שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/סה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן הוציא כתב של חליפין על שמעון שכתובה ז"ל הגביר לוי פגאריש פור אישט' פירימיר' מיאה די קאמבייו לגביר יאודה שהוא שליח של ראובן אשפרוש וינטי מיל פור או טרוש טאנטוש אוידוש אקי די ראובן שון די בישטו די קואינטה קילי קידימוש אדיויר לו דיגו אי פאגארלוש איש דישדי סוכות האשטה חנוכה אין קורונאש פירה אנגורה אי האזירלי איש בואין פאגאמיינטו הצעיר שמעון ?* וראובן ושמעון עומדים בשאלוניקי ולוי ויאוד' עומדים בקוסטנדינה והלך זה הכתב ליד יאודה שליח של ראובן והראה ללוי חבר של שמעון ואמר לוי ליאודה שהוא יפרע לזמן הנז' וחתם בכתב עצמו אשיפטו די פאגאר אל טיינפו די"גו הצעיר לוי. עתה בא שמעון וכתב ללוי שלא יפרע שום מעות ליאודה משום שהתנה עם ראובן שכשיבא כתב של יאודה שלוי רצה ליפרע המעות שתכף ומיד יתן כאן ראובן הסך הנז' עתה בא ראובן ואמר שאינו יודע כלום שכבר נתן המעות על הראיה שכתב ש' בכתב של חליפין שכבר קבלו המעות שהרי כתב פור אוטרוש טאנטוש אוידוש די ראובן טען שמעון שזה שכתוב בכתב של חליפין שקבלו המעות אינו כלום משום שכן דרך הסוחרים בכל כת' של חליפין שיעשו שיכתבו שקבלו המעות טען ראובן ואמר שכיון שאינו יכול לטעון פרעתי משום שכן דרך הסוחרים שאם יפרעו יקחו הכתב של חליפין וכיון שאינו יכול לטוען פרעתי אינו נאמן לומר כתבתי ללוו' ולא לוה דהא טענת כתבתי ללוות ולא לוה אינו נאמן אלא משום מגו דפרעתי וכיון שהכא אינו יכול לטעון פרעתי אה"נ שאינו יכול לטעון כתבתי ללוות ולא לוה טען שמעון ואמר דמהטעם עצמו שאינו נאמן לומר פרעתי מההיא טעמא נמי הוי נאמן לומר כתבתי ללוות ולא לוה דהא מאי טעמא אינו יכול לטעון פרעתי משום שכן דרך הסוחרים שכשיפרע יקחו הכת' של חליפין הכא נמי מהאי טעמא גופיה נאמן לומר כתבתי ללות ולא לוה כיון שדרך הסוחרים כשנותנים הכתב של חליפין שיכתבו שקבל המעות אע"פ שלא קבלו מציאות טען ראובן ואמר שאע"פ שבשאר הכתבים של חליפים נאמן לומר כתבתי ללוות ולא לוה בנ"ד אינו נאמן משום שנכתב בכתב של חליפין שון די רשטו די קואינטה קי טנטו לי קידימוש אדיויר וזה הלשון אינו נהוג בסוחרים ליכתוב טען שמעון ואמר דבנ"ד מכ"ש הוי נאמן משום דאם זה הלשון אינו נהוג בסוחרים א"כ לא מיקרי כתב של חליפין דהו"ל כתב ידו שהוא נאמן לומר פרעתי וכיון שנאמן לומר פרעתי הוי נאמן נמי לומר כתבתי ללוו' ולא לוה ועוד אפי' שנאמר שכן דרך הסוחרים עכ"ז מצינן למימר דמאי שנא די רישטו די קואינטו אם טוען שמעון שיש בזה הסך ה' אלפים לבנים והשאר לא קבלו ומ"ה כתב די רישטו די קואנטו ודאי דהוי נאמן עתה יורינו מורינו מורה צדק הדין עם מי אם נאמן שמעון בטענותיו ואם נאמן שמעון אם טען טענה רבית קצוצה אם נאמן במיגו שיכול לומר כתבתי ללות ולא לוה:
תשובה
אלו כותבין חליפין שנוהגים הסוחרים לכאורה היה נראה לדונם כדין כתב יד שהסכימו רוב הפוסקים שנאמן הלוה לומר פרעתי ומהם עמודי ההוראה הרי"ף והרמב"ם ומ"מ להיות דבר זה נהוג הרבה בין הסוחרים וכבר כתב הרמב"ם כי בענין ממון יש לנו לילך אחר מה שנהגו וכמ"ש הטור וז"ל כתב רב אלפס היכא דשדר כתבא לחברי' וא"ל ההיא מידי דאית לי גבך שדרינהו ניהלי לא מחוייב באחריותו והכי נהיגי תגרי עד וכתב הראב"ד ובמקום שאין מנהג ידוע חייב באחריותו כו' עד אבל במקום שיש מנהג למסרו ביד המביא הכתב אין לנו אלא מה שנהגו ע"כ הרי שבאלו הדברים יש לנו לנהוג כפי מנהג הסוחרים והדבר פשו' ביניה' שכתב הקמבייו כל עוד שהוא ביד הבעל חוב אין הלוה נאמן לומר פרעתי וא"כ אחר שנהגו כן אין לזוז מן המנהג וכ"ש וק"ו במנהג זה שיש מן הפוסקי' דסברי הכי ומהם הרשב"א גדול הפוסקי' האחרוני' דס"ל דבכתב ידו אינו לומר פרעתי וא"כ ודאי דהכי נקטינן שאין החייב נאמן לומר פרעתי כל עוד שהכתב יוצא מתחת יד הבעל חוב אבל עתה נתחדש אלי שנהוג בין הסוחרים שכותבים איש אל רעהו תפרע פלו' לפ' משטר חליפין שעשיתי עמו מסכום פ' שקבלתי ממנו ואע"פ שלא קבל עדיין נוהגים לכתוב שקבל לפי שמאמינים זה לזה ואם הדבר כן ואומר הלוה שעדין לא קבל אינו מחוייב לפרוע וא"כ בנ"ד נאמנים שמעון ולוי לומר לא קבלנו שסמכנו על המנהג ולזה כתבנו שקבלנו אע"פ שלא קבלנו ולפי שראיתי בדברי השואל שאין הטוען נאמן לומר אמנה אלא במגו דמצי טעין פרעתי וכאן דלא מצי טעין פרעתי לא מהימן לומר אמנה היה לא ידעתי מנין יש לו זה דודאי אינו כן אלא נאמן לומר אמנה היה כיון שדרך הסוחרים לכתוב קבלתי כנז' לעיל ואי משום ענין השבועה היתה כונתו לומר דאם היה נאמן לומר פרעתי היה נאמן לומר אמנה היה מגו דאי בעי אמר פרעתי והיה פטור מן השבועה הא ודאי ליתא דלא אמרי' מגו להפטר משבועה ובין הכי ובין הכי חייב שבוע' הסת אלא שאני אומר דמטעם אחר פטורים שמעון ולוי משבועה דקיי"ל אין נשבעין על טענת שמא וכיון שראובן בעל חוב התובע מחמת שטר הקמבייו עומד פה שאלוניקי ושמעון ולוי ג"כ ואותו שהיו צריכי' לקבל ממנו המעות אינו כאן לפנינו כדי שיוכל להכחיש לשמעון ולוי ולומר להם קבלתם יכולים שמעון ולוי לומר אילו היה פ' פה לפנינו היה מודה לדברינו וא"כ אין אנו נשבעי' כלל וכ"כ הרמב"ם והביאו הטור ח"מ סימן קכ"א וז"ל כתב הרמב"ם דוקא כששניהם לפנינו השליח והמלוה ומכחישים זה את זה אבל אם בא השליח לבדו ואמר נתתי כמו שאמרת לי אינו יכול להשביעו שעשה שליחותו כיון שאינו טוענו ודאי שלא עשה שליחותו וכן אם בא המלוה לבדו וטוענו אינו יכול להשביעו שלא פרע השליח שהרי אין כאן מי שטוענו טענת ודאי שלקח אלא מחרי' הלוה חרם סתם ומשלם ע"כ וא"כ בנ"ד נמי הכי הוי דכיון שדרך הסוחרי' לכתוב כתב קאמביו על סמך לקבל ואח"כ טוען המלוה ללוים פרעוני והם אומרים לא קבלנו ואין השלישי לפנינו שיכחיש דברי הלוה אין הלוה צריך שבועה ואיני מאריך עוד בענין זה לפי שיד מנהג הסוחרים עיקר באלו הדברים וכפי מה שיתברר המנה' כן ה"ה ביניהם ואם אין המנהג ידוע חזר הדין לדין תורה דבכתב ידו נאמן לו' פרעתי ומגו דנאמן לומר פרעתי נאמן לומ' אמנ' היה או טענה אחרת שלא יהיו עדים כנגדה הנראה לע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |