שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/קסב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ר' ש"ול היו שותפים שלשתם והם מכרו ליהודה קצת סחורה בהקפה כמו שכתוב וחתום מיד הקונה הנזכר ואחר כמה ימים ברח יאודה הנז' בלתי צאת ידי חובתו מהשותפים וכאשר ראה ר' כך הרשה הוא לבדו לנפתלי ונתן בידו הרשאה כתובה וחתומה ללכת לגבות מיהודה החוב הנז' ונפתלי עשה מורשה אחר וגבה מה שגבה והכל היה בערמ' ובזיוף מה שעשה המורשה הב' ואחר שחזר יאודה ובא קפצו עליו שמעון ולוי שני שותפים הנז' ותובעים ממנו החוב הנזכר וטוען יהודה שכבר פרע מכח הרשאת ראובן השותף שלהם יורינו מורינו אם יש כח ביד השותפים הנזכר לחזור ולתבוע מאחר שכבר הרשה ראובן ופרע יהודה למורשה שלו:
תשובה שרש דין זה ועיקרו בכתובות פ' מי שהי' נשוי אמר רב הונא הני תרי אחי או תרי שותפי דאית להו דינא בהדי חד ואזל חד מינייהו בהדי לדינא לא מצי אידך למימר ליה את לאו בעל דברים דידי את אלא ששליחותיה עבד איקלע אמימר לסוריא שיילוה כי האי גונא מאי אמר להו מתני' היא כו' עד מי דמי התם שבו' לאחד שבועה למאה הכא אמר ליה אי הוה אנא טענינא טפי ולא אמרן אלא דלא איתיה במתא אבל איתי' במתא איבעי ליה למיתי ע"כ בגמ' והובא בה' וכפי מה שנר' פירוש ולא אמרן כו' כדפירש"י וז"ל ולא אמרו שיחזור וידין אלא דלא הוי השותף במתא כשבא לדין משמע דכשאין השותף בעיר יכול לחזור ולדון עם הנתבע ומה שעשה הראשון אינו כלום אבל אם השותף היה בעיר כשהלך לדין עם השותף חבירו שוב אינו יכול השותף השני לערער דמסתמא ידע וסבר וקביל מאי דעביד חבריה וכן פי' הר"ן בחדושיו בה' וז"ל אבל איתיה במתא מסתמא ניחא ליה במאי דעביד חבריה וממילא יכול אחד מהשותפין לדון עם הכל וכ"נ בפירוש מדברי הרמב"ם פ' ג' מה' שותפים אלא שפירש דהיכא דליתיה חבירו במתא מצי הנתבע למימר לא אדון עמך אלא על חלקך מש"כ דעת הרשב"א והרא"ש דלדעתם צריך הנתבע לדון עמו על הכל אעפ"י שלא יזכה השותף יכול השני לחזור ולדון עמו וכמו שאבאר לקמן בס"ד מכאן נראה כיון שיהודה היה חוץ לעיר ומורשה ר' תבעו במקום שלא היו שם ב' השותפין הנז' יכולי' לחזור ולומר אין אנו מרוצים ומפייסים במה שעש' ר' ולא המורש שלו ומצאתי שתי תשובות מביאם הב"י סי' ע"ז ח"מ וז"ל ר' שלוה מיעקב ומת יעקב והניח שני בנים ש' ולוי והנה ש' איננו כאן ולוי תובע מר' כל החוב והשיב לוי יכול לתבוע כל החוב חלקו וחלק אחיו בין שאחיו כאן ובין שאחיו במדינת הים והביא ראיה בהני בי תרי כנ"ל עוד תשובה אחרת בסי' פ"ב וז"ל שנים שהלוו לאחד ובא א' מהם ותבע החוב כלו מסתברא שיכול לתבוע החוב כלו דכל שהלוו בשטר א' כשותפין נינהו ולכאורה סבור הייתי לומר דכיון שיכול לתבוע החוב כלו שאין השותף השני יכול לתבוע מן הלוה כלום דאי מצי למיהדר ולמתב' מיניה לקתה מדת הדין על הלוה שיעמוד עתה בדין עם האחד על הכל ואחר ימים יכול לחזור השותף השני לתבוע ממנו ולמה לא יאמר לו מתחלה הלוה לתובע הא' איני דן עמך אלא על חלקך דבחלק שותפך לא בעל דברים דידי את אלא שמצאתי שכן דעת הרא"ש כמ"ש הרשב"א וכמו שהביא בנו בעל הטורים בסי' הנ"ל אבל דעת הרמב"ם שאינו יכול הראשון לכוף לנתב' לעמוד בדין אלא על חלקו אבל לא על חלק חבירו ע"כ מה שראיתי לכתוב כפי פרש"י דולא אמרן הנ"ל אבל מצאתי הגהה באשרי בפ' מי שהיה נשוי והיא במרדכי בפרק הנז' ז"ל אמר רב הונא שני אחים או שני שותפים שיש להם דין עם א' מבני העיר והלך א' מהם והלך הנשאר לדון עמו מעכשיו קיימים כאלו עשאו שליח אבל ישנו בעיר צריכים ב' לבא הרי נראה בפי' הפך מה שפרש"י אלא דלא אמרן נהדר אדלעי' דאמר לא מצי אידך למימר לאו ב"ד דידי את אלא שליחותיה קעביד והשתא אמרינן לא אמרן דשליחותיה קעביד אלא היכא דלא איתיה במתא אבל איתיה במתא איבעי ליה למיתיה ואם לא בא שותפו עמו מצי הנתבע למימר לב"ד דידי את יבא שותפך בהדך כיון דשניכם בעיר ושניכם יש לכם תביעה אולי צריך שתבאו שניכם או שירשה לך בהרש' ועתה אם אנו דנין נדון זה שלפנינו כדין שאין חברו בעיר שהרי ברח הנתבע והשות' או מורש' שלו תבעו במקום שאין שם השותפין מה שעשה עשוי ואינו צריך לחזור ולדו' עם אלו השותפין מטעמ' דהשותפין שלוחים זה לזה ומה דעביד חד ניחא ליה לחבריה אמנם עדיין יש ספק אם יש לדון נדון דידן לדמותו לדאיתי' במתא כיון דמסתמא הני שותפי ידעי' מה שעשה השותף האחד שהשתדל לעשות מורשה בעדים וא"כ אית לן למימר דניחא להו במה שעשה שותפם או מורשה שלהם וא"כ אין אנו יכולין לחזור ולערער על הנתבע וזה כפי הפי' הראשון וכפי פי' השני נמשך להפך שהרי כיון שהיו השותפים בעיר היה צריך שכלם יעשו המורשה וכיון שלא נעשה המורשה בשם השותפים יחד היה יכול הנתבע לומר איני רוצה לדון עמך על הכל ומי הכניסו לדון עם המורשה של ר' וא"כ השותפים יכולים ג"כ עתה לומר אין אנו רוצים במה שעשה מורשה של ר' והא בהא תליא כך נראה לע"ד ומעתה אני אומר שאם נחשוב נדון זה כאלו הוא בעיר. נמצא שזה הנתבע פטור במה שעשה עם המורשה כפי דעת פרש"י והנמשכים אחריו דכשישנו בעיר אינו יכול השותף הב' לחזור ולדון עם הנתבע כנז' אמת דאכתי נר' מדקדוק לשון הטור שאפילו שב' השותפין בעי' אין הנתבע נפטר אא"כ ידעינן דידע השותף הב' כשהוליכו השותף האחד לנתבע לדין שכ"כ בסי' ע"ז וז"ל אבל אם חברו בעיר ושמע ולא בא משמע דתרתי בעינן חדא שיהא בעיר וב' דשמע כשחברו הלך לדין אם הנתבע ולא בא אבל אפילו שהיה בעיר אי לא ידע חברו כשהלך לדין מצי למימר איני רוצה במה שעשה שותפי ואם לא באתי לפי שלא ידעתי אעפ"י שאינו נראה כן מפשטא דגמרא אלא שהכל תלוי אם ישנו בעיר אם לא שאם ישנו בעיר מסתמא ידע דלאו כל כמיניה לומר דלא ידע ואם אינו בעיר אז נאמן לומר דלא ידע ואין לנתבע לומר ידעת וכמו שכן נר' בפי' מדברי הר"ן כנ"ל אבל בדברי הטור נראה דתרתי בעינן ובפרק שבועת הפקדון מצאתי שכתב הרא"ש הלשון שכתב בנו בסי' הנז' שכתב וז"ל ושמעינן מינה דב' שהפקידו אצל א' ובא אחד ליטול חלקו אין שומעין לו אלא אי איתיה לחבריה במתא ושמע ולא אתא כו' עד ואם מודה יהיב ליה כולי' ממונא כיון דידע חבריה ושמע ולא אתא ע"כ נר' דבעינן דידע חבריה והטעם איפשר לומר דכי איתיה במתא וידע ולא בא ודאי ניחא ליה במאי דעביד חבריה אבל אי ליתיה במתא אע"ג דידע מצי למימר אני לא הייתי יכול לבא קנצי למלין דהאי דינא דנ"ד אין ולא ורפיא בידי דמצד אחד אי חשבינן נ"ד דאיתיה במתא לדעת פירש"י והנמשכים אחריו פטור הנתבע ולדעת הגהת המרדכי יכולים השותפים לחזור ולדון עמו ואם נ"ד זה בדליתי' במתא לדעת פרש"י והנמשכים אחריו צריך הנתבע לחזור ולעמוד לדין עמו ועם אלו השותפים ולדעת ההגהה אינו צריך באופן שלכל הצדדין לא נפיק מידי מחלוקת ועל זה אני אומר המוציא מחבירו עליו הראיה אך שאני מטיל תנאי שעכ"פ צריך שיקבלו השותפין חרם סתם שלא ידעו ולא נתפייסו במורשה ששלח השותף שלהם וסברו וקבלו וכמו שהביא הטור הלכות שותפות סימן קע"ו ובסוף סי' קנ"ב ולפי ששמעתי שטוענין השותפין הנז' שאינם רוצים במה שעשה המורשה לפי שטעה השליח בדבר מפורסם וניכר לכל אומר אני דמשום האי לא איריא דכיון שההרשאה כתובה כסדר הנהוג שנותן לו רשות לתת ולמחול כו' אפילו הכל הוי מחול ואפילו לא היה כתוב כ"כ כבר כתבו הפוסקי' הרמב"ם פ"ג מה' שלוחין ושותפין הטור סי' קכ"ג בא בהרשאה שמחל לנתב' כו' עד לא עשה כלום שזה יאמר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי לפיכך אם התנה עמו בין לתקון בין לעוות אפילו מחל לו הכל מחול וכ"ש אם פירש מחילתו כמחילתי כו' ומטעם שעשה מורשה ראובן מורשה אחר ודאי שלא היה יכול לעשות כן אם לא היה מפורש בהרשאה כן וברוב ההרשאות שאנו רואין אין אנו נוהגין לכתוב כן ומ"מ אם פי' שנתן לו רשות לעשות שליח גם מטעם זה מה שעשה עשוי ומ"מ נחזור לעיקר הדין מן הטעם הנ"ל שמי שהוא מוחז' נאמן ויכול לו' הבא ראיה וטול נאם הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |