שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/רטז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ר' מת בלא בנים ובלא בנות והניח אלמנתו לאה ושהת' אחריו קרוב לשנה א' ולא הספיקה לתבוע כתובה ולישבע על הגבא' עד שמתה גם היא בלי שום זרע ויורשי הבעל עמדו ותפסו כל מה שבבית וגם החזיקו בכל הנכסים באומרם כי כיון שמתה לאה בלי שתשבע מקודם על הגבאת כתוב' פקע מניה זכות כתו' ושוב אין ליורשיה הבאים מכחה שום כח וזכות בסכי עיקר כתו' ותוס' וכדקי"ל אין אדם מוריש שבועה לבניו או ליורשיו והרי כל הנכסים בחזקת הבעל עומדים ויורשיו הבאים אחריו זוכין בהן גם היורשים הנז' הודו מעצמם שתפסו כמו כן קצת בגדים ותכשיטים ושמוש ערש והחזיקו בהם באומרם כי המטלטלין הנז' לא היו מעולם מכלל נדוניית' שהביאה לאה מבית אביה רק קצתם קנאם הבעל וקצתם נפלו לו בירושה מצד אחיו שמת זה כמה שנים ומשמת ר' הנז' חזרו ליורשיו ויורשי לאה אומרים כי המטלטלי' הנז' הם היו מכלל נדונ' שהביאה מבית אביה אך אין כאן עדות שהמטל' הנזכר היו שלה מנדו' וגם אין כאן עדות שהיה תחת ידם של יורשי הבעל הנזכר ועתה נסתפק השואל תחלה בעקר התפיסה שעשו יורשי הבעל אם יש בה ממש אם לא משו' דהויא תפיס' לאחר שנולד הס' ויש הרבה מן הפו' שסוברים דתפיס' לאחר שנולד הספק לא מהניא אפי' בטען ברי היכא שתפס הוא מעצמו מבלי התפסת ב"ד כי הכא בנ"ד וכיון דתפיס' אין כאן מעתה חשוב הדבר כאלו הנכסים הן ביד שליש לחזקת ב' ויד ב' שוה בהן ומעת' זוכין יורשיה אף בעיקר כתו' ותו' דהא דקי"ל אין אדם מוריש שבועה ליורשיו היינו להוציא אבל להחזי' מוריש ומוריש ואע"ג דהכא יורשי' אינם מוחזקי' ממש מ"מ גם אינם מוציאין ממש מיד ורשות יורשי' הבעל כיון שאין התפיס' כלום או שמא כיון שיש גם כן מן הפוסקים שסוברי' להפ' דתפיס לאח' שנולד הספק חשיבא תפיס' וסוברי' ג"כ בכל ס' דינ' ופלוגתא דרבוות' דחשיב כטוען ברי ואפי' את"ל דחשיב כטוען שמא מ"מ הא איכא מן הפוסקי' שסוב' דאפי' היכא דאיכא תרתי לריעותא תפיסה לאחר שנולד הספק וטענת שמא אין מוציאים מיד התופס ולפי סברתם היכא דאיכא פלוגת' דרבוותא יכול התופס לומר קים לי כי הני רבוותא אפי' תפס לאחר שנולד הס' כי הכא בנ"ד עוד יש לס' מטעם הנאמנות הכתוב בשטר הכתובה והיא עצמה בעודה קיימת לא היתה צריכה לישבע על הגבאת כתובה ומעתה יורשיה הבאים מכחה נמי זוכים אף בעיקר כתו' ותוס' ואין כאן משום אין אדם מוריש שבועה ליורשיו או שמא אין בנאמנות כח ויכולת להפקיע זכות היורשים וכמו שיש מן הפו' שסוברים כן שאין כח בשום נאמנות אפי' מפורש להפקיע כח היורשים ולמעקר תקנתא דרבנן דהבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה ואע"ג שיש מן הפוסקים ג"כ שסוברים שיש כח בנאמ' למעק' תקנת ח' הנז' מ"מ מצי למימר קי"ל כהנך דסברי שאין כח בשום נאמ' כו' ועוד דכ"ע ל"פ אלא כשהנאמ' הוא מפורש לגמרי ממנו ומיורשיו ולה וליורשיה אבל כל שהנאמ' הוא סתום כי הכא בנ"ד שאינו כתוב כי אם הנאמ' ותו לא כ"ע מודו דלא אלים נאמ' כזה למעקר תקנתא דר' אלא אדרב' יל"ל על הסתם שלא כוונו בנאמנות כזה למעקר תקנת דר' כל זמן שלא פירשו כן בביאו' ומעתה כיון שאין הנאמ' כזה מעלה ומוריד כלל לענין זכות היורשים ממילא הדרא דינא ותקנתא דר' לדוכתיה דהבא ליפרע מנכסי יתומים כו' וכיון שמתה לאה קודם שתשבע פקע מינה זכות כתו' וגם מיורשיה הבאים אחריה משום דאין אדם מוריש שבועה ליורשיו על הכל יורנו מורנו מורה צדק המורה לצדקה הדין עם מי ולנו יחשב לחן ולו לחסד וצדקה ע"כ:
תשובה
בדין זה נתחבטו הפו' ויש סברו' מסברו' שונות הטור שהוא מן האחרונים כתב וז"ל אלמנה כל זמן ששטר כתובה בידה גובה כתובה לעולם וכשפטרה הבעל משבועה גובה כתו' בלא שבועה וכפי לשון הפיטור היא נפטרה כיצד כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך אינו יכול להשביעה שום שבועה כו' עד אבל משביע הוא את יורשיה אם ירשה ומת יורשיה נשבעין שבועת יורשין ובסי' צ"ו מא"ה כתב וז"ל אין האלמנ' גובה כתוב' אלא בשבועה לפיכך אם מתה קודם שנשבעה אין יורשי' יורשין כתובתה שאין אדם מוריש לבניו ממון שאינו יכול לגבותו אלא בשבועה ע"כ אמנם אם יש בכתו' נאמ' בין ממנו בין מיורשיו גובין כתו' אע"פי שלא נשבעה ומ"מ יש חולקים בזה ויש אומרים דאין שום נאמנ' מועיל לגבי יורשים והריב"ש כתב שאפילו לס' זאת היכא דמתה בלא נשבעה אע"פי שאין נאמ' הכתוב בשטר הכתובה מועיל להם לגבות היינו שאין להם כח לגבות בלא שבועה אבל גובין בשבועה וכ"כ הרשב"א בתשובה שאם מת מלוה שהיורשי' נשבעין שלא פקדה ותרי קולי לא עבדינן כו' וכן דעת הר"ן בתשו' וגם כי אחרים סוברים דלא מהני להו כלל היורשים מ"מ נלע"ד דכיון דשבוע' זו תקנת ח' ועקר הטעם משום דחיישינן לצררי וכתב הר"ש בתשובה ריש כלל פ"ה וז"ל האידנא שאנו מגבין כתו' לכל יורשי האלמנו' ולא חיישינן לצררי אנו סומכין על תירוץ הר"ש כו' ולכן אני או' כדי לקצר שדעתי הוא שבנ"ד כיון שיש נאמ' אם יש בלשון כו' שיש לנו לומר שהיורשים גובין כתו' האלמנה וכן ראיתי שיש בפסקי הח' הש' כמה"ר שמשכתוב בשטר וקנינא כו' דיש להוסיף כל מה שיכול לכלול באותו קנין אף אני או' בנ"ד שאם כתוב ונאמ' כו' או והאמין כו' שיש לכלול שהנאמ' חוזר לאלמנה ויורשיה ובאי כחה כן הייתי דן למעש' מן הטעם שכתבתי וה' יוד' כי הייתי יכול להארי' בכל הדברים הבאים בשאל' אם לא שאין לי זמן וגם כי עת תחל' החורף והעיון כנודע בשאלו' אך אם לא יש כו' אני אומר שהנכסים הם בחזקת יורשי הבעל בכל מקום שהם ולא יגבו יורשי האשה אלא הנכסים שיוכלו להוכיח בעדים שהם מנדו' האשה שהביאה והכניסם בשעת הנשואין הנ' לע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |