שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/עד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ר' היה חייב לש' מנה ובא ותב' ש' מראובן ר' ור' חשב שכן היה חייב לו ולא כחש בו ותפס בו ש' שעל כל פנים יפר' לו והיה רוצה לעכב לר' מדרכו שהיה הולך לסחורתו ולא עזבו עד שנשב' לו ר' שיפרע לו הק"ק כי לא בא מידו לעשות עוד וקצבו זמן הפרעון ליום פ' אחר שחזר ר' לביתו ונתיישב בדעתו ודקדק בחשבנותיו ראה שלא היה חייב לש' אלא ק' וש' תוב' הק"ק מכח קנין ושבועה שנטל ר' לפרוע לו לזמן פ' ק"ק ושכבר הגיע הזמן ור' טוען אמת שנתחייבתי לך כנזכר אך אמנם לא עלה בדעתי שאתה היית תובע לי שקר וחשבתי שכן היה ולכן נשבעתי אמנם עתה דקדקתי בחשבוני וראיתי שטעיתי ואתה הטעתני וגם טוען ר' שאנוס היה שהיה רוצה לעכב את דרכו אך אמנם ק' אני חייב לך והא לך ע"כ טענות הב' כתות:
תשובה יש כאן ב' בחינות א' ענין השבועה ב' ענין הממון ולענין השבועה נר' דודאי פטור ומותר דכל דבר הנעשה בטעות לא מידי הוא הקדש קנין בטעו' וכן כל דבר בטעו' אין בו ממש ושבו' ילפינן מקר' דכל אשר יבטא האדם בשבו' פרט לאנוס ותנן נמי במתניתין נדרי שגגו' אם אכלתי ואם שתיתי ונזכר שאכל ושתה שאני אוכל ושאני שותה ושכח ואכל ושתה ע"כ וכתבו התוס' קתני חדא דבשעת נדרו היה שוג' כגון אם אכלתי כו' וקתני נמי שהיה שוגג בשעת שהיה הנדר ראוי לחול אעפ"י שבשע' שיצא הנדר מפיו לא היה שוגג כו' עד לא חייל נדרא כלל הא קמן דאיכא תרתי חדא דעדיפא מחברת' חדא דבשעה שיצא הנדר מפיו הוי שוגג דזה אינו נדר כלל וזה אינו כ"כ חדוש ועוד חדוש יותר שאפילו שבשעת שיוצא הנדר מפיו לא הוי שוגג כיון שבשעה שראוי לחול הוי שוגג לא חיילא שבועה ונ"ד הוי כקמייתא שבשעה שיצא מפיו היה בשוגג כי חשב שכן היה כדברי ש' שהיה חייב לו ק"ק ומשום הכי נשבע דאילו לא היה כן לא היה נשבע ועתה שזוכר השבו' אינה כלום ואע"ג דמתני' לא תני אלא נדר הוא הדין שבו' דהכי אמרינן בגמ' תנא כשם שנדרי שגגו' מותרין כך שבועות שגגות היכי דמי שבועו' שגגות כגון רב כהנא ורב אסי הדין אמר שבועתא דהכי אמר רב והדין אמר שבועת' דהכי אמר כל חו"ח אדעתא דנפשי' משתב' וכתבו התו' דלרבותא אמרינן דאע"ג דרב כהנא ורב אסי כל חד אמר לחברי דטעי ולא דייק מאמר רב סד"א כיון דלא חש ואשתב' לאו שגגה הוי ואי תלה בה איסור פירות יהו אסורין קמ"ל ע"כ נפקא מינה דנ"ד הוי דבר פשוט מאד דכיון דהטעהו חברו שתב' ממנו ק"ק והנתב' חשב שכן היה שהיה חייב לו ק"ק ע"ד כן נשבע אח"כ נודע לו בבירור שלא היה כן נמצא שבשעה שנשבע היה בטעות ופטור ולגמר הדבר הא לך תשו' הרא"ש כלל ח' על דבר שבועה שעשיתי לדודי כו' עד ונשבעתי לו וכתבתי שבועה שטר עלי מי' זקוקים ודחה אותי לישבע בתחתית המגדל ולא רצה להמתין כו' תשובה ירא' לי לפי אותם הדברים שאין ממש באותה שבועה כיון שהטעהו ואמר שהשר כלל אותו באותה פשרה וכחש לו כי השר פטר אותו נמצא שנשבע אדעתא דהכי כו' עד ואחר שכחש לו אין באותה שבועה ממש וגריעא משבועת שגגות ומה אדם בשבועה פרט לאנוס כו' עד כי השבועה היתה מעיקרא בטעות ולא חלה עליו שבועה מעולם ע"כ. הרי שהוא נ"ד ממש שהתובע הטעהו שהיו ק"ק ועל דעת כן נשבע ולא חלה עליו שבועה מעולם ע"כ מה שראיתי לכתוב לענין בחינות השבועה. אמנם בבחי' הממון צריך לראות דודאי יש לחלק וכמ"ש הר"י בת"ה סי' שכ"ו וז"ל כל מאי דכתיבינן היינו לענין אזהרת איסור שבועה דלא מחייבינן ב"ד להזהיר לר' לקיים שבועתו בכי האי גוונא אבל לענין דינא אם יטעון ש' כו' עד והודאת בע"ד כמאה עדים דמו לענין ממון ואפי' טענת אונס לא תוכל לטעון בזה צריך לדקדק אם טענתיה טענה אם לא ע"כ וכן יש לדקדק מתשובת הרא"ש כלל י' כי ענין שבועה לחוד וענין ממון לחוד כי השבועה היא ענין שבינו ליוצרו מש"כ ממון שחברו יאמר לו איני מאמינך שטעית אלא כיון שנשבעת ונטלת קנין ודאי שדקדקת בחשבונך וחייב עתה לי מאתים ותשובת הרא"ש הנ"ל היינו שנתגלה הדבר ונתבררו דברי הנשבע אמנם אם לא נתבררו אלא שלו לבד נתבררו לא לאחרים א"כ חיוב הממון במקומו עומד ונר' דג' מחלוקת בדבר דלדעת ר"ת והרא"ש במעמד ג' סברי דאי אמר עיינתי בחשבוני ולא היה לי ליתן למקבל כלו' וטעיתי במה שהודיתי אינו נאמן אפי' היכא דאיכא מיגו משום דהוי מיגו במקום עדים דלא שכיח שיטעה אלא אדרבא אדם מדקדק היטב קודם שיודה והראב"ד ס"ל דאי הודה בפני עדים ודאי שכן הוא שאדם מדקדק קודם שיודה בפני עדים ואע"ג דאיכא מיגו דאי בעי אמר פרעתי אינו נאמן לומר טעיתי דכיון דכשהודה הודה בפני עדים שוב אינו יכול לו' טעיתי דהוי מיגו במקום עידים כמ"ש הרא"ש אבל אם כשהודה לא היו שם עדים נאמן לומר טעיתי מיגו דאי בעי אמר להד"מ אבל דעת ג' הוא דעת בה"ת דדוקא כשהמחהו בעדים וקבע זמן למקב' והוא בתוך הזמן דאז ליכא שום מיגו לא מיגו דלהד"מ ולא מיגו דפרעתיך דחזקה אין אדם פורע בתוך זמנו אז אינו נאמן לומר טעיתי אבל אי חסיר חד מאילן שלא היתה ההודאה בעדים או אפי' היתה בעדים אם עבר זמן הפרעון שיכול לומר פרעתי נאמן לומר טעיתי בחד מהני מגו אלו הדברים יעיין אותם מי שירצה בח"מ סי' קכ"ו ובנ"ד נר' שאם לא היה בעדים מה שהודה ולשבע לשמעון פשיטא דפטור מן הממון וכן אם שמעון מודה לראובן שאמת שלא היה חייב לו אלא מנה אלא שתובע לו עתה מאתים מחמת השבועה שנשבע לתת לו מאתים אז ודאי פטור לכ"ע אפילו היה בעדים דשבועה בטעות הוה ולא מידי הוא: אמנם אם הודה בעדים ונטל קנין כו' כנ"ל בשאלה אף ע"ג דאיכא מגו דפרעתיך מ"מ לדעת רוב הפוסקים אינו נאמן לומר טעיתי במגו דפרעתי כנ"ל אלא לדעת בעל התרומות ואע"ג דאמרינן בעלמא דמצי נתבע לומר קי"ל כפ' כבר כתב מהררי"ק דלא אמרינן הכי היכא דכל חכמי ישראל חולקין עליו וכאן נראה שבעל התרומות יחיד הוא בסברתו וכ"ע פליגי עליה אמנם אם יש עדים שכשהודה היה מצד הדחק אפי' לדעת הרא"ש פטור ומותר דע"כ ל"ק הרא"ש אלא מטעמא דאדם מדקדק הטב קודם שיודה וזה לא היה בא מידו לדקדק שלא היה מניחו והיה מעכבו מדרכו וא"כ לכ"ע הוי ראובן פטור מממון ומשבועה ואפשר שמטעם זה גם כן פטר הרא"ש בההיא תשובה איך שיהיה אם הדברים כמו שבאו בשאלה ראובן פטור מכל וכל הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
עוד שאלת ראובן ושמעון אחים ושותפים היו ומת אחד מהם והאחד הלך למדינת הים והיה להם חוב אצל לוי וגם היה להם שותף אחר אך לא היה שותף במעות החוב אשר היה אצל לוי כי אותם המעות היו מעסק אחר שהיו נכסים בפני עצמן ועתה קם יודה השותף של ראובן ושמעון ותובע מלוי החוב שהיה חייב לראובן וש' אף שאין לו חלק ונחלה בהם כנז' וכן אמר יודה ללוי תן לי המעות כי אני פורע בעדים כל החובות ששואלים ממני השיב לוי לאו בעל דברים דידי את כי מצד היתומים אני כי אינך אפוטרופוס ואם מצד השותף אינך מורשה שלו ואני קבלתי המעות מידו והיום או למחר יבקש אותם ממני ואיך אני פורע ע"כ הדין עם מי:
תשובה אין זה צריך לפנים כי איני רואה טעם ולא ריח בטענת יודה ואין שאלה זו צריך להשיב עליה דזיל קרי בי רב הוא דמהיכא תיסק אדעתין דבשביל ששמעון שותף עם ראובן יתבע מלוי מעות שיש בידו של ראובן בהיות הממון ההוא מעסק אחר שלא מענין השותפות שמא אין רצונו שאותם המעות יכנסו בשו' צד ביד שמעון ואע"ג דקי"ל בשותפין שלוחי' זה לזה היינו בענין שנמנו לשותפות הכי קאמר וגדולה מזו כתב הרמב"ם והביא דבריו הריב"ה ז"ל ח"מ סי' קע"ו דכי אזיל חד מתרי שותפי לדינ' בהדי חד מצי אידך למימר לא אדון עמך אלא על חלקי שהרי כשיבא שותפך אצטרך לדון עמו והשתא בנכסים שהם מעסק השותפות מצי למימר לא אדון עמך אלא על חלקך בממון שאינו מעסק השותפות איך יעל' בדע' שיתבע אותו ממנו ואע"ג שהרא"ש ז"ל פליג עליה וסבר שידון עמו על הכל היינו טעמא כדי שלא יפסיד התובע הזה מחלקו מפני שיצטרך לתת מזכותו לחברו כיון שהמעות כלו של שותפות אבל בכי האי גוונא דליכא לזה התובע שום זכו' ולא פסידא בהם כ"ע מודו וזה פשוט יותר מביעת' בכותחא שאין כח לשותף לתבוע על הנפקד הזה שום דבר אפי' לדעת הרא"ש אם לא שיבא בהרשאה ולא עוד אלא שהטור כתב דמסתב' כהרמב"ם והאריכות בזה מותר גמור אך מה שיש בזה קצת עייון הוא הניחא שאין כח ביד יהודה לתבוע המעות מלוי כנז' מ"מ אם ירצה לוי למסור המעות מרצונו ביד יודה אם יפטר לוי ולא יוכל ראובן שוב לתבוע המעות מלוי והטעם שכתב הרשב"א ז"ל בתשובה סי' אלף צ"ו על ראובן שאמר לש' תן לי מנה שיש לי בידך והשיב שמעון פרעתיהו לאשתך כו והשי' וז"ל אם אשת ראובן בת דעת וראובן מניח לישא וליתן ישבע שמעון שמס' לה ופטור כו' עד אלא אפי' לאביי אליבא דרבי יוחנן מטעם שאין רצוני שיבא פקדוני ביד אחר הכא פטור כדמשמע בפ' המפקיד בעובדא דהנהו גנאי דאפקידו מריהו גבי חד מניהו יומא חד שמע קל הלולא ואפקדינהו גבי ההוא סבתא משמע התם דפטור אפי' לר' יוחנן משום דכל יומא הוו מפקדי גבה כו' עד דכיון שאדם מוסר הפקדון שיש לו ביד מי שהוא נאמן אצל המפקיד שהוא פטור הכא נמי בנ"ד כיון שאלו הם שותפין נאמנים זה לזה יהיה פטור לוי במסירת הממון ביד יודה ואע"ג שיש חולקים על ההיא דהרש"בא מ"מ אפשר שיאמר לוי קים לי כהרש"בא ולכך נר' בעיני שיכול למסור הממון ביד יודה כיון שהוא נאמן לך אלא שמכל מקום נר' בעיני שכיון דבנ"ד מת א' מהשות' והתפרדה החבילה ויצאו המעות מיד שמעון ונכנסו ביד היורשים לכולי עלמא יוכלו היתומים לתבוע ממונם מלוי לפי שיכולים לטעון הם או אנן ב"ד בשבילם אם לאבי היה יודה נאמן לי לא היה נאמן ועל כן נראה דלא מבעיא שאין כח ליהודה לתבוע ולהוציא הממון מיד לוי אלא אפי' שירצה לוי ליתנו בידו אינו רשאי ואם יעשה כן יוכלו היורשים לתבוע ממונם מיד לוי ואין צורך באורך יותר הנר' לע"ד כ"וח שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |