שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/קד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה מעשה שהיה כך היה בימים שעברו חלפו למו נפלו קטטות ומריבות בין איש לאשתו הלא הם כה"ר משה וידאל יצ"ו ואשתו מרת דינה בת הישיש ומעולה כה"ר יודה דיקולו נ"ע ומחמת המריבות וההפרשים בררו ביניה' דייני' ופשרנים לחכמים השלמים המה שלטי הגבורים כה"ר משה ברוך יצ"ו וכה"ר משה שאבארייגו וכה"ר אברהם אשכנזי יצ"ו וקבלו עליהם לעשות מה שיגזרו עליהם הדיינים הנז' ב"ד בין בפשרה כאלו היו גוזרים ב"ד הגדול שבירושלים ועל זה נשבעו שבועה חמורה כמו שכתו' הכל בארוכה בשט' הברורים והדיינים הנז' אחר ששמעו הטענות מכל כת וכת ועמדו על אמתת הדבר גזרו גזרתם ספיר אמרתם כמ"ש בארוכה בשטר גזר דין החכמים הנז' אחר כמה ימים כה"ר משה הנז' סרב וחלק בגזר דין ולא רצה לקיים גזרת החכמים הנזכרים ועל זה רבו כמו רבו המריבות והקטטות עד כי קמו כמו עיני פניני דייני ממוני הק"ק פוליא אשר פה אינדרינופלי יצ"ו בכל תוקף וגבורה ומכח חרם ושמתא גזרו על השתי כתות שיעשו מה שיגזרו עליהם וסרבו עליהם עד שנשבעו שבועה בתורה לקיים גזרתם כמו שכתוב בארוכה בגזרת דין שני של דייני הק"ק הנז' וגזרו עליהם הק"ק הנז' שמרת דינה הנז' שתהיה מותרת וגומר' שחחרי פטירתה יהיה יורש כה"ר משה הנז' וגובה מכתובת' בתורת ירושה סך עשרת אלפים לבנים ולא עוד כו' שמ"ש שם וכה"ר דניאל דיקולו יצ"ו אחיו של מרת דינה הנזכרת נתרצה על זה מכח החומרה שגזרו עליו ג"כ להיות ערב פרען ה"ר משה הנז' על סך הנז' לזמן הנז' שהוא אחר פטירתה והנה כ"ז גזרת הק"ק הנז' על השתי כתו' הנז' מכח חרם ונדוי שגזרו עליהם וה"ר משה הנז' עשה שטר מכל זה על מרת דונה הנזכרת ועל רבי דניאל הנז' ועתה מקרוב מרת דונה הנזכרת נפלה על המשכב מחמת חולי ונטתה למות וצותה מחמת מיתה ונתנ' ומחל' לבתה כל נכסיה קרקעותיה וחפצים מחילה גמורה חתוכה וחלוטה בין תחיה בין תמות אחר זה נפטרה לב"ע חיי למר ולכל ישראל שבק וה"ר משה הנז' בא וטוען מכח גזרה זו שניה שיפרע לו ה"ר דניאל הנז' יצ"ו הסך הנז' ואומר שהשטר שעשה על מרת דונה הנז' ועל ה"ר דניאל הנז' שנאבד וה"ר דניאל הנז' טוען ואומר שאם הוא קבל עליו גזרת הק"ק הנז' היה אם מרת דונה הנפטרת היתה מותרת מנכסיה הסך הנז' והיתה מקבלת עליה הגזרה שניה שאזי יהיה הוא ערב לפרוע אותו הסך הנז' אבל אם לא רצה לוותר ולא צותה דבר אלא אדרבה מחלה הכל מחילה גמור' לבתה מה לו ולצרה כי זה לא קבל עליו. עוד טוען ה"ר דניאל הנז' מה שהוא דבר אמת שבשטר שעשה מרת דונה הנזכרת לה"ר משה הנז' לא היה שם שום תנאי שיאמ' שמרת דונה הנזכרת לא תהיה יכולה למחול וליתן שום דבר מאותו סך הנז' וכיון שלא הוזכר שום תנאי זה מה שמחל הוא מחילה גמורה. עוד טען ה"ר דניאל הנזכר ואמר במה שנשבע להיות ערב פרען בגזרה שניה לא חל כיון שכבר נשבעו שניהם בראשונה לקיים גזרת החכמים הנזכרים לעיל וגזרה זו שניה מבטלת גזרה ראשונה ואין שבועה חל על השבועה ע"כ המעשה יורנו מורנו ורבנו אם הדין עם ה"ר דניאל הנז' או לא והאל שומר ישראל יאריך ימים על ימיו ושנים על שנותיו:
תשובה
טרם אענה אני אומ' כי ענין גזרת החכמי' הראשונה קרוב הדבר בעיני שאינה עולה לכלום כפי הדין והטעם שמצאנו ראינו כמה נתחבטו הפוס' ז"ל על ענין ההשבון הנהוג בזמן הזה ותלוי מחלוקת במתניתין דכתובות פ' הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך כו' עד בחייך ובמותך אינו אוכל פירות בחייה ואם מתה אינו יורשה רשב"ג אמר אם מתה יירשנה מפני שמתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מ"ש בתורה תנאו בטל ע"כ ודעת ר"ח דתנאי שלא יירשנה אינו מועיל כלום משום דהוי כמתנה על דבר שלא בא לעול' ור"ת ור"י מסכימים לדעתו אם לא שכתבו דטעמא הוי דהלכה כרשב"ג שהמתנה על מ"ש בתור' תנאו בטל אבל הרי"ף ז"ל ורבים מהאחרונים כתבו דהלכה כת"ק אלא שכתבו שצרי' שיהיה בזמן אירוסין או קודם כניסתן לחופה אבל מה שמתנין בזמן שכבר הם נשואים אין התנאי שלא יירשנה מהני כלל ע"כ נמצא כי לדעת כ"ע אפי' היו אלו בעל ואשה מתנים שלא יירשנה לא הוה מהני כלל וכיון דהכי הוא מספקא לי אי אפי' הוו ב"ד דרבי אמי ורב אסי אי הוו מצי לדון שישארו בעל ואשה קשורים ומגורשים ב' הפכי' בנושא אחד וגזרה זו בעיני פורחת באויר אם לא תימא מצד השבועה שקבלו עליהם כו' וגם זו אפשר דלאו מלתא היא דאפשר דהוי כשבועה בטעות דמצי רבי משה וידאל למימר לא עלה בדעתי שהיו דיינים גוזרים דבר שהוא כנגד תורה בפירוש וכבר היינו יכולים לומר מצד אחר דשפיר הוי מצי הדיינים לגזור כן לדעת רשב"ם ז"ל שהביאו הטור א"ה סי' ץ' וז"ל כתב רשב"ם אפי' אשתו נשוא' עמו בקטטה ונתן עיניו לגרשה ומתה אינו יורשה וכתב רי"ו שהרב ן' מיגש ז"ל כן דעתו כדעת הרשב"ם וא"כ לדעת אלו ז"ל שפיר הוו מצי למגזר כן כיון שכפי הנר' ה"ר משה ואש' בקטטה גדולה היו עומדים עד שאפי' בלא כח גזרת הדיינים לא היה הבעל יורש אותה אלא שהרא"ש ז"ל כת' וחולק ע"ז כמ"ש על דברי רשב"ם ולא נהיר' לאדוני אבי הרא"ש ז"ל שאין הירוש' נפקע' אלא בגרושין גמורין כ"ד התוס' ז"ל ומן הנראה לע"ד דהכי נקטינן מטעמא דכתב מהר"ם דנהגו לפסו' כהרי"ף היכא שאין התוספות חולקים עליו וכתב מהררי"ק שרש ק"כ וז"ל דאע"ג דבמקום שחולקות על רב אלפס אנו חוששין לדבריהם להיותינו מסופקים הלכ' כדברי מי מ"מ לא יוכרח לומר דלענין פסק הלכה נסמוך עליהם כאשר אנו סומכים על רב אלפס כו' עד ראוי הוא לחוש על דבריהם בהיותם חולקים עליו שהרי רבותינו בעלי התוספות היו אחרונים יותר מרב אלפס והיו בקיאים בדבריו טפי מינן והיכ' דלא חזו ליה טעמא אף אנו אשר מימיהם שותים לכל הפחות חוששין לדבריהם ע"כ וגם כי מתוך דבריו של מהררי"ק נראה מחליש כח התוס' מ"מ מתוך החלישות אנו שומעין כי גדול כחם ואפי' כנגד הרי"ף ומשם נר' דהיכא שאין הרי"ף חולק על דבריהם מי יעמוד לפניהם ואם כן בכ"ד שהתוס' סברי כהרא"ש ואין לנו שהרי"ף יחלוק על זה אם כן נראה בפה מלא היינו יכולים לומר דהלכה כדברי הרא"ש כיון דהתוס' סברי נמי הכי ואין הרי"ף חולק על זה והוו בתראי בערך ן' מיגאש ורשב"ם ועוד דאפשר דכד דייקא לישנא דרשב"ם נר' דגם הוא יודה בנ"ד דהא קאמ' ונתן עיניו לגרשה ומתה ע"כ א"כ איכא למימר דע"כ לא קאמר רשב"ם אלא היכא דנתן עיניו לגרשה הא לא נתן עיניו לגרשה יורשה אפי' לדעתו דאי לא תימא הכי לימא שהיא עמו בקטטה לבד למה אמר ונתן עיניו לגרשה אלא ודאי דוקא נתן עיניו לגרשה הא לאו הכי מודה רשב"ם שהבעל יורש אפי' שהם בקטטה וכן ראוי לומר למעט המחלוקת ואם כן בנ"ד שכפי מה שנר' לא היה בדעתו לגרש וכתוב וכן ע"ז הדרך בפנינו ב"ד ח"מ כו' אין בדברים האלו כח לבטל הירושה שהיה לו מדין תורה דהוה ליה כאדם שאומר שלא אירש את אבא דלא אמר כלום ואם הדיינים חשבו שלשון תורה עדיף ונר' ודאי שאינו דפשיטא דהיינו מתני' דהכותב כנז' דלכ"ע לא מהני לשון זה לבטל דין תורה רצוני ירושה המגעת לאדם בדין תורה וכ"כ הרמב"ם פ' כ"ג מהלכות אישות וז"ל התנה עמה אחר נשואין שלא יהיו לו דין ודברים בנכסיה ולא בפרי פירו' עד עולם בחייה ובמותה הרי זה אינו אוכל פירות' כלל אבל אם מתה יירשנה עד כאן וכתב הרב המגיד משנה שכן דעת הרמב"ן והרשב"א ולדבריהם ג"כ זה דעת הרי"ף ז"ל עתה אני אומר את"ל שגזרת הדיינים היתה גזירה קיימת בדין ומשפט יש לראות אם הגזרה השנית מחוייב ה"ר דניאל לקיימה וה"ר דניאל טוען שהוא לא שעבד עצמו אלא אם מרת דינה הית' מקבלת עליה כו' וטענה זו לא הבנתי אותה שהרי בדברי השאלה כתוב עד שנשבעו כו' וא"כ איך לא קבלה ועוד שאדרב' נראה שמפני זה נשתעבד ה"ר דניאל שאע"פי שהוא לא נתרצה לקבל מ"מ הוא יפרע וכפי האמת איני רואה בטענה זו ממשות ועוד טען שהשבועה הראשונה וכו' ואין שבועה חלה על שבועה נראה בעיני שגם טענה זו אינה טענה שאף על פי שר' משה מן הדין לא היה יכול לערער על גזר' הראשונה מצד השבועה מ"מ אחר שהקהל עשו להם שישבעו לקיים מה שהם יגזרו יש להם כח גם ראו בעיניהם הי' הדין עם רבי מש' וקרוב לזה נמצא במהררי"ק שור' ק"ק וז"ל דבהאי דהק"ק אולמא כו' יאסמו פי הר"ר שמואל יצ"ו מפני חומר ועונש שבועה וחרם אשר קבלו עליהם כמה פעמים כמבואר בתוך טופס שטרם אשר ראיתי מ"מ אף אי הוה שתיק שלא להכניס ראשו בספק שבועה וחרם אנו לא שתקנו כו' יעו"ש בנ"ד אם אפשר שראו הקהל כי בצדק ובמשפט היה לו דין עם ר' משה על אשתו אע"ג דאיהו שתיק הם לא שתקו כו' א"כ באלה השתי טענות איני רוא' טעם לרבי דניאל אבל במה שטען שלא הי' שם תנאי שמרת דינה לא תהיה יכול' למחול כו' בהא ודאי רוא' אני את דברי ר' דניאל שהדין עמו שלא יהי' אלא נכסי לך ואחריך לפלו' דקי"ל שאין לשני אלא מה ששייר ראשון ואם ראשון נתן או מכר ולא שייר כלום אין לשני כלום כ"ש כאשר בא בלשון הגזרה בזה האופן שאחר פטירתה יהיה יורש ולא ימנע או הוא יורש מדין תורה בלא גזרתם או אינו יורש אם הוא יורש יורש הכל ומנין להם כח לעשות למי שהוא יורש מנה שלא ירש אלא זוז ואם מדין תורה אינו יורש מנין להם לעשותו יורש למי שאינו יורש והלשון שהיה להם לומר שמייתה נתחייבה פלו' בחוב גמור מהיום ולאח' מיתה סך כך לפלוני ואם ימות הוא בחיי פלונית נשארה פלונית פטורה מן החוב מכל וכל אבל לשון ירושה פשיטא שהוא טעות ואח"כ זה חוזרני לומר לענין הדין שלפניני שהדין עם רבי דניאל יצ"ו והטעם כמי שאומר דנהי דלענין ירושה כל מה שגזרו הדיינים במחילה ישא רוח דודאי איני רואה שום תקנה בעולם שיסתלק הבעל מן הירושה כמו שכתבתי אבל מה שאני אומר שהדין עם ר' דניאל הוא מטעמא שכתב הרמב"ם והביאו הטור א"ה וז"ל כתב הרמב"ם שאם קנו מידו בעודה ארוסה בקנין שאין לו דין ודברים בנכסיה הרי סלק עצמו מגוף הקרקע כו' עד וכתב עוד הרמב"ם שאם קנו מידו מהני תנאה אפי' התנה אחר הנשואין ואם מכרה ונתנה קים וכן פי' ר"י ואע"ג שסיים ולא נהירא לא"א הרא"ש היינו בזה הלשון הגרוע שאינו לשון מתנה ולא לשון מכירה אבל אם פי' הבעל בפי' שנותן לה וקנו מידו לכ"ע קנתה האשה א"כ בנ"ד אע"ג דלענין ירושה לא היה מועיל כל הלשונות הכתובים בגזירת הדיינים מ"מ לענין שקנתה האשה הגוף והפירות ופירי פירות פשי' ופשיטא דמהני ולא נשאר לבעל אלא כח ירושה ואם נתנה או מכרה קיים ואחר שכן אפילו נרצה לומר שהיה כח בדייני ק"ק פולייא לגזור על מר' דינה מה שגזרו כבר שכל מה שהוציאו בפיהם לא מועיל לה"ר משה בעל האשה כלל כנז' ועוד שהרי כתוב בפי' בגזרתם לשון זה שהכל שלה וברשותה לעשות כל מה שתרצה ממנו ואם בשלמא אם היתה נותנת לאחר מיתה היה אפשר לומר שנשאר מקום לר' משה לתבוע הי' אלפים שתיכף שהיא נפטרה חל שעבוד לר' משה אבל כפי מה שבא בשאלה אע"פ שבא השאלה מחמת מיתה כו' מ"מ אחר שפי' בין תמות ובין תחיה הרי היא מתנת בריא נשאר לר' משה מקום לירש אם היה שם קנין או שהיתה הבת מוחזקת בנכסים שאז אין צריך קנין אם כן מכל מה שכתבתי למדנו שלא נשאר לר' משה וידל שום תבועה גדולה וקטנה לא עם האשה ולא עם בתה ולא עם ה"ר דניאל דיקולו כיון שהיא נתנה מה שנתנה בחייה ר"ל שפי' שבין תחיה בין תמות והיתה יכולה לעשות מן הדין גם מדברי גזירת הדיינים האחרונים באה כן בפי' א"כ הדין פשוט כמו שכתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |