שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/רכו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
הטענות שטען החכם השלם כמהר"ר אברהם סיראלוו נר"ו לזכות את רבי שלמה חנינאי בדינו הם אלו ראשו' שאביו של רבי שלמה הנז' החזיק באותו מקום כמה שנים גם רבי שלמה הנז' אחרי מות אביו החזיק בו הרבה שנים ואם כן רבי שלמה בדינו כי יש לו חזקה וטענה עמה והטענה ירשתי מאבא והיורש אין צריך טענה אחרת:
עוד אמר החכם הנז' לחזק הטענה הנזכרת כי אין לומר שחזקת האב והבן אין מועלי' מטעם מה שכתב הר"י ברצילוני והביאו הטור בח"מ סי' קמ"ט בסופו וי"ל והמחזיק בנכסי הקדש כגון הקדש של ענים ושל בית הכנס' בזמן הזה אין להם חזק' שאינן מוחה בעבור ההקד' שאם ירד בו שום אדם יאמרו העולם שירד בו לקבץ הפירות לצרכי העניים ויהיו אצלו עד שיצטרכו העניים הא קמא שאין מועיל חזקה בנכסי הקדש הוא הסי' לזה ואומר כי אין הנדון דומה לראיה כי בנדון של הרב הנז' היה אפשר לעולם לתלות שהיורד היא עצמו היה גזבר ההקדש ההוא והיה מקבץ הפירות ההם לא לעצמו אלא לצורך העניים כי מן הנראה שלא היה גזבר אחר באותו הענין דדבר הרב אמנם בנ"ד שיש גזברים אחרים איך אפשר לעלות על הדעת שרבי שלמה זה היה גזבר על זה לבד זה דדבר שאין לו שחר בלי ספק עוד החזיק טענה זו במה שכתב הרשב"א ז"ל בתשובה סימן תרמ"ב וז"ל וא"ת ולימחי גזבר לא היא דאטו אי לא מחי גזבר מי מפסדי עניים והא לית ליה לגזבר כלום בהקדש כו' א"כ נראה דדוקא משו' דלית ליה לגזבר בהקדש כלום הא אי אית ליה דאמרי' למחי גזבר ואי לא מחי מועיל למחזיק טענת חזקה ובלשון הזה ראיתי ג"כ שכתב בתשוב' אלף קנ"ו וא"כ בנ"ד כי לכל אחד מהגזברים יש לו חלק ונחלה במקום הזה כיון דלא מחי עלתה לו חזקה לרבי שלמה הנז' עוד טען שאין לק"ק בחצר כלום כי אם זכות הבית הגדול הנקרא קנארה ולא עוד כי לכל ב"ה ובעל החנות יש לו חזקה לעצמו ומה שגובין הקהלו' שכר שכירות כל הבתים והחנות אינו כי אם להסתר פנים ולכסות עינים לתורגמים גבאי המראטה שלא יאמר ליהודים וכי מאין ולאין יש לכם כח ורשות לגבות מעות מרשות המראטה ועתה במה שהם פורעים שכירות הבתים והחנות סותמין פי השטן ואין מקום להשטין אמנם האמת כי החזקה היא של כל א' מבעלי הבית ובעלי החנויות והם בעלי החנויות נתנו או מכרו זכותם לר' שלמה חנינאי וכמו שהיה להם כח ורשות לבנות על גבי ביתם וחנותם כן יש כח לר' שלמה הנז' ע"כ וטענת הח' הנז' בזכות הבעל דין הנזכר:
והנה הח' השלם כמה"ר חיי' עובדיה נר"ו טען בזכו' ההקדש של הקהלות שחזק' חצר זו הקצבים היה משעה ראשונה מפראטו ומידו נכנסו הקצבים והבעלי מלאכה שבהם בחצר כמו הטונדידוריש ואח"כ קנה או זכה בחזקה זו ר' יוסף אלבאגלי וקודם שהלך הוא והאחרים ל&ודיש מכר והעביר חזקת החצר לק"ק יצ"ו אם לא שהתנה עמהם שלא יגבו מבית פ' אלא שכירות כך ומחנות פלוני שכירות כך ובאופן שלא היה לו לבעל הבית ובעל החנות כי אותו זכות שלא יוכלו הקהלות לעלות שכר החנות או הבית וראיה לדבר אמר שאחר שנים יותר מח' בנו הקהלות חנויית מקצבים במקום שהיה פנוי מהחצר ואין ספק שאם היה כח וזכות לבעלי החנויות של הקצבים בחצר שהיו מוחים ולא היו מניחין להוסיף חניות כי היה ברור להם ההפסד וכל אומן כו' כ"ש זה אלא שלא היה בא מידם כי לא היה להם זכות אחר כי אם סכום השכירות לבד אמנם החצר כלו מתהומא דארעא עד רום רקיעא היה של הקהלות ואחר שאנו רואים שזה כ"ה שנים הדרים בבתים ובחניות פורעים השכירות לקהלות ואם פחת השכר פחת להם ואם עולה עולה להם אם כן חזק החצר ברורה להם ועל ר' חנינאי להביא ראיה שהדרים בחנויות ובבתים היה החזקה שלהם מתהומא כו' ולאו כ"כ לומר כו' ולטענה שאומר שירש מאביו וגם הוא ואביו החזיקו זה כמה שנים אומר החכם הנז' שטענת חזקה אין כאן אחר שהוא הקדש ואין לך הקדש גדול מזה וזה טוען הח' הנז' במונח שכל זה המקום שבונה עתה חנינאי ורוצה להחזיק בו היה כן &מקיים ר"ל כמה שנים אמנם בר מן דין ומדין אומר שמה שהיה קודם לא היה אלא דבר מועט ועתה יוצא חוץ מן השור' לשני הקצוות הרבה ועל זה אפילו לדברי חנינאי אין לו טענת חזקה כ"ש שאין לו שום דבר מן הטעם הנז' כנז':
זהו מה שהבנתי מתוך דברי הדיינים הנז' ומה שנר' בודאי שיש כאן שתי חלוקות הא' במה שהיה לו לחנינאי קוד' השרפ' שכפי המפורם היה דבר מועט חלוקה שנית מה שנתחדש עתה לשני הקצוות הן לצד צפון הן לצד דרום שהוא בנין גדול גם הפתחים והחלונו' שעשה ר' שלמה הנז' עתה מה שלא היה כן מעולם וכונתו להחזיק בכל הבנין ולעשות שם חניות ולהשכירם ונמצא עושה סחורה בפרת אחרים לכן אני צריך לברר דעתי בכל אח' מהחלוקו' ואומר דרך כלל כי דעתי היא שאין זכות לחנינאי בשום דבר אם למה שנתחד' זה דבר שאין צרי' לפני' אחר שנתפרסם לכל העולם כי הק"ק גובים שכירות הבתים והחניות והם פורעים לגבאי המארטה ואם יפחת משכירות שפור' לתוגר נפחת להם ואם יותיר יותיר להם גם אם ישארו החניות או הבתים בנויות על ק"ק לפרוע א"כ ברור היה שהחצר הוא בחזקתם שכיון שהם אכלו פירות החצר זה כמה שנים הרי הוא בחזקתם כי הא דאמר' פ' חז"ה ההיא דאמ' ליה לחברי' מאי בעית בהאי ארעא א"ל מינך זבני ואכלה שני חזקה אזל אייתי סהדי דאכלה תרתי שני א"ר נחמן הדרא ארע' כו' הרי שלא אמר רב נחמן הדרא ארעא אלא מטעם שלא הביא עדים אלא משני שנים הא אם היה מביא עדים משלש שנים מאכילת הפירות היה מספיק להחזיק בקרקע אעפ"י שלא היה מביא עדים מדבר אחר כמו שחפר בקרק' או בנה או סתר וכמו כן כתב הטור בח"מ סי' קל"ז היורד לתוך שדה של חברו ולקט פירות ובעל השדה טוען שבגזל לקחם כו' עד ואין צריך לומר אם לקטם שנים רבות שהוא נאמן על הפירות במיגו שהיה יכול לטעון גם על השדה לקוח הוא בידי הרי בהדי' דאכיל' הפירו' מועיל לגוף הקרק' ושכירות היינו פירות החצר ופירות מבתים וגדול' מזו כתב הטור בסי' ק"מ וז"ל אעפ"י שעדיין לא נהנה המחזיק מפירות כיון שדרו בו מכחו היינו הנאת פירותיו הרי א"כ שהנאת שכירו' הבתי' היא כמו היורד כו' וכ"ש אם יתבר' הרב' שהק"ק יצ"ו בנו החנויו' אחרו' בחצ' חוץ מאות' שהיו אחר שהלכו הסורגונו' שזה ודאי טענה גדול ומספק' להורות שהק"ק יצ"ו לא לבד החזיקו בקנארה אלא גם זכות החצר היה שלהם והם הם המוחזקים ועל המערער להביא ראיה שהחזקה היא שלו וכל עו' שלא יביא עדים ברורים שהחזקה היא שלו הרי היא בחזקה הק"ק יצ"ו ובעדות העדים שראיתי לא ראיתי דבר לזכות לחנינאי אדרבא יש עדים לק"ק מדבריהם והאמת שלהם אין צורך בעדות ולכך איני נכנס לראות אם היה עדותם מועיל מפני שהם ג"כ נוגעים בעדות כי האמת הוא שאין עדותן צריכה אחר שהדבר מפורסם ונגל' שגבאי הק"ק יצ"ו גובים תמיד השכירות והיא עצמו מודה כן ולאו כ"כ לומר כי להסתר דבר היה כנז' בטענות הח' הנברר שלו וכמו שנראה גם כן מבורר זה ממה שהביא הטור בסימן קמ"ב וז"ל ואם יטעון המערער לפירות הורדתיו עד וה"מ בתוך שלש אבל אם יטעון לאחר שלש לפירות הורדתיו אין שומעין לו לפיכך אם הורידו לפירות צריך למחות בתוך שלש הרי שיש כאן טעם גדול לומר שלא הורידו אלא לפירו' וא"ה אינו מועיל לו כנגד מה שאנו רואי' בחזקתו מאכיל' הפירות כ"ש טענה כנ"ד ועוד היה אפשר לומר שאפי' אם היה מביא עדים חנינאי שהחזקה היה מכל בעל חנות וב"ה ושר' יוסף אלבאגלי לא מכר לק"ק כי אם הקנאר' א"ה טענת גביי' השכירו' אשר הוכחנו שהיא ראיה גמור על שהחזקה שלהם היו נאמנים לומר שאחר זה קנו זכות כל החצר מכל א' מהבעלי בתים והחניות ואפי' אי לא טענו טענה זו אלו הנמצאים בזמן הזה אנן ב"ד טענינן כי היכי דטענינן ליורשים וללקוחות כי אנחנו הנמצאים בזה כיורשי נ"ע אנחנו שהם סדרו הענין הזה כמו מוהר"ר אברהם לבית חזן נ"ע ומהר"ר אליה פאלקון גם הטענה שבנו חנויו' אחרות אין למעלה ממנ' המוכחת בפי' שחזקת החצר כלו היא מהק"ק יצ"ו וא"כ ברור הוא שאין זכות לחנינאי כלל ועיקר במה שנתחדש עת' והרי הוא של הק"ק יצ"ו גם במה שהיה בנוי קודם השרפה דעתי ג"כ שהאמת עם מהר"ר חייא נר"ו כי אין לו טענ' חזקה כי אין מחזיקי' בנכסי הקדש גדול ואין לך הקדש גדול מזה שהרי מס האלף פרחים נפרעים ממקום זה והוא לקיום הבתי כנסיות וכולהו איתנהו ביה עניים וב"ה ועל מה שהשיב הח' דאין נ"ד דומה לראיית הרב הנז' נראה בעיני דדין הרב אינו בלי טעם לשנאמר בו הבו דלא נוסיף עלה אחר שאנו רואי' שבמקום שיש אמתלאה וטעם למה אינם מוחים אמרי' דאין חזקה מועיל שם גם כאן בנ"ד נאמר שמה שלא מיחו העולם היה כי חשבו כי הנז' היו גובים דבר מה בכל שנה או בכל חדש ומה לי שיהיה הוא עצמו הגזבר או אחר ובפ' ד' מה' שיתפיס בהגה' מימוניות כתב וז"ל דכל היכא דאמ' תלמודא כגון זה כו' כיון דאמר כגון אנו למדים ממנו דבר הדומ' לו קצת אפי' אינו דומ' לו לגמרי וכן הכא כתב הרב המחזיק בנכסי הקדש כגון הקדש של עניים כו' והול"ל המחזוק בנכסי הקדש עניים וב"ה בז"ה כו' אלא שנר' דלאו דוקא קאמר אלא כל דבר כיוצא בו שיש טעם למה לא מיח' אמרינן הכי והטעם דכיון שזה המחזיק עתה בדבר שהיה ידוע שאינו שלו רוצה לזכות בו מטעם חזקה בטענה כל שהיא אמרינן שמספיק לאוקומי ארעא בחזקת מרא קמא ולדחו' טענ' החזק' גם למה שטען הח' הנז' מלשון הרשב"א הנר' מלשונו שמועיל טענ' חזק' בהקדש שיש לו גזב' שיש לו חלק בו כל עוד שלא מיחו ובנ"ד הרי כל העולם וכל הגזברים יש להם חלק בזה אומר כי יש לזה ב' תשובות הא' אפי שיש להם לגזברים חלק לא חשו למחות מן הטעם בעצמו שכתב הרב וז"ל ואם טוען שהלכו ז' טו"ה עד ודאי אם מכרו ז' טובי העיר ה"ל קלא וכיון שאין עכשו מי שיעיד בזה ויש לקהל עדים או שטר שאותו קרקע היה הקדש ולזה אין לו עדות ולא שטר במה שהוא טוען לאו כל כמיניה ואם כן אין לומר יועיל לחנינאי טעם החזק' אחר שאלו הגזברים לא מיחו כיון שהיה להם חלק בהקדש כי נאמר שהם לא חשו למחות כי אמרו אין אנו צריכי' לכך כיון שלא יועיל לו טענת מכירה מטע' דקלא אית לה כי בשלמא בנדון דהרשב"א שהיה הגזבר א' או ב' ודאי היה אפשר לומר שיועיל טעם חזקה כיון שלא מיחה הגזבר מאחר שהיה לו חלק בהקדש וטעם קלא התם ליכא אמנם הקדש כזה שאינו נמכר אלא בעצת כל הממונים ואפשר שגם היה צריך מעמד כל הק"ק יצ"ו ודאי אי הוה מכירה קלא אית לה וא"ת א"כ קשה למה לא נתן טעם זה הרב לעולם כשאמר יאמרו העולם שירד בו כו' למה לא אמר העולם לא מיחו שאמרו אין אנו צריכי' למחות כי לא יועיל מטעם מכירה מטעמא דקלא כו' דאיכא למימר שאין טעם זה עולה לכל העולם כי כולי עלמא לאו דינא גמירי וידעי דאין צריך למחו' כו' אלא אם לא מיחו אינו מטעם דינא אלא שסוברים שירד בו לקבץ או שאמר מקבץ המעות בעבור ההקדש אמנם לז' טובי העיר אין צריך טעם אחר אלא הנז' זהו נלע"ד בדברי הרב ועוד נלע"ד כי כל העולם גם הגזברי' שוים דבשלמא בנדון דהרשב"א שהיה הגזבר קבוע לעולם שייך לומר למה לא מיחו הגזבר והואיל ועברו ג' שנים ולא מיחה יועיל חזקתו למחזיק אם היה לו חלק לגזבר באותו הקדש אמנם כאן בנ"ד שאין הגזברים קבועים אלא משתנים משנה לשנה או מששה חדשים חזרו הגזברים להיות כשאר העם וליכא בעלים מיוחדים דנימא הוה להו למחויי וכמו שדקדקתי מתשובת הרשב"א בסי' אלף קנ"ו שכתב וז"ל דמאן מחי אי עניים מאן מינייהו מחי דהא ליכא בעלים מיוחדים דנימא ה"ל למחויי עם היות שאפי' בנדון של הרשב"א שה גזב' יחיד וקבוע היה נלע"ד שלא יועיל טעם דלא מיחה אפי' כשהיה לגזבר חלק בהקדש אלא לחלק הנז' כמו שותפין אמנם אם הוא לא מיחה למה יפסידו הענין חלקם אמנם בנ"ד אין אנו צריכים לכך ולא ראיתי להאריך עוד בדברי' מפני אהבת השלום אלא שכלל הדברים אני אומר שדעתי מסכים עם הח' הש' כמהר"ר חיים עובדיא נר"ו וצור ישראל יצילנו מכל שגיא' גדולה וקט' וידריכני בדרך הנכונה נאם המדבר הנפש נענה הצעיר
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |