שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/רט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אלמנה עשתה שליח בעד' לתפוס בעדה מטלטלים במזונותי' וכן עשה השליח ילמדנו רבנו אם מועיל תפיסה זו כיון שלא תפסה היא בעצמה כמו שכתב הריב"ש בתשובה סי' ק"ז הלכה כיון שבתפיסה זו יש חוב ליורשים שאלולי תפיס' זו היו היורשים נושאים ונותנים בשלהם כרצונם ועכשו אריה רביע על נכסייהו ועוד דלמא שמטה האלמנה ואכלה להו מעתה יש לומר שלא תועיל לאלמנה תפיסה ע"י שליח אלא א"כ תופסת היא עצמה או דלמא מ"מ כיון דיורשים חייבים במזונות האלמנה אין כאן חוב לאחרים וההיא דריב"ש משום דהוי חוב לבעלי המתנה בתפיס' אבל כאן שאין כאן אלא היורשים לבד לא הוי חב לאחרים ומהני תפיסת השליח יורצו המורה הדין בארוכה מפני שנפלה מחלוקת בין תופשי התורה בזה וסברת האדון תכריע:
תשובה גם כי אין דעתי דעת מכרעת מ"מ אחר שבאתי לידי כך ראיתי להפיק רצון השואל ולהשיב מה שיורוני מן השמים וזה החלי בס"ד ידוע ידע כל מעיין כי לא נמצא דין זה בשום א' מן הפוסקים המובהקי' ראשוני' שיתלה דין זה מתפיסת האלמנה בתופס לב"ח במקום שחב לאחרים רק הריב"ש ואולי לית מאן דסבר הכי אלא הוא לבד ואע"פ שנראים הדברים לכאורה' כמ"ש מ"מ אפשר לחלק ולכן דעתי דבנ"ד הועיל התפיסה ע"י שליח ולא כמי שחול' על דבריו חליל' וחס כי מי הוא בדור הזה יבא אחרי המל' כ"ש הדיוט כמוני אלא שדברי אלה יועילו לסמו' הדין כמ"ש וכמו שאבא' בס"ד ידוע פלוגתא דרש"י ובעלי התוס' ושאר הפוסקי' שרש"י ס"ל דמאי דאמרי' בגמ' בכמה מקומת התופס לב"ח במקו' שחב לאחרי לא קנה היינו כשלא עשאו הב"ח שליח אבל אם עשאו הב"ח שליח ותפ' בשליחותו קנה אבל התוספות ושאר הפוסקים פליגי עליה וסברי שאפי' עשאו שליח לא קנה והכריחו כן מעובדא דאיתא בכתובות פ' הכותב יימר בר חשו הוה מסיק ביה זוזי בההו' גברא שכיב ושבק ארבא אמר ליה לשלוחי' זיל תפסה ניהלי אזל תפסה פגעו ביה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהוש' אמרו ליה את תופס לב"ח במקום שחב לאחרים ואמר רבי יוחנן התופס לב"ח במקום שחב לאחרי' לא קנה תפסוה כו' הרי דיימר בר חשו שלח שלוחו לתפוס ועכ"ז לא קנה ע"כ והואיל ואתא לידן בעינא נימא ביה מלתא דקש' איך אפשר דרש"י מאור הגולה אישמיט מיניה האי עובדא דיימר בר חשו גם קשה על לשון תוספות דאמרי התם מכאן משמע דאע"ג דעשאו שליח דאמר זיל תפסה וא"ה לא קנ' וידוע למשכילים דלישנא דמשמע אמרי התוס' כשאין הדב' מוכרח גמור וכאן נראה שאין דרך לנטות ימין ושמאל וא"כ איך אמרי משמע ועוד יש לראו' מי דחקו לרש"י לאוקומי דברי ר"י הסתמיים חלקיים דדוק'- היכא דלא עשאו שליח אלא שנר' שדעתו דחקו כי ראה בכל התור' כולה שלוחו ש"א כמותו לבד בעביר' דאמרי' אין שלי' לדב' עביר' מטעמ' דדברי הר' ודברי התלמיד למי שומעין הא לכל שאר מילי השליח כמשלחו בין לענין ממון בין לענין גיטין וקדושין וא"כ מאי שנא הכא ואי משו' דלאו כ"כ לעשות שליח לחוב לאחרי' למה מהני בקדוש' שהרי חב לאחרי' וכ"ת שאני קדושין דאיכא טעמ' מגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה וכמ"ש התוס' בפ' הכותב וז"ל וא"ת דאמרי' בפ"א דבבא מציעא ר"נ ורב חסדא דאמרי המגביה מציא' לחברו לא קנ' חברו מאי טעמא הוי תופס לב"ח במקום שחב לאחרים ותופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה וא"כ רבי יוחנן דאמר המגביה מציאה לחברו קנה חברו א"כ כו' קנה וי"ל דשאני גבי מציא' דא"ל מגו דזכיה לנפשיה זכי נמי לחבריה ע"כ אכתי תינח כשנעשה שליח לאשה המותרת לו אבל כשנעשה שליח לאשה האסורה לו כגון אחת מכל העריות היה לנו לומ' דלא תהני שליחותו ותו לרב נחמן ורב חסדא דלית להו טעמא דמגו דזכי כו' כיון דאמרי המגביה מציאה לחברו לא קנה שליח אמאי מהני בשלמ' לרש"י ניחא דלא אמרי' אלא היכ' דלא עשאו שליח אבל עשאו שליח קנה ומ"ה מהני הקדושין אלא לתו' ולשאר המפרשים קשה הן אמת דאיכא לתרוצי דומיא דמאי דאמרי' בגמרא פ"ק דגיטין על מתניתין דתן גט זה לאשתי שטר שחרור זה לעבדי אם רצה לחזור יחזור דברי רבי מאיר וחכמים אומרים בד"א בגיטי נשים כו' ואמרינן בגמרא אמר ר"י התופס לב"ח כו' לא קנה וא"ת משנתנו כל האומר קני כאומר זכה דמי ופרש"י ואין זה כשאר תופס הכא נמי איכא למימר דאין זה כשאר תופס דכאן הדבר הנקנה בר דעת ורוצה להיות נקנת למשלח מה שאין כן בשאר תופס כל זה מצינו למימר לדעת התוספות מכל מקום לפירוש רש"י רווחת טפי ואחר שאמרנו טעם לרש"י שפירש דברי רבי יוחנן בשלא עשאו שליח אכתי צריכים אנו ליישב עובדא דיימר בר חשו ונראה ליישב בא' מב' פנים אחד דאפש' דרש"י דקאמר דוקא כשלא עשאו שליח ר"ל בשלא עשאו שלי' בעדים אבל עשאו שליח בעדי' קנ' דכיון דאיכא עדים אית ליה קלא ומדלא אתו שאר בעלי חובים וקדמו קנה ועובדא דיימר בר חשו הוא שלא בעדים ומשום הכי לא קנה דלא עשאו בעדים אלא בינו לבין עצמו אמר לו ז"ל אי נמי איכא לתרוצי בענין שני אחר דקדוק דאיפשר לדקדק בגמר' דאמר אמרו ליה את תופס לב"א כו' היה די שיאמרו הא אמר רבי יוחנן התופס לבעל חוב כו' ומדאמרי ליה את תופס כו' רצו לומר לי או דרך שאלה או דרך תמיה את כשתפסת ידעת שהיית חב לאחרים והבינו מדבריו שלא ידע שהי' חב לאחרים שאלו ידע לא היה עושה כן וא"כ הוי כמו קנין בטעות דלא קנה ומשום הכי תפסו לארבא אבל אם היה אומר להם א"ה דאדעתא דהכי תפסתי קנה ודאי ולא היו הם תופסים כי קנה מטעם מה שכתבתי כי שלוחו של אדם כמותו והיה ראוי לפסוק פרש"י דהוי טעמא דמסתבר ועובדא דיימר לא קשה כמו שכתבתי אבל מה נעשה כיון שלא מצאנו לו חבר ולא מי שיסכים לדעתי לדעתי בשום אחד מן הפוסקים המובהקים וכתב מהררי"ק שרש קמ"ט דאין לומר קי"ל כפ' במקום שכל חכמי ישראל חולקים עליו ובפרט מן האחרונים שבאו אחריו וראו דבריו ולא נתחוור להם דעתו וקי"ל דהלכה כבתראי ומ"מ אני אומר דבנ"ד דתפיסת השליח שתפס בשליחות האלמנה הוי תפיסה מעליא לפי שדין זה של הריב"ש באלמנה לא הביאו פוסק אלא הוא ואפשר לא סברי כותיה אלא דשליח האלמנה שתפס קנה והטעם שיש לחלק בין שליח האלמנה לשאר שלוחים דב"ח דבשאר בעלי חובים ששלח א' מהם שליח לתפוס דאמרינן דבמקום שחב לאחרים לא קנה הוי מטעמא דאי אמרינן דמהני תפיסה קנה זה ולא נשאר זכות לשני כלל בנכסים ההם ואלו לא תפס זה לא נשאר לו זכות קנה האחי כההי' עובדא דיימר בר חשי אבל באלמנה אפי' לא תפסה נשאר לה באותם הנכסים זכות המזונות כמו שתפסה היא וכמ"ש הפוסקים דמתנת ש"מ אינה מפקעת זכות האלמנה ואפילו שתפסו הם הנכסים חייבים במזונותיה מאותם הנכסים וכמ"ש הריב"ש בעצמו באותם תשובה וז"ל *) אמנם אם אין נכסי היורשים מספיקים למזונות האלמנה בזה מגבים ממקבלי מתנת ש"מ ע"כ הרי דשאני אלמנה משני ב"ח דעלמא וא"כ מצינא למימר דהא דאמר ר"י התופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא קנה היינו דוקא בב' נושים וכמ"ש הריב"ה ח"מ סי' ק"ה וז"ל התופס לבע"ח כי' לא קנה כגון שחייב לשמעון ולוי ואין לו לפרוע כו' דמשמע דמיירי במקום שהתופס אלו היה קונה לא היה כשאר לשני זכות כלל אבל בנ"ד שאפי' לא תפסה נשאר לה הזכות כמו כאשר תפסה לא מיקרי חב לאחרים להיכא דאיתמר לא קנה איתמר והיכא דלא איתמר כי האי גונא לא איתמר דדמי למ"ש הטור בח"מ בשלהי סי' הנז' וז"ל בשם הרמב"ן שהנפקד שמסר הפקדון למלוה לא פשע דאין זו פשיעה ואפי' היה ש"ש אינו מתחייב בכך לפי שיאמר למפקיד אלו החזרתיך היה גובה ממך או משאר נכסים ה"נ מצי האי שליח למימר אלו תפסת לא היה לך ליתן מזונות מאלו הנכסים השתא נמי ואת"ל דיש לחלק קצת ראיה מיהא הוי לחלק בין אלמנה לשאר ב"ח ועוד מצאתי סעד לדברי אלה שכתב ה"ר יונה וז"ל הא דאמרינן אם לוה וליה ואח"כ קנה חולקים וכן בכל המקומות שאמרו בתלמוד חולקים אם קדם האחד וגבה מה שגבה גבה ואע"ג דב"ח מאוחר שקדם וגבה לא גבה ה"מ מאוחר אבל זה שיש לי זכות קצת מה שגבה גבה נמצ' לשון זה בב"י ח"מ סי' ק"ד הרי שיש הפרש גדול בין מי שגובה ואין לו זכות למי שגובה ויש לו בו קצת זכות: גם אני אומר שיש הפרש בין כשתופס שליח בע"ח לכשתופס שליח האלמנה בעד מזונותיה וק"ל וכ"ש בהצטרף דעת רש"י דסבר דאפילו בשאר שלוחי בעל חוב מהני תפיסה ובפה מלא היינו יכולים לומר דבנדון דידן הוא מהני ליה לשלות האלמנה מה שתפס כרש"י לפי שאם יבא החולק לומ' שרבו החלקים על רש"י יכולים להשיב אינו כן דבנדון כזה אין מי שיחלוק עליו ויש לנו למעט המחלוקת כל האיפשר אלא שעכ"פ ישאר פתחין פה למי שירצה לחלוק ולומר הרי נראה מדברי הריב"ש שמשו אלמנה לשאר ב"ח ומי הוא בדור הזה שיבא אחרי המלך במקום שלא מצינו חולק עליו וכיון שהוא השוה הדין כנז' אין להרהר אלא שמ"מ יש ל"ל מי עומד כנגדו הריב"ש והרי בנ"ד הריב"ש דס"ל דמהני תפיסה שליח לגבי יורשים ולא שייך לגבי יורשים למימ' חב לאחרים שהרי לגבי שאר בעלי חובי' לגבי יורשים לא אמרי' דהתופס מקרי חב לאחרים לפי שיורש במקום מוריש קאי וכי היכי דלגבי ב"ח לא אמרינן התופס לב"ח במקום שחב לאחרים אלא במקום שיש שני ב"ח כנ"ל בלשון הטור וכההיא עובדא דיימר בר חשו דהוזכר בגמרא הא במקום דליכא אלא בעל חוב א' ליכא למימר חב לאחרים ה"נ באלמנה וכ"ש הוא לע"ד מן הטעם הנ"ל ואפילו שמצינו להרמב"ן שדעתו שאפילו לגבי לוה לחוד ס"ל דהתופס לב"ח במקום שחב לאחרים מיקרי מ"מ נראה שרבים חילקים עליו ועוד שאפילו לדעתו נראה דאע"ג דלגבי לווה הוי התופס לב"ח חב לאחרים היינו לגבי לוה שהממון היה שלו מעיקרא אבל לגבי יורש וב"ח לא מיקרי התופס לב"ח חב לאחרים הכי משמע מלשונו שהביא הב"י בסימן הנז' שכתב וז"ל אני לא באתי לידי מדה זו דתופס לב"ח בחיי לווה דמהני משמע דדוקא בחייו לא מהני הא לאחר מיתה דליוה מהני וכ"כ אח"כ דהא בעובדא דמלוה דשטרי תפיסה בכי ה"ג מהני לנפשיה ומהני לאחריני במקום שאינו חב לאחרים ע"כ והתם בעובדא דמולגא דשטרי אמרינן בגמרא דאתו יורשי תבעו לה וא"ה קאמר הרמב"ן דמהני תפיסה לנפשיה ולאחריני והוי אינו חב לאחרים אע"ג דאיכא יורשים ואע"ג דלגבי לוה ס"ל דהוי התופס במקום שחב לאחרים לגבי יורשים לא כדפי' וא"כ בנ"ד זכינו לדין דמה שתפס שליח האלמנה במקום יורשים לא מיקרי חב לאחרים ואפילו היו דברי הריב"ש מסופקים היה הדין נותן לדון כן כ"ש שאיני רואה מקום לספק בדברי הריב"ש דכיון דבההיא מעשה דהריב"ש היו שם יורשים ובעלי מתנה מה לו לרב לומר והרי יש חוב לבעלי מתנה לימא בדרך קצרה והרי יש כאן חובל אחרים סתם ומדהאריך ללא צורך ודאי דהכי הוי שבא לפרש דלא הוי חב לאחרים אלא לגבי בעלי מתנה לא לגבי יורשים ואיני רואה מקום לפקפק בזה אם לא שירצה החולק להוסיף על דבריו וזה נראה דהבו דלא לוסיף עלה כנלע"ד ברור שהדין עם האלמנה ועם שלוחה אחר שכתבתי כל מה שכתבתי מצאתי בתשובות הרמב"ן סימן קי"ח תשובה נראה קצת סותרת דברי אלה וז"ל בענין האפוטרופוס כו' עד אם מקבלים טענתו בשביל הנשים שעכבו כו' וכתב בתשובה וז"ל ומה שטוען האפוטרופוס שהנשים עכבו בידם הנכסים בשביל פרנסתו אינה טענה שהנכסים בכל מקום שהם בין ברשות האפוטרופוס בין ברשות היתומים משועבדים הם למזון האשה והבנות הגע עצמך שהגדילו ותובעים לאפוטרו' שיחזיר להם עזבון אביהם היאמ' האפוט' שלא יחזיר מפני שיש אשה ובנים שנזונים ומתפרנסים בתנאי כתובה או שיש ב"ח זה לא נמצא בשום מקום אלא חייב להחזיר להם והם יפרעו חובות אביהם ומספר הצואה נלמוד שבזה כו' עד הנה אמר שיתן לכל אחד חלקו כי אמרו הנשים שישאר הממון ביד האפוטרו' ולא יקיימו מצות המת: עוד י"ל שא' מן הנשים לפי מה ששמעתי שקבלה מקצת כתובה ואם רצו היורשים להשלים לה כתובה אין לה מזונות ונתן טעם לדבר והשתא קשה מה טעם שהנכסים בכל מקום שהם כו' אדרבה אלו היו בלתי משועבדים ואין בטענת האפוטרופוס כלום אבל השתא שהם משועבדים למה לא יעכבם בשבילם ואין לומ' מטעם שמתחלה באו לידו בשביל היורשים ואין לו לתפוס בשביל אחר שהרי כתב הטור משמו כנ"ל נפקד שתפס בפקדון כו' דמועיל ומה לי נפקד ומה לי אפוטרופוס ועוד קשה מה טעם הוא זה שמצוה לקיים דברי המת וכי בשביל שצוה המת נבטל זכית האלמנה תו יורשים אחרים ומה שנרא' בעיני ליישב כל זה במ"ש הרמב"ן דאם אין הב"ח כאן לאו כל כמיניה לומר לה אתה חייב ואני תופס לו ואע"ג דאיכא מגו שהדין נותן בכל פקדון להחזירו למי שהפקידו אצלו ואם יש לאחרים זכות בו הרי הדין ביניהם ולא עור אלא אפילו במודה הדברים נראים שאינו יכול לעכבם עד שיבא הלוה ע"כ מעתה אני אומר שודאי מודה הרמב"ן דתופס לב"ח היכא שאינו חב לאחרים דקנה אבל דעתו שדין פשוט הוא דלא אמרינן הכי אלא היכא שעבר הזמן וכמ"ש הטור בשם ה"ר פרץ וכן נמי שצריך שיהיה המלוה בעיר דאלו אינו בעיר הוי כאלו לא הגיע עדיין הזמן וכמו כן ס"ל דאלמנה שהמזונות הם להבא הוי כאלו לא הגיע הזמן ולכן כתב היאמר האפוטרופוס כו' זה לא נמצא לפי שעדיין אין הנכסים משועבדים לפרנס בכל מקום שהם ולמה יעכבם זה דבשלמא אם בשעה שיכנסו הנכסים ביד היורשים היו מפסידים האלמנה או הנושים זכותם דלהבא ובהיותם ביד האפוטרופים זוכים הוי ממש כתופס לב"ח שהגיע זמנו ואם לא יתפוס אולי יאבד זכותו אבל עתה שהנכסים משועבדים ואינם שלה עתה אלא לפרנס הדין הוא שיחזירם והם יפרעו כאשר יגיע זמן כל אחד מהם ולכן כתב שאין לעבור על מצות המת כיין שמן הדין כעת אין אלו הנכסים של האלמנה ולא של הבעלי חובות כנ"ל וא"כ נראה דסברת הרמב"ן אינו כסברת הריב"ש שדעתו דמהני לאלמנה תפיסה ע"י שליח במקום שלא חב לאחרים וכ"ש שהוא הפך מה שכתבתי לפי דעתי ומ"מ נראה בעיני דלא בריר ליה כולי האי להרמב"ן דאי הוי בריר ליה למה לו לבקש טענת צות המת ולא עוד אלא שבקש טעם לא' מן האלמנות שגבתה קצת מכתובתה נדרש ללא שאלוהו עד שלבי אומר לי שלא כתב כן בפשיטות אלא נסמך על מ"ש פעמים אחרים והכל היה לסלק האפוטרוס וק"ל מתוך דבריו שעילא מצא ואפי"ה אני אומר כי בנ"ד זכתה האלמנה ומה גם עתה אם מסר התופס לאלמנה מה שתפס שהרי כפי מ"ש לי שלא מצינו התופס ב"ח במקום שחב לאחרים לא קנה אלא שמוציאין מיד התופס כעובדא דיימר בר חשו שעדין האדרבא היתה ביד השליח אבל אם היה שהגיע כבר לידו יימר זכה וכמו ההיא שכת' רבנו יונה שמי שיש לו זכות אע"פי שאמרו ב"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה א"ה אם יש לו קצת זכות מה שגבה גבה וגם אין ללוה לחזור על התופס ולא ליורשים מהטעם שכתבתי שיכול לומר מה הפסדתי' כו' כנ"ל ועוד אפי' היה עדין ביד התופס כיון שהוכחנו דיורשים לאו חב לאחרים מיקרי ולדעת הריב"ש ז"ל מהני תפיסה י"ל דמצי לומר קי"ל כהריב"ש ואפילו דאיכא למימר דשמא לא ראה הריב"ש תשובת הרמב"ן דאלו היה רואה לא היה מודה דהוי תפיסת השליח תפיסה מ"מ זה היה אם היינו רואים בסברת הרמב"ן שכך דעתו בודאי דבאלמנה לא מהני תפיסת שלוחה אבל כבר כתבתי דדבריו אינם מבוררים גם שאיפשר לומר שאני אפטרו' דכיון שבתורת אפטרופות באו הנכסים לידו נימא שידו יד היורשים ונכסים בחזקת יורשים קיימי בידו ועדיף מנפקד גם כי כל זה נראה לי דוחק מ"מ טוב לקרב הסברות כל האפשר סוף דבר דקי"ל דאלמנה שתפסה היא עצמה מועיל לה התפיסה יש לנו לומר דשלוחו של אדם כמותו וטעם זה היה מספיק אפי' במקום שחב לאחרים ודי לנו שלא נאמר כן במקום שחב ואלא דניקום ונימא ג"כ שאפילו במקום שלא חב לא יועיל לא יתכן ועוד שהריב"ש כן דעתו באלמנה כמו בשאר ב"ח וגם אפשר שגם הרמב"ן בנ"ד יודה לכן נראה שאין להוציא הנכסים ממקום שהם וזכתה האלמנה בדינה הנר' לע"ד:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |