שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/קכב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן שלח סחורה למכרה לשמעון פקידו שהי' פורע לו שכר טרחו ב' למאה כמשפט הסוחרים ומכר הסחורה הנז' ללוי בהמתנת זמן ונשבר לוי קודם פרעון הסחורה והתחיל המפקיד הנז' להתפשר עמו יען קבל שכר טרחו מנכסי ראובן שהיו בידו ולא הספיק להתפשר עם לוי וילך לו למקום אחר וכשמוע ראובן כי שמעון אינו במקום לוי לגבות ממנו הסחורה שמכר לו הרשה ראובן ליוד' לגבות מלוי ולוי טען שכבר פרע לשמעון סך מה מהסחורה ודחה ליאודה שעליו בטענה זו ויאודה גלה אזן ראובן על טענת לוי וכתב לשמעון שישים לדרך פעמיו ללכת אל המקום אשר לוי עומד שם ולא שמע בקולו שזו הוכחה גדול שכדברי לוי כן הוא שפר' לו סך מה מהסחורה שקנה ממנו וטען שמעון שבידו שטר חוב על לוי מסך גדול יותר ממה שחייב לו לעת כזאת לפי שכבר פרע לוי לשמעון קצת החוב ולוי טוען שהשטר ההוא אשר בידו הורע כחו לפי שבידו כתב קבלה שקבל מיד לוי קצת החוב בפעמים רבות וטוען שיש לו עדים נאמנים מאד שנתן ופרע לו סך מעות אחרות שלא לקח ממנו כתב קבלה כי בטח שיודה על האמת מאחר שיש לו עדים וב"כ וב"כ נפטר לוי לבית עולמו וחל"ש והלך החבל אחר הדלי בשחת לבי בפטירת לוי ועפ"י הדברי' הנאמרי' באמת תובע בדין ראובן משמעון שישלם לו סחורתו שמכר ללוי כיון שפשע פשיעה גדולה כזאת וימנע מלילך אליו בעודנו חי כדי לעשוק לראות הסך שטען לוי ליאודה שכבר פרע לשמעון הסך הנז' יורינו מורינו מורה צדק נפלאות מתורתו על הדין ועל האמת:
תשובה כבר היה אפשר לפשוט שאלה זו מתוך תשובת מהרר"י בעל ת"ה ז"ל שכתב וז"ל ראובן המציא חוב בטוח לשמעון וקבל שכר ממנו על ככה לאחר זמן נפל קלקול בחוב שיצטרך טרחא לתקון כדי שלא יהיה יאוש ורוצה שמעון שראובן יטרח אותה טרחא הואיל והוא המצי' לו וקבל שכרו וראובן אומר לא נדרתי לך כלו' בשביל החוב ובטו' היה כשהמצאתיו לך ומה שקבלתי בשכר סרסרו' קבלתי ולא בשביל שיהיה אחריות החוב עלי תשובה יראה דלפי סברת הלב לא יתחייב ראובן כלל לטרוח כלום דלמה יתחייב לתקן קלקול הנולד שלא בגרמתו מזלו דשמעון גרם שהיה בטוח החוב מתחלה אמנם אשכחן בתלמוד' ממש כה"ג שחייבו חכמים למקבל שכר לטרוח בדרך זה עד הא קמן בשומ' שכר אעפ"י שכבר נפט' מהבעלים בשבועתו ובאונס נגנבו ממנו כדפרש"י בליסטים מזויין מ"מ הואיל ונהנה בקבלת שכר צריך הוא לשלם ויטרח ויחזור על הגנב להוצי' ממנו כיון שהוכ' ולית ליה פסידא כ"ה נמי בנ"ד שנהנה ראובן ג"כ בקבלת שכר ולא מטא ליה פסיד' שהרי רוצה שמעון לתת כל היציאה שיהי' על החוב לפי שראובן יוד' לטרוח יותר דשחייב ראובן לטרוח ולחזור שלא יהיה ממון חבירו נאבד הואיל ומתחת ידו יצא הדבר ע"כ " מה שראיתי לכתוב בתשובת הרב הנז' ונראין הדברים ק"ו ומה התם שלא היה מוטל כלל על ראובן לטרוח שהרי שכרו לא היה אלא בשביל הסרסרות לבד אפ"ה כתב הרב הנז' שחייב לשלם ולחזור על החייב בנ"ד שכפי הנראה המנהג ודאי הוא שמקבלים שכר טרחם ועמלם עד יוציאו לאור כל מה שנושאים ונותנים עאכ"ו שחייבים לשלם ואעפ"י שנאבד כיון שפשע ולא עשה מה שהיה מוטל עליו לעשות הרי הוא חייב:
ומעיד אני עלי שמים וארץ שמורי הרב הגדול כמהר"ר יוסף טאיטצאק ז"ל היה מחזיק תשובת הרב הנז' כתשוב' אחת מהרא"ש ז"ל א"כ כדאי הוא לעשות מעשה ולחייב לשמעון פקידו של ראובן בכל ההפסד שנמשך מחמת שלא שמע בקול ראובן ללכת שם ולהשתדל לבר' וללבן החוב ואפי' לא היה מתרה בו ראובן שמעון מעצמו היה מחוייב להשתדל בכל עוז ותעצומות לגבות הסחור' שנמכרה ע"י כמו שהוכחנו ולא הייתי צריך אני לשבח לרב הנז' כי גדול כבודו ממה שפי יכולה לספ' אלא לפי שראיתי מהר"י קארו זצ"ל הביא התשובה הנז' וכ' עליה שדבריו מגומגמים קצת לכן כתבתי כיון שמורי הרב ז"ל היה סומך על דברו כעל דברי הרא"ש ז"ל א"כ יכול הייתי לסמוך עליו לבד בפי' ולא הייתי צרוך להאריך עוד אלא שראיתי להורות הדין ועקרו ומקורו ושרשו ממ"ש בגמ' ש"ש חייב בגנבה ואבדה ופטו' מן האונסין עד שכתב הטו' וז"ל שומר חנם כיון ששמ' כל צרכו פטור אבל שומר שכר אפי' הקפהו חומה של ברזל אין אומרים אלו היה שם והיה יכול להצי' חייב ואם לאו פטור אלא אומרים אלו היה שם היה יכול להציל וחייב לעולם בגנבה ואבידה אלא א"כ היה שם ולא היה יכול להציל ע"כ. הרי בנ"ד הדבר ברור שחייב שמעון ואינו יכול לומר אפי' הייתי שם לא הייתי יכול להציל אלא יש לנו לומר אלו היה שם היה יכול להציל וכיון דפש' לצאת משם ולבלתי חזור שם פשיטא פשיטא שחייב לשלם לר' כל מה שהפסידו עוד כתב הטור שם וז"ל באו לסטים עליו או ארי ודרס אם אפש' לו לקבץ רועים שיחזרו לו להציל חייב לקבצם וליתן להם שכר עד כדי הבהמה שדרס וחזר ולוקח מב"ה מה שנתן להם ואם לא עשה כן חייב מכל זה מוכח בפי' שש' זה היה חיי' להשתדל בכל עוז ותעצו' תעלומות דעתו ורוח מבינתו להציל החוב מלוי החייב אפי' לא היה התרה בו ראובן וכ"ש וק"ו עתה אחרי ההתרא' שנתרשל ונתעצל ולא הלך לדרישתו שחייב שמעון לשלם לו כל החוב בכל מכל כל מן הטעם שיש לנו לומר אלו היה שם היה יכול להציל והדבר פשוט בעיני כתבתי וחתמתי שמי אני הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |