום על הסך הנזכר ועשת' שטר עליה ושמה אותה חזקה אפותיקי שיגבו ממנה ב"ד ליתום אותו סך אחר זה נתפשרה עם ב"ד שהיא תגבה כתובתה משאר נכסים ותשאר החזקה משופה ליתום ועל זה השביעוה ב"ד ונשארה החזקה נקיה ומשופה ליתום עתה באים ר' ושמעון ותובעים שהואיל שבנכסי עזבון הנפטר יש מותר הכתובה שאותם הנכסי' יהיו ליתום ותשאר החזקה לאלמנה כיון שהיא נתחייב' עם בעלה הנפטר כו' ואם החזקה תשאר ליתום היום או למחר ימכור היתום החזקה או ימשכן והם לא יוכלו להוציא מיד הקונה ואומרים שיש לנו לעשות כל טצדקי שאיפשר כדי שיתקיים התנאי. עוד טוענין דשמא החזקה הזאת הכניסה האשה בנדוניא כשנשא' לבעלה ויכולה היא לומר החזקה הזאת אני נוטלת ותשאר החיוב במקומו יורנו מורנו הדין עם מי:
תשובה דבר דפשיטא היא בעיני שאין בדברי ר' ושמעון ממש שהרי לא נתחייבו לאה ובעלה אלא שלא למכור ושלא למשכן דהיינו הוצאת הבית מרשותם אבל לא נשבע שלא להורישה לבניהם שהם אינם מוכרים ולא ממשכנים ואפי' היה הדבר ספק ידוע לתנוקות שיד בעל השטר ע"ה ומה שרוצים לומר ר' ושמעון שהאלמנה מוכרת כיון שיש (ביודה) [בידה] להפרע מן הבתים ולתת ליתום מטלטלים גם בטענה הזאת אין בה ממש ולא מבעיא לדע' הריב"ה שכתב בח"מ וז"ל י"א שאם יש לו מעות וקרקע או מעות ומטלטי שיכול המלוה לומר במטלטלי ומקרקעי איני רוצה ולא נהירא שאין דנו אלא על המעות וכן אם אין שם מעות אלא קרקעות ומטלטלי אינו יכול לומר תן לי מקרקעי אלא יתן לו מטלטלי א"כ נ"מ שלפי דעת הריב"ה אי הדבר תלוי ברצון המלוה אלא ברצון הלוה תלוי ליתן מה שירצה וכ"ש לאשה בכתובתה דבכל מקום גריעא טובא אשה ממלוה אלא אפי' לדעת הי"א פשיטא דלא אמרי' דמפני שהיה לה ליטול הבית אם היתה רוצה בכך שמפני כך שעתה שאינה נוטלת הבית הרי כמוכרת שהרי ודאי אינו כן שהרי היא לא נתחייבה אלא שלא למוכרה בהיות הבית ברשותה ורשות בעלה ועתה כשמת בעלה יצאה הבית מרשות הבעל ומרשות האשה תכף ומיד ונכנסה הבית ושאר הנכסי' כלם ביד היתום והיא באה להפרע מן היתום מי יאמר שזה נקרא מכר הא ודאי לא יעלה על דעת שידוע שאינו נקרא מכר אלא הוצאה מרשות לרשות שהיא ברשות המוכר ועתה כיון שזה מוכר יוצא מרשותו ונכנס הלוקח אבל בנ"ד היא האלמנה אינה מוציאה הבית מרשותה אדרבא הבית וכל הנכסים תכף ומיד שמת האיש נכנס הכל ביד היורש וכתב הטור א"ה סי' ק"ב וז"ל ואם יש שם כדי לפרוע לשניהם בקרקע ומעות פי' לב"ח ולאשה אם זמנן שוים נותנין לב"ח מעות ולאשה קרקע כו' עד ולכאורה ירא' שלא אמרו כן אלא מפני תקנת ב"ח אבל אם חפץ יותר בקרקע וליתן מעות לאשה שומעין לו ע"כ הרי שהב"ח יכול לדחות את האש' כ"ש היורש ואפי' הרמ"ה שהביא מהרר"י קארו משמו שאין שומעין לו היינו מטעמא דהאי כדיניה והאי כדיניה דדיניה דב"ח במעות ודיניה דאשה במקרקעי וכיון דשניהם האשה והב"ח באים לגבות ויש שם כדי לגבות ב' החובות מעות וקרקע ואחד מהם צריך ליטול קרקע וא' המעות בהכרח וביד החייב לא נשאר לא זה ולא זה דין הוא שיטול כל א' הראוי לו מן הדין אבל כשיש ביד הלוה מעו' וקרקע כדי לפרוע במעות או בקרקע פשיטא שאפי' הרמ"ה יודה שיש רשות ביד הלוה ליתן מעות כדי שישאר לו הקרקע כ"ש כשבאה האשה או הב"ח לגבות מן היורשים שהרשות בידם שהרי מצאינו ראינו יש זכות יותר ליתומים בענין הפרעון כי ב"ח הבא לגבות מן הלוה עצמו דינו בבינונית מתקנת רבנן וכשבא לגבות מן היתומים דינו בזיבורת בין מיתומים קטנים ובין מיתומים גדולים אלמא עדיפא יד היתומים אפי' לגבי ב"ח כ"ש לגבי גביית אשה כתובתה ודבר זה פשוט מאד וגם שירצה האומר לומר שאין גריעו' האשה אלא בענין מנה מאתים אבל בענין הנדונייא לא גרע מב"ח מ"מ פשיטא דלא עדיף וכ"ש כפי דעת הרשב"א שכתב וז"ל ואיפש' לומר מהאי טעמא דאפ' נדונייא אינה נגב' אלא מן הזיבורית דאין כאן נעיל' דלת ומוקמי' לה אדינא כשאר ב"ח דמדינא לא גבו אלא מן הזיבורית עכ"ל והיינו טעמא דאשה דיותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצ' לינשא מכל זה למדנו שאין כח לאשה לגבות כתובתה אלא ממה שירצו היורשים לתת לה או ב"ד אביהם של יתומים שיש לעשות מה שיהיה יותר תועלת ליתומים וכל זה כתבתי לרוחא בהנחה שהחיוב שעשו האשה ובעלה לראובן וש' היה חיוב קיים שלא היה אפשר לחזיר ממנו אבל בנ"ד אפי' היו האשה ובעלה קיימים לא היו חייבים לקיים זה אם לא תאמר מכח השבוע' וכמו שכתבתי פעם אחרת שלחיוב כזה צריך שיהיה השטר בקנין ומעכשו ושיהי' הקונ' בתוך הבית וכמ"ש המ"מ פ"ה בשם הרשב"א ושכ"כ בשם רב האי גאון וכן העטור בשם רבוותא לא היה עומד בפנינו אלא חומר השבוע' ולכן אני אומר שאפי' היינו אומרים שהטעמים שכתבתי למעלה לא היו מספיקי' מה שאינו כן בפי הגמרא אלא שדי בהם והותר ליתום בדינו מ"מ דבר ברור הוא ששבועה פיו ולבו שוים בעינן שצרי' שיוציא בשפתיו מה שיש בלבו וא"כ י"ל שאפי' שכפי הכונ' גם זה היה נכנס בענין השבוע' הלשון אצל בני אדם אינו כן שאצל בני אדם אין כאן רמז כלל ועקר ובנדרים ושבועות הלך אחר לשון בני אדם כמו שידוע אפי' למתחילי' ועכ"ז נצולנו מהטעם שהיה אפשר לעלות על הדעת שכיון שחזקה זו הכניס' האשה לבעל' בנדוניא מ"מ לא מפני זה יחוייב שיזכו ראובן וש' בדינם כיון שמצד הקנין אין כאן להם כח שתמכור להם האשה החזקה כנ"ל א"כ קנין אין כאן ושבוע' א"כ ואפי' היה הדבר ודאי שהיא הכניסה החזקה בנדוניא כ"ש כאש' אתא מכח שמא דודאי יגיע' בשר הוא להשיב על דבר כזה. וכ"ש שהיה ראוי שתהיה החזק' כתוב' בשטר הכתובה פי' שיווי הבית כמו בפ' חזקת הבתי' אמר רבה בר רב הונא לא נצרכה אלא באותם ג' שדות א' שכתב לה בכתובה ופי' רשב"ם והזכיר ההוא שדה בשטר הכתובה וא' שייחד לה כתובתה ואותו שדה לא נכתב בתוך השטר וא' שהכניסה לו וכתבו שיוויו בשטר הכתובה שקבלו עליו הבעל בדמים כו' עד וזהו שכותבין ודא נדונייא דהנעלת ליה כו' עד וגם זה השדה משעבד לה עם שאר נכסיו של בעל אלא שעל זה בוטחת יותר בשיעבודו הואיל ומבית אביה הכניסה ע"כ הרי בפי' שצריך שיהיה כתוב בשטר הכתובה ואם לא כתב שלקח שדה זה בשיווי כך עליה הרי זה כשאר נכסיו של אדם כ"ש וק"ו כאשר לא נידע זה בודאי אפי' ע"פ סוף דבר שהאורך בלא צורך ויגיעת בשר הוא להשיב על זה וא"כ זכה היתו' בדינו נקיה ואין בה בזה עון אשר חטא וצור ישראל יצילנו מכל שגיאה גדולה וקטנה כה אמר המעתיר הצעיר שמואל די מדינה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |