שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/ריז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ר' וש' עשו ביניהם סחורה בזה האופן שבתוך ג' חדשים יתן ר' לש' כ"כ מעות מלח וש' יתן לר' לפרעון המלח כ"כ בגדים וקבלו וקיימו עליהם ביחד שאם לזמן הקצוב ביניה' איזה מהם יחזור בו יתן לחברו קנס כן ושמו הקנס ביד לוי והקנס היה שר' שם ל' אמות קמחא וש' שם טבעת אחד זהב וסוס א' שהיה לו לש' ביד ר' באופן שאם למועד לא יקיים אחד מהם דברו יהיה הקנס מוחלט לאחר וחפצי הקנס היו ביד לוי ויהי כמשלש חדשים איש לדרכו פנו ולא קיימו אשר החלו לעשות ויהי לתקופת הימים בא לוי ועשה סחורה אחרת עם ש' ונשאר חייב ש' ללוי אלף לבני' בשטר כתוב וחתו' ביד לוי בא ר' ואמר ללוי תן לי הקמחא אשר שמתי בידך בתורת פקדון שכבר ידעת שהעסק שעשיתי עם ש' לא נתקיי' בנו אז השיב לוי ואמר לו גם אתה ידעת איך ש' חייב לי אלף לב' בשטר תן לי הסוס אשר בידך מש' וגם אני אתן לך הקמחא ובזה רבו ריבות בין ר' ללוי ולא נתפשרו ביניהם ובא לוי ומכר הקמחא ולא נתן חשבון לו כל ימי חייו ויהי בימי' הרבי' ותלך אשת ר' ותשאל מאשת לוי כלי כסף וכלי זהב ותחזק בם באומר' כי יש לבעלי זכות על בעליך מל' אמות קמחא אשר נתן בידו בתו' פקדון ולא ראיתיו עד הנה תן לי הקמחא ואני אתן לך הכלי כסף אשר לקחתי מידך השיבה אשת לוי הלא ידעת הטענה שהיה טוען בעלי בחייו ליתן בעליך הסוס אשר בידו מש' והוא יתן הקמחא וכאשר לא נתרצה בעליך לתת לו הסוס גם הוא לא רצה לתת לו הקמחא השיבה אשת ר' הייטב בעיני ה' שבעליך יגבה חוב זולתו בכח השטר אשר בידו על ש' בלתי רשות ש' אם תרצי לעכב מעות הסוס ביד בעלי בתורת אינבראשו הנה מה טוב ומה נעים אבל לא אעשה כדבריך כי פחד פחדתי פן יבא היו' או למחר ש' בעצמו או יורשיו אחריו ויתבעו ממני מעות הסוס. עוד טענה אשת לוי מי יאמר לי שהקמחא היה ל' אמו' ילמדנו רבנו אם אחר מות לוי יהיה ר' נאמן בשבועה מאחר שאשת לוי אינה יודעת כמה אמות היה הקמחא וגם על ענין הסוס אם יכולה אשת לוי לגבות מעות הסוס מיד ר' אז לא יעלה בידה רק לעכבם:
ראיתי דברי החכמים מ"ש החכ' השלם כה"ר שלמה צרפתי וכפי הנראה כד נאים ושכיב אמר' שהרי אמר דברים בטלים שהם נגד האמת ואומר שהם פשוטים ושאין צריך ראיה שאמר שמחוייב' אשת לוי לתת הקמח' ביד ר' וזה דבר פשוט ע"כ והדבר פשוט להפך כי מי עשת' לאשת לוי מחוייבת אם לוי בעלה גזל או עשק היכן מצינו שאשתו מחוייבת ובנדון זה אפי' בניו של לוי אינם מחויי' לשלם לר' דטעינן ליורשי' שמא חוב היה ללוי על ר' או שמא פרע לוי לראובן אחר שמכר הקמחא ומי יודע אם פייס לוי לראובן בדבר אחר והלא הלכה רווחת בישראל אין נפרעים מן היורשים אלא באחד מב' תנאים או שמת החייב קודם שהגיע זמן הפרעון או שהודה בשעת פטירתו או ששמתוהו ב"ד על כך וידעו שמת בשמתא יעיין מי שירצה בח"מ סי' ק"י וא"כ אלמנת לוי מי שם לה מחוייבת ולא בניו של לוי יגיעת בשר להאריך בדבר זה דאח' שהיא אינה חייבת מה שייך למימר שהודתה במקצת. ועוד דקדקתי בלשון הבא בשאלה ולא ראיתי ענין הודאת במקצת בדברי אשת לוי וכי לפי שאמרה דברים בעלמא שבעלה היה תובע לראובן וכשם שראובן לא רצה ליתן כך בעלה לא רצה ליתן הקמחא מי שיאמר שבשביל זה נקראת אשת לוי מודה במקצת וחייבת טוען כי היא לא אמרה טענ' זו אלא מה ששמעה לפעמים מבעלה יאמרה כן להפיס דעתה של אשת ראובן שכשם שבעלה ראובן עכב הסוס של שמעון כך בעל לוי עכב הקמחא אבל היא מה לה ולצרה דבריה אינם גורעין ולא מוסיפין לא לה ולא ליתומים ואפי' אם נרצה לומר שהיא אפטריפוסת מה שלא נזכר בדברי שום אחד מהחכמים מ"מ אפטרופוס אינו יכול לטעון בשביל היתומים כמ"ש הריב"ה ז"ל וכן יובן מדברי הרמב"ם ז"ל כפי מה שפי' עליו מ"מ ז"ל סוף דבר שב"ד יכולין לטעון בשביל היתומים שאביהם לוי אפשר החזיר הקמחא לראובן או פייסו בדבר אחר או בדמים ועל נפשי יגיעת בשר הוא להאריך בזה גם מ"ש כה"ר שלמה נר"ו וז"ל ובודאי לוי לא נתן הטבעת כו' איני יודע רוח מה עבר לפניו כי אין ספק שדברים אלו הם מדעת כרס מלא' שהרי בגמ' בפרק כיצד העדים אמרינן דהוה סלקא דעתין לענין עדי' דניתוס' לגמלא פרחא וגם כי אין אנו חוששין לגמלא פרחא מ"מ לדבר שאינו כ"כ רחוק כמו גמלא פרחא יש לנו לתו' ולטעון בשביל היתומים שמי הגיד לנו שגם שהלך שמעון קודם העסק שלא צוה שמעון ללוי ואמר לא תתן הטבעת לפלו' כאשר יגיע זמן העסק שתתבטל ומי הגיד לנו שלא שלח שמעון שליח ללוי שיתן לו הטבעת וכ"ז דבר מצוי ואינו רחוק דודאי כי האי מלתא טענינן בשביל היתומים וכמו שאמרתי שכל אלו דברים בטלים וגם מה שאמר וגזר שאם אשת לוי תשבע ואם לא תשבע או שתאמר שאינה יודעת מתוך שאינה יכולה להשבע תשלם כל אלה הדברים הולכים לדרך א' כי האמת שאשת לוי אינה חייבת לא ממון ולא שבועה וכל דבריו רוח ישאם וע"ז נפלאתי ג"כ מהחכם השלם כה"ר אברהם בורגיל יצ"ו שגם הוא הלך חשכים לענין זה שכתב שאשת לוי שהודת מציאו' הקמח' שנקראת מודה במקצת הטענה שכבר כתבתי שאין הודאתה במקצת או בכולו מעלה ומוריד והח' הנזכר יצא מן הדרך בתחלת דבריו אלא שאח"כ חזר ונכנס בדרך ישר וגם שעקם קצת הדרך ג"כ במה שבקש מקום הצלה ללוי על דבר ברור בלי צורך ואורך ואפי' נאמר שיש עדים שראו כשמסר ר' הקמחא ללוי ושיש עדים שראו שמכר מה הפסד בזה הרי אפשר שברשו' שמעון מכר או אפשי שפייס לו בדמים או בדבר אחר כנ"ל וכן ראוי לדון כיון שהוא ראובן האמינו עליו וכל אלו הטענות ויותר יש לנו לטעון בשבי' היתומים דבעילא כל דהו מוקמינן ממונא בחזקת מאריה ולא מפקינן מיניה כ"ש מיתמי גם מה שאמר שאש' ראובן חייבת להחזיר החפצים לאשת לוי כתב הח' כה"ר אברהם נר"ו ראיה מתשו' הרא"ש ועוד אוסיף אני טוב טעם ודעת דאמרינן פ' חז"ה תנו רבנן אין מקבלין פקדונות מן הנשים ולא מן העבדים ולא מן התנוקות קבל מן האשה יחזור לאשה וכתב הטור ז"ל דאפי' הבעל עומד וצוח ואומר שלי הוא הרי א"כ אפי' היה שראובן בעצמו שאל החפצים מאשת לוי היה חייב להחזיר לאשת לוי כיון שאין אשת לוי חייבת לו כלום כדי שיוכל לומר תן את שלי ואתן את שלך כמו שהוכחתי ") וא"כ כיון שאין עליה שום תביעה היה חייב ראובן להחזיר לה החפצים ואינו יכול לומר שהחפצים הם של לוי בעליך ואני תופש אותם בשביל מה שחייב לו בעליך כיון שאפי' היה בעלה בחיים והיה אומר שלי הם לא היה נאמן חייב להחזיר לאשה מה שקבל ממנה וראיתי כתב הרשב"א ז"ל וז"ל ואם בא פלו' להחרים על כל מי שיש בידו כלום משל אשתו מסתבר' שמוחין בידו לפי שאפי' שקבל מן האשה אינו מחזיר לבעלה אלא לאשה דכל שאינו חייב להחזיר למה ישמע קול אלה להגיד לבעל מה שקבל מן האשה הרי לך בהדיא שהיה ראובן עצמו חייב להחזיר לאשה כ"ש השתא שאשת ראובן קבלה מאשת לוי החפצים שחייב' אשת ראובן להחזיר החפצים לאשת לוי ואפי' היתה אשת לוי היא הנתבע' מראובן נמצא שתופסת בשבי' בעלה והוי תופס לב"ח ואפ"ת דהוי תופס לב"ח במקום שאינו חב לאחרים דמהני תפיסה כפי דעת רוב הפוסקים אפ"ה בנ"ד חייבת אשת ראובן להחזיר החפצים לאשת לוי והטעם שכתב הרמב"ן ז"ל והביא לשונו הטו' ח"מ סי' ק"ה כ' הרמ"בן נפקד שתפס בפקדון לתופסו לב"ח במקום שאינו חב לאחרים מועיל תפיסתו לענין כו' עד ואם הנפקד מסרו ליד מלוה אין זו פשיעה ואפי' אם היה שומר שכר אינו מתחיי' בכך לפי שיאמר למפקיד אלו החזרתים לך היה גובהו ממך או משאר נכסיך ע"ש. למדנו דע"כ לא קאמר דהתופס לב"ח במקום שאינו חב לאחרים שמועיל אלא היכא שהדבר ברור שחייב הנתפס לב"ח וטעמו דמצי למימר ליה כו' כנז' לעיל הא לאו הכי אין תפיסתו מועיל כלל נמצא בנ"ד שאשת ראובן היה נפקד ומסר את החפצים לבעלה ואשת לוי לא היתה חייבת לראובן כלום א"כ חייבת להחזיר החפצים לאשת לוי ומ"מ עדין נשאר קצת פקפוק בדב' הזה דנהי דאשת ראובן חייבת להחזיר החפצים שמסרה בידה אשת לוי הגע עצמך שתאמר היא אשת ראובן אין לי ממה לשלם לך והבעל יאמר אם אשתי חייבת ליך אני איני חייב לשלם חובות אשתי וכמו שנראה מתשו' הרא"ש ז"ל הביאה הטור אבן העזר מתשובת הר"ן שהביא שלהי סי' צ"א ושם פלוגתא דרבוותא וידוע שאין מוציאין ממון היכא דאיכא פלוגתא כמו שידוע הכל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא וכתב הרא"ש בשם הר"ם ז"ל דלא מפקינן ממונא ומשנה שלמה היא עבד ואשה פגיעתן רעה אחרים שחבלו בהם חייבים והם שחבלו באחרים פטורים אלא שחייבים אשה לאחר שגרשה בעלה או שתתאלמן ועבד לאחר שתשתחרר אלא שאני אומר שיש להטיל חרם חמור וגמור אם החפצי' הם בעין שחייב ראובן להחזירם כיון שידוע שאינם של לוי ושהם של אלמנת שמעון ובענין העכוב לא חששתי אני להאריך שאינו צריך כיון דלמעשה הס"ל דבעינן תרתי ודי הצעיר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |