שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/פו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן הלוה לשמעון וללוי מנה בערבות זה לזה ונהיה ערב יאוד' בעד שניהם ובעד כל אחד משניהם בפני עצמו על כל המנה הנז' בשטר כתוב וחתום כראוי ואחר עבור זמן מה הלך ראובן אצל יששכר וזבולון וא"ל הנה חייבים לי שמעון ולוי מנה רצונכם להיותכם לי ערבים בעדם והשיבו לו הן ובכן חייבים ליששכר וזבולן בשטר חיוב ערבות בקנין על כל המנה הנז' בעד החוב של שמעון ולוי' הנז' אחר זמן קודם גבותו ראובן הנז' המנה הנז' מתו שמעון ולוי הנז' החייבי' והלך ראובן אצל יששכר וזבולון ותבע המנה הנז' בכח שטר הערבות הנז' אשר התחייבו לו כנז' ונתנו לו התנצלות באמרם שדחיק' להם שעתא ושיתן להם זמן מה שיוכלו לצאת ידי חובתם ושהם יקבלו עליהם הסך הנז' כמלוה ורשו וכן עשה ראובן הנז' וזקף עליהם המנה הנז' במלוה גמורה בשטר כתוב וחתום כראוי לזמן קצוב בחיו' שניהם יחד וכל אחד בפני עצמו על הכל אח"כ קודם גבותו החוב הנז' הלך לו אצל יאודה הערב הראשון ותבע ממנו המנה הנז' מצד הערבות שנתחייב בעד שמעון ולוי וענה יאודה הנז' יצאתי כבר מהערבות הנז' אחר שזקפת המנה הנז' על יששכר וזבולון כמלוה ורשו ומה לרדף אחרי וראובן טוען שמעולם לא הוציא את יאודה מהערבות ומה שעשה להכתיב החוב הנז' על יששכר וזבולון כנז' היה להבטיח מעותיו עתה ילמדנו רבינו הדין על האמת ומשפט ישר אור איזה יכשר בטענותיו ולהצדי' צדיק בדינו כי מעם האדון מקור חיים הם למוצאיהם ובאורו נר' אור:
תשובה חכם פ' אלמוני פשיטא שהדין עם ראובן לגבות חובו מיאודה הערב דכל זמן שלא נסתלקו שמעון ולוי מחוב לא נפטר הערב מהערבות ואע"פ שזקף החוב ראובן על יששכר וזבולון כמלו' ורשו מ"מ לא נפטרו ראובן ושמעון כיון ששטר חוב שלהם עדיין קיים ביד ראובן הדין עם ראובן כי לא זקף החוב על יששכר זבולון אלא להבטיח מעותיו אבל לא סלק את שמעון ולוי משעבודם מפני כך וכל זמן שראובן לא גבה חובו מיששכר וזבולון לא נסתלק שעבוד החוב מעליה ומכיון שמתו ש' ולוי חוזר ראובן על הערב יאודה לגבו' חובו כדין כל ערב שמת הבעל חוב שחוזר המלוה על הערב ול"מ אם מתו שמעון ולוי קודם הגיע זמן הפרעון יאודה חוזר על הערב לגבות אלא אפילו אם היה מגיע זמן הפרעון קודם שמתו שמעון ולוי והמלוה נתרשל לתבוע מהם ומתו אח"כ ומ"מ עדיין היה משועבד הערב לפרוע בהם וגדולה מזו כתב הרמב"ן בתשו' הערב שבא אצל המלוה בזמנו והתרה בו בפני עדים שיתבע ממונו מהלוה ואם לאו יפטר מהערבות ולא רצה המלוה והאריך הזמן ללו' אין הערב נפטר בכך וכ"ש בנ"ד שיאודה הערב לא התר' למלוה שיגבה חובו מהם קודם שימותו שהדבר ברור כשמש שלא נסתל' הערב מהחוב ועתה כל החוב מיאודה הערב ולא מבעיא לדעת הרמב"ם דסבירא ליה ששנים שערבו לאחד תדון המלוה ליפרע מאיזה מהם שירצה אלא אפי' לדעת הרמב"ן והראב"ד דסבירא להו שלא יפרע מאחד מהן הכל אלא גובין מהן מחצה מזה ומחצה מזה הכא בנ"ד פשיטא דמודו שיוכל לגבות כל החוב מיאודה ערב דע"כ לא אמרי הני רברבי שגובה לחצאי' אלא לערבים שערבו יחד למלוה אבל הכא שהמלו' שעבד כל חובו על יאודה הערב תחלה אע"ג דאחר זמן הוסיף בערבוה להבטיח מעותיו לא מפני זה גרע כחו שהיה לו על הערב תחלה לגבות כל חובו ממנו מצי ראובן לגבות כל החוב מיאודה הערב כל זמן ששטר חובו שיש לראובן על שמעון ולוי קיים וזה פשו' ע"כ דברי המחייב ליאודה הערב אבל דברי החולק עליו הם אלה ואני אומר כי לא צדק המשיב דכיון דזקף החוב על יששכר וזבולון הרי זה כאלו הוא גבוי וזקיפה בכל מקום כגבוי' חשובה ע"כ וא"כ נסתלק יאודה מהערבות ואין זה צריכא לפנים ואני אומר שאין בדברי המציל ליאודה הערבות ממש ודבריו תמוהים מאד בעיני כי מצד הטעם שאומר שכיון שזקפו עליו במלוה כגבוי דמי איני יודע איך אפשר לכתוב אלו הדברים כ"כ בפשיטות שהם להפך שגאוני עולם הרבני' המובהקים אשר מימיהם אנו שותים ועליהם אנו נסמכים כגון הרמב"ם ז"ל וסמ"ג ז"ל ובע"ה ז"ל כלם כתבו דשמיט' משמט אפי' בשטר אפי' שיש בו אחריות מטעמא דלא אמרינן כגבוי דמי דאין הלכה כב"ש דאע"ג דמהררי"ק ז"ל כתב דאמרי' כגבוי דמי לא שבקינן הני גאוני עולם רבנים מובהקים למיזל בתר מהררי"ק ז"ל ובפרט בהיות הריב"ה דהוי בתרא טובא ודרכו להביא סברות וכאן לא חש להביא שום סברא אלא כתב הדין כדברי הרמב"ם משמע ודאי דהכי הלכת' וכ"ש דאפי' לדידיה לא אמרינן גבוי הוי אלא כגבוי ולא גבוי ממש אלא דמהני זקיפת המלוה דלא משמט משום דהוי כמו סיים לו שדה או שדה שעשאו אפותיקי דמלו' איקרי ואיכא מאן דאמר דכי האי גונא אין שביעית משמט אפילו דבשאר שטרות שביעית משמט הכא לא משמט משום דבשאר שטרות קרינן בהו לא יגוש אבל היכא דסיים לו שדה פ' לא קרינן ביה לא יגוש דנגוש ועומד הוי אבל בשאר שטרות אפי' להכי לא מהני א"כ לא צדק המציל ליאודה מן הערבו' וק"ל ועדיין לא נתיישבה דעתי עד שראיתי להביא סמך לדברי שהדין כן וזה שכתב רב אלפס בתשובה הביאה הריב"ה בח"מ וז"ל כתב רב אלפס בתשו' שאין חלוק במעמד שלשתם בין יאודי לגוי לפיכך ישראל שאמר לגוי מנה שיש לי בידך תנהו לישראל פ' הואיל ונתרצה הישראל המקבל לחזור על הגוי סלק את עצמו מהישראל ואין לו לחזור עליו אפי' שלא יתן הגוי כלום איהו דאפסי' אנפשיה שנתרצה לסלק עצמו מהישראל בעל חובו ולחזור על הגוי עכ"ל ויש לדקדק בדברי הרי"ף למה האריך כל כך לומר שנתרצה לסלק עצמו כו' אלא איהו ז"ל אזיל לשיטתיה דכל מעמד שלשתם הוה ליה כאלו סלק עצמו מבעל חובו בפירוש ואין צריך לפוטרו בפי' וכמ"ש הריב"ה בשמו בסי' קכ"ו וז"ל ואם לאחר שהעמיד ראובן לשמעון אצל לוי במעמד שלשתם לקבל מה שהיה לו בידו כדי שיפרע מחובו ונתרצה ליתן לוי לשמעון ואח"כ דוחה לוי לשמעון ורוצה שמעון לתבוע מראובן בזה כתב רב אלפס שאינו יכול שיאמר לו ראובן משע' שנתרצת מלוי נפטרתי ממך בזה הוא שלוי היה חייב לשמעון והמחה שמעון אצל ראובן שנמצא שראובן היה חייב לשמעון ובזה עשה מעשה פרעון ולכך כתב שנסתלק ראובן משמעון וטעם זה נתברר בפי' בבעל התרומות שכתב בשם הראב"ד שאין צורך לפוטרו שיכול לומר הלוה למלוה גברא יהבי לך בחריקאי דהוה חייב לי הרי לך בפי' שלא נפטר שמעון מראובן אפילו לדעת הראב"ד והנמשכים אחריו אלא משום שפרע שמעון לראובן בחוב שהיה חייב לו לוי אבל בנ"ד שלא נתן יאודה לראובן שום דבר איך אפשר לומר שיוכל יאודה להפטר מר' הא ודאי הם דברים שאין להם שחר וק"ו לדעת רב האי גאון ור"ת והרא"ש ז"ל ובעל העטור ז"ל דבכלהו סבירא להו דבמחאה אינו פטור הלו' אם לא פטרו בפי' ואם דבר כזה שמקבל מלוה בחובו מה שנותן לוה אפי' הכי אינו מועיל עד שיפטור לו בפי' היכא תיסק אדעתין שבשביל שראובן מעצמו השתדל להיות בטוח מנכסיו וראה שעד עתה היו מגמגמים הערבים לפרו' רצה לכתוב עליהם שטר מלוה כדי לסתום פיהם מכאן והלאה א"כ אינו אלא שהכני' ליששכר וזבולון במקום הלווים הראשונים ויששכר במקומו עומד וגדולה מזו כתב מהר"י קולון וז"ל ואם יעלה על לב איש להשיב על דברי ממה שנמצא כתוב בשם רבי בנימין וז"ל ואפי' נתיאש מאותו חוב ואמר וי לחסרון כיס אין בכך כלום ואין זה יאוש לגבי חוב וירצה להוכיח מכאן דלא מהני יאוש לענין חוב כו' דבשלמא בענין דבסתמא לא הוי יאוש אלא שהבעלים נתיאשו ואמרו וי לחסרין כיס התם הוא דסבירא ליה לרבי בנימן דסתמא לא הוי יאוש לגבי חוב דיש לתלות ולומר דיאוש דטעות הוא כו' עד לפעמים המלוה סובר שהלוה עני והוא עשיר או שמא אלם ואין דעתו לפורעו ואינו כך ומשום כך לא מהני ביה יאוש ע"כ הרי לך בפי' דכל היכ' דאי' לן מקו' למימ' שהמלו' לא מתיאש מחובו לגמרי אית לן למימ' שיגבה חובו אפי' ששומעים דבריו שנראין נתייאש ויש לנו לתלות שבטעות היה אנו מעמידי' החוב בחזקתו ויגבה המלוה חובו ונראה שבענין זה אפי' מהררי"ק מודה לדברי ר' בנימן על אחת כ"ו בנ"ד דאנו רואים שאינו מתייאש כלל ויש לנו מקום לתלות למה עשה כך לזקוף המלוה על יששכר וזבולון דאית לן למימר שהכל מודים שיאודה חייב עדיין חובו כבתחילה ואעפ"י שנראה קצת שסמ"ג ז"ל יש צד לומר שחולק על דברי רבי בנימין כבר עשה מהררי"ק ז"ל שלום ביניהם ואפי' תימא שעדיין מחלוקת במקומה עומדת מ"מ בנ"ד כ"ע מודו דדוקא התם דשמיע לן בפי' דמתייאש אך בנ"ד כ"ע מודו דכיון דליכא צד למימר דנתייאש מיהודה דשטרו בידו פשיטא ופשיטא דכ"ע מודו שלא ניצל יאודה מחיובו עוד נראה לי להביא ראיה מבוארת למי שיודה על האמת מהא דאמרי' בסוף בתרא א"ל מר בר אמימר לרב אשי הכי אמר אבא תן לו ואני נותן אין לו למלוה על הלוה כלום ולא הוה מפטר לוה מיניה עד שישא ויתן ביד וכ"כ התו' הדין בסי' ק"ל וז"ל ואם לקח הערב או הקבלן המעות מיד המלוה ויתנ' ליד הלוה אז אין למלוה על הלוה כלו' ואינו יכול לתבוע את הערב ע"כ ולפי דברי הא' המציל את יאודה מן הערבות כבר יש אופן אחר להציל את הלוה הא' בשיכתוב המלוה לאיש אחר שטר על זה החוב ונאמר דכיון שזקף החוב הזה הב' נפט' הא' וכ"כ דלא מפטר לוה מיניה דמלוה עד שישא ויתן ביד משמע בפי' כי אין תקנה להפטר הא' מחובו אלא דוקא כשנשא ונתן ביד סוף דברתי וחזרתי על כל הצדדים וצדי צדדים כי אין שום צד בעולם לפטו' את יאודה מהערב:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |