שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/רמב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
החכם השלם ונעלה אד"ש או כי לאהבתך נפנתי לכתוב הנראה לע"ד גם כי ידי כבדה מזוקן והריני משיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון הספק הא' במה שאמרו בזמן שהנכסים מרובים כו' אם יש לשער בנכסים עצמם או במה שאיפשר להרויח עמהם כדרך נכסי יתומים קרוב לשכר כו' ולדעתי כי אין מקום לשאלה הזאת דפשיטא שלא אמרו מרובים או מועטים אלא בנכסים עצמם שהניח בשעת מיתה חדא דא"א דלא לישתמיט חד מן המפר' דלימא הכי כי כבר אמרו שמעות של יתומים אינם נתני' אלא למאן דאית ליה דהבא פריכא ואם לא ימצא יאכלו היתומים עד שיכלה הקרן ואם כן על הסתם מרובים ומעוטים אינם אלא הם עצמם כי אין לשער בדבר רחוק עוד שהרי אין למזון הבנות בשבח שהשביחו הנכסים למזונות ואחר שאין להם מזונות מן השבח איך ישערו בשבח עוד נראה לי שיש לדקדק מלשון רש"י ז"ל שפי' ברבים ונתמעטו נתקללו או הוקרו המזונות ובמעטים ונתרבו פי' הוקרו או הוזלו המזונות ואם היה שיש לשער בהרוחה היה יכול לפרש נתרבו כגון שהרויחו הנכסים ובנתמעטו שלא הרויחו אלא שודאי אין השיעור אלא בגוף הנכסים ולהכי פירש נתקלקלו או הוקרו הפי' שמצד זה אינם מספיקים אבל ריוח אינו נכנס ואינו יוצא אלא הנכסי' לעולם במקומם עומדים זה נראה לי ברור הספק השני אם יאמרו היתומי' לאפטרופוס שיתן הנכסים קרוב לשכר כו' כדי שיהיה להם לירש נר' בעיני שתלוי בעיני ב"ד העיר שאם יראה להם שאיפשר שיעשה האפטרו' זה באופן שלא ימשך נזק לבנות יכופו אותו לעשות כן ולמדתי זה ממ"ש הריב"ה בדין מרובים שהדין שזכו הבנים שינתנו הנכסים בידה והבנות נזונות מתחת ידם וכתב ומ"מ אם רואין שמכלי' הממון עד חייבים בית דין להשגיח בתיקון הבנות ונר' כי הדברי' ק"ו אם מעבירין הדין להשגיח בתיקון הבנו' שהיא לקיי' תקנ' דר' כ"ש שיש להשגיח בתיקון שירשו כיון שיעשו שלא ימשך נזק כלל לבנות הא לא"ה ודאי שאין כופין כנ"ל ועל מה שהוקשה לך לשון הטור הדין עמך ומ"מ נראה בעיני כי היישוב שכתבת אין לדחותו שהרי קרוב לזה מצאנו בדין כתובת ב"ד שאמרו אם יש שם מותר על שתי כתובות יפה דינר אלו נוטלת כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן ואם לאו חולקים הרי שאנו עושים כדי שלא יבטל ירושת התורה ואם אנו מקיימין אות' אפילו בדינר אז אנו מקיימי' תנאי כתובת ב"ד ואם לא תעמוד הירושה במקומ' ויפסידו היתומים זכות כתובת אמן הכא נמי אם נוכל לקיים תקנת חכמים בענין עישו' אז לא נלך בראוי אבל אם א"א לקיים תקנ' עישור בנכסי האב אז נלך אחר הראוי כדי לקיים התקנה שתקנו חכמים שישיא אדם בתו כו' שאלו נכסיו הם ג"כ ואין לדחות יישוב זה אלא שק"ק שאחר שאביו לא הבי' חלוק זה בפסקיו ולא מצינו בתשובות ומה ראה הוא ז"ל לו' כן אלא שאפילו למד כן לומ' שכיון שאנו רואים שכתוב' אשה שהיא מן התור' אינה נגבית מן הראוי העשור שהיא תקנת חכמים שכל עוד שאנו יכולים לקיימה בנכסי האב מעט או הרבה נקיים ולא נחוש לתת מן הראוי אך אמנם כאשר א"א יש לבקש מקום לקיים התקנה עוד איפשר לומר שאמר כן אם לא היה לאב נכסים כו' חוזר לענין בינונית ונאמר שאין ה"נ שיש ליתן עישור נכסי מכל הנכסים בין מנכסי האב וגם מנכסי הזקן אבל בא לומר שאע"פי שאנו אומרים כן ודין עישור הוא בבינונית:
אם כן היה איפשר לומר שגם אין ליתומים אלא זבורי נקח שיעו' עישור נכסי מנכסי הזקן שהניח בינונית שדומה לזה סובר הרא"ש שמשערין העישור בין ממקרקעי ובין ממטלטלי והפרעון הוא מקרקעי אף נאמר העישור מוטל על כל הנכסים וכדי לקיים דין העישור שהוא בבינוני' ובנכסי אב אין בינונית' נתן לה מנכסי הזקן שיש בינונית לז"א שלא יש לנו להעדיף כ"כ אלא כיון שעיקר חיוב העישור מוטל על נכסי האב אם הניח האב בינונית מוטל ואם תגבה מן הזבורי' ולא יחזור הזקן על נכסיו לגבות בינוני' אלא כאשר לא הניח האב נכסים עוד ראי' לחלק בין ראוי לראוי גם כי חלוק זה אינו כ"כ דחוק עד שכתבת מ"מ הוא חלוק אמיתי כפי מה שאבאר יש לדעת כי זה לי כמה שנים סדרתי פסק על אלמנה שנשאת ורצה בשעת פטירתה לעקור תנאי ההשבון מן הראוי ולתת או להניח ליתומ' וכתבתי בזה שלא בא מידה שמשעה שנשאת עם בעלה באו הנכסי' ביד בעלה וזכה בהם הבעל ליורש ואין שוב כח להפקיעם כיון שיש זמן בכתוב' וקנין ומעכשיו והארכתי בזה גם כן בנכסי הזקן שבאים ממילא ולא זכה בהם אלא בשעת מיתה יש ליתן עישור. כפי דעת הרא"ש אבל אנכסי אחות' שאינ זוכי' עת אלא שאיגלאי מלת למפרע שאלו הנכסי' היו מתנה להם מאות' שעה אין לתת זכות בהן שהגע עצמך שאם הרויחו נכסי' פשיטא שאינם חייבי' לתת עישור אלא מנכסי אביהם ולא מנכסיה' וכיון שמת אב הבת בחיי הבת הנשואה כבר פקע כח האב ונתגלה שאלו הנכסי' מן הבנים היו וכ"כ הרמב"ם והביאה הטור ח"מ שהשותפים שמת אחד מהם אפילו שהיה השותפות לזמן ועדין לא הגיע שבטלה שותפותם שאלו הנכסים כבר יצאו מרשות האב ונכנסו ברשות היורשים. וכן ע"ד אלא שיש כאן עוד שמשעה ראשונה היו מן היורשים כמ"ש וק"ל:
עוד כתבת ודלמא לא עבדינן כהרא"ש לדעתי לא דילמא הוי אלא ודאי דלא עבדינן כותיה ושכן מצאתי הגהה במימון שכתב מהר"ם על דין שפרנס' אין גובין מן המטלטלין כתב הוא וכ"ש מחוב' ע"כ וחוב הוי כמוחזק שאין אשה גובה כתובתה מן הראוי וגובה מחוב וכתבו אפילו מחוב שחייב גוי ואם פליג מהר"ם על הרא"ש ונכסים בחזק' יורשים קיימי ועוד שיש לומר שאיפשר שלא ראה הרא"ש דברי מהר"ם שאלו ראה אותם היה פוס' כותיה לפי שדבריו באו בתשובה וכמו שתראה חלוק זה במהררי"ק שרש צ"ד כ"ש שהדעת אומר שכל פוסק שלא הביא דין זה לא סבר כהרא"ש ואע"פי שבאותה ההגהה יש מי שפסק הפך מהר"ם הראיה שהביא הפוסק ההוא אינה ראיה כלל שאם בכתובה שהיא דאורייתא אמרו כן כ"ש בתקנת דרבנן ולפחות אין לומר דוקא וכ"ש לדעת הרי"ף ולדעת הרמב"ם שכתבו שאפילו לדעת האחרונים אין עישור אלא מקרקעי הדין פשוט מאד כמו מהר"ם ומ"ש דתמיה לך איך מדמה הרמב"ן ב"ח לכתובת אשה אינו תימא כ"כ דאין כונת הרמב"ן להבי' ראיה אלא לומר שבדין יש לדמות ולומר שכשם שכתובת אשה אינה נגבת מן הראוי כך וכ"ש שנפרש דבריו כן אם נרצה לומר שדעתו ז"ל לומר דלא אמרינן להקל בכתובה אלא במקום שאמרו חכמים בפי' לא במקום אחר ותמצא דברי אלה בב"י א"ה סימן ק' ומה שרצית לחלק ולומר דאע"ג דב"ח לא יטול בראוי פרנסה תטול הבת בראוי וטעמא דב"ח אינו אלא ב"ח דאב ובת הוי ב"ח דידהו כדאמרי' בגמ הא ודאי אינו נרא' כלל דכמה מעלות לב"ח מן הפרנסה שהרי ב"ח מדין התלמוד אע"ג דמטלטלי לא משתעבד מ"מ מצוה איכא וכופין עליה מה שאין כן בפרנסה לא בדין ולא מן התקנה וק"ו לדעת הרשב"א שאפילו לא נשאר ליתומים נכסים מאביה' מצוה לפרוע מנכסיהם ועוד שלא אמרו שהבת ב"ח דידהו אלא לענין בינונית וכן תמצא בדברי הפוסקים שכותבי' כב"ח דידהו כף הדמיון ופשיט' שאינם ב"ח דידהו וק"ל מכל מה שכתבתי כב"ח דידהו כף הדמיון ופשיט' שאינ' ב"ח דידהו נלמוד ודאי שהדין ברור בפי' ע"ד שמרובי' ומעטים שאמרו אין לשער אותם אלא באותן הנכסי' שנשארו בשעת מיתת האב ולא במה שאיפשר ירויחו הנכסי עוד אמרתי שאם יאמרו היתומי' להנתן הנכסים בריוח כדי שיהיה להם שהדבר תלוי בעיני ב"ד העיר עוד כתבתי שכפי הדין אין לעשות כהרא"ש בראוי שלע"ד יש רבים חולקין עליו כל זה אמת לענין אם ירצה היורש לומר יקוב הדין את ההר ומ"מ משמע לדבר הזה כי קלקול הדור רב וצריך להשגיח בתיקון הבנות וכמו שאנו רואים שאב הב' מתרושש בשביל תקנת הבת וכבר פשוט עד שהוא כ"כ פשוט שחזר כמו בן גמור לכן יש לראות לעשות לפנים מן השורה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |