שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/קפג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן חלה ונפל למשכב מחמת חולי ארוך ומסוכן ולא הי' לו זרע כלל וקרובי אשתו דינה היו מתיראים פן ימות ותשאר אשתו דינה זקוקה לשמעון אחיו כאשר הוא מוכה שחין שאינה מתרפאת ואף גם זאת שנשוי עם אשה אחרת אשר על כן שנסו קרובי דינה הנ"ל מתניהם בעוז והפילו עוצם חלוייהם לפני ראובן החול' הנזכר שיגרש את דינה אשתו הנז' בעבור הסבה הנז' ויהי מידי דברם עמו מיום אל יום כמו חודש ימים עד אשר גמר בדעתו לגרשה כדת וכדין ע"פ התורה ויהי היום אשר נגשו החכמים לכתוב הגט הנז' בפני מעמד כלם ענה אחד מקרובי המגרש ואמר הביאו פה את הכתובה והביאו שטר הכתובה הנזכר ואמר כי היה רוצה שיתנוהו בידו ויענוהו קרובי דינה כי יניחו אותו ביד איש נאמן והשיב קרובו של המגרש הנזכר כי גם הוא היה איש נאמן וכן נמסר שטר הכתובה בידו אחר זה נכתב ונחתם הגט כראוי וקדם הנתינה ענה שמעון אחיו של המגרש הנזכר כי היה רוצה שיעשו לו מחילה מהכתובה ויענו כל העם היושבים בשער הב"ד ההוא ויאמרו לו כי לא היה צריך מחילה כי מה תביע' יתבעו ממנו בעבור הכתובה של אחיו ואז ענה ראובן הנז' שעכ"פ יעשו לו המחילה הנז' ובכן בפני כל העומדים שם קם הסופר ונטל קנין מדינה ומאביה על ענין המחילה הנז' ונשבעו שבוע' חמורה שלא לתבוע ולערע' שום מין ערעור לא נגד ראובן ולא נגד שמעון אחיו ולא זכר הסופר ביטול מודעות ולא פסול עדים ולא אונסים גם לא אמרו לעדים מחילה זה כתבוה בשוקא וחתמוה בברא ונתן הגט בידה כדת וכשורה והלכו להם החכמים והסופר והעדים ולא כתבו השטר מחילה הנז' ואחר ח' או ט' ימים נפטר ראובן וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק והניח מעות ונכסים ועתה קרובי דינה הנז' והיא עצמה ואביה אומרים כי היו אנוסים באותו עת אשר קנו מהם ונשבעו על ענין המחילה הנז' כדי שלא תזקק אל מוכה שחין והאונס ניכר לכל ועתה שהיא פטורה תובעים את זכותם מאת יורשי הנפטר הנזכר יורנו מורה צדק אם הדין עם דינה הנז' להוציא את שטר הכתוב' מתחת יד קרובו של ראובן כאשר הפקידוהו אצלו בנאמנות גם אם יכול' לגבות כל סכי כתובתה ונדונייתה ותוספתא אם תתרצה ותתפייס בכל אשר אתה בבית על הכל ילמדנו רבנו הדין והמשפט ובאורך נראה אור כי יהל בשערים עירנו זאת בה גם יודיענו מורנו על דבר אשר קרובי דינה הנזכרת הלכו אחר פטירת ראובן הנז' והתרו לכל אחד מהעדים הנמצאי' שם בשעת קנין המחילה שלא יחתמו בשום מחילה יען יש להם טענה כדי לבטלה אם יכולים העדים הנזכרים לחתום בשטר המחילה אחר התראתם או אם חתמו אם יועילו בחתימתן אם לאו גם יודיענו מורנו יען כי היה תנאי בכתוב' שהיה מושבע המגרש הנז' לגרשה כל זמן שיחלה חולי מסוכן על פי הרופאים ועתה התרינו בו שיקיים התנאי והוא לא רצה כי אם שימחול לו כנז' ואין לך אונס גדול מזה והאדון יודיענו קשטי אמרי פיו על פי התורה פי צדק ומשפט מכון כסאו ויחי עוד לנצח אמן:
תשובה
דברים באו בשאלה שאין צורך להשיב עליה' כמו על התראת העדים שלא יחתמו כי אין כאן שטר שעבוד שמעלה ומוריד חתימת העדים ואע"ג דכשנטל ראובן קנין ושעבד עצמו לחוב פלוני בקנין נפל קצת מחלוקת כשקדם ראובן אצל העדים והתרה בהם שלא יחתמו בנ"ד לא שייך כלל לע"ד גם בשאלת אם חתמו אם יועיל ודאי שכך יועיל חתימתם אם היא נכרת כמו עדותם על פה כי שטר זה אינו אלא ראי' בעלמא ועל זה לא אאריך כי הם דברים פשוטים אך אמנם בענין תביעת הכתובה והנדוניא אומר הנר' לע"ד ותחלה אני אומר שיש כאן ב' דברים א' דררא דממונא וא ענין השבועה ותחלה אשיב על ענין השבועה ואען ואומר כי מהנראה שהדבר פשוט שאין לך אונס גדול מזה להנשא לשנוי לה ומוכה שחין וצערא דגופא כזה לאשה הוי יותר מכמה הכאות ויסורין שבעולם וקי"ל האדם בשבועה פרט לאנוס וכן שנינו בפ"ד נדרים נודרי' להרגים ולחרמים שהיא תרומ' אע"פ שאינה תרומה שהן של בית המלך אע"פי שאינם של בית המלך ומכאן כתבו הגאו' מיימוניו' בשם הרי"ם על אדם שאנס את חברו ויסרו במיני יסורים עד שנשבע לתת לו כך וכך ממון דאין באותה שבוע' או נדר או חרם ממש דבעינן האדם בשבועה פרט לאנוס והכא נמי אין האשה יכולה לסבול להבעל לשנוי לה עד שאמרו במשנה בפ' המדיר מעשה בצידון בבורסי א' שמת והיה לו אח בורסי אמרו חכמי' יכול' היא שתאמ' לאחיך הייתי יכול' לקבל ולך איני יכול' לקבל הרי שאפי' שמתחלה היתה נשוא' לבורסי אפ"ה לא נשאר' זקוק' לאחיו פי' שכופין אותו לחלוץ כ"ש לזאת האש' שהיתה נשואה לבריא שבודאי צער גדול יהיה לה להנשא למוכה שחין ולא מפני שאני אומר שעושין כאן כפיה לחלוץ שאיני יודע אם הי' מוכה שחין ממש כההיא דמתני' דאלו כופין אלא לראיה בעלמא שאין האשה יכולה להבעל לשנוי אפילו היתה נשואה לכיוצא בו וכ"ש כאשר מתחלה היתה נשואה לבריא ונקי אבל אכתי איכא לעיין שהרי כתב מהררי"ק שרש קס"ד על ראובן שנשבע לאביו שלא ישא אשה מבלתי רשות אביו וטרם כך מסר מודעא בפני עדים באומרו שהיה ירא פן לא ירצה אביו ללכת בעבורו למקום פלוני כו' והשיב אין כח במודע' לבטל השבועה שנשבע כו' עד לא חשיב אונס כיון שאין עושה עמו רע כי אם נמנע מלהטיב והאריך בזה עד שכתב וגדולה מזו כתבו הפוסקים בשם ר"ת וז"ל גם אומר ר"ת שאם קדש אדם אשה כדת משה וישראל ולבסוף אין האשה חפצה אין לכופו לא בגוים ולא בישראל אך אם נחבש בידי גוים בשביל מס או דבר אחר יכולים לומר לו לא נעזוב לך להתירך מתפיסה אם לא תגרש לפלו' בגט כשר ואין זו כפיה כיון שאין עושין כי אם למנוע מלעזור לו עד כאן ואם כן איכא לספוקי בנ"ד דהכא נמי נראה דאפשר לומר דלא מקרי אונס שאין הבעל עושה לה רע אלא שאינו רוצה להטיב עמה ולגרשה ודמי לזה שנאסר ואין רוצים לעזור לו להתירו הכא נמי כבר אשה זו במאסר ואין עושה לה הבעל אלא שאינו רוצה להתירה עוד איכא לספוקי דאמרינן בגמ' על ההיא משנה דלעיל דנודרין להרגין ולחרמין היכי דמי נדר כו' עד דאמר היום אי דאמר היום לא מקבל מיניה מוכס באומר בלבו היום ומוציא בשפתיו סתם ואע"ג דסבירא לן דברי' שבלב אינם דברים לגבי אונסין שאני ע"כ משמע דצריך לחשוב בלבו שום ערמה כמו שהביאו הפוסקים וכאן בנ"ד לא אמרה בלבה היו' ואם כן נר' שהשבועה במקומה עומדת אלא שאני אומר לראשונה דכי דייקינן לישנא דמהררי"ק איכא למימר ודאי דבנ"ד נמי עושה עמה רע מקרי מההיא דר"ת שכתב אך אם נחבש בידי גוים כו' משמע דוקא כשנחבש ע"י אחרים בשביל דבר אחר ואנחנו אין אנו עוזרים הוא דאמרי דלא הוי אלא שאין אנו עושין עמו טובה אבל אם אנו חבשנו אותו ואין אנו מתירין אותו עושים עמו רע מקרי והאי בעל חבש אשה זו ונכנסה עמו על תנאי שלא ימסרנה ויעזבנה ביד אחיו מוכה שחין והטעתה שלא היה רוצה לגרש אם כן באותה שעה היה עושה עמה רעה ונר' קצת ראיה לזה אע"פי שלע"ד אינו צריך שהדבר ברור מעצמו מכל מקום נראה להביא ראיה מהא שכתב מהררי"ק בשרש הנז' שדקדק מדברי מהר"ם שכתב וז"ל א"ה כיון דאנוסין היו ע"פי הדבר מפחד שלא יביאם לארץ ישראל ושלא יניעם במדבר אלו דברי מהר"ם וכתב על זה מהררי"ק וז"ל ויש לדקדק למה הוסיף על דברי ר"י להזכיר פחד דשמ' יניעם שלא הזכיר ר"י והלא חייב אדם לומר בלשון רבו אלא משום כך הוסיף רבנו מאיר פחד דשמא יניעם משום דאם לא היו יראים אלא שמא לא יכניס לא"י לא הוה חשיב כאונ' כיון דלא היה אלא מניעת הטוב כו' עד ומשום הכא כתב חששא דשמא יניעם במדבר שזה הוא אונס מפחד האונס ועתה אני אומר שהוא ית' לא היה מניעם אלא שמצד שהוציאם מארץ מצרים אדעתא להכניסם לארץ ישראל ולא היה מכניסם ועל זה היה נמשך להיותם נעים במדבר נקרא שהיה מענישם כך בנ"ד כיון שאיש זה קדש אשה זו על מנת שלא להניחה זקוקה לאחיו כדי שלא תוכרח להנשא אליו והוא מניחה זקוקה הוה ליה כאלו עושה ממה רע כך נלע"ד ולספק השני אני אומר שהרי כתב מהר"ם וז"ל ואף על גב דנודרים להרגים ולחרמים מצריכינן דלימא בלבו היום שאני התם דההורג והמוכס אין מייסרין ומכין את האדם כלל אלא רוצה ליטול מידו את הפי' אבל הכא דאיכא יסורין והכאות שאין להם קצבה בטל הנדר והשבועה לגמרי ואף על פי שקבלו עליהם על דעת המקום ועל דעת הקהל חלילה שתהא דעת המקום לרעה אלא לטובה וכתב הרב דכ"ץ מתוך תשובה זו וז"ל אם כן באונס דידן נמי דחמירא מיהא דהרגין אין שבועתה כלום והאונס ההוא היה על אשה שנשבעה לבעלה שלא תנשא לאחר מיתת בעלה ואונסה היה משום דיראה שמא תטרף דעת בעלה וימות ונר' דנ"ד חמיר טפי ודאי דהוי צערא דגופא ממש ועור בעד עור וגו' והתם ספק שמא תטר' והכא ודאי ועוד דמהר"ם שכתב יסורין והכאות שאין להם קצבה ויסורין אלו כל ימי חייה אם כן אפי' לא חשבה בלבה היום ולא שום ערמה אחרת אין שבועתה שבועה עוד כתב הרב מהר"ר דוד כ"ץ ז"ל דאפילו תימא דבכל עניין צרי' לחשוב היום איכא למימר דאשה זו אנוסה היא דלא ידעה שיש חלוק אם תאמר בלבה היום או לא תאמר אלא סברא בין תאמר ובין לא תאמר היום הכל אחד ולבה אנסה ודמי כהנהו דהוו קיימי קמיה דרב מר אמר שבועת' דהכי אמר רב ומר אמר שבועתא דהכי אמר רב אתו לקמיה דרב אמר כחד מינייהו אמר ליה אידך אנא לשיקרא אשתבע אמר ליה את לבך אנסך דחשב דהכי הוא הכא נמי ואעפ"י שיש להשיב על דבריו לפי ע"ד מכל מקום כדאי הוא לסמוך על דבריו ולעשות סניף לסברת מהר"ם המחלק בין אונס לאונס כנ"ל ובודאי שאין לך אונס גדול מזה להבעל לשנוי לה ואם כן לענין השבועה נראה שאין לה עון אם תתב' כתובת' ומעת' אבא לענין דרר' דממונ' אם זכה היב' במחיל' אפי' נימא דאין שם קנין ושבוע' דמחילה אינ' צריכ' קנין ושבוע' ומצאתי כתו' בס' א"ה הביא הב"י וז"ל מ"כ יבם שדוח' את יבמתו מלחלוץ וליב' יטעוהו בכל מה שיוכלו להטעותו שיחלוץ כגון שתמחול לו כל מה שבידו משל אחיו ואפילו בקנין ותמסור מודעא מקודם ואחר שיחלוץ יגבו ממנו הממון אם כן בנ"ד נמי אם מסרה מודעא המחילה שמחלה אינה מחילה כלל ויכולה לתבוע כתובתה ומגבין אותה ב"ד וכ"ש שכפי הנר' מדבר השאלה שיש מנכסי בעלה ברשותה ובביתה אבל אם לא מסרה מודעא קודם המחילה שעשתה בקנין היה נר' שאינה יכולה לתבוע אם באה להוציא שנר' שיש מחלוקת בזה שאע"פ שהטור ח"מ בסוף סימן ר"ה כתב וז"ל ובמתנה היכא דידעי באנסיה עד דכיון דאנוס הוא אפי' לא מסר מודעא לא הוי מתנה ונר' אפי' שכבר נתן כיון שנתן מחמת אונס וכ"נ מתשובת הרשב"א הביאה הב"י סי' ר"ו וכ"נ בפי' מתשו' הרא"ש הביאה מהררי"ק וז"ל וששאלתם אשה שמחלה כתובתה ונדוניתה מחילה גמורה והיא טוענת שעשתה המחילה באונס מפני שהיה מגזם לה לגרשה או לישא אשה אחרת מפני שאינה יולדת אין זה טענת אונס לבטל המחילה כי בדין היה עושה לישא אשה אחרת כדי לקיים פריה ורביה נר' אפי' דטעמא דבדין היה עושה הא לאו הכי לא הויא מחילה ובנ"ד כבר נר' בפי' שהיה עושה שלא כדין שהיה מראה שרוצה לעבור על שבועתו ועל תנאו אבל מהררי"ק עצמו הביא בשם רבנו יודה בר ברזילי שאם האונס ידוע וברור אצל העדים הן בתליה הן בהכאה אבל הוא לא מסר מודעה בכך ומכר או נתן נתקיים המעשה כו' עד הרי לך בהדיא דאפי' במתנה אפי' היכא דידעי העדים באונסין אפי' בתליה ובהכאות תתקיים המעשה ונר' דההיא דלעיל דב"י הנ"ל ס"ל כר' יודא בר ברזילי וא"כ לכאורה היה אפשר לו' דכיון דאיכא פלוגתא מס' לא מפקינן ממונא אלא שנר' בעיני דמאח' שהרשב"א והרא"ש והטו' כלהו סברי דבמתנ' כיון שידעו העדים שנתן באונס לא הוי מתנה אפי' שלא מסר מודעא וכ"כ מהררי"ק בעצמו דסברת רבותינו התו' כן היא שכן כתב בשרש הנז' וז"ל ואע"ג שכתבו רבותינו בעלי התוס' דמתנה היכא דידעינן באונסיה לא צריך לממס' מודעא ונוכל לומר דמהררי"ק בעצמו הכי ס"ל וכן מוכיח לשונו שכתב וז"ל ובר מן דין מי יוציא ממון מיד המוחזק בו בטענת אונס דלא מוכח כיון דלא מסר מודעא משמע דדוקא באונס דלא מוכח כמעשה דידיה הוא דאין להוציא ממון הא באונס גדול ומפורסם כזה יודה מהררי"ק ז"ל דאע"ג דלא מסרה מודעא מחילתה ומתנתה לאו כלום הוא ומוציאה וכ"ש אם היא מוחזקת כנ"ל מ"מ נר' דכיון שהרב הגדול מהר"ר דכ"ץ בתשובתו הנ"ל בסוף דבריו כתב וז"ל כלל העולה מדברי בהא סליקנא ובהא נחיתנא דשבועת אשה בטלה היא ואין כאן נדר ואין כאן שבועה מכל הניטעמי דלעיל ומ"מ אני או' כדי לצאת ידי שמים טוב לחזור ולהתיר לה בפני ג' ולהודיע' שבעלה השביע' הרי עם כל הטענות והטעמים שנתן לה סמך לגמרי עליהם להתיר' לצאת י"ש ואפי' שכבר התירו לה אלא שלא הודיע' למתירין שבעלה השביע' ונר' דכ"ש בנ"ד דצריך להתיר' אם אפשר לפני אח המת ובענין כזה נר' שיש לסמוך ולהתיר אפי' בעל כרחו של היבם עוד אני או' שאם היינו כדאים לכך היה טוב וישר בעיני אלהי"ם ואדם שהב"ד יגבו בע"כ הכתוב' והנדוניא כדי להנצל מכל צד פקפוק שבעולם כיון שהוא עשה שלא כהוגן ואחיו ה' יכפר עליו שהראה רצה לעבור על שבועתו בשעת פטירתו ותקנה זו שאני אומר הביאה מהררי"ק שורש קצ"א וכתב וז"ל מ"מ אף איהו שתיק שלא להכניס ראשו בס' שבוע' וטרם אנן לא שתקינן יע"ש הנלע"ד כתבתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |