שו"ת מהרשד"ם/אורח חיים/כו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ברביעית היופקאש שעושי' בזה הדרך לוקחים מדה א' קמח וחציה לשים אותה במים והאשה עורכת אותה בידיה ואחר כך חותכת ממנה שיעור עוגה קטנה ונותנ' אותה ביד התוגרמ' לשוט אותה בעץ פרור על הדף אשר אצלה ומהקמח אשר נשארה במדה שמה בכל פעם אשר היא שטה אותה עד אשר נעשית גדולה ודקה ולפני' עשת ברזל על האח מבוער' ושמה אותה על העשת של ברזל ותיכף כהרף עין מגלגלת אותה ותיכף מוציאה ומן הצדדין שנראה לאסור אותה בפסח מפני שקרוב לודאי שלא נאפת אותו קמח יפה ומתוך תרומת הדשן ז"ל נראה שיש להחמיר אפי' ביותר מזה וכן אקמחא דאבישונה וממה שכתבו ההגהות ועל הכל יורינו רבינו דעתך לא נסור ימין ושמאל:
תשובה
על ענין היופקאס אשר כתב כ"ת האמת כי נראה בעיני כי שומר נפשו ירחק מהם מהרבה טעמים שכתבת מההיא דתרומ' הדשן ז"ל גם מההיא דקמחא דאבישונה היה נראה ודאי לכאורה לאסור וממה שכתב רבינו ירוחם ז"ל ומ"מ נראה בעיני שאם נהגו כן מימי קדם אין למחות בידם שהרי ודאי יש להם על מה שיסמוכו ואילן גדול ליתלות עליו הוא הרמב"ם ז"ל שכתב פ"ה מהלכות חמץ ומצה וז"ל אין קולין את הבצק בשמן על המחבת אבל מבשלין את הפת ואת הקמח הקלוי ואע"פי שהוא ז"ל בעצמו אסר קמחא דאבישונה כמ"ש לקמן וכן כשמוללין הקדרות החדשות אין מבשלין בהם אלא מצה אפויה שחזרו וטחנו אותה אבל קמח קלוי אסור שמא לא קנהו יפה ויבא להחמיץ וקמח קלי ר"ל מהכרמל שזכר למעלה אבל כשהקמח בעצמו קלוי מותר וכן כתבו בהגהות זה החילוק אף על פי שדחו אותו מ"מ לדעת הרמ"בם קמח קלוי ודאי מותר לבשלו וידעתי נאמנה כי מברוסה ואילך רוב הדינין או כולם נוהגים על פי הרמ"בם ז"ל וגם אני שמעתי שבערבשתן אוכלין היופקאש ובלי ספק אינו אלא שסמכו על לשון הרמ"בם ז"ל הנז' וגם שהיה אפשר לומר כי אפילו לדעת האוסרים היינו קמח שמשימים בקדרה אחת לייבש כי בלי ספק אי אפשר לייבש כל כך הקמח כשהוא מקובץ שם בקדרה אבל כאן שהוא שטוח במהרה הוא מתייבש ונקלה ומה שכתב כ"ת שכששורין אותו במים נעשה כבצק אינו כ"כ ראיה שמאחר שקודם שרייה אינו נמשך כקוטין ואע"פי שאח"כ כששורין אותם נעשית כבצק לא איתסר. סוף דבר שאע"פי שהאמת כמו שאמרתי ששומר נפשו ירחק מהם מכל מקו' ודאי שיש לה' על מה שיסמוכו והעושי' הקמח ממצה אפויה ודאי שהוא מותר והפקפוק בזה משום דכ"ע לאו דינא גמירי רוב העולם לא חששו לזה שהרי אנו ג"כ עושין סופגנין מקמח מצה אפויה אע"פי שנהגו הרבה חומרות בשאר דברים כל שכן באלו הארצות שלא נהגו באלו החומרות וכבר כתבתי למעלה בשם הר"ן שבני מקום אחד יש להם לנהוג ע"פ רבם אפי' רבים חולקים עליו הלא תראה במקומו של ר' יוסי הגלילי היו אוכלי' בשר עוף בחלב במקומו של ר' אליעזר היו כורתי' עצים בשבת לעשות פחמין לעשות ברזל לצורך מילה פה בעיר שאלוניקי אשכנזים אוכלים החלב הנקרא חמשה אצבעות והספרדים מחזיקים אותו לחלב גמור שחייבים עליו כרת ולענין הנפיחה הם מחמירין ואנו מקילים וכן לענין פסח נוהגים הסכמה חומרו' שאין אנו נוהגים נהרא נהרא ופשט' וכבר כתב הרב כמו"הר דוד כ"צ דליכא משום לא תתגודדו משום דהוו להו כשתי בתי דינין בשתי עיירות אע"פי שכלנו עומדים בעיר אחד וא"כ אם תשמע לעצתי הרף ידיך מלמחות בענין היופקאש ושמת סכין בלועך וגם בהנשמעים אליך בלי מחלוקת ועושה השלום יעשה שלום לנו ולכם ויביא משיח צדקנו ויקיים מקרא שכתוב וכל בניך למודי ה' ורב שלום כנפשך ונפש נאמן אהבתך הצעיר שמואל די מדינה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |