שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/קמו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה עוד מנהג המקום שהאיש אשר בזמנו בנו נושא אשה הוא נותן לו כל הסבלונות ושולחם הבחור לארוסתו וזוכה בהם הבחור מאז ביותר מהמגיע לו מעזבון אביו כי ימות בחלקו עזבונו עם אחיו וזה בכל רגע ובכל שעה עתה להיות שכתוב בצואת ראובן וכן צויתי שהבית כו' שנראין הדברים שעתה הוא נותנם ליוסף ואומרים שלכן אם באים עתה מזמן שוה עם מתנות בנימין שאם לא יספיקו נכסי עזבון לכל המצטרך יחוייב יוסך בבנימין להשלים מהמתנות ההם אשר זה עשר שנים זכה בהם ולא היה יכולת לאביו בחייו לנגוע בהם ולא לראותם אע"כ לי אני עבדך לע"ד נראה שיוסף זכה מאז כפי מנהג המקו' כו':
תשובה
הדין פשוט מאד כדברי' שזכה יוסך במה שנתן לו אביו בחייו ואין לבנימין עסק ולא ערעו' כלל ועקר במתנה ההיא ואם לא יספיקו נכסי עזבונו לכל המצטרך לא יחוייב יוסף להשלי' מן המתנות שהגיעו לידו בחיי אביו ואין צריך לזה טעם מנהג כי תלמוד ערוך הוא בתרא פ' יש נוחלין משנה נשאו הגדולים ישאו הקטנים ואם אמרו הקטנים הרי אנו נושאים כדרך שנשאתם אתם אין שומעין להם ופרי' בגמרא מאי קאמר ר"ל כפי הנראה דברי המשנה סותרים אלו לאלו דמתחל' אמר ישאו קטנים ואח"כ אמר אין שומעין להם ומתרץ דרישא לאחר מיתת אביהם ופי' דדוקא כשנשאו גדולים לאחר מיתת אביהם מתפישת הבית אע"פ שלא ערערו הקטנים באותה שעה לא נאמר שמחלו לגדולים ונמצא ששאר הנכסים יחלקו בשוה אלא אמרינן ישאו הקטנים כדרך שנשאו הגדולים אבל נשאו הגדולים בחיי אביהם ואמרו קטנים לאחר מיתת אביה' הרי אנו נושאים כדרך שנשאת' אתם אין שומעין להם אלא מה שנתן להם אביהם בחייו נתן ועתה יחלקו בשוה או כפי מה שיצוה עתה האב בנכסי' שנשארו תחת רשותו כי באותם הנכסים שנכנסו כבר בחזקת הבן בחיי האב אין כח באב לצוות עליהם כלל ולא עוד אלא אפי' צוה בפירוש האב עליהם אינו מחוייב הבן לקיים דברי אביו אם לא ירצה ואינו נכנס זה במצוה לקיים דברי המת דלא אמרינן מצוה לקיים דברי המת אלא בממון שהושלש בידו של אדם מתחלה לכך אבל בממון שלא נכנס בידו של אדם מתחלה לכך אפי' היה ממון של המצוה ממש ליכא ביה משום מצוה לקיים דברי המת וכמ"ש הרי"בה בטור ח"מ במקומות הרב' ובפרט סי' רנ"ב וז"ל קי"ל מצוה לקיים דברי המת אפילו בבריא שצוה ומת בד"א בדבר שנתן ביד שליש לשם כך אבל אם בא בידו לאחר הצואה או שהיה בידו תחלה ולא לשם כך לא ע"כ הרי לך בפי' שאפי' מנכסי המצוה לא אמרי' מצוה לקיים דברי המת אם לא שנתן המצוה הנכסים ההם מתחלה לענין זה שמצוה עתה כל שכן וק"ו בנכסים שנתן האב לבנו בחייו ובשעת נישואין ולא נשאר לבנימין עליהם שום צד פקפוק בעולם עאכ"ו בנ"ד שהאב לא צוה עליהם כלל אלא שהביאם לזכר בעלמא ופשוט הוא יותר מביעתא בכותת' שהדיין הוא שיוסף הוא השליט ולא האחר ודי בזה לשאלה הששית:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |