שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/רכב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ר' מת וקודם פטירתו מנה לש' אפטרופוס על בניו ועל נכסיו ואחר פטירת ר' השגיח ש' על בני ר' ועל נכסיהם כיד ה' הטובה עליו לימים סלקו הקהל את שמעון מאפטרופוס על היתומים ושמו את לוי במקומו ולפי שא' מן היתומים נתגדל בבית ש' נשאר בביתו וכראות לוי שהיתום נשאר בביתו של ש' לקח סכום מעות חלק היתום ומסרם ביד ש' ואמר לו הנה היתום פ' עומד בביתך קח אלו המעות שהם חלק היתום הנז' ולא פירש לו עוד כלום לימים שלח ש' את בניו לעיר אחרת של ח' ושל סופרים ע"י חכם חתנו ועמהם שלח גם את היתום ומסר המעות של היתום ביד חתנו ואמר לו זה היתום יעמוד בביתך ומן המעות הללו תקח להוצאות מלבושיו ועניניו אבל מאכילה ושתיה יזון עם בני לימים נפטר הח' חתנו של ש' ולאחר פטירתו נתעכב עוד היתום שם בביתו אוכל ושותה כבראשונה עם בני ש' ואחר כמה ימים רצה ללכת ולשוב אל עירו מקום אשר שם ש' וקודם הליכתו אמר לו אחיו של הא' הנפטר בואי ונעשה חשבון מכל מה שלקחת למן היום דאת נכנסת בבית אחי הנפטר כי הכל כתוב בפנקסו מידו והשאר אני אפרענו לך ולא רצה הבחור כי אם ללכת בלי עשיית חשבון כלל והיתום הנז' שם בעירו שאל את ש' לפני הקהל שיתן אליו מעותיו אשר מסר לו לוי כלם משלם כי הוא אינו רוצה ללכת אחרי יורשי חתנו הח' וגם שאינו יודע מאומה מכל מה שאו' שמסר אליו הח' מעות לחשבונו והקהל הכריחו את ש' שיפרע ליתום מעותיו משלם מטענת פשיעה באמרם מה לך לשנות ולשלו' היתום והמעות אל מקום אחר אשר לא צוה לוי ולא עלתה על לבו וטענת ש' אינה נשמעת באומרו שלוי בסתם מסר לו המעות והוא לא נתחייב על שום דבר כי בראות לוי את הנער עומד בבית ש' מסר לו מעותיו ובודאי שכונתו היה שיתנהג עם הנער כבראשונה כאשר היתה באמנה אתו למן היום שמנהו אביו לאפטרופוס הכל לפי ראות עיניו וא"כ מה פשעו ומה חטאתו שדולקים אחריו להכריח ולפרוע מה שאינו בידו והוא למקום תורה שלחו עם יתר שאר בניו ועשה עמו חסד לפרנסו ולכלכלו בלחם ומזון חנם וכי זו תורה וזו שכרה ועל כן באה השאלה אם הקהל עשו שלא כדין לגבות מש' המעו' הנז' ע"פ האמור אם הם מחוייבים להחזיר המעות לש' ככל ב"ד הטועה בדבר הדין הפשוט או לפחות אם הם מחוייבים להכריח ליתום להחזיר לו המעות והיתום ילך אחרי יורשי החכם חתנו של ש' הנז' או אם נאמר שהקהל עשו כדין לגבות מש' המעות לפחות בענין ההוצאות למה לא יקבלו בחשבון מה שנמצא בפנקס הנפטר שהיציא על היתום ועכשיו שפרע ש' הכל משלם אם נאמן פנקסו של הח' הנפטר כי אחר מי ילך ש' לגבות אותם ההוצאות עוד בנושא זה שאלה אחרת ש' הנז' בהיותו ר' הנז' בחיים חיותו היה פאטור שלו ואמר ר' לש' הנה אתה הולך למקום פלילה ושם איש אחד יהודה שמו וחייב לי כך וכך מעות ונשבר בחסדך שתשתדל לגבות ממנו המעות הנז' וש' כדי להטיב את ראובן נתפשר עם יאודה ונדר לתת לו עוד מעות כדי שיתחייב אליו בשטר על הכל ועזב המעות ביד איש אחד לתתם ליאודה כאשר יעשה השטר ויאודה קבל המעות ולא עשה מעולם השטר עד שנפטר ונאבד הכל וש' הנז' בעת שצוה אליו ר' לגבות מיאודה הדיטה הנז' גם הוא העביר ברשות ר' כ"כ דיטאש שיגבה אותם לחשבונו כ"כ מעות כמו דיטא של יאודה ואחר פטירת ר' גבה ש' קצת אותם דיטאש שקצתם גבה ר' בחייתו ועכשיו בא היתום הנז' ושאל גם משמעון דמי הדיטה של יאודה באומרו שמאחר שהוא מסר לאביו לר' כ"כ דיטאש כמו הסך של הדיטא של יאודה סי' לדבר שעשה חליפין עם אביו זה תמור' זה שמעון השיב שלא היה כך אלא ששניהם היו עושים זה לחשבון זה וכי שוטה היה שלקח דיטא שבורה עליו ונותן עוד מעות שהכל עשה כדי להטיב לר' ואם כדבריו הוא שיביא ראיה איך הוא לקח אותה דיטה עליו בקנין כדין כל המוציא מחבירו עליו הראיה וכל זה לא שוה אליו רק על הכל הכריחוהו הקהל שיפרע ליתום שתי סכי המעות הנ"ל: יודיענו מורה צדק הדין עם מי ואם הקהל עשו כדין או שלא כדין בב' השאלות הנז' ואם עשו שלא כדין אם חייבים לפרוע משלהם לש' גם מביא היתום הנז' עדים שש' הנז' אמר שאותם המעות של הדיטה של יאודה הנז' היה רוצה לתת אותם לזה היתום וא"כ נראין הדברים שאותם המעות אינם של שמעון כי אם מר' ור' משיב שאמת הוא שהיה אומר שהוא היה רוצה לתת אותם משלו לאותו יתום יען היה רוצה להשיאו עם יתומה אחת שבביתו ומה זה לחייבו כי כונתו כן היה להטיב עם היתום ולתת לו המעות הנזכרים אם ישיא אותה יתומה אבל עכשיו שיצא מביתו וערער כנגדו אינו רוצה לתת לו כלום
תשובה האמת כי איני יורד לסוף דעת הקהל שסלקו לשמעון מאפוטרו' ומנו את לוי מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם שאם ראו שאינו כדאי להיות אפוטרו' למה חזר לוי שנתמנה תחתיו למסור בידו מעות ולהניח היתום בביתו ואין ספק שאם לוי עשה כן שלא ברשות הקהל הוא היה הפושע הגמור כי מאחר שראה שהקהל סלקו את ש' ומנו אותו לתועלת היתומים איך סכל עצתו והניח היתום ביד מי שלא היה נראה בעיני אנשי הקהל יע"א והקהל אליו היה מן הראוי שיכפו שלשמעון מה עסק היה לאנשי הקהל עמו הם סלקוהו לוי שמנו אותי הוא הוא שפשע במה שמסר המעות ביד שמעון אין ספק שלא היה זה אלא לסבה שראו הקהל או לוי ששמעון היה יותר כדאי להועיל ליתום מלוי וא"כ אני אומר דאע"ג דקי"ל שאין לשומר למסור הפקדון שהופקד אצלו לשומר שני ואפי' שיהיה כפי הנראה מעולה ממנו ואם מסר חייב כדאמרינן בפ' המפקיד איתמר שומר שמסר לשומר רב אמר פטור ורבי יוחנן אמר חייב ורבא הכי מסיק הלכתא שומר שמסר לשומר חייב ל"מ שומר שכר שמסר לש"ח אלא אפי' ש"ח שמס' לש"ש חיי' וכן הסכימו הפוס' הריב"ה ח"מ סי' ר"צ א"כ הדין בפשיטו' בלי חולק וז"ל מסר הפקדון לבניו או לבנותיו הקטני' או ליד עבדו בין גדול בין קטן או ליד שאר כל אדם ונגנב או נאבד חיי' דשומ' שמסר לשומ' חייב אפילו ש"ח שמס' לש"ש דעלויי עלויי לשמירתו כו' ואפילו נאנס ביד שומר השני ופי' הטעם משום שיכול המפקיד לומר לשומר הראשון את מהימנא לי בשבועה ואפי' שידוע לכל שהשני אדם כשר וטוב יותר מהא' אפי"ה לא היה מן הדין לחייב לשמעון דמה שמסר היתום והמעות ביד החכ' חתנו נ"ע ולא מיבעיא לרבי חיים ואחרים דסברי כותיה דאפוטרו' פטור אפי' מפשיעה אלא אפי' לר"י ולנמשכים אחריו שמחייבין לאפוטרופוס בפשיעה וכמו שהביא מחלקותם הריב"ה בח"מ סי' רצ"א אפילו לדעתם בנ"ד היה שמעון פטור לגמרי דע"כ לא מיקרי פשיעה אלא בההיא שכתב מהררי"ק שרש כ"ג שכתב וז"ל נ"ל כי ה"ר ברוך פשע במה שהלוה מעות להרד"ג ואם כי איש נכבד והגון היה מ"מ גלוי וידוע הוא שהיה חייב ממון רב והון עתק ארבע וחמש יותר ממה שהיה לך הרי שכתב שמה שפשע היה לפי שהיה ידוע לכל שהיה חייב כו' הא לאו הכי לא מיקרי פשע אם היה אדם כשר ואמוד בנכסים עאכ"ו כאשר גלוי וידוע כונת שמעון הטובה והמעשה רצוי ישר יכשר בעיני אלי"ם ואדם להדריך ליתום על התורה והמצוה מוסר ודרך ארץ בהעמיד אותו אצל החכם כה"ר משה ליאל ואין צורך להאריך בזה כי הדבר מבואר מעצמו ואנשי הקהל לא ירדתי לסוף דעתם ואין ספק שנהגו עם שמעון שלא כדין ושלא כשורה ה' הוא היודע לבות ומחשבות בני אדם שהרי דין זה מבואר נגלה לדרדקי דבי רב ופוק חזי מ"ש הריב"ה סי' הנז' ובשיטה אחרונה כי אפוטרופא יש לו כח לעשות בממון הנמסר בידו בטובת בעליו כאלו היה שלו א"כ אחר ששמעון ראינו כונתו ומעשיו הרצויים יש לנו לדון ולומר שכל מה שעשה עשה לתועלת היתום וגם הנפקד אשר מסר המעות בידו היה אמוד ואיש חכם וישר א"כ בדין ובמשפט עשה מה שעשה וא"כ אם ח"ו היה יוצא הדבר שלא כראוי לא היה מן הראוי להוציא מידו כי האדם רואה לעינים כ"ש כאשר אמר לו את החכם שהיה רוצה לעשות חשבון עם היתום ממה שהוציא ולמסור בידו המותר ולהיות שאם הדברים אשר באו בשאלה כנים ואמתיים טעו ב"ד בדבר משנה כמ"ש הפוסקים דלאו דוקא משנה אלא כל שבא בפוסקים המובהקים הוי כטועה בדבר משנה א"כ גם אלו א"כ עשו טעו בדבר משנה שהרי הטור ז"ל כל ישר' שותין מימיו ומצוי הספר ביד כל אדם והוא כתב בפשיטות בשם אביו כי אפוטרופא יש לו כח לעשות בממון כאלו היה שלו א"כ הוי דינא טעה בדבר משנה חוזר לא כמו שחשב השואל שחייב הדיין לשלם אלא שחוזר הדין כמעקרו ונתבטל מה שעשו הדייני' ומוציאין מיד מי שזכה בדין עפ"י דבריהם אם אפש' ואם א"א נפל ע"פי בז' מחלוק' בין הפוס' י"א שאפי' שהדיין נשא ונתן ביד פטו' ונר' מדברי הטו' שזהו דע' הרמב"ם וי"א שאם לא נשא ונתן ביד דוק' פטו' הדיין אבל נשא ונתן ביד חייב ולפי שנ"ד נראה שלא נשאו ונתנו הם ביד לכן לא חששתי להאריך כי הם ודאי פטורי' מלשלם אבל חייבים לעשות עם היתום שיחזור המעות לש' ויבקש הוא מיורשי ראובן כיון שש' מסר המעות בדין כנ"ל וכיון דהדר דינא פשיטא שפנקס החכם נאמן במה שהוציא על היתום וזה פשוט ייתר מביעתא בכותחא:
ועל השאלה השנית נראה בעיני שלא כתב ש' לראובן על השטרות שמסר בידו קנה לך הן ושעבודיהון כמו שהיא הלכה רווחת דאותיות היינו שטרות אין נקנין חלא בכתיבה ומסירה מוסכם זה מרוב הפוסקים רוב' דרובא קמאי ובתראי ובנ"ד לא היה זה שא"כ לא היה יכול שמעון לטעון שלא היה שעשו חליפין אלא שכל א' היה טורח בעד חברו וכמו שנסתייע שאין הדעת סובל ליקח חוב רעוע ונשב' ולתת חובות בטוחים ואם הדבר כן שלא כתב קנה כו' א"כ מה שגבה שמעון גבה בלי ספק ולית דין ולית דיין שיוציאנו מידו אבל במה שגבה ראובן הנפטר יש צד לעיין והטעם שכנראה שבכל השטרות אנו נוהגים לכתוב בהן שמתחייב הלוה לכל מוציא שטר חוב זה ועל זה כתב בתה"ד סי' של"א ז"ל בסוף דבריו ולכך נוטה הדבר דשטר כה"ג שנכתב לשם כל המוציאו נקנה הוא בחליפין כמו במסירה ע"כ. מכאן היה נראה לומר שזכה היתום במה שגבה אביו בטענה שיאמר או שאנו טוענים בעד היתום כדין שטוענים ליורשים ונאמר שמעון מכר השטרות שלו לראובן וקנאן ראובן במסירה לבד מן הטעם הנז' אבל במה שגבה שמעון אפי' שנניח שהיה הדין כן שאין צריך בשטרות כאלו רק מסירה לבד מ"מ נאמן שמעון לומר שלא מכר ולא קנה אלא שמסרם ביד ראובן כדי שיטרח הוא בשבילו כמו שהוא יטרח בשביל ראובן ונאמן בכך כדי להחזיק במה שגבה וכמ"ש הרמב"ם פי"ו מהלכות מלוה ולוה ואע"ג דלפי דעתו אין המוציא שטר חוב צריך ראיה שקנאו בכתיבה ומסירה כדי לגבות מן הלוה מ"מ כתב שאם טען המלוה לא מכרתי נאמן ונשבע היסתכן היה אפשר לומר אבל מ"מ גם כי איני כדאי לחלוק על דברי בעל ת"ה כי מה אני ומה חיי לבא אחרי המלך אבל נראה לע"ד שמקום הניח לנו להתגדר בו שהרי הראיה שהביא הוא ז"ל לדין זה שחדש הוא מטעם מ"ש טור ח"מ בשם אביו הרא"ש ששטר שכתוב בו כל המוציאו יש לו רשות לתובעו אין צריך הרשאה מן המלוה מן הדין אלא שמנהג טוליטולה לא היה כך עד ונראה דיש לומר דכי היכי שמועיל זה הלשון שיוכל אדם לגבות אפי' בלא הרשא' משום דגם לשמו נכתב א"כ כשהוא מוכרו לחברו קנאו מיד: עוד הביא ראיה ממ"ש התוס' בפ' המוכר את הספינה מהא דתניא כיון שזכה זה בשדה נקנה השטר בכל מקום שהוא ומקשו התוס' דהיכי מייתי ראיה דהכא לא חזינן דמקנה אלא לענין שטר מכר הכתוב בשם המוכר ללוקח ובההיא ודאי מהני מסירה בלא כתיבה לכ"ע עכ"ל התוס' הא קמן דשטר הנכת' לפ' אע"פ שהוא צריך לקנותו יכול לקנותו במסירה לחודה וה"ה לנ"ד עכ"ל הר"י בת"ה אמנם מצאתי כתוב תשובת הרשב"א הביאה ב"י ח"מ סי' ס"ו ז"ל ושטרות שהיו יוצאות על שמו יש מן הגדולים שאמרו שנקנין במסירה לבד שכיון שיוצאו' על שמו זה עולה לו במקו' כתיבה ואין דעתי כן אלא בין כך וב"כ צריך כתיב' ומסירה ושיאמר לו קנה איהו וכל שעבודא וראיה מבואר כו' עד הילכך כל שנודע שהשטרות של יעקב אע"פי שיוצאות על שם בנימין אינו קונה אלא בכתיבה ומסירה ע"כ ואח' שידוע לנו שיש לנו למעט המחלוקת כל האיפשר ראוי לנו לראות אי זה דרך ישר לקרב הסברות כל מה שאפשר והוא הרב בת"ה הביא ראית התוס' ראיה ברורה לפי דעתו והרשב"א הביא ראיה לדעתו והיא ראיה ברורה ג"כ לדעתו והשתא קשו אהדדי אלא שנראה שאפשר לומר במחילה הרב' מגדולת תורתו דאין מדברי התוס' ראיה לנדון שלנו דבשלמא התם נכתב' מעיקרא מן המוכר זה ללוקח זה לשם קנין ממש ומש"ה הוא דאמרינן דבמסירה לחוד קני אבל שטר שלא נכתב מעיקרא אדעתא שיקנה אותו ממש שום אדם אפילו שכתוב בו לכל מוציא שהכונה למעט שלא יצטרך הרשאה ואם יבא שליח המלוה לגבותו בהא ודאי יצטרך כתיבה ומסירה כשאר שטרות וכן יש לנו לומר כיון שהרשב"א ז"ל כתב בפשיטות ששטר שידוע לנו שהוא של יעקב אע"פי שנכתב לשם בנימין צריך כתיבה ומסירה ובודאי שידוע לפניו ההיא דבב' בתרא וגם מ"ש התוס' אלא נראה לו לחלק כמו שאמרתי עוד אני אומר דמאי טעמא כתב הר"י בת"ה משום דכיון דכתוב לכל מוציא כו' ומן הדין יכול לגבות כל מוציא בלא הרשאה א"כ כו' ודאי שבזמנינו זה אין אנו מגבין ונתפשט מנהג טוליטולה וא"כ נהרס היסוד נפל הבנין ואע"פי שנכתב הוי כאלו לא נכתב דאינו כן שופרי דשטרי וא"כ נמצא שנוכל לומר שאפי' בחלק שגבה ראובן בחייו שהדין הוא שנתנו לש' כיון שאפי' אם ראובן עצמו היה בחיים לא זכה בהם ראובן במעות שגבה כיון שלא כתב לו קנה שטר איהו וכל שעבודי' אלא שמצד אחר נר' שהדין עם היתום במה שגבה שם אביו מן השטרות והטעם דהוי פלוגתא דרבוותא אי אמר המוציא שטר החוב המלוה מכר לי שטר זה וקניתיו בכתיב' ומסירה ואבד השטר שבו הקנה שטר זה אי נאמן אי לא שהרמב"ם ורבו כתבו דנאמן וכמ"ש בפי"ז מהלכות מלוה ולוה וז"ל ר' שהוציא שטר חוב שיש ללוי על שמעון וטען שלוי נתנו בכתיבה ומסירה ואבד השטר שהקנה בו או שטען שנקנהו לו אגב קרקע הרי זה גובה מש' הואיל ויצא מתחת ידי ע"כ (" ואע"ג שכתב הרב מ"מ שעקר הדין שצריך ראיה ושכן דעת הרמב"ן והרשב"א שלא כדברי רבנו ורבו מ"מ מי הוא זה שיוכל להוציא ממון נגד סברת הרמב"ם ורבו ז"ל דודאי שהיה וכ"ל קי"ל כפ':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |