שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/פד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
סוחרי יאנינה וארטה היה להם קונצלו מיוחדים אחד בכפר באשטיאה וא' בעיר קורפו והסוחרים הנז' שולחי' סחורותיהם ראשונה ליד הקונצלו של בשטיאה ועל פיהם הקונצלו הנזכר שולחם דרך ים לקונצול האחר שבקורפו ובהגיע הסחורות הנז' בקורפו ליד הקונצול העומד שם בפריקתם מן הספינה להוליכם אל בית אוצרו של הקונצול היה צריך הקונצול להכתיבם בספר המלכות על שם הסוחרים לכל סוחר וסוחר נכסיו עם סימניו לכל א' וא' בפני עצמו כי כן מנהג המלכו' ההוא ולימים שעברו שלח ראובן נכסיו ליד הקונצלו הנז' ושמעון הלך בקורפו והיה לו עסק משא ומתן עם הקונצלו העומד שם והיה מבקש ש' מהקונצלו זהובים שישלחם לו להחליפם במטבע ונתפשר עמו הקונצול העומד שם ולקחם הקונצולו דרך קאמבין בעד ויניציאה ובקש שמעון מהקונצלו בטחון ומשכון בעד מעותיו והקונצולו הנז' השיב אמריו לו הנה ראובן חייב לי ונכסיו בידי אתנם לך משכון לבטחון מעותיך ותשלח' בויניציאה ליד חברך או תוליכם עמך אם תלך בויניציאה ולשם ימכרו אותם חברך וחברו של ראובן ותקח המעות אשר אני לוקח ממך דרך קאמביו והשארית יקחם חברו של ראובן ובזה נתרצה שמעון ולקח נכסי ראובן חתומין עם הסימן של ראובן ושלחם בויניציאה ליד חברו למוכרם יחד עם הפאטור של ראובן ולקחת סכום המעות שנתן לקונצולו והשארית יקחם הפאטור של ר' בזה הקונצולו הנז' עשה שטר לשמעון איך לקח ממנו כ"כ מעות דרך קמבין ומסר בידו כ"כ נכסי' מנכסי ר' לבטחון מעותיו כנז' והיה כותב תוך השטר איך הקונצולו לקח המעות הנז' דרך קמביו משמעון על נכסי ראובן בעבור שראובן חייב לו כל כך מעות אחרים וראובן לא ידע דבר מזה בעבור שהיה ביאנינה גם השטר היה כתוב בלשון יונית בלעז וכות' בשטר כל הענין של הקמביין ובאחרונה כותב שבהיו' הקונצולו הנז' אינו יודע לכתוב בלשון יונית בלעז לחתו' ידו יחתום ידו למטה בלשון הקודש וידו לא היה חתום לא בלשון הקדש ולא בלשון יון ועם זה השטר קבל שמעון המעות בויניציאה מנכסי ראובן שמסר לידו הקונצולו וכן שמה בויניצה עשה הפאטור של ראובן לשמעון שיחתום ידו למטה מאותו השט' איך קבל כל כך מעות מנכסי ר' שמסר לו הקונצולו כאשר השטר מעיד שהוא עתה ביד ר' ובתוך זה הזמן נעש' המחלוק' בין התוגר ובין ויניציאני וגם הקונצולו נפטר לב"ע וחיי לרבנן ולכל ישר' שבק ועתה תובע ר' משה למה נתרצית לקחת נכסי חתומים עם הסי' שלי מיד הקונצולו לבטחון מעותיך אשר ידעתי כי כל נכסי סוחרי יאנינה וארטה הם מושלחים ביד הקונצולו ומוכתבים בפנקס המלכות על שם הבעלים עם הסי' שלהם והוא קונצולו מיוחד לקבל נכסי הסוחרים לשלחם בויניציא ליד חבריהם אבל בעבור שלא היית יכול להוציא מעותיך מיד הקונצול אמרת אתפוש מכל מה שאוכל ועוד תובע ר' ואומר לש' כי הקונצול היה אומר לך שאני חייב לו מעות אנה השטר שיש לקונצו' עלי איך אני חייב לו ועוד אומר ר' לשמעון שבשט' שלך שעמו קבל' המעות בויניציא כותב שבהיות שהקונצולו אינו יודע לחתי' ידו בלעז בלשון יונית יחתום ידו למטה בלשון הקדש והוא אינו חתום כלל ועקר בלשון יון ולא בלשון הקד' השט' הזה ודאי הוא פסול מעיקרו ואני תובע ממך המעו' שקבלת מנכסי כאשר השט' מעיד עם חתימתך ואם יש לך דין ודברים עם הקונצולו או עם יורשיו תתבע מהם על הדבר הזה יורינו מורינו מורה צדק הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים:
תשובה דבר זה וכיוצא בו יש לדונו בא' משני צדדין א' ע"פ דין תורה וב' ע"פ מנהג הסוחרים שעקר גדול לדיני ממונות המנהג שנוהגי' הסוחרי' ותחלה יש לראות הדין עם מי לפי התורה וזה החלי בס"ד הלכה רווחת בישראל שכל דבר המטלטל שהוא ביד האדם נאמן לו עליו שהוא שלו ונאמן לטעון את' נתתו לי או מכרתו לי או אתה חייב כ"וכ עליו ואפי' מסר המערער החפץ בעדי' אם אין עדים שראו שהוא עתה בידו נאמן לומר החזרתיו לך או לקוח הוא בידי מגו דהחזרתיו כל אלו הדברי' מבוארי' בפוסקי' והריב"ה כתבם בח"מ סי' קל"ה ומכאן היה נר' שהדין עם ש' שיכול לומר אלו הנכסים שקבלתי מיד הקונצולו הוא מסרם בידי שאתה היית חייב לו סך פ' והיה נאמן מן הטעם שכתבתי א"כ אין לך דין ודברי' אלא על הקונצולו כן היה נר' ומ"מ צרי' עיון שהרי אמרו שלא בכל דבר נאמן המחזיק לומר לקוח הוא בידי או ממושכן הוא בידי שאם הדב' הוא מהדברים העשוים להשאיל ולהשכיר אינו נאמן אם יש עדי' שראו אותו עתה בידו ואם יש עדים שיודעים שדבר זה היה של המערער אז אינו נאמן המחזיק לו' לקוח הוא בידי ולומר ממושכן הוא בידי אלא צריך להחזירו למערער ומעתה יש לנו לראות אם הסחורות אלו אם הם ממין הדברים הראוים להשאיל ולהשכיר אם לא ואח"כ נבאר שאפי' אם ת"ל שהם דברים העשויים להשאיל אלו הסחורות היכן יש עדים מכירים שהם של ר' בשעה שיצאו מיד הקונצול ושיש עדים שראו עתה בידו. ולראשונה אני אומר כי הדבר פשוט מאד שדין דברים העשוים להשאיל ולהשכיר יש לאלו והטעם דתנן בפ' ח"ה אומן אין לו חזקה וכ' הטור ח"מ סי' קל"ד אומן בדבר שהוא אומן דינו כדברים העשויים להשאיל ולהשכיר לשאר כל אדם שאפ' לא נמסר לו בעדים אם ראו עתה בידו אינו נאמן לטעון לקוח הוא וכו' ואלו הקונצולש הם אומנים גמורים בענין זה שעומדים שם ומקבלים שכר טרחם מכל סוחר ועושים מלאכתם לשלוח הנכסים במקום שרצון בעל המלאכה חפץ ואין לך אומן גדו' מזה וזה ברור כשמש לא נשאר רק לידע אלא שהרי אומר אפי' בדברים שהוא אומן להם צריך ב"ד לחייבו שיראו העדים הסחורה בידו ויודעים שסחורה זו היא של פ' וכמ"ש הרי"ף ז"ל בהלכות סברה זו דדוקא ראה הוא דאמרינן דאומן לית ליה חזקה אבל אי לא ראה אע"ג דאית סהדי דמסריה בידה מגו דאי בעי למימר אהדרתיך לך מהימן כי אמר נמי זבינתה ניהלי מהימן ואע"ג שרב אלפס הק' על זאת הס' ומסיק דבאומן לא אמרינן מגו ואע"ג דאם אמר להד"מ כי מסרו לידי בלא עדים או החזרתי כי מסר בעדים אפ"ה כי אמר זבנתי' ניהלי לא מהימן וא"כ הרי זה גם כי אמר שהיה חייב לו כו"כ אינו נאמן כיון דלא מהני מגו וא"כ בנ"ד היה נר' הדין פשוט לדעת הרי"ף שאפילו לא מסר ר' סחורתו לקונצול בעדים וליכא ראיה לא מהימן לומר שהיה ר' חייב לו כ"וכ אפילו שהיה יכול לומ' להד"מ או החזרתי לא אמרינן מיגו אלא שכיון שהגאונים והרמב"ם פ"ט מהלכות טוען ונטען גם רבותינו בעלי התוס' ופוסקי' אחרים ס"ל דגם באומן אמרינן מגו א"כ צריך לר' ראיה הא לאו הכי נאמן האומן באשר היה טוען ר' חייב לי כ"וכ אי איכא מגו דכל היכא דאיכא פלוגתא דרבוות' לא מפקינן ממונא אלא שמ"מ נר' בעיני שכיון שדרך הקונצולוש כי בהגי' הסחורות בסימניהם צריכים להכתיבם בספר על ידי הסופר המונח ע"פ המלכו' שוב אינו יכול לטעון להד"מ ולא ג"כ החזרתי' ובטל המגו ונמצא שאפי' לדעת האומרים דגם באומני' מהני מגו הכא ליכא מגו ואינו נאמן לומר שהיה ר' חייב לו מגו דנאנסו נר' דלא אמרינן דלא שכיחא וקלא אית ליה ודי לנו מגו דהחזרתים או להד"מ אם היה אפשר כיון דאפי' בזה איכא פלוגתא אין לומר מגו דנאנסו דלא מצינו שיאמר זה שום פוסק שראיתי וכ"ת ס"ס יאמר לאו בעל דברים דידי את הקונצול נתן בידי לך אתה בקש דינך ממנו או מיורשיו נראה דאין מזה טענה לש' שכיון שידע ש' שנכסים אלו היו של ר' לא היה לו לקבלם וראיה לדבר ממ"ש הרא"ש ז"ל בתשובה כלל ק"ז סימן א' וז"ל בני שיחיה דע לך אם לוי לקח מיד שמעון בעל חובו חפץ שהוא של ראובן לאו כ"כ וצריך להחזירו לראובן ע"כ ובנ"ד ידוע כפי לשון השאלה שאלו הנכסים היו של ראובן אחר שיש במשאות חותמות ראובן כדרך הסוחרים וגם השטר אשר בידו של ראובן אומר כן בפי' שהקונצול עצמו אמר שהם של ר' ושיתנם לפטור שלו לא היה לו לקבלם בעד חובו עד שיתן לו ראיה איך ר' היה חייב לו וכיוצא בזה כ' הרא"ש ז"ל בתשובה הביאה בנו הריב"ה בח"מ סי' ע"ב וז"ל ר' תובע לש' ספרים שמשכן לו לוי וכשהוציא ש' הספרים לתתם לראובן אמר שנפחתו ונפסדו בידו ותבע לשל' לו הפחת וש' אמר לאו בעל דברים דידי את ממי שקבלתי הספרים הוא הרשני ללמוד וכ' עד תשובה מה שטען לוי לאו בעל דברים דידי את טענה זו היתה מועלת אלו היה סבור שהספרים של לוי אבל הוא היה יודע שהספרים של ראובן כי לוי צוהו לתתם לראובן כשיתן לו המעות כו' עד והלא אף ללוי לא היה רשות ללמוד בהם ויש עד דהוה ליה כגוזל ומאכיל רצה מזה גובה רצה מזה גובה ע"כ בכ"ד נמי כבר הוכחנו שהקונצולו לא היה נאמן לומר חייב לוי וא"כ מי הכניסו לש' ליקח נכסי ראובן כדי להפרע חוב שהיה חייב לו הקונצול עוד שנר' בפי' שהקונצול הטעהו שכתוב שטר שהוא יחתום בלשון הקדש והוא לא חתם בשום אופן א"כ נר' דאליבא דכ"ע מה שלקח שמעון מפאטור ראובן הוא עושק וגזל וחייב להשיב שנא' או את העושק אשר עשק והשיב גם מדרך הסוחרים אין הקונצולוש יכולים לעכב הסחורות המגיעו' לידם ולטעון עליהם חיוב ממון אם לא יש בידם ראיה שאם לא כן לא שבקת חיי לשום סוחר שהקונצול כאשר יגיע לידו איזו סחורה יטעון מה שירצה על כן נר' לי כלל הדברים שלפי דעת רב אלפס וקצת מן האחרוני' שהסכימו לדעתו שאין האומן נאמן במגו ונתנו טעם לזה שתקנה הוא לאומנים כדי שיהיו בעלי בתים מצוים אצלם וא"כ הדין עם ראובן גם לדעת הרמב"ם ז"ל והתוס' ז"ל הדין עם ראובן וכיון שהסחורות נכתבו בספר ובסימן של בעלי הסחורה שוב ליכא מגו וכיון שכן הוא הקונצול לא היה נאמן לומר שהיה חייב לו ראובן הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |