שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/רכו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
החכם הש' נר"ו אחרי דרישת שלומך זאת להודיעך כי קבלת כתב ידך החרוטה בעט ברזל ועופרת באהבה מסותרת ובקשת ממנו להגיד מה שידי משגת בפי' דבור בפ' ג"ה המתחיל לא כרבי יודה ולא כרבי חנינ' וה' יודע כי להפיק רצונך רצון שוכני סנה ולהודיע כי אין בלבי כי אם אהב' שלמה בלי פקפוק וערעור טרחתי לעיין בו עד מקום שידי משגת גם כי ה' יודע כי הזמן כבד עלי ואפי' לישיבה כעת אין אנו יכולים ללמוד על הדרך אשר עתה כ"ת מבקש ובפרט כי שאלו' כבוד תורתך אינם בדבור זה כי אם פרחי כהונ' כי ההבנה גלוי ותחלת כל דבר ראיתי לכתוב כל דבריך כאשר הם כתובים וז"ל והשתא דקא' בשמעתין כמאן לא כר' יודה ולא כר' חנינ' ה"פ לפי דעת רש"י לא כלישנ' דקא' מתני' במלתי' דר"ג בשם ר' יודה דמאי דקא' ר"ג הוי בנתארסה גרידא ע"כ ז"ה איני מבין אותו כלל אמת כי מדברי ר' יודה משמע כי אמרו לו אפי' בנתארסה גרידא הדין היה נותן שמכר' בטל אפי' בדיעבד כדמוכח בגמ' אבל ר"ג ודאי דעתו כרבי יודה דבין נפלו עד שלא תתארס ובין נפלו אחר שנתארסה ונשא' מכרה קים וכמו שפירש רש"י במשנה נשתבש בלשון עד שלא נשאת כו' ולדעת רבי חנינא סבר ר"ג דמוכרת אפילו לכתחלה וא"כ לא ירדתי לכונת זה הלשון דקא אמרת דמאי דאמר ר"ג הוי בנתאר' גרידא עוד כתב כ"ת וז"ל עוד קשה לי דמאי דחיקא להו לאוקומי ההיא דפ' הכות' שנפלו נכסים בעודה ארוסה ולמידחק לאשכוחי כמאן אתיא ההיא מתנה אי באמרו לו אי כרבותינו דחזרו ונמנו לוקמא דנפלו אחר שנשאת ואי קשיא היכי מצי לאתנויי בעודה ארוסה על מה שלא בא לעולם במ"ש התוספת ר"פ הכותב יע"ש שניחא האי דותקא ואתי שפיר בהאי אוקמת דאתי מתני' כר"ג ע"כ:
תשובה
נראה לע"ד דדבר זה ברור מא' דלישנא דמתנה דחיק להו לתוספת דכיון דבג' אמרה לכות' לה ועודה ארוסה לא שייך למימר דין ודברים אין לי בנכסיך אלא בנכסים שיש ג"כ בידה דבנכסים שאפשר שלא יבואו לידה לא שייך למימר בנכסיך שהרי אין לה כעת נכסי' וגם שאפשר שלא יהיו לה ולא מטעם דשב"ל ומה שנשאו ונתנו התוס' בהכו' היינו בערך הבעל שעדיין אינם ברשותו וק"ל לע"ד גם מ"ש כ"ת עוד ק"ל במ"ש דאתי ההיא מתנ' דהכותב באמרו לפני ר"ג דפשט' דמלת' משמע דכלהו אמרו לפניו דר"ג והא ליתא דודאי באמרו לפניו דר' יודה לא אתי דכיון דס"ל דאפילו מכרה בעודה ארוסה מכרה בטל וא"כ אי ההיא דהכותב מיירי דנפלו בעודה ארוסה וכבר זכה שאם מכרה ונתנה מכרה בטל היכי מצי מסליק נפשיה ודחיקא לי מלת' כו' ג"ז נראה בעיני דאינו כ"כ דוחק שאין לנו ליקח הקצוות שאפילו ס"ל דמכרה בטל אינו כ"כ ברשו' הבעל דנימ' דלא יהנה כיון שעדיין לא זכה בהם לירש ולא לאכול פירות ודאי מהני כיון דאינם ברשותו לגמרי מצי לסלוקי עצמו בהאי לישנ' דקאמ' דין ודברים אין לי בנכסיך כ"ש שלא הי' כל כך דוחק אחר שלפי דרכם אתי מתנ' באמרו לפני ר"ג ולא צריך לדחוקי לאוקומי כרבותינו כו' וניחא שיהא או כר' חנינא או כר"י ולא נחיתי לפרושי אלא דניחא לפירושו דאתי באמרו כו' עוד כתב כ"ת וז"ל ותו יש לגמגם בלשון התוס' דקאמרי באמרו לפני ר"ג מכרה קיים יראה מלשונו שבא להשמיענו דלא תס"אד דאתיא מתנ' כר"ג וזה א"א לעלות על הדעת כפי הנחתי דתיתי כרבן גמליאל והאמת כי אני לא ראיתי קוש' בלשון הזה בזה הדבור ול"נ לעורר עוד מאי קאמרי היינו באומרו לפני ר"ג עד ואין סברא כו' דכיון דודאי אתי באומרו לפני ר"ג כפי מה שהניחו התוס' מאי קאמרי ואין סברא כו' פשיט' דכפי סברת אמרו לפני ר"ג נפלו משנתארסה ונשאת מכרה בטל וגם כפי ס' רבותינו מכרה בטל אין הפרש בין ס' רבו' לאמרו לפני ר"ג אלא דרבותינו אין מחלקין בין נפלו להעד שלא תתארס לנפלו משנתארסה ולדעת אמרו לפני ר"ג יש חלוק כפי דעת התוס' אמנם שניהם שוים בנפלו לה משנתארסה ונשאת דמכרה בטל ואם כן מתנ' אתי כב' בהאי דינא דמיירי מתנ' דהיינו בנפלו לה עד שלא נשאת ונשאת אם כן מה האי דקאמר ואין סברא כו' על כן נראה לי לפרש כי לד' רש"י פריך הכי בגמ' לר' ושמואל כמאן דלא כר"י ודלא כר' חנינ' והטעם שהם אמרו ונשאת שהבעל מוציא דנר' דוקא מוציא משנשאת הא בעודה ארוסה מכרה קיים דלא כאמרו לפני ר"ג דר"י דסברי שאפי' בעודה ארוסה מכרה בטל אפי' בדיעבד וכדמוכח בגמ' לעיל ודלא כאמרו לפני ר"ג דברי ר' חנינ' והטעם דאפשר דאמרו לפני ר"ג דר"ח לא פליגי אר"ג אלא במ"ש מוכרת לכתחלה אבל בדיעבד מודו כר"ג דמכר' קיים ורב ושמואל דאפי' בדיעבד מכרה בטל קשה וא"כ פשיט דלא אתי ג"כ כר"ג דלכ"ע מכרה קיים אבל התוס' דחקו עצמם ואמרו שמה שקשה לתלמוד' אינו אלא מאי דאמרי שלא חתארס והוצרכו לו' דע"כ לא פליגי אלא בנתארס' ונשאת לזה הוצרכו לו' מי הכריחם לו' שהרי אם לא נפרש כן אלא כמו שפי' אני לדעת רש"י א"כ יקשה ודאי דכי היכי פריך תלמ' לרב ושמואל תקש' ליה לתל' על מתנ' דהכותב דלא כמאן דלפי מה שפי' לדעת רש"י אין חלוק בין עד שלא תתארס לשנתארסה וא"כ כי היכי דלרב ושמואל לא אתו כמאן גם מתנ' כן וכי היכי דלא מתוקמא מלתא דרב ושמואל אלא כדמתרץ תלמודא דאתי כרבותינו מתנ נמי הכי הוי וא"כ שיעור דברי התו' כך הם תדע שאני מוכרח לפ' כן ולו' דפרכת תלמו' דרב ושמואל אינו אלא משום שאמרו ועד שלא תתארס דנתארסה היינו טעמא משום מתני' דהכו' דלפי מאי דפי' אתי כאמרו לפני ר"ג דכר"ג ודאי לא אתי וא"א היינו מוכרחים לומר דמתני' נמי לא אתי אלא כרבו' וזה דוחק גדול ודאי דא"כ מאי ק"ל לתלמודא לשמואל יותר ממתנ' ודי לחכימא ברמיזא וקרוב פי' זה לדרך מדרך כ"ת וגם שנר' זר בעיניך דרך מורג' הוא לו' לקשר לפי פי' זה לואם תאמר יש י"ל אמנ' לפי' הא' יש וא"ת ואין ויש לומר ע"כ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |