שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/קיח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
לשרי צבאות ראשי העם רבני גאוני חכמי שאלוניקי אשר שם ישבו כסאו' למשפט מעשה שהיה כך היה ראובן לקח בגדי' בהמתנה בויניציא מסוחר אחד יון בעד ששה חדשים ונכנ' ערב ש' בהיות כי ראובן בא בתוגרמ' וקודם בא ראובן בתוגרמה שלח לוי שותפו של ר' נכסים ליד אשר ביויניצי' ושמעון הערב ידע איך שלח לוי שותפו של ראובן נכסים ליד אשר מאשר תוך הזמן נתעורר בעונות המחלוקת וקם ש' הערב ופרע החוב שהיה ערב בו מכל כך נכסי גיסו קודם הזמן מהחיוב ולא חשש לבקש מאשר הנכסים מראובן שהיו נמצאים לידו כדי לפרוע החובות וקודם הגעת זמן הפרעון שהיה ערב נלכדו בעונות נכסי ראובן שהיו ביד אשר בידי המלכות והרי הם כעת מופסדי' לסבת שמעון הערב ועתה כותב שמעון הערב לראובן פה תוגרמה שיפרע אותם החובות לאחי גיסו כי שם בויניציאה פרעם גיסו של ש' וראובן טוען ואומר כי איני רוצה לפרוע כלל בהיות כי נכסי היו שם והוא היה גרמא שנפסדו נכסי והיה לו לבקש נכסי מיד אשר ולא כי פרעם מנכסי גיסו כדי להבטיחם ועוד כתב ש' עתה מויניצי' איך מסר לידו אשר מנכסי ראובן החייב י"ג גלופקדים גדולים כדי למוסרם ליד יהודי אחד מתושבי ויניצי' כדי שיהיו בטוחים ואז שלקח' בידו למה לא נתנם ביד היון הסוחר כדי לצאת הוא מהערבו' וכדי שיובטחו ג"כ הנכסים דכי נמצא יותר בטחון מזה לצאת מהחוב בלי שום נזק והפסד לכן בא בלשון בקשה רבותינו תעיינו בעין שכלכם הזך והבהיר וחפץ ה' בידכם יצלח ומאת ה' תהיה משכורתכם שלמה ויצא לאור משפט ואיש על מקומו יבא בשלום ושלום תורתכם ירבה לעד אמן:
תשובה הא ודאי צריך לפנים דהא אם באנו לחיי' לש' מטעם שהוא גרם שנפסדו נכסי ר' שהיה יכול לפרוע בהם לב"ח הגוי נראה ודאי שאין די בזה לחייב לש' וכמו שאבאר הטעם כי ידוע המחלוק' שנפל בין הפוסקים לידע ההבדל שיש בין דינא דגרמי לגרמא בנזקין כו' וכמו שכתבתי במקום אחר ע"ש ומ"מ נראה בעיני שש' יכול לפטור עצמו מראובן מן הטעם שאומר והוא זה קי"ל הפורע חוב של חברו אין חברו צריך לשלם אפי' המלוה היה דוחקו לפרוע ואפי' היה החוב על המשכון והלך זה ופרע למלוה ונטל המשכון צריך להחזירם ללוה ולדעת רש"י קי"ל בכל חוב מיירי וכן דעת הרמב"ם ז"ל והרבה מן הפוסקים אע"ג דר"ת סבר דלא מיירי אלא בפורע חוב מזונות אשתו מ"מ רבים פליגי עליה והרי"ף ז"ל ראש הפוסקים הכי ס"ל וכן דעת הרשב"א ז"ל שכתב בתשובה הביאה ב"י בח"מ סי' קכ"ח וז"ל הקהל לוו מגוי אלף דינרי' והגוי משכן בהמות היהודים ובעלי הבהמות פחדו שלא ימותו ופדו אותם והקהל טועני' שאינם חייבים לשלם תשו' אין זה כפורע חוב של חבירו שזה מוכרח כו' עד דכשותפי' הם ומחמת כלם לוו וכלם חייבים לשלם הרי כתב דהוא נמי סבר כהרי"ף ז"ל ורש"י ז"ל ומש"ה הוצרך לתת טעם דשותפים הוו וק"ל וכתב הרמב"ם ז"ל פ' ב' מה' מלוה ולוה ז"ל ערב שקדם ונתן לב"ח את חובו הרי זה חוזר וגובה מן הלוה כל מה שפרע ע"י אעפ"י שהיתה מלוה ע"פ או בלא עדים כלל בד"א כשאמר לו הלוה בעת שנעשה ערב ערבני ואשלם אבל אם עמד ברשות עצמו ונעשה לו ערב או קבלן או שאמר לו הלוה ערבני ולא הרשהו שיתן ופרע החוב אין הלוה חייב ליתן כלום וכן הפורע שטר חובו של חברו כנ"ל וכתב הרב המ"מ ז"ל מדקדוק רבנו הוא שאם אמר לו הלוה הכנס קבלן בעבורי אעפ"י שלא הרשהו לשלם אם קדם הקבלן ופרע מדעתו חייב הלוה לשלם והטעם בזה שכיון שהוא נכנס קבלן מחמת דברי הלוה והמלוה היה יכול לתובעו ולנוגשו אם פרעו ולא המתין שיגשהו הרי זה חוזר וגובה מן הלוה אבל אם אמר לו להכנס ערב ולא הרשהו לשלם כיון שהמלוה לא היה יכול לנוגשו אלא אחר העמדת הלוה בדין וזה קדם ופרעו הרי דין הערב כדין איש אחר שפרע חובו של חברו שאינו חייב לשלם ע"כ. למדנו מכאן דאע"ג שהפורע חובו של חבירו אבד מעותיו כנ"ל מ"מ היינו דוקא אחר שאינו קבלן אבל קבלן או ערב שאמר הלוה שלם וקדם ופרע חייב לפרוע לערב ומ"מ אפי"ה היינו דוקא שפרעו בזמן שהיה יכול לנוגשו המלוה ללוה או לקבלן הא אם פרעו בזמן שלא היה המלו' יכול לנוגשו כנ"ד נראה ודאי כאחד שפרע חוב חברו שאבד מעותיו ואין הלוה חייב לו כלום ונראה שהרב מ"מ כן דעתו אעפ"י שיש חולקם שהרי כתב הנמקי ז"ל בחדושיו על הרי"ף בסוף מסכת בב"ב וז"ל ולענין ערב או קבלן שפרע קודם זמנו למלוה ולא אודעיה ללוה ועדין הלוה בחיים אומר מורי הר"ם שגובה מן הלוה אם העדים מעידים שלא פרעו אח"כ דלא מפטר מטעמא דפורע חובו של חברו דהתם הוא משום דליכא על הפורע שום שעבוד כו' עד ואפי' היה ערב סתם וכ"ש אם היה קבלן וכ"כ הריטב"א ונ"ד נראה דמדמינן ליה לקבלן ודאי כיון דהוי גוי דגוי בתר ערבא אזיל ומ"מ כיון שפרט זה ללוה הגוי קודם זמן הפרעון חזר הדין להיות כערב ישראל סתם דזיל בתר טעמא שכתב הרב מ"מ בזמן שלא היה יכול המלוה לנוגשו כו' כנ"ל א"כ גם עתה כאשר פרע זה לא היה יכול הגוי לנוגשו וחזר להיות כפור' חוב חברו כו' וא"כ לדעת הרמב"ם ז"ל שמעון פטור וכן לדעת המגיד ז"ל שהסכי' לדעתו בזה ואפי' שאפשר שהרמב"ם מרחיב הענין מ"מ בזה שאמרנו כתב המגיד ז"ל שהסכים לדעתו ואפשר לומר לע"ד דבנ"ד אפי' הראב"ד יודה אם דעתו כרש"י שהפורע חוב שאינו ערב שהלוה פטור גם הכא ש' הטור אע"ג דכתב הוא דבערב חייב והטעם דע"כ לא מחייב התם הראב"ד ז"ל ללוה שיפרע לערב אלא היכא דלא מטי ליה פסיד' ללוה דליכא מלתא אחריתי אלא שמא היה הלוה מפייס כו' אבל בנ"ד דאיגלאי ריעותא ורגלים לדבר שלא פרע זה הערב אלא כדי להציל ממון גיסו ולאב' ממו' החיי' היינו ראובן בהא ודאי מודה הראב"ד שאין הלוה חייב לפרוע לערב וא"כ נראה לע"ד דלדעת הרמב"ם ז"ל ראובן פטור וכן דעת המ"מ ז"ל שהוא אחרון אפי' היו אחרים חולקים היה יכול זה לומר קים לי כפ' כ"ש השתא דאיכא למימר דכ"ע מודו כיון דאיכא רגלים לדבר דהא דלא אודעיה היה כדי לפרוע הוא ולהבטיח נכסיו או נכסי גיסו דאל"כ למה לו לטרוח ולבקש מעות בלא צורך לפרו' קודם הזמן אלא שניכרי' דברי אמת ולכן אני אומר שלע"ד ראובן פטור מלשלם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |