שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/קפט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה לאה אשת יעקב בהיות בעלה בדרך רחוקה חלתה ונפלה למשכב ויהי לה בן ובת אחת נשואה אשר אהבת נפש' אהבה וכנראה היתה לה נכסי מלוג ביד בעלה כמו מ' אלפי' לבנים ונפשה אותה להטיב לבתה ולחתנ' ונשבעה בנקיטת חפץ איך בעלה נתן לה רשות ושולטנות בקנין גמור שתוכל היא לתת או להוריש מנכסי מלוג שלה לבתה ולחתנה או לבנה כלם או קצתם מתנת בריא או מתנת שכיב מרע:
וגם נשבעה שלא נתנה הנכסי מלוג הנז' לשום אדם ולא לבעלה רק שהם כלם ברשותה ומרצונה הגמו' נתנה מהם מאתים זהובים לבתה ולחתנה הנז' מתנה גמורה מתנת בריא כתיקון חז"ל וכך אמרה מעתה ומעכשיו יטלו ויזכו בתי וחתני יצ"ו בכל כך חפצי זהב אשר הם תחת ידי ורשותי במקום המאתים זהובים הנז' וכן זכו הנז' בחפצים הנז' בעצמ' ובאו לידם והבן הנז' כראותו מה שנתנה אמו לאחותו ולגיסו תפס בחוזק' כל החפצים הנז' והלך לו עמהם נגד רצון וחפץ אמו כי היא היתה צועקת במרירות נפשה שיקיים מאמרה ומתנתה ולא הטה את אזנו ולא שמע בקולה עתה יורנו מורנו ורבנו אם זכו במתנה הנז' אפי' בדליכא עדים שהבעל הרשה אותה כנ"ל כיון שנתנה להם המטלטלים עצמם ואין איש אשר ידע שהיו אותם המטלטלים בידה והיתה יכולה לומר אין לי משל בעלי כלום ואף גם שהבן הנז' לקחם בחוזקה והנה תחת ידו ורשותו עם כל זה נכוף אותו להחזירם ביד מקבלי המתנה מגו דאי היתה רוצה לאה היתה נותנת המטלטלים הנז' בלתי ידיע' שום אדם והיו זוכים בהם אף עתה יזכו במתנה הנז'. וכמ"ש הרא"ש ז"ל בתשובותיו כלל ס"ח סי' א' מגו כזה להוציא מרשות היורשים שאמם נאמנת. דבר אדוננו רב להושיע אנו מקוים כדת מה לעשות במתנה הנז' ואחרי דברו דבר אמת וענוה צדק לא ירים איש את ידו ולא ישנה את תפקידו ומה' תהי משכורתו שלימה:
תשובה
שנינו הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך הרי זה אוכל פירות בחיי' ואם מתה יורשה א"כ למת כתב לה כו' שאם מכרה ונתנה קיים ובגמ' וכי כתב לה מאי הוי כו' עד לא אמר כלום ומשני בכותב לה ועודה ארוסה כו' עד איבעיא להו קנו מידו מהו וכתבו התוס' בשם ר"י דאנשואה קאי דאמרינן דידו כידה אי מהני לה שום קנין או לא ומדברי הרמב"ם בפי' המשנה נראה בפי' משכים לדברי ר"י שכן כתב זאת הכתי' מועלת לה כשכתב לה ועודה ארוסה כר עד או אם קנו מידו אפי' אחר הנישואין ע"כ וכ"כ בפ' כ"ג בהלכות אישות וז"ל האשה שהתנת על בעלה לבטל זכות מדברים שזוכה בהם הבעל אם כתב לה ועודה ארוסה קודם הנישואין אינו צריך לקנות מידו כו' עד ואם כתב לה אחר הנישואין צריך לקנו' מידו ע"כ הרי בשיש קנין מועילין דברי הבעל אפי' בל' גרוע כמו דין ודברים אין לי בנכסיך כו' וכאן כפי דברי האשה לא היו דברים גרועים לבד אלא שנטל קנין ומ"מ לפי שיש בדברים אלו קצת מחלוקת בין הפוסקים ז"ל לא אאריך בהם כי לא נתנו לי זמן אבל אניח ענין זה כי לדעתי אינו צריך לנ"ד כי בנ"ד אינו צריך קנין כמו שאבאר בס"ד רש"י ז"ל בההיא דקאמר בגמ' הכותב לה ועודה ארוסה ז"ל ודאי מי שהקרקע שלו ובא ליתנו לחברו צריך לשון מתנה ומתניתין בכותב לה עד שלא זכה בנכסי' כו' הרי משמע דמאי דשקיל וטרי בגמ' הוי מטעמא דדין ודברים אין ל' בנכסיך לא הוי לשון מתנה אבל היכא דאיכא לשון מתנה כ"ע לא פליגי דקנתה האשה ואיברא דנריך שיקנה לה המתנה באחד מדרכי הקניות אבל בנ"ד נראה בעיני דדבר ברור שלא היה צריך קנין אלא מדין שליחות נגעו בה שנתן כח ושלטנות שתתן ותוריש בין במתנת ברי' כו' ושליחות אינו צריך קנין כמ"ש הרמב"ם ז"ל והביא לשונו הריב"ה ז"ל בח"מ סי' קפ"ב וז"ל וכתב הרמב"ם ז"ל האומר לשלוחו צא ומכור לי קרקע או מטלטלים או קנה לי הרי זה מוכר ולוקח ועושה לו שליחותו וכל מעשיו קיימין ואין העושה שליח צריך קנין ולא עדים אלא באמירה בעלמא ואין צריך עדים אלא לגלות הדבר אם כפר אחד מהם נפקא מינה דבנ"ד כיון דאמר לה הבעל הרי אני משליטך ונותן לך רשות שתתן בין במתנת בריא בין במתנת שכיב מרע הנה מעשיו קיימין ואע"פ שכתב המרדכי ז"ל נשאל לרבנו מאיר ז"ל ראובן שטען על שמעון אשת' שהיתה דודתי בשעת פטירתה צותה לך ליתן לי ממלבושיה כך וכך ונתרצית לה כו' והביא עדים כו' והשיב אם ראובן אינו עני שיש לו ר' זוז יכול שמעון לומר אעפ"י שאמרתי שאני רוצה חוזרני בי ע"כ א"כ יאמר האומר שיטענו היורשים של האשה שמא הדר חזר בעל האשה מאותו כח שנתן לאשתו כיון שאין המתנה אלא שהרשה לה ליתן כו' מ"מ אומר דמשום הא לא איריי' דודאי אם קודם שהיתה זוכה בת הנפטרת במתנה היו אומרים כך ודאי שהדין כן היה לע"ד אבל אחר שזכתה הבת במתנה והנפטרת אמרה ונשבעה שבעלה נתן לה כח והשליטה לעשות כך ועשתה שוב אין להוציא מיד הזוכה ומטעם זה כתב הרא"ש ז"ל על ההיא דכ' הרי"ף בפ' הגוזל עצים דאי לא בעי ההוא דחיתיה לממונ' בידיה למתבעינהו ניהליה שעשאו בעדי' לא כייפינן ליה בדינ' כו' וכתב הרא"ש וצריך טעם לדבר כיון דידעינן דשויא שליח ואם ימסור יפטור מאחריות הדרך ושלוחו של אדם כמותו היאך מצי למי' ליה ל"ב דברים דידי את כו' עד ונ"ל דחיישי' שמא יבטל המפקיד שליחות השליח בעדים ע"כ הרי לך דאע"ג שיכול לומר הנפקד לשליח לאו בעל דברים דידי את מטעם שיכול הנפקד לומר שמא ביטל המפקיד שליחותך בעדים מ"מ אם לא חשש להכי אלא מסר לו הפקדון מה שעשה עשוי ונפטר מאחריות ואפי' נאבדו אין המשלם יכול לחזור לתבוע פקדונו מהנפקד הכא נמי אעפ"י שאם לא זכתה בת הנפטרת באלו הנכסים היה היור' יכול לומר איני רוצה לקיים מצות הנפטרת כיון שהיא באה מכח רשות בעלה ושמא בעלה חזר בו ובטל כחה מ"מ כיון שכבר זכתה הבת בנכסי' הנזכרים בעצמם קודם שנודע שחזר בעלה אין כח בשום אדם להוציא מיד הבת כלל ומי שהוציא בחזקה הוי גזלן ואפי' הבעל בעצמו אם היה אומר ביטלתי כחה וחזרתי בי ממה שהרשתיה לתת כו' לא היה נאמן אלא א"כ הי' מוכיח בעדים נאמנים שקודם זמן המתנה ביטל כחה וא"ת ומאן לימא לן שנתן לה כח ושהשליטה בכך הא ודאי אין צריך לפנים דמלתא דפשיטא היא דכיון דאלו הנכסי' היו בידה וברשותה מגו שהיתה יכולה לשורפ' ולאבדם היתה נאמנת לומר בעלי נתנם לי או נתן לי רשות לעשות כך וכך ומטעם זה אמרי' בגמ' בפ' חזקת הבתים ת"ר אין מקבלין פקדונות מן האשה עד קבל מן האשה יחזיר לאשה ע"כ ופירש רשב"ם ז"ל יחזיר לאשה ולא לבעל דאין להחזיקה בגנבת ע"כ. וא"כ האשה הזאת שהיתה עומדת בשעת פטירתה ונשבעה על מה שעשתה עאכ"ו שהיה נאמנת והרא"ש כ' אם אמרה תנהו לפ' שהוא שלו נותן לו דנאמנת במגו דאי בעיא שקלה איהי ויהביתה ליה ע"כ וא"כ שמעינן דכל עוד דאיכא מגו יכולה היא לומר מפ' הם וכתב עוד הרא"ש שאפילו הבעל עומד וצווח ואומר שלי הם יחזיר לאשה והכריח בראיות וכן כתב הרב המגיד משנה בפ"ז מהלכות שאלה בשם הר"י ן' מיגאש דמדקתני יחזיר לאשה כשתתן האשה לאותו פ' אין לבעל להרהר ולערער עליה בכך מכל מה שכתבנו זכינו לדין דכיון דאלו הנכסי' היו ביד אשה זו והיה בידה לעשות מהם מה שתרצה מטעם מגו כנז' עתה שנתנה אותם נבתה ואמר שבעלה השליטה ונתן כח לתת מנכסי מלוג שלה כלם או מקצתם נאמנת וזכתה בתה בנכסים והם שלה ומי שלקחם מידה הוי גזלן שהרי כתב הרשב"א ז"ל בתשובה וז"ל ואם בא להחרים על כל מי שיש בידו כלום משל אשתו מסתברא שמוחין בידו לפי שאפי' שקבל מהאש' אינו מחזיר לבעל אלא לאשה וכדאמרי' פ' חזקת הבתים אין מקבלין כו' וכל שאינו חייב להחזיר למה ישמע קול אלה להגיד לבעל מה שקבל מהאשה הרי שאפי' להגיד לבעל אינו צריך וא"כ פשיטא שאם נתנה אותה במתנה קנה המקבל והחוטף אח"כ הוי גזלן וא"ת הרי כתב הרא"ש ז"ל שאם תקף הבעל מידה אין מוציאין מידו בב"ד ואינה נאמנת לומר של פ' הוא. וא"כ הכא נמי נימא כיון שתקף בנו כו' חזר הדין ומצי למימר אבי לא אמר כן ואת"ל שאמר ביטל כו' הא ודאי ליתא כלל דבשלמא כשתקף הבעל בעצמו ובא בטענת בריא יכול לומר לא אמרתי ולא נתתי לך כח או בטלתי אבל בן זה מי נתן לו כח לעשות אינו אלא כאחר ועוד אפי' הבעל היינו כל עוד שהנכסים ביד האשה ומוציא אותה מידה משום דידה כידו כדמוכח בגמ' בכמה דוכתי אבל אחר שזכתה היא לאחר זה לא מצינו שיוכל לתקוף מאותו אחר שזכה בהם כבר מן הדין ואם הבן הזה עשה זה בחזקה הרי הוא גזלן גמור מלבד שהוא רשע והטעם שידוע לכל אפילו לדרדקי דבי רב גודל מצות כיבוד אב ואם ומוראם שהוקשה לכבוד המקום ית' ומוראם מגיע אף שאפילו אביו או אמו קרעו בגדיו והכוהו על ראשו וירקו בפניו לא יכלי' אותם אלא ישתוק וירא ממלך מלכי המלכים שצוהו בכך שאילו בשר ודם גזר עליו דבר שהוא מצער יותר מזה לא היה לו לפרכס בדבר ק"ו בממ"ה הב"ה כל זה כתב הריב"ה טור י"ד סימן ר"מ והשתא יראה זה הרשע כמה עלתה צחנתו וגדלה אשמתו שאילו היו נכסיו ומלבושיו שעליו ואמו הית' קורעם ומאבדם לא הי' לו לפרכס וכמו שלמדנו במס' קדושין מההוא גוי וכאן העני' לא היתה נוגעת בדבר שלו כי נכסי אביו בחיי אביו אין לו עליהם דבר ועוד שלא הית' משליך אותם לאיבוד אלא שהית' נותנת לבתה ולחתנ' ועוד שלא חש זה הרשע לפקוח נפש אפי' במקום שלא הי' לו פסיד' כמו שאמרתי והרי חז"ל אמרו דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורים דמו לפי שאם ידע שלא יתקיימו דבריו תטרף דעתו והתירו לו לטלטל גט וליתנו בשבת מפני טירוף דעת החולה כמו שנר' מפרש"י בפ' הזורק וכמה דברים אחרים שאמרו מפני שלא תטרף דעת החולה וכ"ש בהיות זאת אמו אשר ילדתו ולא שת לבו לכל זה ודאי שמה שמוליכו גיסו לעש"ג בדין עשה כיון שהוא עשה שלא כהוגן דין הוא שיעשו עמו שלא כהוגן וכי הי' אפשר שהוא יעש' מעש' רשע ונתנהגו עמו בחסידות ומקרא מלא כתיב ועם עקש תתפתל ועם חסיד תתחסד א"כ המורה אשר הורה לבן לעשות המעש' אשר עשה שגה ברואה ולא הור' לצדק' רק צעק' תצע' נפש הנפטרת ותעל' צעקת' כי מה ראה על ככה ומה הגי' אליו להורות לבן לעבור על ד"ת ולגרום שפיכות דמים לקרב מיתת' רחמנא ליצלן מהאי דעתא וה' יודע כי הי' לי להאריך יותר הרבה אלא שנחיצת השואל רבה ולע"ד הדברים ברורים אין צורך לאורך הנלע"ד:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |