שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/פ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
דבר מצוי בכל יום שאדם לוקח מחבירו סחורה ופורע לו במעות ואחר יום או ימים חוזר מקבל המעות ואומר הרי שמצאתי כך לבנים מזוייפים ובודאי אם נותן המעות היה יכול לישבע שנתן לו מעות יפים וטובים ושאותם המעות הרעים אינם שלו הדין היה ברור שישבע ויפטר אבל אינו אומר כן רק אני נתתי לך המעות וביררת אותם כרצונך ולא מחיתי בידך אם כן איני חייב לך דבר והמקבל משיב אתה ודאי חייב יש לך לדעת איך פרעת לי בודאי ואם לא אתה חייב ועל כן יש לך לישבע איך אתה יודע שנתת לי ודאי מעות יפים וטובים ואם לאו החלף אותם לי הדין עם מי:
תשובה פשיטא הוא שמי שמודה שהיה חייב לחברו מנה שצריך לישבע שודאי פרע לו ואם אינו יודע בבירור שפרע חייב לשלם והוא משנ' בפ' הגוזל בתרא סלע הלויתני כו' איני יודע אם החזרתי כו' חייב לשלם וכ"כ הטור הדין בפשיטות ח"מ סי' ע"ה וז"ל אבל אם השיב יודע אני שהיה לך בידי ואיני יודע אם פרעתיך אם לאו חייב לשלם ולכאורה כן נראה הדין בנ"ד דמאחר שקנה ממנו הסחורה נתחייב לו המנה ואם לא נתן לו מנה יפה לאו פרעון מיקרי וא"כ צריך שידע בודאי שנתן לו המנה יפה ואם לא חייב לשלם ועוד נראה לדמות דין זה לתשוב' הרא"ש הביאה הטור בסי' הנז' וז"ל שמעון שקנה ב' נודות של שמן ולא פתחם כו' עד תשובה אין שמעון נאמן בשבועתו להוציא ממון כו' עד או ישומו כמה דמיו פחותים משמן טוב ויחזיר לו הפחת הכי נמי ישבע נותן המעות שנתן לו מעות יפים וטובים ואם לא ירצה ישבע מקבל כו' כנז' הגם שכפי הנראה צ"ע בדברי הרא"ש למה לא נדמה זה לסלע הלויתני ואיני יודע אם החזרתיך שחייב לשלם שכן מוכר השמן חייב לו שמן טוב ומתוך שאינו יודע לישבע משלם ולמה צריך לישבע הלוקח ועוד ק"ל דנראין דבריו כסותרין אלו לאלו שמתחלה נראה שאינם חולקים הלוקח והמוכר אלא אם זה הוא השמן שמכר אבל שניהם מודים ששמן טוב היה התנאי אח"כ אמר ישבע שמעון שהתנה כו' נראה שגם בתנאי יש מחלוקת ביניהם וגם כי נרצה לדחוק ולומר שכונת הרא"ש לאשמועינן אגב אורחיה שאם יהיה המחלוקת ביניהם לשני דברים ישבע הלוקח על שניהם אכתי קשה לע"ד כי כפי שורש הדין א"א להיות שא"כ שהיה המחלוקת ביניהם על התנאי איך המוכר היה פטור משום דהיינו סלע הלויתיך והלה אומר אינו יודע דפטור דברי ושמא לא ברי עדיף דהלכה כרב נחמן דאמרינן אוקי ממונא בחזקת מאריה וזה ברור ומה שאפשר לי לומר דשאני הכא דחזקה מי שקונ' שמן שמן טוב קונה ולכך כשאמר זה שלא היה התנאי כך ואינו רוצה לישבע נראין שדבריו שקר ולכן ישבע הלה גם אפשר לומר ע"צ הדחק ואם לא ירצה ראובן לישבע אלא שאמר שישבע שמעון אז ישבע ומ"מ אם יטעון ראובן אינו יודע אם היה התנאי כך וירצה לישבע שאינו יודע בנדון ההוא היה פטור כנ"ל אבל בנ"ד על הסתם חייב ליתן לו מעות יפות ואם ישבע המקבל שהמעות שקבל הם אלו חייב הנותן להחליפם וכפי שרשי הדין אף בלא שבועת מקבל חייב הנותן או להחליפם או לישבע שידע שפרע במעות יפים וזה בשיקבל עליו המקבל חרם סתם שמעותיו הם אלו ואין לפטור לנותן מטעם שיאמר אני לא ידעתי אם היו טובים כמו שלקחתים מאחר כך נתתי לך שהרי כבר כתב הרא"ש בתשובה הביאה הטור ג"כ כי אלו מוכרו בצים ונמצאו מוזרות דהוי מקח טעות אע"פ שהוא קנאם ונתאנה אין לו להונות אחרים מ"מ הכא נמי אכתי יש להסתפק עם מי שקבל המעות מראובן נתנם ללוי ולוי החזירם לש' במה שהאמין שמעון ללוי שהם הם המעות שנתן לו אם יאמר ר' אני איני מאמין ללוי את מהימנת לי כי היכי דאמרי' גבי שומר שמסר לשומר או דלמא דאפ' דשאני הכא דיש לנו לחזור לעיקר הדין שיאמר שמעון לראובן אמת כי נתתים ללוי כמו שקבלתים ממך ואני מאמין שלוי נאמן והם אלו אבל אתה חייב ליפרע לי במעות טובים ואם אתה יודע שפרעת לי במעות יפות תשבע ותפטר ואם לאו תחליף מה שלא שייך לומר כן במפקיד שמא יאמר לו השומר ונר' בעיני שגם בזה הדין עם הנותן וטעמא דהא קיימא לן דאין נשבעין אלא על טענת ודאי לא על טענת ספק ואם כן מקבל המעות שלא יוכל לטעון טענת ודאי שהרי כיון שמסר המעות לאחר מי יאמר לו שאותו האחר לא החליפם ואם שהוא מאמינו מ"מ אין יכול לטעון על דבר שנעל' מעיניו ואין בו סימן כי הוא זה ואחר שאינו יכול לטעון ודאי אין הנותן חייב שבועה כנ"ל ודאי נ"מ כי מן הדין מי שפרע לחבירו מעות ואח"כ חוזר המקבל ואומר הנה אלו המעות שנתת לי הם רעים או מזוייפים תחליפם לי והנותן יטעון כבר פרעתי לך ואמרתי לך שתעיין במעותיך ואתה עיינת ולא נתת לי דבר או החזרת לי קצת ואלו החזרת לי יותר הייתי מחליף לך ודאי מן הדין הוא שאם מקבל המעות יכול לישבע ולטעון ברי מחוייב הנותן לישבע שפרע לו מעות טובים בודאי או יחליף ולפי דעתי מחזיר המעות אינו צריך רק לקבל חרם סתם שאלו המעות הם אותם שנתן לו ואם מחזיר המעות אינו יכול לטעון ודאי אז בעל המעות פטור ואינו חייב רק לקבל חרם שלא ידע שאלו המעות הם שלו כך נ"ל מדינא אמנ' אחר שראינו שאין אדם מחזיר הבצים שקנה אע"פ שמוצא אותם מוזרות אעפ"י שמן הדין חייב כמ"ש הרא"ש כנ"ל כך היה אפשר לומר במעות שכך דרך התגרים שאחר שמוציא מקבל המעות הממון מבית הנותן או מרשותו כבר מוחל המקבל על מה שימצא רעים וא"כ היה אפשר לומר שפטר הנותן מכלום אמנם אחר שמעשים בכל יום פה שאלוניקי שבאים מתערמים יש לעשות כמו שהדין נותן כך נראה לע"ד הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |