שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/רכ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
במותב תלתא כחדא הוינא אנחנא בי דינא דחתמין לתתא כד אתא קדמנא הנעלה ה"ר פלו' בכ"ר פל' וה"ר פ' בכ"ר פ' והעידו בתורת עדות איך בהיות' ביריד בוגונייאני ביום א' ראו למשה רזון שקנה בשר צלי ותבשיל של בשר מבשר של גוים והוליכה בבית גוי אחד וישב שם ואכל מאותו הבשר והתבשיל של גוים לפי שפ' ופ' הנז"ל בראותם למשה רזון הנז' שקנה הבש' והתבשיל הנז' תמהו מאד והלכו אחריו וראוהו שנכנס בבית גוי א' וישב שם ואכל מאותו הבשר והתבשיל שקנה מהגוים ואמרו לו למה היה עושה העבירה הגדולה הזאת לאכול בשר נבלה במקום שהיה נמצא בשר ותבשיל של יהודים והוא השיב להם שילכו לדרכם ולא יקפידו הם ממעשיו: כל זה העידו פ' ופ הנז'. עוד באו לפנינו הנעלה הישיש ה"ר פ' והנעלה ה"ר פ' והעידו בתורת עדות איך בערב חג סוכות שעבר משנתנו זאת ראו למשה רזון הנז' שקנה בשר נבלה מהגוים והלכו אחריו וראוהו נכנס בבית גוי א' שהיה מוכר יין וישב שם במסבת גוים וגם היה שם ישועה כהן בר ישועה כהן ולפניהם דגים טמאים ושקצים ורמשים ובשר צלי וראו לישועה כהן ולמשה רזון הנזכר שאוכלים יחד עם הגויים מהדגים טמאים ומהשקצים ורמשים וגם מהבשר נבלה שקנה שהיה צלי והיו אוכלים ושותים עם הגוים. כל זה העידו בפנינו פלוני ופ' הנז' בפני ישועה כהן הנז' שבעיניהם ראו למשה רזון ולישועה כהן הנז' שאכלו בשר נבלה ודג טמא ושקצים ורמשים ככל הנז"ל וממה שהעידו בפנינו ובפני ישועה כהן הנז' כתבנו וחתמנו היום יום פ' לחדש פ' השל"ט ליצירה פה עיר יאנינה והכל שריר וקים פ' בכ"ר פ' דיין פ' בכ"ר פ' דיין פ' בכ"ר פ' דיין:
במותב תלתא כחדא הוינא אנחנא בי דינא דחתמין לתתא כד אתו קדמנא הנעלה ה"ר פ' וה"ר פ' יצ"ו והעידו בתורת עדות איך בכ"ז או בכ"ח לאלול של שנת השל"ח שהוא ב' או ג' ימים קודם ר"ה הלכו ה"ר פ' ופ' הנז' לרחוץ פניהם באגם בבקר ובלכתם שם סמוך לאגם אחורי גדר אחד ראו ליעקב במהר"ר בנימן זלה"ה ונתקרבו לראו' מהו עוש' שם אחורי הגדר וראוהו בועל נער אחד מילדי העברים וראוהו בעיניהם שהיה בועל לאותו נער ובראות' גערו בו באמרם לו איך היה עושה נבלה כזאת סמוך ליום הדין הגדול והנורא והוא נפל על רגליהם וחלה פניהם לבל יוציאו הדברים מפיהם וכל זה העידו פלוני ופל' הנז' יעקב כמהר"ר בנימן הנז' ולראית האמת כתבנו וחתמנו היום יום פ' כך לחדש פ' שנת השל"ט ליצירה פה יאנינה והכל שריר וקים. פלוני דיין פ' בכ"ר פ' דיין פ' ב"ר פ' דיין:
בפנינו עדים ח"מ הכבודה והצנועה מרת פלונית מב"ת בת פ' נ"ע אלמנת פ' נ"ע אסרה איסר על נפשה על דעת הקב"ה ועל דעת רבים מפורשים הלא הם פ' ופלוני ופ' בלא שום הערמה ובלא שום פתח התר וחרטה שבעולם אסרה עלי' כל ממון שבעולם כקרבן וכהקדש מלבד ממון אמה ואחיה וממון גיסה הח' פ' וממון פ' יהיה מותר לה אבל כל ממון אחר שבעולם וכל איש אחר שבעולם אסר' עליה בהנאה כהקדש כקרבן כערלה וכלאי הכרם וכן כל כסף או שוה כסף שינתן לה בתורת קדושין מעתה ומעכשיו אסרה עליה בהנאה כקרבן כהקדש כערלה וכלאי הכרם ולא יהיה רשות בידה ליהנות מהם כלום מלבד אותם הקדושין אשר יתנו לה ברשות ומדעת אמה וגיסה החכם הנז' ובפני עשרה מישראל אך כל ממון אחר שבעולם וכל כסף או שוה כסף אשר ינתן לה בתורת קדושין שלא מדעת אמה וגיסה החכ' הנז' ושלא בפני עשרה מישראל מעתה ומעכשיו אסרה עליה מרת פלונית הנז' על דעת הב"ה ועל דעת רבים הנזכר להיות עליה אסורים בהנאה כקרבן כהקדש כערלה וכלאי הכרם ולראית האמת ממה שהיה בפנינו כתבנו וחתמנו היום יום פ' כך לחדש פ' שנת השל"ח ליצירה פה עיר יאנינ' והכל שריר וקיים פ' ב"פ דיין פ' ב"פ דיין פ' ב"פ דיין:
תשובה
מי הוא זה ואיזהו אשר עינים לו אפילו שיהיה חלוש הראות הרבה שאינו רואה ראיה ברורה כשמש שכל מה שהחתים זה כהן הבעל שהכל שוא ודבר כזב והוא י"ת יפרע ממנו ומעדיו הרשעי' ועל הנחה זו כל מה שכתבו החכמים השלמים חכמי ארטא יע"א היה בו די והותר להתיר האשה הזאת להנשא לכל מי שתרצה בלי שום פקפוק וערעור כלל אך אמנם אני לא אאריך בענין הדין לפי שכבר כתבתי הנר' לפי עניות דעתי זה לי ימים רבים כמו שיראו החכמים השלמים נר"ו בפסקי' שנתתי ביד החכם השלם כה"ר יהושע בן עזרא נר"ו ומ"מ לפי שראיתי להח' השלם המובהק זקן ונשוא פנים כמה"רר שמואל קלעי נר"ו וגם הח' השל' כהה"ר שבתי ברוך נר"ו שניהם כא' כתבו בפסקם כי הוגד להם מפי מגידי אמת שבשאלוניקי עיר ואם בישראל יע"א נעשה מעשה נגד מההררי"ק ז"ל בהשען על האשל הגדול הרשב"א ז"ל ראיתי לגלות אזנם שהעבודה מי שהעיד כן שקר ענה כי מעיד אני עלי שמים וארץ שמעולם לא נשמע בשאלוניקי מעשה כזה עד שבימי בחרותי זה קרוב למ' שנה היה לי אחות נשואה עם איש אחד ת"ח וירא שמים תושב ניקופול ונפטרה אחותי לחיי הע"הב והניח ארבע בנות לבד הזכרים וגיסי הנז' לא היה אמוד בנכסי' כ"כ וכשראה עצמו אלמון ועדין לא בא בימים רצה להשיא בתו עם החכם כמ"ר פ' שהיה אז בניקופול תלמיד חריף ולפי שהיה הבחור משאלוניקי שאל את פי וכתב אלי מה יעש' ושלחתי לו כתב שיזהר וישמר ותשב הבחורה עד שתלבין ראשה ולא יעשה כדבר הזה ומ"מ אחר קצת ימים פתהו דוחק הזמן וגמר בדעתו לתתה לחכם הנז' ועשה שדוכין ונמשכו קצת ימים עד ששבת קודם הנשואין ראה או ידע גיסי מה שראה ממנו וגמר לבטל מה שעשה ודחהו בשתי ידים אז אמר המשודך שכבר היתה בתו מקודשת לו ושבע"כ ישאנה סוף הדברים העמידו שם בניקופול ב"ד והוציא שני שטרות אז שלח גיסי הנזכר כתב אלי ממה שעבר ואני בכעס כי לא שמע אלי מתחלה כתבתי לו כי הוא בנה הוא יהרוס שוב חזר וכתב אלי שנית לפקח על הענין אז שמתי עצמי לעיין וסדרתי פסק להקל עמו שיראו מע"כת ושלחתיו אליו: עוד העתקתי הפס' שעשיתי למורי הרב הגדול כמ"הרר יוסף טאייטאצק זצ"ל שהיה אז בעת ההיא בקושטנדינ' ולהיות כי בזמן ההוא עדין לא נדפסו תשובות הרש"בא ז"ל ואני מצאתי אותם בכתיבת יד במדרש כמה"ר אדון שמואל בנבנשת ז"ל כשראה אותם מורי בפסקי כתב אלי שאחזור ואעתיק אותם מן הספר ואחתום עדים עליהם ואשלחם אליו אז סדרו פסק נגד מהררי"ק ז"ל והתיר כמו שעיני כ"ת יראו ואז שלחתי הפסקים לגיסי ז"ל והעבודה שדברי אליו היו כבר ראית מה שכתבתי וכן מה שכתב מורי ועכ"ז מזהיר אני עליך שלא תעשה מעשה עד שיפטר' בגט וכן עשה כי אחר שראה המעליל הפסק של מורי תשש כחו ונכנע לבו ונתן גט על ידי החכם השלם כמה"ר יום טוב הכהן זצ"ל ולמען תכירו ותדעו כי נכרים דברי אמת עשיתי עם החכם השלם כמה"ר יהושע הנז' נר"ו שיעתי' הכל להראות למעכ"ת עוד יש עשר שנים או יותר שאירע מעש' פה שאלוניקי יע"א ונעשה מעשה ע"פ מהררי"ק ז"ל אבל היה כמו שיראו עיניכם ויבחנו הדברים המבדיל בין קדש לחול גם זה עשיתי עם החכם הנז' שיעתיקוהו ויביאו לפני כ"ת אבל בנ"ד כתבתי להחמיר כאשר ראיתי השאלה על פי האמצעי אשר הביאה לפני בדרך סדר אותה המעליל כהן הבעל הנז' אח"כ הגיע לידי כתב החכם השלם כמה"ר שמריה נר"ו עם פסק שעשה בסיוע המעליל אעפ"י שקודם לכן כ' בסיוע העלובה מרת סוליטה אבל חלוף הנושאי' מחייב האסור או ההתר כפי מה שאמר אלי החכם הנז' מארור הבי' זוממי זוממים רצ"ו פסולי עדות הפוסלים לעדי שטר הקדושין ועוד כתבתי שלשה שורות לבד כי מה שבניתי לא ראיתי מקום להרוס ומה שנטעתי לא הייתי רואה טעם לעקור אך אמנם עתה הגיע פה החכם השלם כמה"ר יהושע הנז' נר"ר והביא עדויות כפי הנר' מאנשים נאמנים ב' כתי עדים על משה רוזן ועל שותפו של עמלק הוא יהושע כהן ששניהם אכלו בשר נבלה שקצים ורמשים ושתו סתם יינם במסבת גוים אלא שנר' שכת אחד מן העדים לא נתקבל עדותן בפני הרשעים וא"כ לפי זה היה עדיין מקום למבוכה:
אמנם כת השנים מן העדים נתקבל בפני יהושע כהן מן האסורים הנז' אסורי אורייתא והאמת כי מתארים אלו העדים אחד וישיש והשני מתארים בתאר נעלה נר' ודאי א"כ שמוחזקים לאנשים כשרים לעדות עוד העידו על זה הארור יעקב כמהר"ר בנימין שראוהו מטמא נער מילדי העברים:
הרי א"כ נמצא שעדות יעקב בטל מעקרו בהעדר הקודם להויה ואין כאן אלא עדות רזון יעקר שמו והלכה רווחת בישראל שאין חוששין לעד אחד בקדושין:
כ"ש במקום דאיכא הכחשה שכתב הר"ר שמעון בן צמח זצ"ל שכ' להחמיר בעד אחד להצריכ' גט כתב הוא ז"ל שאפי' לדעתו ליכא למיחש אלא היכא דליכא הכחשה אבל היכא דאיכא הכחשה כמו בנ"ד אפי' סמ"ג והנמשכים לדעתו מודו דלא חיישינן כלל:
כ"ש וק"ו שלא היו בשטר הזה שהראה המעליל אלא שני עדים חתומים לבד וכיון שהאחד מהם בטל ופסול בעבירה גם חברו יגיד עליו רעו דהוה ליה כמאן דליתיה שכבר דרשו חכמים ז"ל על פי שנים עדים או ג' מה שנים אם נמצא א' קרוב ופסול כו':
ולרווחא דמלתא ראיתי להאריך קצת בכאן שסמ"ג לא כתב דחיישינן לעד אחד אלא כשעד אחד הכשיר יחיד אבל בנ"ד דליכא אלא אלו השנים שנועדו יחדיו בשער המעשה כפי דבריהם וגם נועדו לחתום השטר המזוייף לכ"ע שניהם בטלים מכל וכל אפי' לא הועד על רזון שום פסול והא לך לשון הרמב"ם פי"ד מהלכות עדות וז"ל שטר שיש בו שני עדים בלבד ושניהם קרובים זה לזה או שהיה אחד פסו' בעבירה אעפ"י שמסר לו בפני עדים כשרים הרי הוא כחרס מפני שהיא מזוייף מתוכו ובעל נתיבות כתב בשם גאון כתב שהוא כחרס לגמרי ונ"ל דהיינו שאלתות שהביא הטור בשמו שבנדון כזה יכול לטעון פרעתי או שיכול לכפור ומשמע ודאי דאפי' שבועה לא בעי ולפי סבר' הגאון וכן כפי מה שנר' מדברי הרמב"ם ז"ל שכתבתי השטר בטל מכל וכל אפי לא היה נמצא פסול ברזון כלל ואפילו על הסתם שלא היינו יודעים אם חתמו שניהם כאחד אפי' הכי אין עדות שום אחד מהם שוה כלל וכן הנה נראה דעת רב אלפס כפי דעת אחד מן החכמים אלא שהריב"ש ז"ל כתב בסי' תט"ו שדברי הרב ז"ל הם דוק' בשטר שידענו שחתמו יחד הקרובים או הפסול עם האחר הא לאו הכי תלינן דרווח' שביק ולדעתו לעולם הכשר עומד בכשרותו עד שיודע שחתמו יחד מ"מ בנ"ד לכ"ע בפסלות דיעקב נפסל השטר מכל וכל שהרי ידענו שחתמו אלו יחד גם במעשה הקידושין כפי דבריהם היו יחד הם לבדם נמצא דבר ברור לכ"ע שאין כאן שום ערעור ופקפוק ששטר זה בטל ומבוטל וכן כתב הריב"ש ז"ל בסו' דבריו וז"ל ומדבריה' למדנו דכל היכא דאיכא למימר רווח' שבק או שחתם מעצמו לבסוף תלינן ע"כ הרי משמע בפירוש דאי ליכ' למימר רווחא שבק כ"ע מודו ששניהם פסולים ובטלים מן העולם כאלו לא היו וזה ברור יותר מביעתא בכותח' וא"כ אשה זו פטורה ומותרת מטעם זה:
ונוסף על זה יש שהראנו החכם השלם כמה"ר יהושע איך מרת סיליט' אסרה על נפשה כו' כנז' בשטר נחתם מעדים נאמנים מאד וגם מטעם זה לבד אפילו לא היה מה שכתבנו אשה זו מותרת כנז' ואע"פי שיש לי בזה קצת גמגום בלשון השטר שכתב כערלה ככלאי הכרם שהרי קי"ל שצריך שיהיה הנודר נודר בדבר הנדור הקדש וקרבן אבל ערלה וכלאי הכרם הן אסורין מן התורה מעצמן והאמ' כי אין ליפל' כיון שנמצא כן בנסח תשובת הר"ן ז"ל וזה דכיון שנדר בעולה וקרבן אע"פי שהזכיר דברי' אחרים אינו מפסיד הנדר ונ"ד נמי הכי איתיה ולא הייתי צריך לכתוב זה אלא ללמד לבני גילי במקום אחר שעדיף יותר שלא יזכיר ערלה ולא שום דבר מאסו' הנאה האסורין מן התורה שאינם באים מכח נדר עוד מצאתי בנסח שטר זה גמגו' אחר אע"פי שהוא חלוש שכתב אשר ינתן לה והרי כ' הרשב"א ז"ל וז"ל ומה ששאל אם אמרה כל שיגיע לידי מיד פלו' באי זה צד הרי הוא הקדש תכף שיגיע לידי כו' עד בזה אני חוכך לאיסור דכיון שאמר כשיבואו לידי במתנה בקדושין הרי הן הקדש א"כ מתרצית היא בקבלתן והרי היא מקודשת וההקדש אינו הקדש לפי שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ודבר שאינו ברשותו דדומי' דביתו בעינן ע"כ גם בנ"ד ולא היה לו לכתוב שיבואו אלא שמ"מ אני אומר שבנ"ד ליכא חכוך כלל כיון שאמר מעכשיו דהרשב"א לא גמגם אלא מטעם דכתב כל שיגיע לידי כשיבואו לידי ולא אמר מעכשיו התם הוא דאיכא לגמגם כיון שבאו הקדושין והאסור יחד אבל בנ"ד שאמר מעכשיו הרי שקודם שבאו לידה למפרע היו אסורי' בהנאה והמקדש באיסורי הנאה אינן קדושין כלל דאפילו התם לא כתב הרשב"א אלא חוכך כו' כי לפי האמת נראה כי אע"פי שאין אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו שכן אין אדם אוסר דבר שאינו שלו לאחרים אבל לעצמו אדם אוסר דבר שאינו ברשותו ואינו שלו וכאן כיון שכונת הנודר היה לאסור אע"פי שלא היה ברשותו חל האיסור אף ע"פי שאמ' לשון הקד' מ"מ בין הכי ובין הכי בנ"ד כיון דאמר מעכשיונמצא כשבא הממון לידה היה אסור הנאה מקודם כל שכן שבתחלת הנדר כתב כהוגן וכראוי כלל הדברים שהאריכות בהתר אשה זאת מרת סיליטה מותר גמור כי הדבר ברור כשמש שהיא מותרת כמו שכתבנו וארור הוא וארור שמו וזכרו המעליל מנחם ועדיו הרשעי שבאו לעליל עלילה כזאת על בת ישראל כשרה והגונה וצנועה ברוך ה' שהצילה מיד מעול וחומס כן יצילנה הנלע"ד הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |