שו"ת מהרשד"ם/אורח חיים/כז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן ושמעון תושבים מעיר אחד ונפלו ביניהם קטטו' ומריבו' על עסקי סחורה ועמדו לדין לפני דייני עירם וגזרו הדיינים על שמעון להבטיח אל ראובן על ידי משכונות או ערב לרצון ראובן הנז' ואם לא יבטיחהו שמעון מאותה שעה והלאה יהא ראובן רשאי להוציא נכסיו מיד שמעון הנז' ולעשות כל מאמצי כחו בכל צד ואופן שיוכל בין בדיני ישראל בין בערכאות של גוים וזמן ההבטח' היה ערב הפסח עד חצי היום והדיינים כתבו הגזיר' ומסרו' ביד ראובן לזכות ולראייה וקודם שהגיע זמן ההבטח' שמע ראובן שברח שמעון מן העיר והלך אל עיר פ' וירא ראובן שמא יברח גם מאותה העיר ומשנכנס הרגל נודע לו לראובן באמת שברח ומעת' נסתפק השואל אם יוכל ראובן בחול המועד להעתיק הגזירה הנז' וגם לעשות שטר הרשאה לב' על ידי סופר ולשלחם אחר שמעון אל העיר אשר הלך שם משום דהוי כדבר האבד או דילמא לא חשיב כדבר האבד יורינו מו"ר הדרך שנלך בה:
תשובה
נראה בעיני שמותר שהתירו במקום הפסד ואינו צרי' הפסד ודאי אלא אפי' ספק הפסד התירו ותחילה נתתי אל לבי המשנה ששנינו בביצה הצור והצינו' והקור' והמפת' וכו' שנשברו מתקנן במועד ופסק הרמב"ם פ"ח מהלכות י"ט וכתב מתקנן במועד כדרכו בין בשל ברזל ובין בשל עץ שזה הפסד גדול הוא שאם יניח הפתח פתוח ודלתות שבורות נמצא מאבד כל מה שבבית וכבר בארנו כל שיש בו הפסד אינו צריך שינוי עד כאן והשתא דפשיטא הוא שאפי' שלא יתקן המנעול וכו' שאין ההפס' ודאי דשמא שלא יבואו וגם כשיתקן אינו ודאי שלא יבואו וישברו המנעול אלא שכל זה הוא על הסתם גם בנדון דידן דריעותא נראה קרוב ההפסד ואף על פי שהתיקון אינו ודאי מ"מ הוא תיקון אפשרי ואפי' שתאמר שהיה אפשר בענין אח' גם שם היה אפשר שישב שם לשמור עד אחר המועד ויתקן ואם כן מכאן ראיה לנדון דידן דמותר זה הוא מה שעלה על רוחי ראשונה אבל אח' העיון ראיתי הדבר יותר מבורר שכתב הרב המגיד משנה ז"ל על מה שכתב הרמב"ם בתחלת הפרק וז"ל וכן מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים ובלבד שיכניס בצינעא וכו' וכתב הרמב"ן ז"ל שמה שהצריכו בהכנסת הפירות בצינע' לפי שאינן ודאי הפסד אלא ספק עד כאן הרי שאפילו על הספק מותר כל שיצניענו בצינע' עוד כתב הריב"ה ז"ל א"ח סימן תקל"ז וז"ל מי שיש לו כרם אצל כרמו של גוי והב"י הביא לשון הרא"ש וכתב שם אם יש לישראל כרם צריך הוא לבצור כמו כן צריך פן יהיה לבער כו' עד וכיון שצריך לבצור מותרי לדרוך וליתנו לחביות פן יפסיד כו' הרי לך דכל היכא דאיכא ספק הפסד מותר לעשות מלאכו' בצירה דריכה ואם יאמר אומר תינח בעל הממון אבל אחר מנין לנו שיעש' מלאכ' בשביל דבר זה כמו הסופר והעדים או שליח אם יצטרך ישראל לילך כבר כתיב שם בסוף הסי' בב"י וז"ל וכתב רבינו ירוחם בשם הראב"ד אעפ"י שהפועלי' הדורכים אינו אצלם דבר האבד ויש להם מה שיאכלו מותר משום אבדה דבעל הבית כו' מכל הראיות שכתבתי ויש לי כהנה וכהנה נראה לי שמותר בנ"ד וטוב לעשות היותר צינעה שאפשר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |