שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/קלג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן נתן לשמעון מ' זהובים צרורים וחתומים שיתנ' ללוי בשאלוניקי וכאשר בא שמעון בשאלוניקי הלך לבית לוי ונתן הכיס מהזהובים ביד אמו של לוי שלא מצאו בבית וכשבא לוי לביתו נתנה אמו הכיס מהזהובים הנז' ובדק בחותם ומצאו רפוי כנר' שלבד נטלו אותו וחזרו להדבקו דבק לא טוב וכשבא למנות הזהובים מצא י' מהם חסרים כי לא מצא כי אם שלשים ילמדנו מורינו וגאוננו אם חייב שמעון המביא הפקדון באחריות העשרה זהובים ושכמ"ה:
תשובה לכאורה נר' שש' היה פטור מטעם מתני' דתנן פ' המפקיד דכל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד ומהאי טעמא הסכימו הפו' ז"ל דאע"ג דקי"ל שומר שמסר לשומר אפי' ש"ח לש"ש דעלויי עליי' לשמירתו חייב אפי"ה כתבו דהני מילי שמסרו לשומר דעלמא דלאו א' מאנשי ביתו אבל אם מסרו לאשתו ובניו של המפקיד אמרי' כל המפקיד ע"ד אשתו ובניו וה"ל המפקיד ר' ד"מ כאלו הוא עצמו נתן ליד אשתו של ש' הנפקד או אצל בניו א"כ היה נר' דהכ' נמי היה נר' מהאי טעמא לפטור את ש' שיש לנו לומר שר' שמסר לש' פקדון זה שיתן ללוי אשתו של לוי או אמו או אנשי ביתו כידו כך היה נר' אך כד מעיינינן ביה שפיר אשכחנא דינא דלאו הכי הוי שהרי כתב הרש"בא בתשובה הביאה ב"י ח"מ סי' פ"ג בסוף ז"ל ראובן שאמר לש' תן לי מנה שיש לי בידך והשיב ש' כבר פרעתי לאשתך אם אשת ר' בת דעת והוא מניח' ליש' וליתן ישבע שמסר לה ופטור ע"כ הרי דדוקא שהאשה רגילה לישא וליתן משום הכי פטור הא לאו הכי חייב ואם איתא דאית לן ללמוד מדין שומר מאי טעמא היכא דאינה נושאת ונותנת מחייב הרש"בא אפי' שאינה נושאת ונותנת יהא פטור מטעם דלא גרע משומ' שמסר לשומר פטור היכא דמסר לאשתו או לאחר מאנשי ביתו אלא ודאי דלא דמי כמו שאבאר בס"ד עוד תשובה גדולה מזו הביאה בסי' ע"ג וז"ל כתב הרש"בא הנשבע לחברו ליום נודע והגיע הזמן והמלוה אינו בעיר הדבר ברור שהוא פטור לגמרי עד שיבא מלוה ויטול וליתן אותם ביד אשתו ובניו אינו צריך שהרי אפי' נתנם בידם אינו פטור בכך ואין זה פרעון גמור ואע"פ שאם נתנו בידם אינו יכול לחזור בו מ"מ פרעון גמור לא הוי שהרי חייב באחריותו כדתניא בסוף פ"ק דגיטין הולך מנה לפ' כו' ול"ש אחר ול"ש אשתו ובניו סתמ' לא מבעיא דליכ' למימר וליתן אותם כו' אינו צריך אבל אדרבא הול"ל שחייב ליתן ביד אשתו ובניו לצאת ידי שבועה וכמ"ש הרש"בא בתשו' שם שאם המלוה הניח מורשה לתבוע ולהורות בו שלוחו של אדם כמותו הכא נמי אם היה שיד אמו או אשתו של אדם הל"ל שחייב לפי שידם כידו אלא ודאי דאית לן למימר דדוקא גבי מפקיד הוא דאמרינן דאדעתא דהכי נתן דידע שאין אדם יכול להשמר מבני ביתו כי כלם יודעים מצפוניו ומסתריו ואי אפשר לאדם להשמר וכיון דהכי הוא אדעתא דהכי נחית המפקיד לתת והנפקד לקבל אבל שליח שקבל מהמשלח פקדון ליתן לפ' אין המשלח משלחו (אלא) ליתן ביד שום אדם אלא ביד מי שיש לו לקבל שמי יודע מה רוצה מי שיש לו לקבל לעשות מאותו פקדון ובודאי קפיד המשלח שיביא השליח הפקדון בידו ממש והוא המקבל יעשה מה שירצה ולכן נר' בעיני דמהאי טעמא שכשהאשה נושאת ונותנת בבית אם נתן בידה יצא כי היא יודע' משא ומתן של בעלה נמצא לע"ד שמעון פשע פשיעה גמורה וחייב וכ"ש אם יודע שהיה מי שנשתלח לו הפקדון בעיר הנראה לע"ד כתבתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |