שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/קפד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
הן אמת באו לדין לפני היקר ה"ר ישראל דו מוניוס ושניו ה"ר אברהם די לוסינה ופרנסי ק"ק מאיור יע"א ותבע ר' ישראל מרבי אברהם שהיה חייב משכירות הבית כך וכך חדשים שהיה עולה סכום כך ואני שאלתי לר' אברהם פעם ופעמים אם הי' יודע באמת שכן הדבר שחייבים שכירו' הבית כל הסכום הנז' והוא השיב הן ואמרתי לו א"כ למה לא תפרע שכירות הבית אמר שהיה לו חשבונות משותפות שהיה לאביו עם ר' ישראל וחושש ששם יש ויש לפרוע השכירות והותר אז אמרתי שא"כ הוא שהדין עם רבי אברהם שיעשו חשבון אז השיבר"י הנהמהטוב ומה נעים אם אעשה חשבון יפרע מה שימצא כתוב שאביו חייב לשותפות אז אמרתי שאין לו דין בזה שר' אברהם אינו חייב לפרוע חוב אביו אלא אם ירש מאביו וגם שיוד' החוב אבל אם לא ירש או אפי' ירש אם החוב אינו ידוע לו בודאי אינו מחוייב לפרוע אבל שכירות שהוא מודה חייב אז כששמע אלו הדברים ר' אברהם הנז' שיעשו חשבון טען שמה שאומר שיפרע אם יהיה הדין כן שהוא חייב לפרוע אז אמרתי לו ולמה לא תפרע שכירות הבית כיון שאתה מודה אז אמר שאמו תופס' המטלטלים בשביל כתו' אז אמרתי וגזרתי שיעשו חשבון ישר בפני ב' אנשי' טובים וישרי לב ואם ימצא שיש ביד ר"י כפי החשבון סך מעות שיעלה השכירות הנה מה טוב ואם יותיר השאר ישיב לר' אברהם ואם לאו אלא שכפי החשבון נשאר חייב ר' יוסף אביו של אברהם מן השותפות יפרע ר"י מן המטלטלין שבבית שיעור השכירות וקבלו עליהם והלכו ולהיות כי בעונות הדור לא יחסר שועלים מחבלים אוהבי' להחריב העולם יעצוהו לר' אברהם שאין הדין כן אלא שאמו קודמת לגבות כתובתה ואינו חייב לפרוע ועל כן חזר אלי יום א' ורצה לווכח הדין עמי ולו' הורני מהיכן דנתוני ונותן כתף סוררת ולא עליו התלונה כי הוא נער ובער פורה ראש אבל היועץ הבליעל אשר יעצו לגזול שכירות הבית אשר נהנה ממנו הוא ואמו ולמדוהו טצדקי להפטר עליו התלונה ועם היות שמן הראוי היה לי להעלים עין כי אני לא קראתי' ולא בקשתי מהם לבוא לדון לפני ראיתי עכ"ז להודיע הטעם אשר חייבתי לפרוע השכירות כי ידוע כי מרגל' בפומייהו דדרדקי דבי רב כי כל הקודם בשטר גובה תחלה וכל שכן אם תפס וע"כ יר' לכאורה שהדין עם ר"א לגזול השכירות והאמת כי שאלתי לו ג' פעמים אם אמת היה הדבר שהיו חייבי' סכום השכירות כדי שישיב שלא היה יודע שבודאי אז היה פטור מאחר שאביו היה נאמן לומר פרעתי אבל לעולם הודה שכן היה האמת אלא שהיה חושב כי בשותפות היה כדי לפרוע ויותר ועכשו חזר וכחש שלא הודה אלא שאמרתי לו הנה הפרנסים שראו ועמדו שם מ"מ יהיה מה שיהיה בהודאת החוב הנז' אני אומר שהטעם שאני מחייב לר' אברהם רצוני לומר שהדין עם ר"י שיש ליפרע מן המטלטלים שבבית ותחלת דברי אני אומר שגם שנניח שדין זה לא יתברר כלל מתוך הגמ' והפוס' השכל מחייב כן אחר שאחד האיש ואחד האשה דרים בבית והבית אינה נקחת אלא לרצון האשה אין הדעת סובל' שתאמר אח"כ כשימות בעלה אני רוצה להפרע מן הנכסים כתובתי ואתה לך לקבר בעלי ותקח עצמותיו אבל כיון שעונות הדור גורמים שאיש ואשה לבצע חפצים כ"ש כאשר יש להם סמך מן הדין צריך לסמוך דין זה לראיה מן הפוס' הנה כתב הרשב"א בתשובה סי' אלף כ"ח על ר' שהשכיר בית לשמעון ומת ש' אחר ב' או ג' חדשים אם בנו יכול לו' ביתך איני רוצה כו' שהראב"ד פס' שהדין עם המשכיר דכיון ששכר ש' הבית הרי הוא כמכר גמור כו' למדתי מכאן שנכסי השוכר ערבים בשבילו ואעפ"י שיצאו הנכסים מרשות השוכר כיון שמת והיה יכול בנו לו' ביתך איני רוצה להבא א"ה חייב וכ"ש וק"ו למה שעבר מה יש כאן שהאשה אומרת בעלי חייב השכירות וחייב לי כתובתי אני רוצה לתפוס המטלטלים בעד כתובתי לזה אני או' דאע"ג שנניח שכתוב בכתובה מטלטלי אגב מקרקעי מ"מ כבר כתב הטור סי' קי"ג וז"ל ואם שעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי אז יש להם דין מקרקעי אף לטרוף במה שמכר אח"כ אם כתב לו דאקנה וכן לכל דבר וכתבתי למעלה בסי' ס' שאף עפ"כ אין נזקקין לטרוף ממטלטלי המשועבדים מפני תקנת השוק ע"כ ודבר זה פשוט יותר מביעתא בכותחא שלא נמצא אדם מעולם בעיר הזאת יפקפק לתבוע מטלטלים המשועב' וא"כ ידוע שכשאדם נכנס לדור בבית א' ומכניס שם נכסיו ומטלטליו דאדעת' דהכי מכניסם שם שאם לא יפרע לבע"ה שבעל הבית יעכב המטלטלים ולא יניח להוציאם עד יפרע לו השכירות וזה ג"כ פשוט בעיר הזאת בשוכרי בתים והמשכ' וזו טענה מספקת וראויה לדין זה עוד אני או' שאפי' נניח שאינו מכניס המטלטלים אדעתא דהכי מ"מ חצירו וביתו של אדם קונה לו והנה הוא קדם בתפיסה יותר מן האשה וזה שלא ימנע מחלוקה או נאמר שהאיש והאשה שוכרים הבית או נאמר שהאיש לבדו הוא השוכר לא האשה כלל אם נאמר שהאשה והאיש שוים בשכירות הרי היא ג"כ חייבת כב' שלוו כו' ואם אין לאשה בשכירו' כלל נמצא שתכף ומיד במות האיש חצרו וביתו של בע"ה קנה לו המטלטלים וזכה בהם להפרע מהם ואעפ"י שלא אמר תזכה חצרי מהני כמי שאמר וכ"כ בה"מ הל' שבת פ' כ"ז אבל נעור כיון דאי בעי למימר מצי אמר כמ"ד דמי וכה"ג אשכחן בפ' ב' אוחזין ואמר זכתה לי שדי זכתה לו דבלאו אמירה נמי זכי כדמוכח התם בגמ' גבי ד' אמות של אדם זוכות לו בכל מקום מה לי אמר מה לי לא אמר וא"כ האי דנקט ואמר משום רבות' דסיפא נקטי דקתני היה צבי רץ כו' וראיתי להביא ראיה לדין זה מתשו' בעת"ה על סוחרים שנתאכסנו בבית ר' והביאו סחורה למכור בזול ובא שמעון לקנותה וא"ל ר' ביתי זכתה לי כו' וכתב בתשו' וז"ל א"ז פ"ב ומרדכי פרק קמא דבבא מציעא כתבו דראב"ן וראבי"ה פליגי בהא ראב"ן פסק דביתו זכתה לו וראבי"ה חולק ופוסק דלא זכת' לו בכה"ג כו' עד אבל בנ"ד אפי' את"ל דביתו זכת' לו בסחור' שבא לבית מה שיש להרויח מ"מ אכתי מחוסר אותו ריוח קנין מן הסוחרים ע"כ התשובה ארוכה ולי הזמן קצר לא אוכל להאריך רק שאני אומר שאפי' ראבי"ה דפליג התם ואמר דלא אמרי' דזכתה לו ביתו היינו בההיא גוונא דצריך דעת הסוחר שהסחורה שלו אבל בנ"ד שאין הכונה רק לזכות בשעבוד וזאת האשה רוצה לזכות בהם בשעבוד ר' ישראל בע"ה רוצה לזכות בהם פשי' דלכ"ע זכתה לו חצרו וכ"נ בעיני ראיה לזה מתשו' הרא"ש כלל נ"ב שנשאל על ש' הדר עם ר' בביתו ומעלה לו שכר וקנה ש' מציאה בתוך הבי' אם הוא של ש' או של ר' משו שזכת' לו חצרו כו' נ"ל דהוי חצר השותפין וחצ' השו' קונין זמ"ז ואם היה צבי שבור כו' זוכים בו ב' כי חצרם זכתה להם והוי כב' שהגביהו המציאה אבל הקונה מציאה מגנב א' אין זה דבר הפקר כו' הא קמן ראי' ברורה דע"כ לא קאמר הרא"ש אלא היכא שהדבר ביד הגנב דאז לא שייך למימר חצרם קנה להם אבל בדבר המונח בקרקע החצ' זוכה ונ"ד אין ספ' דדמי לדבר שאין לו בעלים והוא מונח בקרקע שהחצר זוכה בו על כן אמרתי וגזרתי שהדין עם ר' ישראל והעבודה אלמלא דמסתפינא דנר' דבר חדש וזר קצת הייתי או' שכפי הדין האשה חייבת בשכיר' הבית מנכסי' המוחזקין לה בידה ורשותה והטעם שהרי כתב הטור ס"ס ע"ז וז"ל איש ואשתו שלוו מא' היא חייב לפרוע החצי מכתובתה כו' עד סוף דבר הרי הם בטענות הללו כשאר לווין שלוו ביחד והביא הב"י נר"ו שהם דברי בע"ה בשער כ"ד וכתב שכן השיב הרי"ף ע"כ א"כ מה היה התימה לו' שכיון שהאשה היא עיקרית בדירת הבית שהיא והוא שניהם יחד לוקחים הבית ועל ב' לפורעה ואע"ג שכפי האמת הוא חייב לתת לה מדור לפי כבודה והוא מתנאי ב"ד היינו כשהבית שלו אבל כשהולכים לדור בבית אחרים אם הבעל חייב לה המשכיר אינו חייב לה ודעת המשכיר לגבות השכירות מב' כמי שלווה לאיש ואשתו דמה לי הלואת מעות בעין ומה לי דמי השכירות ואם שאפשר לומר דשאני התם דהיא משתעבדת בפי' מש"כ בשכי' הבית מ"מ איכא למימר דגם בשכירות הבית הו"ל כאלו היא משתעבדת עצמה לכך בהכניס מטלטלי הבית בבית והם ערבים לשכירות הבית ס"ד מ"מ הדעת נותנת והשכל שאין האשה יכולה לתפוס בכתו' המטלטלים ושיהיה המשכי' הבי' שנשתמשה היא בה שואל על קבר בעלה גם חייבנו זה מן הדין מן הטעמים הנז' למעלה וע"כ אני או' שזכה רבי ישראל בדינו אחר שהודה ר' אברהם שכן היא האמת שחייב' השכירות הנז' כנז' וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |