שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/נג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מעשה שהי' כך היה שה"ר שמעי' בכ"ר אליקים נ"ע שאל מה"ר אברה' שלם בן החכם הרופא המובהק כ"ר דוד שלם כ"ע שיפרע לו ט"ו אלפים לבנים שהיה חייב לו אביו ה"ר דוד הנז' כאשר יראה משטר שבידו כתוב וחתום והנה נוסח השטר הוא איך הוא אמת שבפנינו עדים חתומי מטה הודה ה"ר דוד הנז' שהוא פרוע מכ"ר שמעי' משטר חוב שהיה לו עליו מסך כך לבנים והפרעון היה בזה האופן בבגדים סכו' כך ולשאר החוב נתן רבי שמעי' הנז' סך אוקאש אניינר לערך סך פלו' ועלו הסך מהאוקאש האנייר כך באופן שסכום כך הוא לתשלום פרעון החוב שהיה חייב רבי שמעיא הנז' ושאר המעות נתחייב כה"ר דוד הנז' בחוב גמיר לרבי שמעי' הנז' מכאן ועד שתי שנים כו'. וזמן השטר הוא י"ט לאייר שנת הש"ד ליצירה וה"ר אברהם שלם עם היות היו לו טענות רבות להשטר מחוב זה מ"מ השיב בקצר' ואמר לפני הדיינים שאדרבא שרבי שמעיא הנז' חייב לו עשרה אלפים לבנים כמו שיראה משטרו' כתובים וחתומי' וראשו' הוציא השטר הנז' אשר כתוב בו פלונית אשת פלוני ופלוני בעלה חייבים בחוב גמור לה"ר דוד סכום כך ועל זה כתוב נאמנות גמורה כשני עדים כשרים כל זמן ששטר זה קים כו' על כל שיאמר ה"ר דוד הנז' על ענין פרעון חוב זה וזמן השטר. עוד הוציא שטר אחר כתוב וחתום איך הוא אמת שרבי שמעיא הנז' כדי להקל מעליו החוב שהיה חייב לה"ר דוד הנז' רצה ברצון נפשו ומכר האנייר סך כל אוקה בעד כ"ב לבנים באופן נשארו חייבים עשרה אלפים כו' כתוב שטר זה והשיב רבי שמעיא כי שטר זה מזוייף כי לא היו דברים מעולם שאלו הדיינים לרבי שמעיא אם באותו זמן היה לו אנייר אחר אצל ה"ר דוד הנז' והשיב שלא היה לו כי אם האנייר הנז' וכו':
תשובה כבר יראה שדין זה יש בו כדי להאריך בכל חלקי הסותר שאפשר יפלו בענין אמנם לאהבת הקיצור גם לאהבת הדבר היותר קרוב אל השכל לא אטריח עצמי כי אם לברר וללבן איך ה"ר אברהם שלם הוא דבר פשוט היותו זכאי בדינו רצוני לומר במה שאינו מחוייב לרבי שמעיא אפי' פרוטה וזה כמ"ש מבלי סיוע טענות דחוקות אצל השכל גם כי היו נופלות תחת האפשר גם בו יתור טענות אחרות אמיתיות אלא מכח כל אחד מהשטרות ובשניה' יחד הנה מכח שט' האחרון יראה בבירור שהם כשני כתי עדים מכחישות זו לזו שהרי בשטר רבי שמעיה כתוב שפרע לו סך כ"כ בגדים ושל' היה נשאר לו מן החוב כי אם כך ואלו אומרים בהפך כי לתחלת פרעון נתן לו האנייר ושאז היה נשאר החוב כך לבנים וכבר היה אפשר לומר שאנייר הנז' בשטר שמוציא ה"ר אברהם היה אחר וממנו נשאר חוב עשרה אלפי' אמנם אח"כ נתן לו בגדים ואנייר אחר ונשאר ה"ר דוד חייב לרבי שמעיה כו' אלא שזה א"א מב' טעמים אחד שכב' שאלו הדיינים שאם באותו זמן נתן לו רבי שמעיה לה"ר דוד הנז' אנייר אחר והוא השיב להם שלא היה לו כי אם אותו הנז': גם שבשטר רבי שמעיה אומר שנתפרע ה"ר דוד כו' בבגדים והיה נשאר החוב ט' אלפים וכ"ה לבנים ולזה נתן לו הק"ק אוקאש אנייר וא"כ היינו מוכרחי' לומר שרבי שמעיה היה חייב ב' שטרות מכ"ד אלפים כל א' ומהא' כשאר חייב ט' כו' ומהאחר י' וכלם י"ט ואחר שב' שטרות של ר' דוד על רבי שמעיה קודמים לשטר רבי שמעיה על הר' דוד כמו שבשטר זה של ר' שמעיה מזכי' שטר הראשון של רבי דוד למה לא הזכיר אותו השטר השני ויאמר שנשאר לו חייב ה"ר דוד ה' אלף כו' אלא שהאמת יורה דרכו שמעולם לא היה באותו זמן כי אם חוב א' מכ"ד אלפים והם הם המוזכרים בשטר ה"ר דוד הנז' ובשטר הב' ובשטר השלשי של רבי שמעיה וא"כ אלו אומרים שמכר אותו כו' ואלו אומרים בכך אלו אומרים שזה האנייר היה בסוף הפרעון ואלו אומרים לתחלת הפרעון וא"א לומר שאח"כ כשנתן לו רבי שמעיה הבגדים נשאר לו חייב כו' שאם כן היה לו לומר שהיה חייב לו מן הבגדים כך ועוד שלא היה לו לומר אלא ה' אלפים. וא"כ אחרי שמוכרחים אנו לומר שמכחישים אלו לאלו כל אחד יעמוד בשלו עוד זכאי ה"ר אברהם מצד אחר מכח השטר האחד גם כי לא היה השני בעולם שהרי רבי שמעיה מוציא שטר איך הוא אמת שה"ר דוד הודה הודאה גמורה כו' אי' הוא אמר שנתפרע כו' וא"כ נשאר חייב לו ה"ר דוד לרבי שמעיה כו' ואחר שכתוב בשטר ה"ר דוד שהוא האמינו עליו כשני עדים כשרים על כל מה שיאמר על ענין פרעון זה הרי הוא נאמן יותר מעדי שטר רבי שמעיא ואומר אתם אומרים שפרע לי בגדים לא היו דברים מעולם אתם אומרים שקבלתי האנייר לפרעון לסך קכ"ה לבנים לא קבלתי אלא לסך כך וגם כי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל נראה שמסכימים שאין הנאמנות מועיל אלא כשמעידים הם על הפרעון אמנם בנ"ד שמעידים שהוא הודה כו' הודאה מלתא אחריתי היא ואין הנאמנות מועיל נגד העדים מ"מ יש פוסקים חולקים עליהם ומהם רבנו ישעיה והרמ"ה והרמב"ן ז"ל:
גם הרשב"א בתשובותיו סי' תתקכ"ב הפליג לקיים תועלת הנאמנות אפי' כשהודה בב"ד אם לא שגמגם קצת בזה אבל בהודאה בפני עדים כתב וז"ל מ"מ כל שלא הודה בב"ד אעפ"י שבאו עדים ואמרו שבפניהם פרע או שהודה בפניהם הוא נאמן שכן האמינו עליו כשני עדים וכן הסכמת רבותינו וכן מקובל בידי וכן אנו נוהגים ע"כ: וא"כ הרי שגדול כחו של רבי אברהם לדעת הרשב"א ז"ל שהוא אחרון והסכמת רבותיו ומנהגם וזה אפי' להוציא כ"ש וק"ו להחזיק גם כי היינו יכולים לומר שאפי' לדעת החולקים היינו בשטר שכתוב בו כל זמן כו' יהא נאמן כו' אמנם בנ"ד שכתוב בו והאמינו כו' על כל מה שיאמר כו' שנראה דלטפויי אתא לומר הן שיאמר לא נפרעת הן שיאמר לא הודתי כו' וא"כ לפי זה יש לומר שרבי שמעיה חייב לה"ר אברהם י' אלפים כי השטר הראשון מבטל שטרו ונשאר השטר הב' בחזקתו אלא שבזה עדיין יש מקום לגמגם ומניח אני זה כי עתה לא באתי כי אם לזכותו על שהוא פטור ועדיין אני צריך לבאר ולומר צד אחר שאפשר לאומר שיאמר שנשאר לו לרבי שמעי' עדיין טענה לחייב לר' אברהם מצד שאין כתוב בשטר נאמנות כי אם לה"ר דוד נ"ע לא לבנו וליורשיו וא"כ יאמ' רבי שמעיא אני לא האמנתי אלא לאביך אבל לך איני מאמין ובלי ספק שאביך לא היה אומר זה וטענה זו נר' מדברי הרא"ש ז"ל שמועיל אפילו להוציא כמו שהביא בפסקיו בפרק הכותב ע"ע נאמנות המלוה ללוה שכתב מת הלוה ואמרו היתומים אבינו אמר לנו שהוא פרע אין בדבריהם כלום שיאמר המלוה לאביכם האמנתי כו' וא"כ בנ"ד פשיטא שבשטר זה לא היה נאמן רבי אברהם להוציא אחר שאין נאמנות אלא לה"ר דוד כו' ונהפוך הוא שרבי שמעיא שטרו קיים ויגבה לכל הפחות בשבועה אמנם נר' בעיני כי גם בזה זכה ה"ר אברהם אם מפני שמצינו הרמב"ם ז"ל פרק ט"ו מהלכות מלוה ולוה שחולק על הרא"ש וכתב התנה הלוה שיהיה נאמן בכל עת שיאמר פרעתי אינו גובה בשטר זה לא מן היורש ולא מן הלוקח ואע"פ שהרא"ש בתראה הוי מ"מ המגיד משנה ז"ל כתב וז"ל התנה הלוה כו' דין זה לא נזכר בתלמוד עד מ"מ כתבו הגאונים ז"ל שהתנאי קיים ומבואר בה' וכיון שכן פשוט הוא שאינו גובה לא מן היורש ולא מן הלוקח לפי שטוענין להם כל מה שהיה הלוה יכול לטעון גם הביא ממקצת מפרשים שכתבו שאפילו מת לוה תוך זמן כו' א"כ נר' שהרא"ש יחיד בסברתו וגם אני עם שאיני נמנה בכל' אנשים נפלאתי מאד מסברת הרא"ש ז"ל אחר שהוא סובר ג"כ בהכרח שמלוה זו אינה אלא כמלוה ע"פ איך אפשר שלא נאמין ליורש או שלא נטעון בעדו אחר שיש לנו יסוד מוסד דטענינן ליתמי וללקוחות הגם שנר' בעיני שכפי לשון הרא"ש ז"ל בפסקיו אינו אומר דין זה בבירור אצלו אלא כמסתפק אלא שאינו נר' כן מלשון הטור סי' ע"א מ"מ אני אומר שאחר שהרמב"ם ז"ל אומר בפי' אינו גובה כו' וסתם מאמרו ופי' אותו כמו שכתבו המ"מ דמשום דטענינן ליתמי גם המפרשים שכתבו שאפי' מת הלוה בתוך זמנו טענינן כו' א"כ גם בזה זכינו לדין ואנו נאמר שאע"פ שזה לא האמין לאברהם אלא לאביו טענה זו מספק' לשלא היה יכול להוציא ה"ר אברהם מר' שמעיא אמנם עתה שר' שמעיא רוצה להוציא מר' אברהם והוא מכח אביו שחייב לו יכול ר' אברהם לומר שאביו אינו חייב לו כו' מטעם דטענינן ליתמי וכ"ש כי לפי ע"ד היה אפשר לומר שגם לדעת הרא"ש בנ"ד יודה דטענינן ליתמי ויאמר אבי אמר שפרע ואינו חייב לך וזה שהוא עצמו כתב שאם יש עדים שאמר הלוה לפניהם שפרע שנתבטל השטר וא"כ בנ"ד אנן סהדי שאביו של ר' אברהם אמר שלא נתפרע שאם לא כן היה לו לקרוע שטר זה הראשון גם הב' דלמה לו לשומרם והרי אכו מחזקים לכל איש ישראל לכשר כל שכן שזה דבר ברור שרבי דוד נ"ע היה שלם בנאמנו' משאו ומתנו עם הבריו' ובלי ס' (לא) היה מניח לבנו ארגז מלא משטרות אין מספר אם לא שכשהיה נפרע תכף היה קורע השטר ואע"פ שחזקה לא תועיל להוציא מ"מ להחזיק נר' בעיני שאפילו הרא"ש יודה בנ"ד על כ"פ בהא סלקינן ובהא נחתינן דלית דין ולית דיין שיוכל לחייב לרבי אברהם אפי' בשוה פרוטה וצור ישראל יזכני בדיננו ויוציא לאור משפטנו בב"א אכי"ר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |