שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/רכב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה דינה אשת שמעון נפטר' לבית עולמה וצותה לבעלה שהשבון כתובתה תתנהו ליתומה קרובת הנפטרת לבד שתתן עשרה זהובים לאחיו והתנאי כתוב בשטר הכתובה שנתחייב שמעון להשיב ליורשי אשתו כו' ונתחייב עוד שלא לאיים את אשתו שתתן ותמחול ותניח לו ולא לשום נברא בעולם שום סך מסכי כתובתה נדוניא ותוספת בשום זמן בעולם ואם תתן ותניח ותמכור ותמחול ותעבור ותחליף שום סך מהסכום הנזכרים לשום נברא בעולם בשום זמן בעולם או אם תבטל דבר מכל זכיותיה רצה שמעון הנז' שיהיה הכל מעכשו בטל ומבוט' וחשו' כחר' הנשבר וכדבר שאין בו ממש ושיחשב ליותר יפוי כח לה וליורשיה ולבאי כחה עוד כתוב ולגמור ולקיים כל התנאים הנזכרים וכל א' מהם ושלא לבא כנגדם וכנגד כל א' מהם בשום צד בעולם בשום זמן בעולם על הכל שמעון הנזכר נטל קנין גמור ונשבע שבועה חמורה וכו' ואחר שנפטרה דינה הנז' שואלת היתומה לשמעון לקיים צואת אשתו כאשר מצוה לקיים דברי המת ושכבר זכתה היא בנכסים ההם שדברי ש"מ ככתובים וכמסורי' דמו ואם הנפטרת צועק' ואומרת לשמעון שיקיים שבועתו שנשבע כו' כנז' בשטר הכתובה:
תשובה
אין ספק כי לכאו' יאמרו האומרי שינתן ליתומה מן הטעמי' הנזכרים ועוד כי היא מצוה רבה כדי להשיאה ובפרט שאמרו שהנפטר' צותה לבעלה שיקח היתומה הנז' לאשה ויש בזה כמה מצות אמנם כבר ידוע מה שאמר רבי עקיבא בפ' הכותב אין מרחמין בדין וא"כ כל המצות האלו וכפלי כפלי' לא יספיקו לזוז הדין ממקומו ולכן צריך לבאר הדין עם מי ותחלה אני אומר כי במכנסת נדוניא לבעלה מבית אביה והתנה עם החתן להשיב כו' דפשיטא שאין כח ביד האשה לשנו' דבר מתנאי הכתובה שאעפ"י שזכתה האשה בהם בחייה מ"מ הנותן והוא אבי האשה לא נתן הנדונייא אלא על תנאי כך ואם לא יקיים התנאי בטלה המתנ' מעיקר' ויחזו' הנל ליורשיו ודין זה כתבו הרא"ש ז"ל בתשוב' הביאה הטור בנו ז"ל בח"מ סי' קי"ח רז"ל שאלת אם האשה יכולה לתת בחייה לבעל' או לאחד מי שתרצה שיזכה אחרי מות' באותו החצי שראוי ליירש זרעה או אחר הזוכה בירושתה והשיב הכלל היוצ' מדבריו שאין בידו לשנו' כלל לתתו לא לבעלה ולא לאחר ואם נתנה אותו אין מתנתה כלום אלא הראוי לירש ירש ודאי אם היתה נותנת מעכשו לבעלה נכסים בענין שלא היתה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי היתה המתנה קיימת אבל אם נתנה לו לאחר מיתה אין המתנה כלום ע"כ ודין זה כתבו הרא"ש ז"ל כפי התקנ' שלא בא רק להפקיע ירושת הבעל שאם לא מפני התקנ' הבעל יורש את אשתו ובא התקנה והעבירה החצי מן הבע' לנותנם ליורשים אבל אם הבעל קבל הנדוניא בתנאי שאם תמות האשה יחזור החצי ליורשי האשה אין מתנת' כלום אפילו שנתנה בחיי בעלה וכן כתב הר"ש ן' צמח ז"ל בתשו' הביאה הב"י בסי' הנז' וז"ל מקומות שיש להם תקנה שאם תמות האשה בחיי בעלה יחזיר מקצת הכתובה ליורשי' אם אותו מקצת רצתה האשה למחול לו והוצי' הבעל שטר מחי' מזה היא קיימת בכל טצדקי שאנו יכולים לעשות להעמיד הנחלה במקומה אנו עושים מיהו היכ' שכתוב בתנאי שעל מנת כן נתן לה הנותן הנדוניא אין בידה לשנות התנאי:
ולכאורה נר' דפליג אהרא"ש שהרא"ש ז"ל החליט הענין דיכול למחול ולא מפליג היכא דאפשר לומר דמפני נחת רוח עשיתי לבעלי או לא ואפשר דגם הר"ש ז"ל מודה להרא"ש בזה דמלת' דפשיטא היא ולא אצטריך ליה לפרושי משום הכי סתם ואמר דאם מחלה הוי מחילה מ"מ בין פליגי ובין לא פליגי היכא דהתנה הנותן הנדוניא עם הבעל שיחזיר כו' פשיטא דלכ"ע אין האשה יכול לשנות דעל מנת התנאי ההוא נתן הנותן ואם לא יתקיים התנאי אין המתנה כלום והי' צריך להחזיר הכל וכן יש להוכיח ג"כ מדברי הרא"ש ז"ל שכתב בתשובה א' וז"ל אבל בחייה לא יפו כח האשה בכלום כו' עד אין כח ביד האשה לשנות מכל הכתוב בתקנה כלום כי הם דקדקו על כל דבר ודבר לפי שהיה נר' בעיניהם כו' עד כל התקנה יש לקיימ' כמו שהיא כתובה בלי שנוי ע"כ. וכ"ש שנר' שיש לנו לומר כן בתנאים אשר עשה נותן הנדוניא כתובים וחתומים מבוררים בשטר הכתובה וכ"ש שהר"ש ז"ל כתב שיש להפך הרבה לקיים ירושת הבעל וא"כ כך הוא בנ"ד אם האש' בערך שאר קרובי' כבעל בערך כל השאר ובזה ודאי אין צורך להאריך דמלתא פשיטא טובא הוי וכן יראה המעיין בתשובות הרד"ך ז"ל דהיכא דהוי מלתא בתנאי שיחזיר כו' דפשיטא ופשיטא דהוי כשאר תנאים ואין ספק שפשוט הרבה מאד ומ"מ יש לספק ולומר דתינח היכ' שאחרים נתנו הנדוניא לבעל אב האשה או אחר יהיה מי שיהי' דאז לא באה הדבר מכחה ולכן אין בידה לשנות דבר מכל הכתוב בשטר התנא' אבל כאשר האשה הכניסה לבעל משל' לכאורה נר' דיכולה לשנות כמו שתרצה דהפה שאסרה היא הפה שהתירה ומי שעושה תנאי עם חברו ורוצה לבטל התנאי ודאי יש כח בידו לעשות אלא שהי' נר' בעיני להבי' ראיה בנ"ד נמי אין כח לאשה לשנות מכל הכתוב בשטר הכתוב' וראיה לדבר כמו שאומר דהאי דינא דהשבון איפליגו ביה רבוותא הרי"ף ז"ל כתב בהלכות בפ' הכותב על מחלוק' רבי יהודה ורשב"ג דמתניתין דר"י אמר דאם התנה האשה עם הבעל על מנת שאין לו פירות כו' בחיים ובמות אינו אוכל פירות ואם מתה אינו יורשה רשב"ג אומר אם מת יירשנה מפני שמתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל אמר רבא הלכ' כרשב"ג והוא ז"ל כתב ולית הלכתה כוותיה דקיימא לן בדבר שבממון תנאו קיים והביא היורשלמי וז"ל אילין דכתבין לנשיהן אי מתה בלא בני כל מאי דילה תיהדר לבי נשא תנאי ממון הוא וקיים והר"ן כתב כי ר"ת פסק דהלכה כרשב"ג ולא מטעם דאין אדם יכול להתנות על מה שכתוב בתורה דהא ודאי אינו אלא בתנאי גוף אבל בממון קי"ל דתנאו קיים מטעם דהוי כמסלק עצמו מירושת אביו דלא מהני כיון דלא הוי ברשותו ועל מה שאמר רבי יוסף אילין דכתבין כו' פי' דההיא מיירי בכתיבת האב לבתו דהוי כמתנה ע"מ להחזיר והרמב"ן ז"ל קיים אפילו לדעת ר"ח דירוש' מיירי אפי' בכתיבת הבעל לאשתו והיינו טעמא דלא מתנה עמו שלא יירשנה אלא יורשי' ומתנה דמחזיר כל זה משמע מדברי הר"ן ז"ל וכתב עוד דלדעת הרי"ף דלא קי"ל כרשב"ג אלא כרבנן והא דירוש' משכחת לה בעודה ארוסה אבל אחר שנשאת לא אלא א"כ מחייב עצמו להחזיר ליורשיה מה שירש ממנה בכה"ג ודאי מהני ע"כ דברי הר"ן ז"ל הרי מכאן נראה דלדעת הרי"ף ז"ל שהוא עיקר שרוב הפוסקים סברי כותיה א"א שימצא שיתחייב הבעל להחזיר ליורשי האשה אלא באחד מב' דרכים או שכתב לה והיא ארוסה או לאחר שנשאת וחייב עצמו להחזיר ליורשיה מה שיירש ממנה באופן אחר אין תקנה לפי שהנכסים תכף שהאש' נשאת הם בחזקת ורשות הבעל ואינו חייב להחזיר אלא על ב' דרכים הנז' וא"כ בנ"ד לא שייך שום אחת מאלו כי לא כתב לה בעודה ארוסה דבר זה ולא חייב עצמו הוא בעודה נשואה אלא שצות' היא בלבד ואם אתה תרצה לבטל תנאי הכתוב בשטר הכתובה נמצ' דאין צואתה כלום כי אין לה כח לתת ממה שאינו ברשותה וכן כתב הרא"ש ז"ל וז"ל ומן הדין אין האשה יכולה לתת הנכסים לשום אדם לא נכסי מלוג ולא נכסי צאן ברזל הילכך אין במתנה כלום וכן גם כן לדעת ר"ח לא מבעיא לפי מאי דפירישי' לדעתו דההיא דירושלמי מיירי בכתיב' האב לבתו אלא אפילו לדברי הרמב"ן דקיים אפילו בשכתב הוא לאשה עצמה היינו דוקא שכ' לה והיא ארוסה וכמו שיר' כל מעיין בפירוש בדברי הר"ן ואפילו אם ת"ל דמהני אפילו בעודה נשוא' א"א אלא במחיי' עצמו להחזיר כנ"ל אמנם בנ"ד דליכא צד אחד מאלו דאין כאן אלא דברי האש' כל שאין אתה מחייב לבעל מכח תנאי הכתובה נמצא שאין בדבריה כלום שהרי מן הדין אין כח ורשות לאשה לתת נכסים לשום אדם לא נכסי מלוג ולא נכסי צאן ברזל וכמו שכתב הרא"ש כנז"ל וא"כ נמצא דכל כח שיש לאש' לתת אינו אלא או מכח תקנה או מכח תנאי שמתנה עם בעלה בשעת נישואין קודם שיזכה הבעל בנכסים וא"כ כיון שאין בדבריה כלום כמו שכתבנו נמצאו דברי' בטלי' והתנאי הכתוב בשטר הכתובה קיים וחייב הבעל לקיים תנאו ושבועה שנשבע דאין לומר שמחלה לו אותו התנאי ואפילו שכתב בשטר הכתובה שאם תמחול כו' דלא מהני היה אפשר לומר דהיינו כשמחלה על ידי פתוי אי אונ' אבל כל שהיא מעצמה מחלה הוי מחילה הא ודאי ליתא שהרי לא מחלה בפירוש ואנן סהדי דאי איהי סברא דלא הוי ברשותה וכחה לתת שום דבר מנכסיה לשום נברא בעת ההיא לא היתה מוחלת ואינו אלא כסבורה היא שהי' כח בידה ונמצאו דבריה בטלים ותנאי הכתובה קיים כך נ"ל ועוד נר' שאפי' היינו אומרים שהי' יכולת ביד האשה לתת מנכסיה למי שתרצ' בנ"ד אין לומר כן שהרי משעה שזכה הבעל בנכסי אשתו זאת זכה גם בחלק הראוי ליורשים ע"פ התנאי וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ז מהלכו' נדרי' וז"ל וכל הנותן לזה מתנה על מנת להקנותה לאחר הרי זה האחר קנה בעתה שיקנה לו הראשון ואם לא הקנה לו הראשון לאותו האחר לא קנה לא הראשון ולא הב' ע"כ שמעינן מהכא דכל עת שקנה הראשון אותו עת קנה השני כו' ואם לא קנה השני גם הראשון לא קנה א"כ בנ"ד כיון שקנה הבעל על מנת שיקנה כו' זכה האחר וכן כתב הטור ח"מ וז"ל המזכה לחברו מתנה על ידי אחר כיון שהחזיק הזוכ' במטלטלי או בקרקע או שהגיע השטר לידו זכה המקבל ואין הנותן יכול לחזור בו וא"כ בנ"ד בשעה שהחזיק בעל האשה בנדוניא זו היה על מנת שיזכו יורשי האשה בחצי הנדוניא ושוב אינה יכולה האשה לחזור בה ועדיפא נ"ד שהרי הבעל זכה נמי לדידיה ומגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה וכי היכי דבמה שנתן לבעל לא מצי אשה לאהדורי גם במה שזכה ליורשיה לא מצי לאהדורי מיניה וסעד לדבר מ"ש הטור ח"מ סי' ק"ח וז"ל ואם ראובן חייב נמי ליודה מהני מה שתפס לצורך שמעון אעפ"י שלא תפס לצורך עצמו משמע דכשתופס לצורך עצמו ולצורך חבירו עדיף מכשתופס לצורך חברו לבד ואין לומר דבשלמא בעל זכי בנדוניא מהשתא ויורש אינו זוכה אלא לאחר מיתה וא"כ כל עוד שהיא בחיים מצי למיהדר בה הא ודאי לאו מלתא היא כיון שכתוב בשטר התנאים זמן הוי כמעכשיו דהלכה כרבי יוסי שזמנו של שטר מוכיח עליו וכן נר' מתשובת הרא"ש ז"ל הביאה הטור סי' רמ"א וז"ל ואפי' שלא נכתב בשטר על מנת אלא אם לא ירצה בנה הקטן בפשרה אפי' הכי הוי כאלו אמר מעכשיו דק"ל כר' יוסי שאמר זמנו של שטר מוכיח עליו הלכך כיון דבשטר כתוב בו זמן הוי כאלו כתוב בו מהיום ואין כאן קנין לאחר מיתה ע"כ. הרי זה דומה לנדון שלפנינו וכתב הרמב"ם ז"ל בפ' ח' מהלכות גרושין וז"ל אמר לה הרי את מגורשת מעכשיו או מהיום על תנאי כך וכך או שאמר לה הרי את מגורשת על מנת כך וכך כשיתקיים התנאי תהיה מגורשת משעת נתינת הגט לידה לפי' אינו יכול לבטל הגט ולא להוסיף על התנאי משיגיע גט לידה וכן כתב פ"ו מהלכות קדושין אמר לה הרי את מקודשת מעכשיו בדינר זה אם אתן לך מאתים זוז לאחר זמן נתן מאתים הרי זו מקודשת למפרע אעפ"י שלא נעשה תנאו אלא לזמן מרובה לפיכך אם קדשה אחר קודם שיעשה התנאי אינה מקודשת וכן הדין בגיטין ובממון וכתב הרשב"א בתשובה סי' תתקע"ט בשטר שיש בו זמן שאין צריך תנאי כפול וכל שא' תנאים דה"ל כאומר מעכשיו וכן מצאתי בב"י ח"מ עלה רי"ב שכן דעת הרמב"ן ז"ל וז"ל הרשב"א ז"ל ונ"ל שכל היכא שכתוב זמן בשטר ואין כתוב בו מעכשיו דיינינן ליה כאלו כתוב בו מעכשיו כדאמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו ואעפ"י שכתב הרמב"ן שכל שטר מתנה כו' שכתוב בו מעכשיו לאו דוקא אלא כונתו לומר אם אין בו זמן צריך שיהיה כתוב בו מעכשיו ואם יש בו זמן הרי יש בו מעכשיו כנ"ל למדנו דבין לדעת הרמב"ם בין לדעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל והרא"ש ז"ל ובנו בעל הטורים ז"ל לדעת כלם בנ"ד זכ' אח הנפטרת כיון שזיכה לו ע"י בעלה נמצא שמאותה שעה שזכה הבעל זכה היורש ואין בידה לבטל ולשנות מכל הכתוב בשטר התנאים וכמו שכתב הרמב"ם כנזכר לעיל שבאומר מעכשיו אינו יכול לבטל הגט ולא להוסיף על התנאי א"כ חייב הבעל מן הדין להחזיר לאב הנפטרת כל ההשבון הכתוב בשטר התנאים וכ"ש במקום דאיכא שבועה חמורה לקיים כל פרט ופרט והדברים ברורים מכל הצדדים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |